שני נזירים פרק שמיני נזיר
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תגלחת
גמ' ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות. בנזירות מועטת משלשים
ראשונה מביא צפרים. לספק מוחלט אחת
ה"ג
יט א ב
א)
ב) ג)
לשלשים ובנזירות מרובה משנה לשנה: תגלחת ראשונה
שחוטה ואחת משולחת וחטאת העוף לספק נזיר טמא ועולת
כ ג
מביא צפורין. דהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן ולקח למטהר שתי
בהמה לספק נזיר טהור ועולת העוף דלא אייתי כדין נזיר טמא
❖
ד) ה)
צפרים חיות טהורות : וחטאת העוף. דקרבן טומאה דנזיר:
ק"ל ושמא מספק לא הצריכוהו וכן צריך לומר דשלמים דנזיר
ד)
1
ו)
עולת בהמה. דקרבן טהרה
טהור לא הצריכוהו שלא הצריכו
ז) ח)
גמ' תנא בד"א בנזירות מועטת א אבל
הגהות התוספות
דנזירות: ממה נפשך אי
לספק נזיר טהור רק קרבן להתירו
ט)
ודאי מצורע הוא ולא טמא. במת
בתגלחת וכדאמרי' גילח על א'
י)
1. 2.
בנזירות בת שנה אוכל בקדשים לאחר שתי
כ)
הילכך הא דקא מייתי ציפורים זו
משלשתן יצא: ה"ג שניה מביא
שנים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע
❖
היא חובתו וחטאת העוף דקרבן
חטאת העוף לאו משום דנזירות
3.
שנים ותני עלה ב ומגלח ארבע תגלחיות
טומאה בנזיר הוי ספק ואזלא
טומאה יעלה לו למנין שבעה וביום
4.
2
תגלחת ראשונה מביא צפורים וחטאת העוף
5.
ג
לקבורה משום דדילמא לאו טמא
השמיני יתחיל למנות דבנזיר טמא
תורה אור השלם
6.
ועולת בהמה שניה מביא חטאת העוף
מת הוא ולא חזיא להקרבה ועולה
ליכא לספוקי בתגלחת שניה אלא
1. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
7. 8.
ועולת בהמה שלישית מביא חטאת העוף
דקמייתי קרבן נדבה דילמא מצורע
משום ספק מוחלט ואף עולת בהמה
9.
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
01.
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
ועולת בהמה רביעית מביא קרבן טהרה:
הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה
שמא 3 לא היה מוחלט כי אם נזיר
11. 21.
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
דנזירות: ולגלחו ה) בתוך שבעה.
טמא: שלישית מביא חטאת העוף.
אמרת תגלחת ראשון מביא וכו' ממה נפשך
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
❖
31. 41.
כמשפט של מוחלט שסופר שבעה
דאולי היה טמא ותגלחת של מוחלט
שפיר קמייתי דאי ודאי מצורע הוא ולאו טמא
❖
ואח"כ מגלח: אי אפשר דדילמא
לא יעלה לתגלחת לא לנזיר טהור
הוא ציפורין חובתו $וחטאת העוף ספק אזלא
לאו מוחלט. ולאו טמא הוא והוי
ולא לנזיר טמא כדפרישית 4 בסמוך:
נוסחת הריב"ן
לקבורה ועולה הויא נדבה ולגלחו תוך שבעה
נזיר טהור ורחמנא אמר תער לא
ועולת בהמה. דשמא מוחלט הוא אך
פי' הרא"ש
אי אפשר דדילמא לאו מוחלט הוא ורחמנא
רביעית. אמרת. כמו אמר מר: ר"ש
יעבור על ראשו: ואי לאו
דליכא
לא טמא:
אמר תער לא יעבור על ראשו עד מלאת
מצורע ודאי הוא ולאו טמא מת הוא.
לספוקי לא במוחלט עוד ולא בטמא
1
היא דאמר בפ' התערובת
ואי לאו מצורע ודאי הוי והוא טמא חטאת
ובפ' בתרא דנדה דמייתי
אלא נזיר טהור לציפורין דקמייתי
עוד מביא קרבן טהרה משלם:
אמרת. כמו אמר מר תגלחת
אשם ומתני ומתני בשלמים
לא חיישינן דאבראי קא מיתעבדי ואי
העוף חובתו וציפורין אבראי קא מתעבדין
ולא חייש על מה שממעט
משום חטאת העוף הא קאזלא
ראשונה מביא צפורין
זמן אכילתו ומביא קדשים
ולא הוי חולין בעזרה ועולת בהמה הויא נדבה
לבית הפסול: הויא חדא
לקבורה
ועולת בהמה דקמייתי הויא
וחטאת העוף ועולת בהמה ממה
ואי לאו מצורע הוא ולאו טמא הוא ציפורין
לספק ספרו וחדא לספק
חובתו: והא קבעי איתויי אשם.
נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא
טומאתו. פי' חטאת העוף
אבראי קא מתעבדין חטאת העוף לקבורה
הוא הצפורין לחובתו וחטאת העוף
מצורע בתגלחת שניה ואשם
על תגלחת שניה הוי לספק
עולת בהמה הויא חובתו והא בעי אשם
סוף ימי ספרו ושל תגלחת
ספק אזלא לקבורה ועולה הוי נדבה:
במצורע ודאי מעכב באכילתו
שלישית הוי לספק ימי
רבי שמעון היא דאמר מייתי ומתני
ולגלחו בסוף שבעה. דהיינו תוך
כדקיימא לן ו) הביא כפרתו אוכל
טומאתו.
תגלחת שניה ושלישית ציפורין לא צריך דהא
שלשים לא אפשר דדילמא לאו מוחלט
בקדשים ואילו בכל הני ארבע
עביד מאי איכא דילמא ודאי מוחלט הוא
הוא ורחמנא אמר תער לא יעבור
תגלחיות אמאי לא תני ליה אשם:
חדא לספק ספרו וחדא לספק טומאתו והא
כו': בעי אשם ר' שמעון היא
הא מני ר' שמעון היא דאמר מייתי
דאמר מייתי ומתנה. דאמר בפרק
ומתני. כדאמרי' בפרק בתרא דמסכת
תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתני
מנחות רבי שמעון אומר
התערובת ובפרק
ואי
למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ואומר
בתרא דנדה דאשם נמי
אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו ואם לאו אשם זה יהא שלמי
מתנה בשלמים אף כי ממעט זמן אכילתן אי לאו מצורע הוא ובודאי
נדבה ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות הכא נמי מייתי
טמא הוא חטאת העוף חובתו צפרים אבראי ולא הוו חולין בעזרה
אשם מצורע ומתני: תגלחת ב' ושלישית צפרים חיות אינו צריך.
ועולת בהמה הוי נדבה ואי לאו מצורע הוא ולא טמא הוא צפרים
להביא שכבר הביא בתגלחת ראשונה: מאי אית לך למימר
אבראי קא מתעבדי וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולת בהמה
היא חובתו: תגלחת שניה ושלישית צפורים חיים5 בשביל מוחלט
דמיבעיא ליה לאיתויי דילמא מוחלט הוא ולא טמא ותגלחת ראשונה
❖
עלתה לו לימי חלוטו ותגלחת שניה זו היא של ימי ספרו וצריך
לא צריך דהא עביד מאי איכא למימר דילמא ודאי מוחלט היה חדא
להביא קרבן מצורע להכי הוא דאמר דלייתי חטאת העוף בתגלחת
לספק [ספרו] וחדא לספק טומאתו תגלחת רביעית מביא קרבן
ספק
גליון הש"ס
טהרה ומתנה: ז) טמא ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר
שניה ובתגלחת שלישית חדא לספק חלוטו וחדא לספק טומאה
שמנה ימים. כלומר ביום השמיני ולאחר לאו דוקא שיום ראשון
גמ' וחטאת העוף כו'
דנזירות דבתגלחת שניה איכא למימר שמא מוחלט הוא וחטאת
לקבורה.
העוף עולה לימי ספרו. וא"ת והא בחטאת בהמה הוא דמיחייב ולא
לנזירותו מגלח לחלוטו וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וביום [השביעי]
בחטאת העוף אי לאו דליהוי עני לפי שאין חטאת בהמה באה
יגלח וביום השמיני יביא קרבנות מצורע ובו ביום מותר לאכול
בקדשים ועתה אם היה טמא ודאי יספור ז' ויזה שלישי וז' ויגלח בז'
על הספק לפי שאינה נאכלת מספק והויא לה כחטאת שנתכפרו
אבל עתה שהוא ספק דילמא לאו טמא הוא אלא טהור מוחלט ולכך
בעליה ומיתסר לאיתויי לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול תקון
רבנן שיהא כותב כל נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת
לגלחו בתוך שלשים אי אפשר דילמא לאו טמא הוא ורחמנא אמר
העוף הבאה על הספק כדאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר
תער לא יעבור על ראשו עד מלאת ולכך ימנה שלשים ויום שמיני
אע"פ שאינה נאכלת וה"נ תני עלה בתוספתא
עולה לו וביום שלשים ואחד יגלח כדין כל נזיר שמגלח יום שלשים
בברייתא ומפרשינן לה נמי הכי בפרק בתרא דמסכת נדה
ואחד כדאמר בפ' קמא הרי ביום שלשים 6 יגלח תגלחת
גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו' ואי אמרת דמוחלט
שלישית דשמא7 נזיר טמא הוא והימים הראשונים יפלו וצריך למנות
וטמא הוא ושתי תגלחיות הראשונות עולות לו לתגלחת חלוטו
שלשים יום עוד וביום שלשים ואחד יגלח תגלחת נזיר טהור והיינו
וימי ספרו הילכך בתגלחת שניה מיבעי ליה לאיתויי חטאת העוף
דקאמר ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ששים ושבעה ימים דהיינו
במקום חטאת בהמה שהיה מחוייב להביא ואידך חטאת העוף
[יום] ס"ח זה הכלל אי אפשר לעשות דין נזירות טומאה ולא נזירות
דקמייתי בתגלחת שלישית תיהוי לספק טומאה ועולת בהמה שבזו
טהרה עד תום ימי חלוטו ואינו קרוי מחוסר כפורים ליאסר
ושבזו תיהוי נדבה ואיכא נמי למימר דדילמא לאו מצורע הוה
בקדשים אלא בשביל מוחלט שטומאתו מגופו:
מוחלט ספק טמא 8 ודאי אוכל בקדשים אחר שלשים
אלא נזיר טמא
ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר
ושבעה ימים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר
ותגלחת שניה
לתגלחת טהרה
לכך מביא עולת בהמה
שבעים וארבעה ימים. מאחר שאינו ודאי מוחלט לא יגלח
דהויא
חובתו והחטאת בספק ובתגלחת רביעית מביא
קרבן טהרה
חטאת דבהמה ועולה ושלמים ומתני:
שום תגלחת כי אם לסוף ז' אחר הזאה שלישי וז' ומגלח בשביעי
ובשמיני מביא קרבן חטאת העוף ח) ונזירות 9 טומאה ואי
ואם
אפשר לגלח שנית עד שלשים דשמא אינו מוחלט והשמיני יעלה למנין שלשים וביום שלשים ואחד 01 יגלח [שמא] 11 מוחלט
הוא והוו להו הנך שני תגלחיות לחלוטו והיינו דקאמר אוכל קדשים לאחר שלשים וז' דהיינו יום ל"ח וסוף שבעה ימים יגלח
שלישית כדין נזיר טמא ויום ל"ח יעלה לו למנין ז' וביום השמיני יתחיל למנות נזירות טהרה21 ט)(לישנא אחרינא) וביום שלשים ואחד יגלח
תגלחת נזיר ליטהר והיינו דקאמר ושותה יין ומיטמא לאחר ע"ד דהיינו יום ע"ה: טמא ודאי מוחלט31 ודאי אוכל בקדשים לאחר ח'
ימים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה ימים. דמאחר שהוא מוחלט ודאי יום תחילת נזירותו יגלח וביום שבעה
יגלח 41 וביום שמיני יביא קרבנות מצורע ובו ביום יהא מותר לאכול בקדשים והאי לאחר ח' לאו דוקא אלא ח' עצמו ובשביל שהוא טמא
יספור
י) ז' על יום שמיני של חלוטו וביום הז' יגלח וביום השמיני יביא קרבנות טומאה ויתחיל למנות נזירות טהרה שלשים כ) על יום
שמיני
וביום שלשים ואחד יגלח ויביא
קרבנות טהרה והיינו דקאמר ושותה יין ומיטמא למתים
לאחר מ"ד ימים דהיינו יום מ"ה:
נזיר