נט:
שני נזירים פרק שמיני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומי שומע
מתני' מת אחד מהן א"ר יהושע יבקש אחד מן השוק. ויבקש
לו.
אם [אין] דעתו לידור בנזיר לא זה שידור
טז א
א)
1
2
מי
ב)
שומע לו שידור כנגדו בנזיר. בזה הענין
כנגדו:
ממנו שידור כנגדו להיות נזיר כמו זה שמת ויאמר לו אם
ג)
ב
מספק להיות נזיר אלא הוא לבדו מביא לסוף שלשים יום חטאת העוף
טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ולאחר שלשים (ג) מותר אתה לגלח
ד)
ועולת
בהמה. כדי
והוא הדין עולת העוף ולא חש לפרשה:
ולשתות ביין ואם טהור הייתי וחבירי טמא הרי אתה נזיר לאחר
❖
ה)
יז ג
שלשים יום: וסופרין שלשים יום.
לגלח על אחד מהדמים ואומר כו'
יח ד
מתני' מת אחד מהן
ואסור3 לשתות ביין דשמא היה טמא
מעכשיו ובסוף שלשים מביאין קרבן
אמר ר' יהושע יבקש
❖
נוסחת הריב"ן
וסופר עוד שלשים יום ומביא קרבן
טומאה וקרבן טהרה בשותפות ויאמר
אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר ואומר אם
טהרה חטאת ועולה ושלמים: ואם
לאותו שהביא מן השוק אם אני הוא
טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור
פי' הרא"ש
טהור הייתי אומר4 העולה הראשונה
הטמא הרי קרבן טומאה שלי וקרבן
הייתי הרי אתה נזיר אחר שלשים יום וסופרין
חובה. דלא סגי בלא עולת חובה
טהרה שלך ואם אני הוא הטהור
ה"ג ולייתי. לרבי יהושע
שלשים ומביאין קרבן טומאה וקרבן
(א)
פריך דאמר נמצא זה מביא
ועדיין לא חל עליו נזירות עד
בגילוח ראשון שצריך לכל הפחות
קרבנותיו לחצאין ומאי
טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן
לאחר שלשים כדאמר מתחילה
לגלח על אחד מהדמים: והשאר5 קרבני.
נפקא מיניה ויביאם
טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא
החטאת והשלמים ועולה זו שבאה
ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר
לחצאין: לחדד בה את
התלמידים אה"נ מודה הוא
הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק
עכשיו נדבה:
לאחר שלשים הרי קרבן טהרה שלי
לדברי בן זומא והא דאמר
נמצא
מביא קרבנותיו לחצאין.
וקרבן טומאה בספק וחטאת העוף
וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה
שיבקש א' לידו' כנגדו לא
דאם טהור היה עולה
שמביא על ספק טומאה אינה נאכלת
אמ' [אלא] לחדד את
ואומר אם אני (ב) הטמא קרבן טומאה שלי
התלמידים אם יש בהם
ראשונה חובה כדפרישית ובגילוח שני
ואזלה לקבורה כדאמרינן בפרק מי
וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני
משיב כבן זומא הא
מביא חטאת ושלמים דכיון דאין נזיר
שאמר הריני נזיר אמר ר'
דקאמר [נמצא זה] מביא
הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה
אחר עמו אינו יכול לעשות בענין
יוסי בר' יהודה מנין לחטאת העוף
קרבנותיו לחצאין ה"ק אם
בספק וזהו קרבן טהרתך אמר לו בן זומא
אין אחר נודר כנגדו יצטרך
אחר שכיון שהוא ספק טמא בסוף
הבאה על ספק שאינה נאכלת כו'
להביא קרבנותיו לחצאין:
ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר אלא מביא
שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת
ועולת העוף אי בעי מייתי לה לשם
א
מאי ליעבד ר' יהושע
חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא
לדקיה דלא ליסרו. לדקיה
קרבנותיו דתניא בפרק שני
נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל
היינו המעיים: ולר' יהושע
נזיר שכלו ימיו [לוקה על הטומאה
כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכבא
הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם
דאמר שידור אחר כנגדו
❖
ואשם נמי לא איצטריך לאיתויי דאשם
ואינו] לוקה על התגלחת:
צריך לאחר תנופת החלב
6
טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת מספק
אבל הודו חכמים לדברי בן זומא.
עד שיגלחו שניהם ותמצא
אינו מעכבו מכפרה כדאמרינן בפרק
וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר
שיסריחו המעיים. ונהי
מי שאמר הריני נזיר מגלח
דלא איכפת לו אם מביא
שאם נטמא א' מהם ואין
אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו
הגהות הב"ח
לחצאין והלא לא ימצא אחר שידור
הביא חטאתו ולא הביא אשמו
ידוע איזה הוא צריך
כנגדו: ולייתי. אדרבי יהושע
חובה ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה
(א) במשנה
לעשות כן התם א"א
מונה ועדיין אסורין לשתות ביין
יום
לעשות בענין אחר. אבל
וזו נדבה וזו שאר קרבני אמר רבי יהושע
פריך כלומר ויביא לחצאין ומה בכך
וליטמא למתים אבל חוזרין וסופרין
(ב) שם הוא
הכא מוטב שיעשה כבן
נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים אבל הודו
(ג) רש"י
ומשני אין הכי נמי ולא א"ר יהושע
שלשים יום ומביאין קרבן טהרה
זומא: ולא נהירא גי' זו
אלא לחדד התלמידים: אמר רב
לו חכמים לבן זומא: גמ' ולייתי אמר רב יהודה
יום
דהא אמרי' כבר דלא אמרה
בשותפות: ואומר אם אני הוא.
(ד) ד"ה
ר' (ישמעאל) [יהושע]
נחמן בר יצחק מאי ליעבד ר' יהושע
שהייתי טמא קרבן טומאה היה שלי
אמר שמואל לא אמר ר' יהושע אלא לחדד
אלא לחדד בה את
ב
לדקיה דלא ליסרו. לא איתפרש:
וקרבן טהרה היה שלך זה של עכשיו
התלמידים: נזיר שהיה
בה את התלמידים אמר רב נחמן מאי ליעביד
(ה) ד"ה
טמא בספק. כולה מפ'
בע"א 7 מאי ליעבד רבי יהושע
קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור
ליה רבי יהושע לדקיה דלא ליסרו: מתני'
ר' יהושע
לעיל פ' כ"ג:
לדקיה דלא ליסרו פירוש לבני מעים
ואותו שמת היה טמא וקרבן טהרה
נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל
(ו) ד"ה
היה שלי וקרבן טומאה היה
שלא יסריחו דכיון שיבקש אחד שידור
לא הוה
בקדשים אחר ששים יום ושותה יין ומטמא
בספק הרי זה קרבן טהרתך ומכאן
כנגדו בנזיר א"כ לסוף שלשים יום
❖
למתים אחר מאה ועשרים יום ג שתגלחת
ואילך מותרים לשתות ביין וליטמא
כשמגלחין שניהן שניהם צריכים
הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי
למתים: אמר לו בן זומא מי שומע
להניף החלב ותגלחת שניהם היא
הגהות התוספות
לו כו'. אלא משלים את נזירו
לפני תנופה א"כ יסריח החלב במה
אבל בזמן שהוא
ספק אינו דוחה:
ד
שיאחרו להקטיר אותו עד שתי
ויביא בספק חטאת העוף ולאשם
1.
גמ'
2.
תגלחיות דנהי דלא מת אחד מהם
ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו
3.
כך היא לכולי עלמא שמביאין קרבן טומאה וטהרה הא ודאי [אי]
אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא כמו על ספק טומאה
4.
אפשר לתקנו בע"א אבל בסיפא דמת אחד ואפשר לתקנו
ויביא עמה עולת בהמה ושאר קרבנות נזירות טהרה אינו צריך
5. 6.
בתקנת [בן זומא] בלא נזירות אחרת ולא 8 הוה ליה למימר לר'
להביא לאלתר אלא לאחר שלשים שניים שהרי עדיין אינו יכול
7.
יהושע שידור אחר כנגדו ובפירוש [אחר] כתוב לדקיה לאיברים
לשתות ביין וליטמא למתים עד לאחר שלשים יום ומעכשיו אומר
8.
9.
דעולה דאינן נקטרות עד אחר תגלחת שניהם וקשה דעל העולה
אם טמא הייתי החטאת מחובתי של קרבן טומאה ועולה זו לנדבה
אינו עיקר מצות דמים כי אם מן 9 השלמים ותו למה ימתין הכהן
דנזיר טמא לא מייתי עולת בהמה ואם טהור אני זו עולה מחובתי
מלהקטירם עד אחר התגלחת וזה לא מצינו ויותר נראה כדפרישית:
והחטאת בספק ואינה נאכלת ועולת בהמה קריבה לשם חובה וחוזר
נזיר
שהיה טמא בספק. פירשתי לעיל שילהי פ' כ"ג ה):
וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה בלבד חטאת בהמה ועולת
בהמה ושלמים ואומר אם טמא הייתי עולה הראשונה נדבה וזו
ה"ג
חובה עם שאר קרבנותי ואם טהור אני הרי עולת בהמה ראשונה חובה וזו נדבה ואלו שאר קרבנותי: א"ר יהושע. נמצאת אתה אומר
שאם טהור היה שמביא קרבנותיו לחצאין שבתגלחת ראשונה הביא קרבן עולת בהמה ועכשיו הביא חטאתו וזבחי שלמים: אבל הודו
גמ'
חכמים לדברי בן זומא. שאין חוששין אם הביא קרבנותיו לחצאין ועוד שאינו מוצא מי שידור נזיר כנגדו:
ולייתי.
כלומר מה תשובה השיב ר' יהושע (ד) בן לוי לבן זומא שזה מביא קרבנותיו לחצאין יביא לחצאין ומה בכך: אמר רב
יהודה אמר שמואל. יודע היה ר' יהושע שאין תשובתו כלום ולא אמר כך אלא כדי לחדד בה את התלמידים שיהו נושאין
קל וחומר בעצמן ומה (ה) רבינו שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה ק"ו לשאר כל אדם
שיכול להשיב על דברי רבו ואפי' יודע בו שאין בדבריו ולא כלום ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו לא ימנע מלשאול כל צרכו
וכדאמרינן במסכת נדה יתיב רב פפא כו' ואחיכו עליה ואמר ד) רבא אפילו כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא
לישתוק שנאמר אם נבלת בהתנשא אם נבלת עצמך על דברי תורה סופך להתנשא בה ואם זמות יד לפה ואם שתקת סופך
שיהו שואלין ממך ואי אתה יודע להשיבו ותתן יד לפה: אמר רב נחמן בר יצחק מה ליעביד ליה ר' יהושע לדקיה דלא ליסרו.
כלומר רב נחמן (ו) דלא שמיע ליה להא דאמרינן דלא אמר רבי יהושע אלא לחדד את התלמידים והכי קא מותיב וקאמר לדברי ר'
יהושע דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין מאי רוצה לעשות בבני מעים בדקי בהמה להצניען שלא יסריחו עד שיביא שאר
קרבנותיו בתגלחת שניה אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום: לדקיה. כמו דקים שבבני מעים. ולהכי נקט בני מעים שהן
מתני' נזיר שהיה טמא
בספק כו'. כמו שהיא מפורשת למעלה בפרק כהן
מסריחין לפי
שעה
מה שאין כן בבשר:
גדול ונזיר :
גמ'