נח:
שני נזירים
פרק שמיני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזיר
מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל הוא. והשתא
ולמאן דמוקים ליה להאי ראשו בנזיר. ויליף כהן מנזיר א"כ למה
יא א
א)
ב)
לי דכתב רחמנא זקנו במצורע : מיבעי ליה. לתגלחת מצורע
הוה מצי למיפרך אמאי לא [ילפינן] מנזיר דעלמא דאתי
1
יב ב ג ד
ג)
עשה ודחי ל"ת ועשה אפי' שוה בכל דנזיר שוה בכל הוא ולמסקנא
שיהא בתער ולא במלקט ורהיטני וכדתניא זקנם לא יגלחו יכול
ניחא דפרכינן בסמוך מה לנזיר
שכן ישנו בשאלה:
אפילו מצורע תלמוד לומר
זקנו התיר במצורע מה שאסר הכתוב
ולמאן דמוקי ראשו בנזיר זקנו
❖
גבי גילוח זקן שלא אסר הכתוב אלא
למה לי. לחנם פי' הש"ס
בתער שעושה השחתה אבל במלקט
דלא אתי עשה ודחי את ל"ת ועשה לילף
א
כן (ה) דכוותיה קיימא גם לחנם שינה
ורהיטני לא וכדאמרינן בפרק שלשה
מכהן דדחי אלא מכהן לא ילפינן מה לכהן
הגהות הב"ח
מינין דאי ס"ד עביד במלקט
לשונו דקאמר לעיל דלמאן דמפיק
שכן לאו שאינו שוה בכל $ נזיר מכהן נמי לא
(א) גמ'
ורהיטני נמי מצוה קעביד לשתוק
ראשו לעשה ול"ת: מבעיא ליה לכדתניא.
יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ומאן דמוקים
למילף דתגלחת מצורע בתער הוא
קרא מיניה ותו (ג) לא מדלא כתיב
להאי ראשו בנזיר למה לי זקנו מיבעי ליה
דאילו מראשו דנזיר [לא] נפקא
ביה תער מוטב דליעבד במלקט
לכדתניא (א) זקנו מה ת"ל לפי שנאמר ופאת
ורהיטני משום דריש לקיש דאמר כל
דסבירא לן2 כמ"ד פ' ג' מינין
זקנם לא יגלחו יכול אף כהן מצורע כן ת"ל
דנזיר חייב בכל מעבירין ולהכי
מקום שאתה מוצא וכו': (ד) ולמאן דמפיק
ליה להאי ראשו. לעשה ול"ת דבנזיר
זקנו ומנלן דבתער דתניא ופאת זקנם לא
איצטריך זקנו דאילו השחתת זקן
(ב) שם
אינה אלא בתער כדמפרש ואזיל
איצטריך ליה זקנו לתגלחת דמצורע
יגלחו יכול אף גילחו במספרים יהא חייב
ד)
ה) ו)
וצ"ע כי פריך זקנו למה לי אמאי לא
בתער אלא למאן דמפיק ליה
ת"ל ולא תשחית אי לא תשחית יכול ליקטן
ז)
משני וליטעמיך הא (ו) קי"ל דאין
להאי ראשו ללאו גרידא למה ליה
במלקט וברהיטני חייב ת"ל ופאת זקנם לא
ח)
עשה דוחה ל"ת ועשה נילף מנזיר
למיכתב זקנו כלל אי משום עשה
❖
יגלחו איזו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר
מצורע דדחי אלא מאי אית לך למימר
ול"ת ליכתוב רחמנא ראשו ותו לא
זה תער ומאן דמפיק ליה להאי ראשו ללאו
מה לנזיר שכן ישנו בשאלה:
דהוי משמע דלמידחי לאו גרידא קאתי
נוסחת הריב"ן
ולמאן
גרידא למה לי למיכתב ראשו ולמה לי
דמפיק ראשו ללאו גרידא
לאו דלא תקיפוה) ומשמע נמי למידרשיה
למיכתב זקנו משמע למידחי לאו גרידא
למה לי. לכתוב זקנו
גבי נזיר דהאי קרא שקול הוא דלא
(ז)
לבד דמשמע בין זקנו דכהן בין זקנו
מסתיים מהיכא קאי ומשום הכי
ומשמע למידחי ל"ת ועשה הילכך שקול
(ג) רש"י
דישראל ומינה שמעי' (בין) ל"ת גרידא
אית לך למימר שיבואו שניהם ממנו:
הוא ויבואו שניהן כהן מנזיר לא יליף שכן
בישראל ומינה שמעי' ל"ת ועשה
לעולם איצטריך למיכתב זקנו משום
ישנו בשאלה נזיר מכהן לא יליף שכן לאו
למידחי עשה ול"ת דבכהן דאי אמרת
(ח)מכהנים3 דמקרא מלא דיבר הכתוב
(ד) בא"ד
שאינו שוה בכל ובעלמא לא ילפינן מינייהו
דלא ליכתוב זקנו וכי אתא ראשו
ואע"ג דראשו נמי מקרא מלא הוא
משום דאיכא למיפרך כדאמרן : אמר רב
ומאן דמפיק ליה
(ב)
למידחי עשה ול"ת דבנזיר הוא דאתא
ולא בעי לאוקומי אלא בראשו גרידא
וכו' דלמאן
מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי ב המעביר
אכתי ליכא למיגמר מיניה עשה ול"ת
ולא בראשו דנזיר שאני התם דשני
❖
אהיכא
בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה
(ה) תוס'
דבכהן משום דאיכא למיפרך מה
לאוין הן לאו דהקפה ולאו דנזיר תער
דהא
הא בתער הא במספרים והא רב נמי
לנזיר שכן ישנו בשאלה. ואי אמרת
לא יעבור הילכך לא מסתברא ליה
ג
י"ל דאידך
גליון הש"ס
למימר כולי האי מקרא מלא לאוקומי
נמי דהאי ו) ראשו משום עשה ול"ת
בתער קאמר כעין תער אמר רבי חייא בר
(ו) בא"ד
גמ' נזיר מכהן נמי לא
דקי"ל
אפילו בראשו דנזיר אבל השחתת הזקן
דבכהן הוא דאתא אכתי לית לך
אבא אמר רבי יוחנן המעביר בית השחי
(ז) ד"ה
יליף.
הכל לאו אחד הוא בין דישראל לא
למילף מיניה עשה ול"ת דבנזיר משום
שם מאי
ובית הערוה לוקה מיתיבי העברת שיער
למיכתב ראשו
תשחית פאת זקנך בין דכהנים ופאת
דאיכא למיפרך כדאמרן דאי מנזיר
ולמה לי למיכתב זקנו
לוקה דקאמר.
אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים
זקנם לא יגלחו הילכך נראה לומר
איכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו
❖
(ח) בא"ד ועשה
$ מאי לוקה
נמי
דקאמר מדרבנן
ד
דמקרא מלא דיבר הכתוב דעשה
בשאלה ואי מכהן מה לכהן שכן לאו
דנזיר
איכא
דמצורע דזקנו ידחה בין לאו דישראל
שאינו שוה בכל הילכך איצטריך ליה
(ט) ד"ה
להכי
הגהות מהר"ב
זקנו לעשה ול"ת דבכהן וראשו ללאו
בין לאו דכהנים כיון דאזהרה אחת היא:
הר"ף והשתא מצי לשנויי דאי מזקנו איכא למיפרך שכן לאו
איצטריך
רנשבורג
גרידא: אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער. ואין בו משום לא ילבש
דכך חמור ל"ת
גבר שמלת אשה ז): המעביר שער שבבית השחי. תחת אצילי ידיו: כעין
שאינו שוה בכל הוא דליתיה בנשים (ט) ואיצטריך ראשו
(י) בא"ד
א] תוד"ה
דאמאי
תער. שגזז במספרים בסמוך לבשר כעין תער: מיתיבי העברת
דאם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל ונראה 4
הוא
שער. של כל גופו כגון שבבית השחי ושבבית הערוה אינה מדברי
דסלקא דעתיה דשקולים הן ולכך מודה לו 5 דל"ת גרידא השוה בכל
דאתא
❖
תורה ואת אמרת דלוקה: מאי לוקה. דאמרי מכות מרדות מדרבנן:
(כ) בא"ד
כמו ל"ת ועשה שאינו שוה בכל אלא האריך יותר דאיידי דבעי לאסוקי
וכהן מצורע
הך פירכא מסיק ואזיל לכולי צדדי דפירכות ומשני כהן מנזיר לא
איכא
מגלח
יליף שכן ישנו בשאלה ונזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דאיכא למיפרך כדאמרן וקשה להר"ם
(ל) בא"ד ומיניה
הגהות התוספות
❖
נמי
(י) דמאי קאמר כהן מנזיר לא יליף כו' לימא דכהן איצטריך משום תער דבעינן תער במצורע כדקא אמרינן וע"ק לו דקא פריך למ"ד
1. 2.
ראשו ללאו גרידא וקמהדר ליה למ"ד ראשו לנזיר אתא מדקאמר כהן מנזיר לא יליף כו' לכך נראה להר"ם לפרש דמשמע ליה השתא
3.
כיון דמסקינן דזקנו אתא לאשמועי' תער מעתה למאן דאית ליה דראשו אתא ללאו גרידא מנלן דנזיר מצורע (כ) מגלח וכהן מצורע אלא
4.
פי' הרא"ש
על כרחיך צריך לומר דמקרא מלא דבר הכתוב דכיון דקרא סתמא כתיב מיירי בכל ענין בין שהוא כהן בין שהוא נזיר ולמה לי למיכתב
ומאן דמוקי ראשו בנזיר
זקנו ואם תאמר והא שפיר איצטריך לאשמועינן דתגלחת מצורע בתער וי"ל דהכי פריך למה ליה לתנא דלעיל לאיתויי זקנו למילף דכהן
5.
זקנו למה לי הוה מצי
מצורע מותר בתגלחת דקתני זקנו מה ת"ל כו' מראשו שמעינן שאפילו נזיר מצורע מגלח ראשו אע"ג דאיכא לאו ועשה דקרא סתמא
6
לשנויי דכהן מנזיר לא אתי
6. 7.
שכן ישנו בשאלה כדקאמר
כתיב דמיניה משמע שגם כהן מגלח זקנו דהשתא סבירא ליה דלהאי תנא הם שקולין ומשני אין הכי נמי דודאי סבירא ליה דמקרא
(ל)
8.
בסמוך אלא דעדיפא מיניה
מלא דבר הכתוב ומראשו גרידא שמעינן שגם נזיר מצורע מגלח ראשו ואפי' הכי אי לאו דכתב רחמנא זקנו לא הוה שמעינן כהן
קא משני דמיבעי ליה
כדפרישית שכן ישנו בשאלה ואי כתב זקנו לא הוה שמעינן נזיר שכן לאו שאינו שוה בכל ולפי מסקנא זו תנא דמוקי ראשו ללאו גרידא
9.
לכדתניא דאינו חייב על
7
01. 11.
השחתת זקן אלא בתער
ה"ה דשמעינן מיניה לאו ועשה ומה שהזכיר לאו דהקפה גרידא לגלות לנו דעתו דסבר דאי לאו הני קראי דראשו וזקנו אפילו לאו
ומדאיצט' זקנו למדחי לאו
גרידא לא הוה ידעינן שיהא עשה דוחה אותו דקרא דגדילים הוה מוקמינן ליה לכדרבא: ובעלמא לא ילפינן 8 כדאמרן. כלומר דאיכא
❖
21.
ועשה דכהן ש"מ דמצורע
למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל ומה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואם תאמר ונילף מתרוייהו במה הצד ואור"י דאיכא למיפרך
אינו מגלח אלא בתער דאי
מצי לגלוחי בלא תער לא
מה לעשה דמצורע דאיכא שלום בית ובכי האי גוונא אמרינן בפ' שילוח הקן דסלקא דעתך אמינא עשה דצפרי מצורע
הוה דחי. ומנזיר לא שמעי'
אמר
מוסף רש"י
רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי כו' הרי זה לוקה. משום
לידחי לא תעשה א] ועשה דשילוח הקן משום שלום בית ח):
ליה דשמא ס"ל כמאן
לא ילבש גבר כדדרשינן בסמוך לא קשיא הא בתער הא במספרים והא רב נמי בתער קאמר כעין תער: א"ר יוחנן המעביר
ופאת זקנם לא יגלחו.
דאמר פ"ג מינים לא יעבור
לרבות כל המעבירים:
בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה מיתיבי העברת תער9 אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים והוה מצי לסיועיה מברייתא דלעיל
ומאן דאוקי ראשו ללאו
אלא ניחא ליה לשנויי מאי לוקה דרבנן דלא ליפלגו ברייתות אהדדי ר' יוחנן אף במספרים אוסר ומשמע דרבי יוחנן פליג אדרב:
01
11
21
גרידא ל"ל למכתב ראשו
איכא
ולמה לי למכתב זקנו.
(לה:)
ליכתוב זקנו דמשמע בין
(מכות כא.) ת"ל ולא תשחית.
בישראל דאיכא לאו גרידא בין בכהן דאיכא לאו ועשה ולשתוק מראשו: ומשני דלאו שקולים הם דבכל חד מנייהו איכא
(שם) במלקט. וברהיטני.
פירכא ולא ילפי' מהדדי. ובעלמא נמי לא ילפי מינייהו כדאמר דמה לכהן שאינו שוה בכל הילכך לא ילפינן מיניה שידחה
(קדושין לה:) ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו.
עשה ל"ת ועשה: אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער אפי' בית השחי ובית הערוה ואין בזה משום לא ילבש גבר שמלת
(שם) גילוח שיש בו השחתה.
אשה. אבל בפאת זקן וראש לא איירי רב אלא בשאר הגוף קאמר: ה"ז לוקה משום לא ילבש וכו'. כעין תער במספרים
(מכות כא.)
סמוך לבשר: מיתיבי העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים וקשה לר"י דאמר לוקה. וה"ה דהוה מצי למפרך
(לעיל מ:)
השתי ברייתות אהדדי ולשנויי כדמשני מאי לוקה כדקתני מכת מרדות: