נז:
שני
נזירים פרק שמיני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקתני
ואיני יודע. דמשמע $ שלא נודע לו מעולם משום דלא הוה
(ד) וקא עברי על לאו דהקפה. דתגלחת אינו לצורך ויש בה משום
ד א
א)
בהם מדלא קתני שכחתי: והא קא עביד הקפה.
ב)
לא תקיפו : אמר שמואל באשה וקטן. כגון שהיו שני נזירים הללו
ו)
1
ה ב
א][בראש] השחתת הקפה2: [באשה]. בראש האשה שאינה אסורה
ג) ד)
שתי נשים או שני קטנים דלא מיחייבי אהקפה: אמאי. מגלח
ה)
בהקפה דדרשינן בסמוך כל שאינו
בהשחתה אינו בהקפה:
ארבע תגלחיות והא קא עבר בתרתי תגלחיות קמייתא משום לאו
ו) ז)
והא קא עביד השחתת זקן. דבספק
ח) ט)
דלא תשחית את פאת זקן שכן
(ה) ז)
ו ג
מגלח [כל] שערו ואאידך מינייהו
דקתני ואיני יודע איזה מכם שמע מינה:
תגלחת מצורע מגלח זקנו
❖
קעבר משום הקפה: והא קא עביד
ז ד
בתער וקעבר בהשחתת זקן ובהקפת
מגלחין ומביאין: ואמאי דילמא לאו טמאין
השחתה גרסי': א"ל רב אדא בר
ראש מספק:
אינון וקעביד הקפה אמר שמואל באשה
א
תורה אור השלם
המקיף את הקטן חייב. דכי
אהבה לרב הונא לדידך. דאמרת
וקטן ולוקמא בגדול והקפת כל הראש לא
דהמקיף את הקטן חייב קטנים
1. לֹא תַקִּפוּ פְּאַת
כתיב רחמנא לא תקיפו
שמה הקפה מדלא מוקים לה הכי שמע מינה
ח ה
רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת
דאיתנהו מגולחין כל הראש כדאורחייהו
פאת אף אפאות דקטן אזהר:
פְּאַת זְקָנֶךָ: ויקרא יט כז
קסבר שמואל ב הקפת כל הראש שמה הקפה
דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן
ודידך מאן מגלח להון. שראה
ו
2. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
מר זוטרא מתני לה להא שמעתא דשמואל
לאחר החולי מאן קמגלח להו:
יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת
בנים קטנים מגולחים
ז
רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת
אמר ליה חובה. כך שמה דאשתו
אסיפא נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט
❖
ראשיהם עם פאותיהם: א"ל חובה.
עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ
דרב הונא דקסבר רב הונא דאשה
בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ומגלח
יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו
אשתו היתה ורב הונא לטעמיה דאמר
לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם
ד' תגלחות (א) והא קעביד הקפה אמר שמואל
בסמוך הנשים מותרות להקיף דכיון
❖
ויקרא יד ט
וְטָהֵר:
אראש אחרים כלל: אמר ליה רב
מוסף רש"י
באשה וקטן אמר רב הונא המקיף את הקטן
דאינן באיסור דניקף ליתנהו נמי
ג
ד
אדא תיקברינהו לבניה. דלדידך
באיסור דמקיף: חובה תקברינהו
ראשו מה תלמוד לומר.
הרי הוא חייב א"ל רב אדא בר אהבה לרב
דאמרת המקיף את הקטן חייב כי
נוסחת הריב"ן
לבניה. דאיסורא קא עבדא: כולהו
הונא (ב) ודידך מאן מגלח להון אמר ליה חובה
מקפת ליה אשה נמי חייבת אבל
❖
(יבמות ה.)
שני כו'. כשגגה שיוצאת מלפני השליט:
תקברינון חובה לבניה כולהו שני דרב אדא
לדידי אפילו גדול המקיף את הקטן
מכדי
תרוייהו סבירא להו הקפת
בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא
פטור והוא הדין נמי לאשה וכן
כל הראש שמה הקפה. רב
פי' הרא"ש
בגדול המקיף את הגדול חייב והוא
מכדי תרוייהו סבירא (ג) הקפת כל הראש
הונא דאמר חובה מגלחה להו אבל
הדין לאשה: מכדי תרוייהו סבירא
דיקא נמי דקתני ואיני יודע
שמה הקפה במאי קמיפלגי רב הונא סבר 1לא
❖
האיש היה עובר אע"פ שמגלח כל
דמשמע שלא ידע מעולם
להו דהקפת כל הראש שמה הקפה.
תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית [את] פאת
מדלא קתני ושכחתי איזה
ראשם וכן רב אדא דאמר חובה
והא הוה להו הקפת כל הראש
מכם טמא אלמא שמרחוק
זקנך ה כל שיש לו השחתה יש לו הקפה
תקברינהו לבניה חובה נענשה:
לבניו דרב הונא: במאי פליגי.
היה (נטמא): באשה
הגהות הב"ח
במאי פליגי. מאי טעמייהו:
והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו
ו
ז
שאינה באיסור הקפת
כלומר מאי איכא בינייהו דמאן
(א) גמ' אמאי
ראש. כדאמר בסמוך כל
נמי בהקפה ורב אדא בר אהבה סבר
והני
נשי הואיל וליתנהו בהשחתה
דאסר בגדול אמאי שרי באשה:
(ב) שם
שאינו בהשחתה אינו
אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ואיתקש
ליתנהו בהקפה. בין להיות
והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה.
לדידך
בהקפה וקטן שהוא מופלא
(ג) שם
סמוך לאיש: המקיף את
מקיף לניקף כל היכא דניקף מיחייב מקיף
דלית להו זקן ליתנהו בהקפה כלל
נקפות בין להקיף אחרים ואפילו
להו (ד) רש"י
הקטן חייב דכתיב לא
ורב
אדא בר
שאפילו אשה המקפת את הגדול
לגדול מותרות:
נמי מיחייב והאי קטן הואיל והוא גופיה
תקיפו פאת ואף פאת קטן
פטורה: רב אדא בר אהבה סבר
אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף
בכלל: ודידך מאן מגלח
לאו בר עונשין הוא דמיחייב מקיף נמי לא
וקעביד הקפה ועבר
להו. שהיו רגילין שלא
במשמע. פשטיה [דקרא] ודאי לניקף
כי אמר רחמנא לא תקיפו אחד הניקף
(ה) ד"ה
מיחייב לימא הקפת כל הראש תנאי היא
לשייר פאות כשהיו
ואחד המקיף במשמע. ולהא מילתא
אזהר רחמנא דהא פאת ראשכם כתיב
❖
זקנך
מגלחים ראש הקטנים:
דתנו רבנן ראשו מה תלמוד לומר
2
א"ל חובה. כך שם אשת
איתקש ניקף למקיף דכל היכא
דהיינו הניקף ומיהו מדקאמר לא תקיפו
לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם
רב הונא וס"ל דוקא איש
ולא כתיב לא תוקפו הוסב הלאו גם על
דניקף חייב מקיף נמי חייב לא שנא
המקיף את הקטן חייב ולא
גליון הש"ס
יכול
איש ולא שנא אשה: והאי קטן
המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כלומר
אשה כדמפרש טעמא
תוס' ד"ה דקתני כו'
בסמוך: חובה תקברינהו
הואיל והוא גופיה לא מיחייב. משום
כל היכא דניקף בר חיובא הוא כל3 מקיף
שלא נודע לו מעולם.
לבנה. וכי היא רוצה
נמי בר חיובא הוא וההוא קטן הואיל וגופיה לאו בר עונשין הוא ולא דלאו בר עונשין הוא דמקיף ליה נמי לא מחייב ואפילו איש:
שתקבור את בניה שאינה
❖
מיחייב מקיף ליה נמי לא מיחייב ואפי' איש שרי לאקופי לקטן ואין
יכול
יראת העונש על שהיא
מקפת אותם: הוי כשגגה
לתמוה מנא ליה להש"ס דרב אדא בר אהבה סבר מותר לגדול להקיף את הקטן דמשמע ליה מדקאמר ליה לרב הונא ודידך מאן
שיוצאת מלפני השליט
מקיף להו דמשמע לדידי אפי' גדול מקיף לקטן אבל לדידך מאן מקיף להון והאי דלטייה היינו לפי סברתו דרב הונא דאסר לגדול להקיף
הגהות מהר"ב
וקברה בניה אע"פ שלא
לקטן ואמר ליה כיון דאסרת לגדול להקיף לקטן גם האשה אסורה להקיף לקטן דלא ס"ל למדרש לרב אדא לדרוש כל שישנו בהשחתה ישנו רנשבורג
קלל אותה: מכדי תרוייהו
4
סברי הקפת כל הראש
בהקפה לפטור אשה המקפת אחרים ואע"ג דבקידושין בפ' קמא דרשינן הכי כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה כו' לפטור נשים
א] תוד"ה
שמה הקפה. רב הונא
הניקפות בההיא דרשה מודה רב אדא משום דפשטיה דקרא איירי בניקף אבל מה שדורש רב הונא נמי לא תקיפו אמקיף מלישנא דלא
דאמר חובה מגלח להו
ב] ד"ה
תקיפו ומקישו להשחתת זקן לפטור האשה המקפת אפי' לגדול בהא ודאי פליג רב אדא דלית לן להקיש הקפה להשחתה אלא במאי דאיירי
אבל איש לא. וכן רב אדא
דאמר תקברינהו לבנה:
פשטיה דקרא כגון בניקף והשתא פליגי בתרתי רב הונא סבר דאשה שריא להקיף בין גדול בין קטן הואיל ואינה בהשחתה אינה בהקפה
במאי קמיפלגי דרב אדא
בין להיות בהקפה דאיירי ביה פשטיה דקרא בין להקיף אחרים ורב אדא סבר דודאי אשה פטורה מלהיות ניקפת מהקישא דהשחתה דאיירי
סבר דאיש המקיף קטן
❖
ביה פשטיה דקרא אבל מלישנא דלא תקיפו דדרשינן מיניה לחייב גם המקיף גם האשה חייבת בההוא ולא נפטרה מהקישא דהשחתה כיון
פטור מדקאמר ודידך מאן
מגלח להו מכלל דלדידיה
דלא איירי ביה פשטיה דקרא ועוברת בלאו אם הקיפה לגדול ופליגי נמי בקטן דרב הונא סבר גדול המקיף את הקטן חייב ולא מסתברא
אפי' איש יכול להקיף את
ליה לרב הונא למידרש דמשום דאפקיה קרא בהך לישנא דלא תקיפו דמשמע אמקיף ואניקף למימר דהיכא דניקף לאו בר חיובא מקיף
הקטן באיזה סברא נחלקו:
הגהות התוספות
הואיל וליתנהו בהשחתה
נמי פטור דהיינו למיגמר מגברא על גברא לא משמע ליה ורב [אדא] סבר דלהכי אפקיה קרא בהך לישנא למימר היכא דניקף לאו בר
1. 2.
ליתנהו בהקפה. פי'
חיובא מקיף נמי פטור הילכך גדול המקיף לקטן פטור ונראה דקיי"ל כרב הונא דאשה שריא להקיף קטן וה"ה לגדול דסוגיא דהש"ס כוותיה
באיסור הקפה כלל ואף
בפרק קמא דבבא מציעא דקאמר ח)מאי בינייהו איש דאמר לאשה אקיפי לי קטן וקאמר דהשליח דהיינו האשה לאו בת חיובא היא
להקיף הקטן מותרות. וכן
אם הקיפה את הגדול
אלמא דאשה מותרת להקיף לקטן כרב הונא ומדנקט נמי5 אשה ולא איש משמע נמי דאיש המקיף לקטן חייב והיינו נמי כרב הונא והוה מצי
3.
פטורה: ורב אדא סבר. נהי
למימר התם שהאיש אמר לאשה אקיפי לי גדול כיון דסוגיא אזלא כרב הונא אלא הגדול לא יאבה שמוע לה שתקיפנו כי הוא יתחייב
4.
דליתנהו בהקפת ראשן
אבל קטן לאו בר מחאה הוא ולאו בר עונשין הוא וא"ת ולרב אדא דמקיש מקיף לניקף וה"ה6 דנקיש ניקף למקיף ונימא כל היכא דמקיף לאו
5. 6.
בהקפת ראש אחר איתנהו:
7.
אחד המקיף ואחד הניקף
בר חיובא ניקף נמי פטור ויהיה מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים וי"ל לרב אדא מקיף לניקף מקשינן משום דעיקר חיובא דקרא
במשמע דלא תקיפו: והאי
אניקף כתיב לא תקיפו פאת7 דהיינו פאת דניקף למימר היכא דניקף בר חיובא גם המקיף חייב ואי הניקף לאו בר חיובא הוא המקיף פטור אבל
קטן וכו' והאי דקאמר רב
כשהניקף בר חיובא אף אם אין המקיף בר חיובא אסור דקרא אתי לאקושי מקיף דמשתמע מלישנא דלא תקיפו אניקף דמשמע מגופיה דפשטיה
אדא חובה תקברינהו לבנה
לדבריו דרב הונא קאמר
דקרא אבל אין סברא להקיש גופיה דקרא דהיינו הניקף למקיף דלא משתמע אלא מלישנא בעלמא לא תקיפו ולא מגופיה דקרא ותדע
לדידך דלית לך דכי ניקף
דאם לא כן מצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שתיהם שיקיפהו קטן ואשה ועובד כוכבים אלא שמע מינה כדפרישית
פטור מקיף נמי פטור
וא"ת ולרב הונא דלא מקיש מקיף לניקף ואע"ג דניקף לאו בר חיובא הוא מיחייב מקיף אם כן המקיף את העובד כוכבים לחייב
דקאמ' המקיף את הקטן
חייב. גם חובה יש לירא
כמו המקיף לקטן ודוחק לחלק משום דקטן אתי לכלל חיוב דהשתא מיהא לאו בר חיובא הוא וטעמא דרב הונא לא תלי בהכי אלא
מעונש דאין חילוק בין
משום דלא מקיש מקיף לניקף ונראה להר"ף דיש לומר הואיל וכתיב פאת ראשכם אישראל קאי קרא ולא אעובד כוכבים וצ"ע
איש מקיף קטן לאשה
במקיף את האשה אי מחייב כמו בקטן לרב הונא : לפי שנאמר לא תקיפו יכול אף מצורע כן תלמוד לומר ראשו. קא סלקא
מקפת: דתניא ראשו מה
ט)
ת"ל. גבי מצורע כתיב
דעתך השתא דמן הדין לא איצטריך קרא למדחי לא תעשה דהקפה דאף לאו השוה בכל קים לן ב] דהקפת כל
הראש שמה הקפה:
וגילח את כל שערו את
אמר
ראשו ואת זקנו ואת גבות
עיניו ואת כל שערו יגלח. והשתא דריש לראשו דמיותר דבכלל כל שערו הוא ולקמן דריש זקנו. וגבות עיניו דריש פי' היה מביא לכלל ופרט וכלל לרבות כל כנוס שער ונראה: