שני נזירים פרק
שמיני נזיר
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
יכול אף מצורע. לא יקיף ת"ל ראשו ה): יכול אף נזיר מצורע.
רבא דכ"ע לא שמיה הקפה וכי איצטריך קרא היכא דהקיף
ט א
א)
ב)
הפאה ולבסוף גילח. אע"ג דאפשר לקיים שניהם כגון
כשנטהר מצרעתו בתוך ימי נזירותו לא יעביר תער על ראשו:
ג)
מאי לאו תנאי היא. דלמ"ד דהאי ראשו דכתיב במצורע לא אתיא
שיגלח כל הראש אתי עשה דוגלח ודחי ליה ופריך מדריש לקיש כו'
י ב
ד)
אלא דכ"ע שמה הקפה למאן דמוקי לראשו למילף למידחי לא תעשה
אלא למידחי לא תעשה דנזיר דלא
יעבור תער על ראשו קסבר
❖
ה)
ו) ז)
ועשה דהיינו בנזיר דכתיב ביה תער
משום לאו דהקפה לא צריך דאילו
(ג)
ח) ט)
מצורע קעביד הקפת כל הראש דשריא
לא יעבור על ראשו וקדוש יהיה (י)
יכול אף מצורע כן ת"ל ראשו ותניא אידך
י) כ)
הגהות התוספות
דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה וכי
משום דלאו גרידא נפקא ליה מגדילים:
ל) מ)
ראשו מה ת"ל לפי שנאמר גבי נזיר 1 תער
נ) ס)
1. 2.
ומאן דמוקי ראשו ללאו גרידא מאי
קאתי קרא למידחי את לא תעשה
לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן
❖
ע)
3.
ועשה דנזיר עשה קדוש יהיה גדל
טעמא לא נפקא ליה מגדילים. דאילו
ת"ל ראשו מאי לאו תנאי היא למ"ד (א) מנזיר
פרע ו): ואידך. דמצריך משום לא
להקפת כל הראש שמה הקפה לא
קסבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכי
4.
תקיפוז) קסבר דהקפת כל הראש שמה
איצטריך קרא דסבירא ליה השתא
תורה אור השלם
5.
אתא קרא למידחי את לא תעשה ועשה
הקפה: לא דכ"ע לאו שמה הקפה.
מסברא 1 ידעינן דאטו משום דהוסיף
1. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
6.
ואידך סבר הקפת כל הראש שמה הקפה
ומאן דתני לה (ד) מוראשו גבי נזיר
לגלח לא יתחייב על הפאות כי היכי
7. 8.
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
❖
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיְיָ
וכי אתא קרא למידחי לאו גרידא אמר רבא
ניחא ומאן דתני לה גבי הקפה לאו
דמאן דמוקי ליה ללאו ועשה דהיינו
קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר
בנזיר אית ליה דשמה הקפה מסברא
משום דהיכא דמגלח והדר מקיף דהא
דכ"ע הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכי
במדבר ו ה
רֹאשׁוֹ:
2. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
ולאו כמאי דסלקא דעתך מעיקרא
לא איצטריך קרא למישרי משום דהקפת
אתא קרא כגון שהקיף ולבסוף גילח כיון
מוסף רש"י
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
דבעי קרא לאשמועינן דהקפת כל
כל הראש לאו שמה הקפה אלא כי
דאילו גלחיה בחד זימנא לא מיחייב כי
ראשו מה ת"ל.
דברים כב יא
הראש שמה הקפה:
איצטריך קרא דמקיף ברישא והדר
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(יבמות ה.)
הקיף ולבסוף גילח נמי לא מיחייב ומי כתב
ציצית הכנף מין כנף. דמשמע
מגלח: ומי כתיב קרא הכי. כלומר
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם
קרא הכי והאמר ריש לקיש כל מקום שאתה
(לעיל מא.) ת"ל
צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם
דכיון דאילו מגלח כוליה בחד זימנא
מכל מין שיהא הכנף הן
2
ראשו.
לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת
מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את
לא מיחייב משום דהקפת כל הראש
משירים הן מן כלך וסריקין וכתיב
(שם)
הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:
אם אתה יכול לקיים את
שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את
במדבר טו לח
לאו שמה הקפה מי קא כתביה רחמנא
צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים הא
3
4. לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה
שניהם.
לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף
כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן
ל"ת אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמה
בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא
כגון צמר לצמר ופשתים לפשתים בין
והדר מגלח לא מיחייב והא שפיר
(מנחות מ.) ואם
הקפה ומאן דמוקים לקרא למידחי ל"ת
יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ
❖
לאו.
ויקרא כא ה
צמר לכלך וסריקין שאף הן חייבין
עדיף דליגלח כוליה דקא מוקים עשה
שָׂרָטֶת:
ועשה לאו גרידא מנליה יליף מגדילים דאמר
יבוא עשה
לרבא מן התורה וכן משמע בפרק
דמצורע ולא קא עבר על לאו דלא
(שם)
קרא 2 לא תלבש שעטנז ותניא לא תלבש
במה מדליקין
תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש
: שאר מינין
כתיב הכנף.
נוסחת הריב"ן
שעטנז הא גדילים תעשה לך מהם ומאן
דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה
במינן פוטרין. כגון כלך לכלך וסריקין
דנפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה
כגון גדילים תעשה לך ח) ולא תעשה
לסריקין: שלא במינן אינן פוטרים. אבל
מגדילים אמר לך לכדרבא הוא דאתא
לא תלבש שעטנז לקיים את שניהן
כלאים בציצית דליתי עשה ולידחי
(שבת כז:) מין כנף.
(ה)
דרבא רמי כתיב ונתנו על ציצית הכנף
דלטלית של צמר ציצית של צמר ולטלית
לא תעשה אכתי לא נפקא לן:
(ב)
3
והאי
תנא דמפיק ליה ראשו ללאו
של פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה
מין כנף פתיל תכלת וכתיב צמר ופשתים
2
גרידא דאתי עשה ודחי ל"ת
(שם, וכעי"ז
יכול לקיים את שניהן כגון מילה
יחדו הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין
א
יבמות ד:) וכתיב צמר
ועשה. היכא דאינו שוה בכל מנליה
בצרעת: אלא דכ"ע הקפת כל הראש
במינן בין שלא במינן ב שאר מינין במינן
ופשתים יחדיו.
שמה הקפה. ולמאן דמייתי לה להאי
נפקא ליה מזקנו כדמפרש והולך ואין
פוטרין שלא במינן אין פוטרין והאי תנא
(שם ושם)
לתמוה אמאי פשיטא להש"ס דדחי
ראשו דמצורע משום לא תקיפו משום
(ו)
זקנו. מה
דמפיק לראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי
דאשמועינן דאתי עשה ודחי ל"ת
(כ)י"ל דאי ס"ד דלא אתי עשה ודחי
ת"ל.
את לא תעשה ועשה מנלן נפקא ליה מזקנו
ומאן דמוקי לה לקרא בנזיר ולא
ל"ת ועשה בשאינו שוה בכל אם כן
(לעיל מ:)
ופאת זקנם.
דתניא זקנו מה ת"ל לפי שנא' ופאת זקנם
למאן דמפיק ראשו ללאו גרידא ולא
בהקפה קסבר גבי הקפה לא צריך
4
(יבמות ה.) יכול אף כהן
דריש גדילים הא קיימא 4 לן בכל
למיכתב דאתי עשה ודחי ל"ת והילכך
לא יגלחו יכול אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו
מצורע כן.
דוכתי דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא
כי איצטריך קרא למישרי עשה ול"ת
ומאן דמפיק ליה לראשו לעשה ולא תעשה
❖
(לעיל מ:)
דבנזיר: ולמאן דמוקים ליה לקרא
אפי' השוה בכל מנלן אי מהקפה 5
לילף מזקנו וליטעמיך דקיימא לן בעלמא
בנזיר למידחי את ל"ת ועשה לאו
שכן אינו שוה בכל אלא ודאי לגופיה
דלא
גרידא מנא ליה. ואי אמרת לאו כל
[לא] איצטריך דאפילו לאו ועשה דחי
פי' הרא"ש
שכן הוא ומה עשה ול"ת דחי ל"ת לא כל שכן הא לא איריא משום
כשאינו שוה בכל כדמפרש ואזיל בזקנו ואם כן אייתר לו ראשו
יכול אף מצורע כן. לא
דהקפה אם אינו ענין לשאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל
דאיכא למיפרך כדלקמןט) מה לנזיר שכן ישנו בשאלה (ז) משום דקיל
יגלח כל ראשו והא דכתיב
ומשום הכי פשיטא לן וקא בעי מנלן דדחי עשה לא תעשה ועשה
[כולי האי] אתי עשה ודחי ל"ת שבו תאמר בשאר לאוין הילכך נפקא
וגילח את כל שערו נוקי ליה
בשאר שער הגוף: ת"ל ראשו
ליה מגדילים כו': ולמאן דנפקא ליה מראשו. ללאו גרידא ולא פריך
כשאינו שוה בכל דסוגיא 6 דפ"ק דיבמות ס"ל להש"ס
לומר דגילוח מצורע דחי לאו
כדפרכינן מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל דבני אהרן ולא
כסוגיא דידן דס"ד דקרא דראשו אתא לאשמועינן היא גופה דהקפת
7
דהקפה: וקשיא אידך ראשו
כל הראש שמה הקפה ולא כמסקנא בסוגיא דידן דידעינן
בנות אהרן אמר רחמנא ומאי טעמא לא משמע ליה מגדילים:
מה ת"ל וכו' מאן דמוקי
י)
(ל)
נפקא
לה בנזי' סבר הקפת כל
ליה מזקנו. דכתיב במצורע
ההוא לכדרבא אתי דרבא רמי כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל.
ליה מסברא כדפרישית:
❖
הראש לא שמה הקפה. הלכך
דהא מייתורא משמע דליהוי ממין כנף פתיל תכלת וכתיב צמר
מה בא ללמוד והלא כבר נאמר וגילח כל שערו: יכול אף כהן
(ח)
8
למצורע גרידא לא איצטריך
דאין כאן הקפה ומוקי לה
מצורע כן. דאית ביה לא תעשה דהשחתה ועשה דקדושים
ופשתים גדילים תעשה לך כ) דבקרא אחרינא כתיב לא תלבש שעטנז
בנזיר מצורע דאיכא לאו דלא
הגהות הב"ח
יהיו והא דכתיב וגילח כל שערו נוקי בנמרטו פיאותיו:
צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים תעשה לך דמשמע מצמר ופשתים
יעבור ועשה דגדל פרע ואתי
נזיר עשה דגילוח מצורע ודחי
תעשה לך גדילים מהם ולא ממין אחר הא כיצד צמר ופשתים
(א) גמ' דנזיר
(ב) שם
להו: ואידך סבר הקפת כל
פוטרין כו': נפקא ליה מזקנו. דכתיב גבי מצורע ל) דתניא זקנו מה ת"ל והלא שער זקנו בכלל כל שערו הוא: יכול אף כהן מצורע כן ת"ל
הראש שמה הקפה. וכיון
זקנו. דקאתי עשה דמצורע וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וקא דחי עשה ול"ת דכהן ל"ת ופאת זקנם לא יגלחו עשה קדושים יהיו לאלהיהםמ):
דאיצטריך קרא למדחי לאו
ולמאן דמפיק לראשו. גבי נזיר למידחי ל"ת ועשה לילף מזקנו: אמר לך ולטעמיך. דאמרת (ט) לי לנזיר מכהן הוה ליה למילף הא דקיי"לנ)
(ג) רש"י
גרידא לא מוקמי' ליה למדחי
לאו ועשה: וכי אתא קרא
בעלמא דלא אתי עשה כו' אמאי נילף מכהן והוא מצורע דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה והוא הדין בכל התורה: ס)אלא מכהן לא ילפינן. דאיכא
קרא
כגון שהקיף ולבסוף גילח.
למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל כו' תאמר בנזיר שהוא שוה בכל לכך הוצרך הכתוב ראשו גבי נזיר למידחי את ל"ת ועשה שבו ואפי'
ל"ת תער לא יעבור על
כגון שהקיף תחלה וגילח
הכי בעלמא לא ילפינן מיניה כדלקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה תאמר בעלמא שאינו בשאלה אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן הואיל דכהן לאו
ראשו
ע)
צדעיו ואח"כ גילח שער
(ד) ד"ה
ראשו: דכיון דאילו גלחיה
שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג דאיתיה בשאלה אפי' הכי עדיף טפי למילף כהן מנזיר משום דישנו שוה בכל ולאו למיגמר נזיר
להאי ראשו
בחד זמנא לא מחייב ואפי'
מכהן דלאו שאינו שוה בכל הוא ולאידך סבירא ליה דנזיר מכהן עדיף טפי משום דכהן אינו בשאלה דומיא דשאר מצות מה שאין כן בנזיר:
דלהא
אינו מצורע כי נמי הקיף
(ה) ד"ה
ולבסוף גילח לא מיחייב
ולמאן
דאתי קרא דמצורע למדחייה:
אם אתה יכול מוטב (ו) ד"ה
ומי כתב קרא הכי דכי נמי מצי לגלח בהתר דאתי קרא למישרי לגלח באיסור: והא אמר רשב"ל כל מקום וכו'. לאו גרידא
במצורע ניחא (ז) ד"ה ומשום (ח) ד"ה
מנ"ל. דאי לא הוה ידע ליה מדוכתא אחרינא לא הוה מוקי קרא לדחייה לאו ועשה: הא גדילים תעשה לך מהם. ואתי עשה
דהאי קרא ומשמע (ט) ד"ה לן דנזיר לן
דגדילים תעשה לך ודחי לא תלבש שעטנז: ומאן דנפקא ליה מראשו מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים. ונדרוש ראשו
נזיר נמי מכהן לא יליף דאיכא למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל
ללאו ועשה: דרבא רמי כתיב על ציצית הכנף פתיל דמשמע ממין הכנף יהיה הפתיל וכתיב צמר ופשתים יחדו. גדילים
מהא דנזיר למילף (י) תוס'
תעשה לך דמשמע דוקא מהם עשה גדילים: הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן. אהני הסמיכות ליפות
ה"ט דמסברא וכי כתיב
כחן שפוטרים אף שלא במינן. כגון צמר בטלית של פשתן או של משי ופשתים בשל צמר ומשי. אבל שאר מינים אין
על הן מצמר ופשתים יחדו (כ) ד"ה
פוטרים אלא במינן כדמשמע ממין הכנף יהיה הפתיל. והשתא אי לאו דשמעי' מראשו דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה לא
די"ל איכא למיפרך מה להקפה ואם
הוה מוקמי' ליה קרא דגדילים לכדרבא ממש אלא כי דוקיא דרבא צמר לצמר ולמשי אבל לפשתים לא. ופשתים לפשתים
וסוגיא למאי
ומשי דלא מסתבר למימר דעשה דחי לא תעשה כיון דמצי' לאוקומי לכדוקיא דרבא ולא חזי' בשום דוכתא דעשה דוחה לא
(ל) בא"ד דסוגיא
תעשה. אבל השתא דגלי קרא דעשה מצי' דחי לאו דהקפה אע"ג דמיניה לא ילפינן בעלמא דאיכא למפרך מה ללאו דהקפה
שאינו שוה בכל שאינו נוהג בנשים מ"מ אהני דהשתא דדרשי' גדילים לידחייה דאתי עשה ודוחה לא תעשה: ומנ"ל דמצורע
נזיר מגלח ראשו: זקנו מה ת"ל דבכלל כל שערו הוא: לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו. ת"ל זקנו ובכהנים איכא גם עשה דקדושים תהיו. וה"ה נמי דדחי לאו ועשה דנזיר (דמשמע) [וקשה] היכי בעי למילף נזיר מכהן הא איכא לאקשויי מה ללאו
ועשה דהשחתה שאינה שוה בכל שאינו נוהג בנשים תאמר בגילוח נזיר ששוה בכל והכי פריך בסמוך. וי"ל דלפי המסקנא ניחא. והשתא קסבר כיון דבכהן איכא חד קולא שאינו שוה בכל ובנזיר חד קולא שכן ישנו בשאלה א"כ שקולים הם ולמדים זה
מזה. ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דקילי: