נו:
כהן גדול פרק שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
וכלים הנוגעים במת: תהא זו קלה מן
מה ימי חלוטו טעון תגלחת. וצפורין כדמפרש בהו קרא: גמרו.
ואהל רובע עצמות
סו א ב
א)
השרץ. דכתיב ביה בהדיא דחייבין עליה על ביאת מקדש:
היינו ימי חלוטו: ימי הסגרו. אלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט
אמר ר"ע דנתי לפני ר' אליעזר כו' אמר לי מה זו (ר') עקיבא
פעמים י"ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר שהן עולין לו אותן ימים:
סו ג ד
ב) ג)
אין דנין כאן ק"ו ולא פירש לו טעמיה וטעמא דר' אליעזר
אבל ימי הזב כו'. שאינם טעונין תגלחת ועוד לא נטמאו בטומאת
❖
סח ה ו
שאין דנין ק"ו מהלכה (זו): [אלא] כן
מת הרי אלו עולין לו מן המנין:
סט ז
קתני מיהת לא אם אמרת כו' תאמר
[אמרו] הלכה. בגמ' מפרש דעצם
מה ימי חלוטו טעון
תגלחת אף ימי ספרו
נוסחת הריב"ן
בימי חלוטו. שאין מבטל בהן את
כשעורה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה:
ומה ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין אף ימי
ורבי אליעזר משום ר' יהושע.
ע ח
הקודמין במאי אילימא בנזירות
ספרו יכול אף ימי הסגרו כן והדין נותן
סתם שהוא רבי יהושע בן חנניה
מועטת והא בעינן גידול שיער אלא
❖
א חלוט מטמא משכב ומושב ב וימי הסגרו
גמיר לה והא משום ר' יהושע בן
לאו בנזירות מרובה וקתני שאין עולין
ממל גמר לה: דתניא אמר
מטמא משכב ומושב אם למדת לימי חלוטו
לו מן המנין וקשיא לרב חסדא:
שאין עולין לו מן המנין אף ימי הסגרו אין
פי' הרא"ש ר' אליעזר כשהלכתי לערדסקיא
שמע מינה. דמהא תיובתא ש"מ.
עולין לו מן המנין אמרת לא אם אמרת בימי
מצאתי ר' יהושע בן פתר ראש. כך
וא"ת לוקמה בנזירות חמשים יום
אילימא בנזיר מועטת
שאין לו למנות רק ל' יום
חלוטו שכן חלוטו טעון תגלחת ומביא
שם אביו שהיה יושב ודן לפני ר"מ
כדלעיל הא לא אפשר דהא קתני לה
ג
מתחלת צרעתו עד סוף
כל טומאת מת כו' אמר לו [כלום]
דומיא דימי טומאה דמה להלן פסיקא
קרבן לפיכך אין עולין תאמר בימי הסגרו
נזירותו הא בעי' גידול
אתה בקי בר' יהושע בן ממל אמר
לן דאין עולין אף כאן אין עולין:
שער. ואמאי אצטריך ליה
שאין טעון תגלחת ואינו מביא קרבן לפיכך
ד
מתני' לא תהא זו קלה מן השרץ.
למילף בק"ו דאין עולי' לו
[לי] הן כך א"ר יהושע בן ממל כל
יעלו למנין מכאן ה אמרו ימי ספרו וימי גמרו
אלא לאו בנזיר מרובה
זה מדברי ר' אליעזר אלמא מרבי
ומה על טומאת השרץ שאין הנזיר
שיש לו יותר מל' יום
יהושע בן ממל גמיר ליה: אין עולין לו מן המנין אבל ימי הזב והזבה
❖
מטמא כלום חייבין עליו משום ביאת
משהתחילה צרעתו עד
ש"מ מילתא דמיתאמרא [בבי
והסגרו של מצורע הרי אלו עולין לו קתני
סוף ימי נזרו וקתני שאין
מקדש על טומאה מן המת שהוא
עולין: ור"א מר' יהושע
מיהת לא אם אמרת בימי טומאה שכן
טעון הזאה ג' וז' אינו דין שיהו
תלתא] קדמאי ובתראי אמר
סתם שהוא ר' יהושע בן
הגהות הב"ח
מבטל בהן את הקודמין תאמר בימי חלוטו
חנניה גמיר לה: מצאתי את
מיצעי לא אמר. ה"נ ר' יהושע בן
חייבין עליה משום ביאת מקדש ואף
(א) במשנה
רבי יהושע בן פתר הראש
ע"פ שאין הנזיר מגלח עליה: גמ' ור'
חנניה אמר לר' יהושע בן ממל ור'
במאי אילימא בנזירות מועטת הא בעינן
הדברים (ב) רש"י
כך שם אביו אמר ליה הן
אליעזר מר' יהושע. סתמא דהיינו
יהושע בן ממל לר"א ורבי שסידר המשנה
אמר' לו כך אמר ר' יהושע
גידול שער אלא לאו בנזירות מרובה וקתני
הוא דגמר
בן ממל: ש"מ כל מלתא
הזכיר רבי אליעזר שהיה אחרון ורבי
ר' יהושע בן חנניה (ב) הא גמר
שאין עולין לו מן המנין אלמא לא סלקין
(ג) ד"ה
דמתאמרא בבי תלתא
יהושע בן חנניה שהוא הראשון ורבי
לה והא מר' יהושע בן ממל כו':
ליה וש"מ: מתני' אמר רבי אליעזר משום
יהושע בן פתר ראש
קדמאי ובתראי אמרינן
לערדסקיא. שם מקום: בן פתר
יהושע בן ממל שהוא האמצעי לא חש
(ד) ד"ה
מציעאי לא אמרינן. שהרי
להזכירו: שקיבל מן הזוגות.
ר' יהושע כל טומאה מן המת שנזיר מגלח
עצם
ז
רבי יהושע בן חנניה אמרה
ראש. כך שמו: אמרתי לו. לר' (ג)
❖
כשעורה
לר' יהושע בן ממל ור"י
עליה חייבין עליה על ביאת מקדש וכל
הלל ושמאי והם קיבלו משמעיה
מאיר כלום בקי אתה בר' יהושע
בן ממל לר"א ורבי כשסדר
טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין
ואבטליון ומיהודה בן טבאי ושמעון
בן ממל אמר לי הן ואמר לי משום
המשנה הזכיר לר"י בן
הגהות מהר"ב
חנניה שהוא ראשון ור"א
ר' יהושע כל טומאה כו': אמרו
חייבין עליה על ביאת מקדש א"ר מאיר לא
בן שטח שקיבלו מן הנביאים חגי
שהיה אחרון ואילו ר"י בן
תהא זו קלה מן השרץ: גמ' ורבי אליעזר
רנשבורג
ש"מ כל שמעתתא דמתאמרא בבי
זכריה ומלאכי שקבלו הלכה למשה
ממל האמצעי לא חש
א] תוס'
תלתא. דשלישי שמע משני ושני
מסיני בזורע שבת וחרדל (וכו')
להזכיר: שקבל מן הזוגות
משום רבי יהושע גמר לה והא משום רבי
וכו' בזורע שבת או חרדל
בשנים וג' מקומות שחייב בפאה
מראשון דהאי מאן דבעי למימר להאי
יהושע בר ממל גמר לה דתניא אמר רבי
בב' או ג' מקומות שהוא
מכל אחד ואחד כך גירסת הספרים
מילתא לא מצטרכא למימר אלא
נותן פאה מכל א' וא'. כך
אליעזר כשהלכתי לערדסקיא מצאתי את
ב] בא"ד
כתוב הגרסא בספרים
ולא גרסינן ליה דהך משנה שנויה
קמאי ובתראי ומציעאי לא כדתנן
❖
ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני
וליתא להך (גזרה) [גירסא]
במסכת פאה גבי מחלוקת
במתני' ר' אליעזר ור' יהושע ולא
דמשנה זו שנויה בפ"ג
ר"מ בהלכה כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח
קחשיב ר' יהושע בן ממל בהדייהו:
דר' עקיבא [במנמר] שדהו ושייר
1
דמס' פאה גבי מחלוקת
עליה חייבין עליה משום ביאת מקדש וכל
דר"ע וחכמים המנמר
אמר נחום הלבלר כך מקובלני מר'
קלחים לחים ר"ע אומר פאה מכל א'
הגהות התוספות
שדהו ושייר קלחים לחים
מיאשא שקיבל מן הזוגות. יוסי בן
ואחד וחכמים אומרים מאחד על
טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין
❖
1.
ר"ע או' נותן פאה מכל א'
יועזר ויוסי בן יוחנן יהושע בן פרחיה
הכל ומודים חכמים בזורע שבת כו'
ואחד וחכ"א מא' על הכל
חייבין עליה משום ביאת מקדש אמר לו אל
ומודים חכמים לר"ע
ונתאי הארבלי יהודה בן טבאי ושמעון
והכי גרסינן בפ"ב דפאה הזורע
תהא זו קלה משרץ אמרתי לו כלום אתה
בזורע שבת או חרדל וכו'
לעזי רש"י
שדהו ב' מיני חטין פי' א] שחמתית
בן שטח שמעיה ואבטליון הלל ושמאי
אבל משנה זו היא שנויה
בקי ברבי יהושע בר ממל אמר לי הן כך
ולבנה [עשאן] גורן אחד נותן פאה
וזוגות שקיבלו מן הנביאים חגי
פ"ב דפאה הזורע שדהו
אני"ס [אניי"ד]. ש∆ ב∆ ת
❖
אמר לי רבי יהושע בר ממל משום רבי
(ארבע) [שני] מיני חיטים
(צמח ריחני).
אחת ב' גרנות ב' פאות מעשה
זכריה ומלאכי ונביאים קיבלו הלכה
אם עשאן גורן א' נותן פאה
יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח
למשה מסיני: ה"ג הזורע את שדהו
שזרע ר"ש איש המצפה ובא לפני
א' ב' גרנות נותן ב' פאות
עליה חייב עליה משום ביאת מקדש וכל
שני מיני חטין אם עשאן גורן אחת
ר"ג ועלו ללשכת הגזית ושאלו
מעשה שזרע ר"ש איש
מוסף רש"י
המצפה ובא לפני ר"ג ועלו
נותן פאה אחת . דהואיל ובשדה אחת
טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה
לנחום ב] הלכה ואמר כך מקובלני
בזורע שבת וחרדל.
ללשכת הגזית ושאלו אמר
מר' מיאשא כו' שני מיני חטין
זרען אע"פ שהן שני מינים הואיל
אין חייבין עליה משום ביאת מקדש הוי
נחום הלבלר כך מקובלני
עשאן גורן אחד נותן פאה אחת
ושניהם מין חטין אינו חייב אלא פאה
מר' יאשיה שקבל מאביו
משום רבי יהושע בר ממל גמיר לה אמרו
שקבל מן הזוגות שקבלו
שתי גרנות נותן שתי פאות ואילו
אחת אלא א"כ שם דעתו לחלקן
שמע מינה כל שמעתתא דמתאמרה בבי
מן הנביאים הלכה למשה
יהושע וכלב האמצעים לא קחשיב:
ולעשות מהן שתי גרנות. ואית ספרים
(נדה נא.)
מסיני הזורע שדהו וכו'
עצם תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא
ואילו יהושע וכלב לא
דכתיב בהו הזורע שבת וחרדל אני"ס
אמרינן אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן
קאמר אלמא אין קפידא
בלע"ז ותו לא ואנן לא גרסינן לה:
אם מדלג מן האמצעים:
נמי תנינא אמר נחום הלבלר כך מקובלני מרבי מיאשא שקיבל מאבא
ואילו יהושע וכלב. דהוו מציעאי לא
שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני בזורע שבת
קחשיב. אלמא דקמאי ובתראי אמרי'
ח
ומציעאי לא אמרינן ומן הנביאים
וחרדל בשנים ושלשה מקומות שנותן פאה מכל אחד ואחד ואילו יהושע
וכלב לא קחשיב ש"מ: מתני' אר"ע דנתי לפני רבי אליעזר מה אם
ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו
מבית שני ואילך: מתני' רביעית
עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל
דם שהיא מטמאה כו' אינו דין
משאו רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על
שהנזיר מגלח על מגעה ועל משאה.
מגעה ועל משאה אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו וכשבאתי והרציתי
וה"ה דהוה ליה למימר על אהילות
(א) דברים לפני רבי יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה:
דלרבי עקיבא אית ליה האי סברא
גמ'
אלא משום דלגבי (ד) שעורה דקמייתי
ליה מיניה מקל וחומר לא מצי אמר
על אהילות לא אמר נמי גבי רביעית דם: אין דנין כאן מק"ו. ובגמ' מפרש (מאי קאמר: אין דנין כאן ק"ו.) לפי שאין דנין קל וחומר מהלכה:
גמ'