כהן
גדול
פרק
שביעי נזיר
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עצם
גמ'
כשעורה הלכה. דנזיר מגלח עליו דמקרא לא אתי כדכתיב
איבעיא להו. האי
דקאמרי במתני' ר'
אליעזר ור'
יהושע
א
א)
א
ב) ג)
דאין דנין ק"ו היכי קאמרי מי אמרינן עצם כשעורה
על כל נפשות מת לא יבא מידי דמיטמא בביאה ורביעית
(א)
1
❖
ב ב ג
הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו ורביעית דם קל וחומר
דם בעי לאגמורי מיניה מק"ו: או דילמא רביעית דם הלכה. מה
מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו ואין
דנין קל וחומר מהלכה אי
שהוא מטמא באהל דלית להו נפשות מת לרביעית דם דאדרבה
ב]
2
לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא
משמע דם חצי לוג שהוא שיעור שתי
נוסחת הריב"ן
גמ' איבעיא להו עצם כשעורה הלכה
או דילמא הכי קאמר רביעית דם
נפשות והלכה למשה מסיני הוא
ג ד
❖
הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם
דמטמא באהל ברביעית: ועצם כשעורה
ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר
קל וחומר. כלומר מעצם כשעורה בעי
באהל ועצם כשעורה קל וחומר כלומר
מהלכה או דלמא רביעית דם הלכה ועצם
ללמוד שיגלח על אהל רביעית דם:
ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר
כשעורה קל וחומר ואין דנין קל וחומר
הגהות התוספות
ואין דנין קל וחומר מהלכה. פי'
דברביעית דם יהא נזיר מגלח
מהלכה ת"ש עצם כשעורה הלכה ורביעית
1. 2.
מכח חומר שהוא הלכה למשה מסיני
וקאמר ליה אין דנין ק"ו מהלכה שאין
❖
דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה:
לא נעשה קל וחומר ת"ש רביעית דם
למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי
קל וחומר ועצם כשעורה הלכה:
לה אלא מהלכה אי לאו דאתיא ליה
הדרן עלך כהן גדול
❖
מן המקרא: ת"ש עצם כשעורה
פי' הרא"ש
הדרן עלך כהן גדול
שני
[הלכה]. שהנזיר מגלח עליו ורביעית
נזירים שאמר להן אחד ראיתי אחד
איבעיא להו עצם כשעורה
א
שני נזירים שאמר להם אחד
דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר
הלכה. דנזיר מגלח עליו
מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם
הגהות הב"ח
דמקרא לא אתי דכתיב על
וכו'. צריך לומר שהן שותקין
מהלכה:
מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה
(א) רש"י
כל נפשות מת לא יבוא
שאם היו מכחישין אותו לא היה נאמן
כאן
דמשמע דלא הוזהר אלא
הדרן עלך כהן גדול
ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי
(ב) ד"ה
כדאמרי' בקידושין בפ' האומר
על דבר שמטמא באהל
וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן
ורביעית הדם בעי לאגמורי
שני נזירים. שקיבלו עליהם
עד אחד בהכחשה מי מהימן:
❖
מניה בק"ו וקא"ל ר"א אין
מגלחין
טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרין
ומביאין קרבן טומאה
נזירות ביחד: שאמר להן
כאן ק"ו משום דאין דנין
שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם
ק"ו מדבר (שאינו) [שהוא]
וקרבן טהרה ואומר
אחד ראיתי את אחד מכם שנטמא.
הלכה: או דלמא רביעית
גליון הש"ס
כו'. לאו דוקא נקט ואומר אלא
ה"ז נאמן להחזיקו בחזקת טומאה
אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן
דם הלכה מה שהוא מטמא
כל זמן שאין מכחישין אותו דהא
זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב
תוס' ד"ה וסופרין
באהל דכתיב על כל נפשות
טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא
לשם מי שהוא: אם אני הוא
שלשים יום.
מת דמשמע שיעור ב'
או הודע אליו חטאתו כתיב
❖
הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך
נפשות דהיינו ב' רביעים:
הטמא קרבן טומאה. שנעשה כבר
(או הודע אליו) מכל מקום: ואיני
וזה קרבן טהרתך: גמ' קתני שני נזירים
ועצם כשעורה ק"ו ואתה
יודע איזה מכם. משלימין לנזירותן
שלי וקרבן טהרה שנעשה כבר שלך
בא ללמוד רביעית דם
שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני
הגהות מהר"ב
מעצם כשעורה מתוך
(וזה קרבן טהרתי):
ומגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן
$וסופרין שלשים יום ומביאין
חומרא שיש ברביעית דם
יודע איזה מכם ואמאי כל ספק טומאה ברשות
רנשבורג
טהרה בשותפות: ואומר. אחד מהן:
שמטמא באהל משא"כ
היחיד מהיכא ילפינן לה מסוטה מה סוטה
קרבן. בשותפות: קרבן
א] רש"י
אם אני הוא כו'. ועדיין אינן מותרין
בעצם כשעורה וקא"ל אין
ב
דנין ק"ו מהלכה. פי' מתוך
בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה"י
טומאה. חטאת העוף ועולת העוף
לשתות ביין לפי שיכול לומר על כל
חומר אהל שיש ברביעית
אבל אשם לא מייתי על הספק
אחד שמא טמא היה ותגלחתו
כגון דאיכא בי תרי אבל הכא שני נזירים
דם שבא מהלכה:
ב] תוד"ה
סליק פירקא
שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה
וקרבן טומאה בספק. עולת העוף
ג]
והאי דקאי גביהון הא תלתא הוה ליה ספק
פ"ח ב' נזירים שאמר להם
אלא חוזרין וסופרין עוד שלשים יום
תהא נדבה וחטאת ספק ולא
טומאה ברשות
הרבים וכל ספק טומאה
אחד וכו' ומיירי שהם
ג
ומביאין קרבן טהרה בלבד מן
תאכל ואשם שאינו מביא אינו
ג] ד"ה
שותקים שאם היו
ברשות הרבים
ספיקו טהור אמר רבה
השותפות: ואומר. אחד מהם אם
מכחישים אותו לא היה
מעכבו כרבנן דפרק ג'
❖
באומר ראיתי טומאה
בר רב הונא
נאמן כדאיתא בקדושין כל
ד
אני הוא הטמא קרבן טומאה היה
וחכמים אומרים הביא חטאתו ולא
האומר דעד א' בהכחשה
שנזרקה ביניכם
אמר
רב אשי דיקא נמי
שלי וקרבן טהרה שלך וזה של עכשיו
הביא אשמו מונה ועדיין אסורין
לא מהימן: מגלחים
דקתני
ומביאים וכו' לאחר שיכלו
קרבן טהרה כו' ומעכשיו מותרין
לשתות ביין וליטמאות למתים ולכך
מוסף רש"י
ל' יום שלהם: אם אני הוא
באומר
לשתות ביין: גמ' אבל הכא. כיון דהוו תלתא שנים נזירים והאי
ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם.
סופרים עוד שלשים יום:
עצם כשעורה הלכה
הטמא קרבן טומאה
דקאי גבייהו אע"ג דקיימי ברה"י הויא ליה ספק טומאה ברה"ר
והוא עומד מרחוק דהוי ספק טומאה ברשות היחיד ואם תאמר
וכו'.
שנעשה כבר הוא שלי
וקרבן טהרה [שנעשה
דספיקו טהור: אמר רבה בר רב הונא. כגון דקאים א] האחד בלבד
אם כן יביא כל אחד קרבן טומאה ודאי דכל ספק טומאה
מכבר] הוא שלך: וסופרים
ואומר ראיתי טומאה שנזרקה לביניכם מבפנים דלא הוו להו אלא
ברשות היחיד שורפין עליה [תרומה] ויש לומר דלא גמירי
שלשים יום מיום שנדר
תרי כבועל ונבעלת: דיקא נמי. דלא קאי בהדייהו דקאמר
מסוטה אלא דבר שאפשר להיות כסוטה דאפשר שנטמאת אבל
(ב)
הב': וקרבן טומאה בספק
היינו חטאת העוף הבאה
הכא לא אפשר לטמאות שניהם דודאי אחד טהור ואם תאמר
ואיני יודע דאילו הוה קאי בהדייהו אי אפשר דלא הוה ידע:
על הספק ואינה נאכלת.
אם כן מאי פריך מעיקרא והא ספק טומאה ברשות הרבים
וקא
מביא חטאת העוף לספק
הוא כלומר ויביאו שניהם קרבן טהרה והא ספק טומאה ברשות הרבים דמטהרינן נמי מסוטה גמרינן לה ולא ילפינן אלא
טומאה נזיר ואשם לא
מייתי כרבנן דאמרי לעיל
דבר שאפשר להיות והכא בודאי אחד טמא ויש לומר דספק טומאה ברשות הרבים לאו מסוטה גמרינן ליה אלא כל חד וחד
הביא חטאתו ולא הביא
מוקמינן אחזקתיה וילפינן ליה מקרא פרק קמא דחולין להעמיד כל דבר אחזקתיה אף על גב דודאי אחד טמא כיון דלא
אשמו מונה. נמצא זה
ידעינן ליה ואף על גב דבפרק קמא דחולין למאי דקא סלקא דעתיה קאמר התם הילכתא גמירי לה ומשמע התם דספק
מביא קרבנותיו לחצאי' אם
נזיר טהור הוא דעולה
טומאה ברשות הרבים לאו משום חזקה אלא נגמר מסוטה במסקנא לא קאי הכי ובמקום אחר [בריש מסכת נדה]ג) מפורש באורך:
ראשונה היתה חובה ועתה
דקתני הוא מקריב חטאת ושלמים
(שבת
והודו חכמים לדברי בן
קלב.)
זומא ולא חשו על מה שהקריב קרבנותיו לחצאין: באומר ראיתי שנזרק טומאה ביניכם. שהיה מרוחק מהם ד' אמות דהשתא
(פסחים פא:) הדרן עלך כהן גדול
לא הוו אלא תרי דהו"ל ספק טומאה ברשות היחיד: