ז:
כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וליהוי
כל פרסה ופרסה. אמתני' פריך כי אמר מכאן ועד סוף
ואי תנא שעה אחת. התם הוא נמי הואיל דלא נחית לנזירות דוקא
לט א
א)
ב) ג)
למהוי שלשים יום ושעה אחת לפי שאין נודרין לשעות להכי הוא דאמר
העולם נחשוב כמה פרסה עד סוף העולם למנין שהעולם
מ ב
ד) ה)
מהלך חמש מאות שנה ושמא1 דמנין נזירות קביל עליה כמנין פרסאות
דמחייב בשתי נזירות: אבל היכא דאמר נזירות אחת ומחצה
מא ג ד
(א) ❖
ו)
דנזירות נחת לדוקא אימא דלא לימני תרתי אלא מ"ה ימים בלבד: קמ"ל.
לחומרא א] ולא מצינן לפרושי להקל ואין להקשות אם כן היה לו [לומר]
דבכולהו חייב תרתי והיכא דאמר
מנין סוף העולם דניחא ליה טפי שיהא
2
❖
נוסחת הריב"ן
ברישא הריני נזיר סתמא חיילא עליה
כל פרסה ופרסה בפני עצמו שיוכל
ואי תנא שעה אחת משום דלא נחית לדוקא
לגלח עצמו בסוף כל שלשים יום אבל
נזירות וכי הדר ואמר או יום אחד
אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא אימא לא
מוסף רש"י אין לפרש ולומר דקאי ופריך למאי
או שעה אחת או נזירות ומחצה כיון
לימני תרתי קמשמע לן כולהו נזיר שתים:
דקיבל מקצתה כמי שקיבל את כולה
דמסיק מיניה דכיון דטעמא הוי משום
מתני' אהריני נזיר שלשים יום ושעה אחת
לא את הבור ולא את
מתני'
❖
דמי וחייב בב' נזירות:
דהחזיק בדרך אין בדעתו להיות נזיר
הדות.
נזיר שלשים ואחד יום שאין נזירות לשעות:
האומר הריני נזיר שלשים יום ושעה
כי אם בהיותו בדרך לכך צריך לפרש
גמ' אמר רב ב לא שנו אלא דאמר שלשים
אחת. נעשה כאומר ל"א יום ואינו
דקאי אמתני' ומשני באתרא דלא מני
(ערכין
הגהות הב"ח
חייב אלא ל"א יום בלבד: גמ' אמר
ואחד יום אבל אמר שלשים [יום] ויום אחד
פרסה דליכא למימר דכמנין פרסה
אע"פ שכתב לו
יט.)
(א) רש"י
עומקא ורומא.
רב. האי דדייקי' ממתני' דכי אמר
נזיר שתים רב סבר לה כרבי עקיבא דדריש
קביל עליה ופריך ולהוי כל אוונא ואוונא
דהיכא (ב) ד"ה
שלשים יום ושעה נעשה כמי שאמר
כמנין מהלך ימים שעד סוף העולם
לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את
מוכר
❖
קביל עליה נזירות מי לא תנן הריני
ל"א ואינו חייב בנזירות אלא ל"א בלבד:
הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך
ג
לא שנו אלא דאמר ל"א יום אבל אמר
נזיר כשער ראשי כו' הרי זה נזיר
ליקח לו דרך דברי ר"ע וחכ"א א"צ ליקח לו
הריני נזיר שלשים יום ויום אחד. כיון
לעולם כו' אלמא נזירות הרבה קביל
הגהות מהר"ב
דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו
(רשב"ם
דאמר לישנא יתירא הוי נזיר שתים דרב
עליה ולא מפרשינן למילתיה לקולא
רנשבורג
חוץ מאלו ד שאינו
צריך ליקח לו דרך:
ב"ב סד. וכעי"ז שם קלח:)
למימר הריני נזיר שלשים יום וכשיער
סבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא
א] תוס'
וצריך. ליקח לו
מתני'
ראשי דקאמר כלומר אריכא לי האי
דתנן המוכר בית לחברו והיה לו
דרך.
מילתא (דקאמר) כאילו אמרתי הריני נזיר כמנין שיער ראשי ומשני כל
שם בור ודות לא מכר את הבור ואת הדות אע"פ שכתב לו עומקא
ב)
ורומא: וצריך. לו למוכר ליקח לו דרך לילך לבור ודות שלו או יפרח
מילתא דאית ליה קצבתא לא קתני פירוש האומר הריני עד סוף העולם
ב] ד"ה
אית להו קצבתא דמהלך העולם חמש מאות שנה [ואם] נזירות במנין
באויר דברי רבי עקיבא דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך
(ב)
(ערכין יט.
לעצמו: וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך. דאמרינן כשם
קביל עליה ה"ל לפרש להדיא אחרי שיש להם מנין ולכך י"ל דחד נזירות
וכעי"ז ברשב"ם ב"ב שם
ושם) וחכ"א אינו צריך
ששייר את הבור ואת הדות לעצמו כך שייר לו דרך: בזמן שאמר לו.
קביל עליה אבל שיער ראשי ועפר הארץ וחול הים אין להם קצבה ומנין
ליקח לו דרך.
ורוצה לומר דבמנין שיער ראשו קביל עליה נזירות ומה שלא פירש לפי
מוכר בפירוש חוץ מאלו בור ודות כיון דאמר לישנא יתירא דהא אפילו
שלא ידע מנין השיער: והתניא. בניחותא שיש חילוק בין קיצבתא
(ערכין יט.) בזמן
לא אמר חוץ לא הוו מכורין להכי אמר חוץ לשייר לו את הדרך:
שאמר לו.
ובין לא קיצבתא כל ימי חייו או נזיר לעולם אין לו קיצבה שאינו יודע ימי
מתני' ג] ד"ה
3
חוץ
חייו וה"ז נזיר לעולם כאבשלום ומיקל ומביא ג' בהמות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לעיל אפי' ק' שנה ואפילו אלף שנה ומסתמא לא
מאלו. שאינו
4
צריך ליקח לו דרך.
יחיה כל כך וה"ל כל ימי חייו [ואפ"ה]5 חלוק בדינו דאין זה נזיר לעולם כאבשלום להקל אלא נזיר עולם נזיר6 ארוך עד יום מותו וא"ת ב] כיון7
[דמחלק] מתניתא [בין דלית ליה] קיצבתא לאלף שנים דאית להו קצבתא א"כ גם במתניתין יהיה נזיר ארוך עד יום מותו כמו באלף שנים וי"ל
דשאני הכא דאמר הריני נזיר אלף שנים ולא אמר מכאן משמע נזירות ארוך קביל עליה אבל במתניתין אמר מכאן ועד סוף העולם דמשמע טפי
אריכא ליה מילתא כמכאן ועד סוף העולם [מלומר] דנזירות ארוך קביל עליה מדלא אמר הריני נזיר עד סוף העולם ולא מייתי מהך ברייתא אלא
דאיכא חילוק בין מילתא דאית ליה קיצבתא [למילתא דלית ליה קיצבתא] דשלשה עניני נזיר [יש] אמר כשיער כעפר כחול נזיר לעולם נזירות
❖
8
(ערכין יט.)
אחר נזירות ומגלח כל שערו בין נזירות ומביא קרבנותיו אמר כל ימי חייו נזיר לעולם [הרי זה] נזיר לעולם כאבשלום ולא לגלח לגמרי אלא
ג)
9
להקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומביא ג' בהמות אמר מאה שנה או אלף שנה הרי זה נזירות ארוך עד יום מותו ואינו לא מגלח ולא מיקל
הגהות התוספות
הואיל
כו'. ואינו יומי מובדל זו מזו וי"ל דנזירות קביל עליה שאין אוונות מובדלות זו מזו ופריך גבי כו'01 יום
ולא מביא קרבן כל ימיו: ג]
1. 2.
אחד מדקרי ליה יום אחד משמע להבדילו מיום11 קאתי א"כ מהלכין21 הימים ומובדלים גם הם ומשני הכי קאמר יממא וליליא חד יומא פי' הערב שלפני
היום לענין31 שבת ויו"ט ולא לאפוקי מיומא דבתריה קאתי אלא כל הימים נוגעים זה בזה: שאני התם דקתני הריני נזיר אחת. דמשמע
3.
❖
(רשב"ם ב"ב סד.)
ליה דקאי ארישא דקתני הריני נזיר אחת גדולה או אם אמר הריני נזיר אחת מכאן ועד סוף העולם כיון41 דאמר הריני נזיר ואחת51 ד)אריכא ליה
4.
ואמרינן דאריכא ליה מילתא כמכאן ועד סוף העולם ואמוראי קמאי לא משמע להו דקאי מכאן ועד סוף העולם אאחת: הריני נזיר ויום
5.
6.
פי' הרא"ש
אחד. וסמך נזיר בדיבורו אצל היום ואצל השעה הוי כאילו אמר הריני נזיר ונזיר יום אחד או נזיר שעה או נזיר מחצה שלא היה יכול לקרב
ה)
61
7.
תיבת נזיר יותר אצל מחצה שלא היה יכול לומר הריני נזיר ומחצה דלא משמע מידי על מה מחצה על כן אמר נזיר אחת ומחצה וחשוב כאילו פירש
יום כיון דאין נזירות פחו'
8.
מל' יום וכן נמי הריני נזיר
ונזיר71 ומחצה פירוש חצי נזירות ואם אמר בפירוש הריני נזיר יום אחד ואפילו שעה אחת הוי נזיר שלשים יום שאין נזירות ליום אחד וכל שכן לשעה
9.
ושעה א' וכן נמי הריני
הריני
נזיר ויום א' הכא הוא דאין נזירות ליום א'. פי' דחשבינן ליה כאילו אמר הריני נזיר ונזיר יום א' ואילו אמר
הלכך הוי נזיר שתים:
01.
נזיר א' ומחצה מפרשי' לה
הריני נזיר ונזיר יום אחד ואין נזירות ליום אלא ל' יום להכי מני תרתי נזירות אבל אמר הריני נזיר ושעה אחת כאילו אמר נזיר שעה אחת למנין
הריני נזיר א' והריני נזיר
81
91
02
מחצה: [מתני'] הריני נזיר
ל' ואחד דס"ד דדי לנו מאותה שעה לעשות יום ומצרפינן בהדי ל' יום ויהיה ל"א יום קמ"ל כיון דיש להוסיף על דבורו נוסיף נזירות שלם:
11.
ל' יום ושעה אחת נזיר ל"א
ואי תנא שעה אחת משום דלא נחית לדוקא. פי' דבר שאינו יכול להיות שאין נודרין שעות וכיון שיש להוסיף על דבורו נוסיף נזירות שלם אבל
21.
12
יום. שאין נוזרים שעות
אחת ומחצה דנחית לדוקא שיכול להיות נזיר אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה הוי קמ"ל דבכולהו נזיר שתים: הריני נזיר שלשים
31.
דכיון דהזכיר ל' הוי כאילו
22
אמר ל' וא' יום דלא אמרי'
[יום] ושעה אחת. ומעתה לא קיימא דבור דנזיר אשעה והוי נזירות ל"א יום שאין הנזירות לשעות ומאותה שעה נעשה יום והוי כאילו אמר
דיום א' הוי נזיר בפני
הריני נזיר שלשים ואחד יום דודאי חייל עליה ל"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי שלשים יום למיהוי נזיר כל ל"א יום והוא הדין אם אמר
41. 51.
עצמו כיון דבעי לצרפו
למנין ל' שהזכיר תחלה
הריני נזיר שלשים (יום) ויום אחד דלא הוה נזיר אלא ל"א יום כיון שהפסיק בתיבת ל' דארישא קאי אלא דנקט אחד מן הדינין וממאי דסליק חילק
דהיינו דקאמר לעיל הריני נזיר ושעה אחת והוא הדין שיש לחלק ארישא דמתניתין דקאמר הריני נזיר ויום אחד: לא שנו אלא דאמר ל"א
ושעה א' הוי כיום א' דאין
61.
נודרין שעות אבל אמר
יום. פי' [אז] לא הוי נזיר אלא ל"א יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים לפי שייתר בלשונו ב' פעמים יום וכדמפרש ואזיל דסבר
הריני נזיר ושעה אחת לא
71.
רצה להוסיף [רק] נזירות
לה כר"ע וק"ק דבמתניתין לא קתני האי לישנא ל"א יום אלא ל' ושעה אחת וי"ל דבמתניתין פירש לישנא דסליק היינו הריני נזיר [ושעה] אחת
81.
אחרת שאין מונין נזירות
(יום) והוא הדין דברישא נמי כי אמר הריני נזיר ויום אחד דהוי נזיר שתים [אי אמר] הריני נזיר [ל'] ויום אחד דהפסיק בתיבת שלשים בינתיים
91.
לשעות אלא לימים ולא
לא
דלא הוי נזיר אלא שלשים ואחד יום ואהא קאמר רב לא שנו32 שאינו מפרש להדיא ודייק ליה מדיוקא: את הבור כו'. שאינו בכלל בית וצריך
02.
בא להוסיף כי אם יום
מוכר זה ליקח לו דרך לבור מן הלוקח שמכר לו בעין יפה ולא שייר לעצמו: אין צריך ליקח לו דרך. דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו דרך:
12.
א' (פי' ימים לשעות) והוי
22. 32.
כאילו אמר ל"א יום: לא
חוץ
הריני
מאלו וכו'. שייתר בלשונו שבלאו הכי לא מכר את הבור אלא לשייר לעצמו דרך קמיכוין: ו)
נזיר כשער ראשי וכעפר
שנו אלא [דאמר] ל"א יום
הארץ וכחול הים הרי זה נזיר לעולם ומגלח אחת לשלשים יום. פירוש נזירות הרבה קיבל עליו כעפר הארץ וכחול הים ומגלח
כלומר הא דאמר במתני'
ביום42 שלשים ומביא קרבנותיו: אין זה מגלח אחת לשלשים יום. פירוש רבי סבירא ליה דנזירות מרובה52 קביל עליו עד יום מותו עד
42.
אם אמר הריני נזיר ל' יום
52.
ושעה שהוא נזיר ל"א יום
שיאמר בפירוש נזירות כדמסיק ואי זהו מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים:
לפי שאין נודרים שעות
והוי כאילו אמר ל"א יום
הריני
דווקא דאמר ל' ואחד יום
דומיא דל' יום ושעה אבל אמר ל' יום ויום א' מייתור לשונו דאמר יום יתירא קאמר רב הכי: לא את הבור ולא את הדות אם מכר לו בית סתם לא מכר את אלו. בור בחפירה ודות בבנין ושניהם לבינו שמים ושויין. וצריך
ליקח לו דרך דמוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לו דרך ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר: בזמן שא"ל חוץ מאלו א"צ ליקח לו דרך דכיון דלא הוה צריך לשייר אלו ושייר לישנא יתירא לשייר לו דרך קא אתי וה"ה דרבנן
סברי דלישנא יתירא לשייורי קאתי אלא דליכא מידי לשיורי ונקט ר"ע דאיהו בפי' קאמר דלטפויי קאתי ואע"ג דרב פסיק התם הלכה כחכמים דמוכר בעין רעה מוכר מ"מ בלישנא יתירא לא פליגי כדפרישית