ס:
שני נזירים פרק שמיני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזיר
ואם ודאי נזיר היה. מתחילה ולא מוחלט ולא טמא הרי עולה
טהור ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן
כא א
א)
ב) ג)
אמר להן נזיר להעביר ומצורע לגדל. כלומר נזיר להעביר
ראשונה חובה וזו נדבה וכן כולן חוץ מן הראשונה: ואלו הן שאר
כב ב
ד) ה)
קרבנותיו. שעדיין לא הביא: ואם טמא ספק ומוחלט ודאי.
שער מכל וכל שאינו צריך עוד לשער שיגדלנו לשום מצוה אבל
❖
כג ג
ו)
תגלחת ראשונה של מצורע לגדל שער ולגלחו שנית לפני יום הבאת
(ד) ביום ראשון של נזירותו
אוכל בקדשים לאחר ח' ימים שהיא
❖
כד ד
קרבנות והואיל וחלוקות זו מזו לא
תגלחת שניה של ימי ספרו שבתחילת
נוסחת הריב"ן
יפטרו זו את זו: ולא תעלה לו
יום ראשון של ימי נזירותו שהיא
(א) ואי ודאי נזיר הוא
עולה הראשונה חובה
פי' הרא"ש בימי ספרו בתמיה כלומר תגלחת
תחילה לימי חלוטו יהא מגלח תגלחת
וזו נדבה ואם טמא ומוחלט הוא עולה
ספק טמא ומוחלט ודאי.
שניה של מצורע שגם היא להעביר
חלוטו ולסוף ז' תגלחת השנית של
הראשונה נדבה וזו חובה וזה שאר קרבנו
אוכל בקדשים לאחר ח'
מדוע לא תעלה לו לתגלחת נזירות
ימי ספרו כדכתיבב) וביום השביעי יגלח
ימים כי יום [ראשון]
א טמא ספק ומוחלט ודאי אוכל בקדשים
וגו' ולמחר שהוא יום ח' יביא קרבנו
טהרה אמר להן זה לפני זריקת דמים
לנזירותו מגלח לחלוטו
לאחר שמונה ימים ושותה יין ומיטמא למתים
וישב מחוץ לאהלו ז' ימים
כדכתיב ביום ח' וגו' ג)ואוכל בקדשים
תגלחת דמצורע דכתיב וביום השביעי
וביום הז' מגלח [פעם]
לאחר ששים ושבעה ימים ב מוחלט ספק
כשהביא כפרתו כדתנן שתגלחת
יגלח ורחץ במים וטהר וביום השמיני
ב' ובח' מביא קרבנותיו
וטמא ודאי אוכל בקדשים לאחר שלשים
הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן
יקח שני כבשים בני שנה1: וזו. תגלחת
בו ביום ואוכל בקדשים
מיד. והאי דקאמר לאחר
ושבעה ימים ושותה יין ומיטמא למתים
נזיר לאחר זריקת דמים כדכתיב
שהוא ודאי וכיון שהביא קרבן צרעתו
ח' ימים לאו דוקא. ומונה
וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח
אוכל בקדשים אבל לשתות יין וליטמא
לאחר שבעים וארבעה ימים ג טמא ודאי
2
ל' יום ויום הח' מן
למתים אינו יכול עד לאחר ס"ז ימים
שער ראש נזרו ונתן על האש אשר
המנין וביום ל"א יגלח
ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה
דכיון שנטהר מצרעתו אינו
שאם בא לו לגלח נזירות טהרה לאחר
תחת זבח השלמים:
ימים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר
מגלח אלא עד יום ל"א
ותעלה
לימי [צרעתו] וטומאתו
שעשה שלשים אחר ז' ימי ספרו יש
כשאר נזירים אע"פ שעדיין
ארבעים וארבעה ימים שאלו תלמידיו את
לתגלחת נזיר טמא
לו לומר שמא מוחלט וטמא היה
אינו שותה יין ומטמא
ר' שמעון בן יוחי נזיר טהור ומצורע מהו
למתים דשמא נזיר טמא
אמר להן טמא לאחר ביאת מים.
ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי ספרו
היה ואותו יום ל"א שהוא
שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן
וזו של עכשיו לימי טומאתו ועדיין
כדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו
יום ל"ח לנזירותו עולה לו
אמר להן אינו מגלח אמרו לו למה אמר
לנזי' טהרה ומגלח יום ל"א
צריך למנות לו שלשים יום לנזירות
ביום ד) השמיני יגלחנו ביום טהרתו
ד
3
שהוא ס"ח לנזירו' והיינו
טהרתו שהן בכלל ס"ז ימים ואח"כ
משמע לאחר טהרתו והכי דריש ליה
להן אילו זה לגדל וזה לגדל וזה להעביר וזה
❖
דקאמר ושותה יין ומטמא
מותר לשתות ביין: הכי גרסינן
בספרי ומצורע לפני ביאת מים
למתים לאחר ס"ז דהיינו
להעביר יפה אתם אומרים עכשיו נזיר
יום ס"ח: מוחלט ספק
מוחלט ספק וטמא ודאי אוכל
דכתיב וביום השביעי יגלח כל שערו
להעביר ומצורע לגדל ולא תעלה לו לימי
וטמא ודאי אוכל בקדשים
הגהות הב"ח
בקדשים לאחר ל"ז ושותה ביין
ורחץ את (כל) בשרו במים וטהר: אמרו
אחר ל"ז ימים. דמאחר
חלוטו ותעלה לו לימי ספרו ואמר להן אילו
ומיטמא למתים לאחר ע"ד. דכיון
לו יפה אמרת. כמו לשון אחר
(א) גמ' דאי
שאינו מוחלט ודאי א"א לו
זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים
(ב) שם עכשיו
לגלח מיד אלא מזה ג' וז'
הוא בכמה ספרים ולא4 גרסינן בעי רב
שהוא טמא ודאי מגלח לסוף שבעה
ומגלח בח' ומביא קרבן
יפה אתם אומרים אלא (ב) מצורע לפני
דימי: וזה לפני ביאת מים. מצורע:
ומתחיל ומונה שלשים ומגלח נזירות
(ג) שם אם
נזי' טמא ומביא צפרים
זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים ולא
(ד) רש"י
וזה לאחר ביאת מים. תגלחת נזיר
טהרה וכשבא לו לשתות ביין אומרים
לספק חלוטו: וא"א לו
היה
לגלח עד סוף ל' דשמא
תעלה לו לימי צרעתו ונזירותו ותעלה לו לימי
טמא כדפרישית:ה) זה לפני זריקת
שמא מוחלט וטמא היית ושתי
(ה) ד"ה
לאו מוחלט הוא. וביום ל'
דמים. תגלחת נזיר טהור:
תגלחיות הללו הן הן של ימי חלוטו
צרעתו וטומאתו אמר להן אילו זה לפני ביאת
5
בקדשים
דהיינו ל"ז לנזיר' מגלח
הני ד' תגלחיות משום מצוה.
ושל ימי ספרו ועדיין אי אתה מותר
דכיון דיש עליו ספק צרעת
ו)
מים וזה לפני ביאת מים יפה אתם אומרים
(ו) ד"ה
מגלח ביום ל' כדפי' לעיל
אלא באכילת קדשים דהיינו לאחר
כלומר כולהון משום מצוה
דכבר (ז) ד"ה
אלא טמא לאחר ביאת מים מצורע לפני ביאת
וביום ל"ח יביא עולת
ל"ז וחוזר ומונה שבעה לתגלחת
וצריך תער אף לשלישית ואפי' טמא
בהמה לספק נזי' טהרה
מים אמרו לו יפה אמרת שלא תעלה לו
לימי
וחטאת העוף לספק ואוכל
טומאה ואח"כ שלשים לנזירות טהרה
ודאי ומוחלט ודאי שטעון ארבע
ולימי
לימי ספרו ולנזירותו ותעלה לו לימי חלוטו
בקדשים בו ביום. ושמא
ונמצא שותה ביין ומיטמא למתים
תגלחיות ותגלחת שלישית אינה אלא
לימי
מוחלט הוא והויין הנך ב'
וטומאתו דזה לגדל וזה לגדל הוא אמר
לאחר ע"ד יום: טמא ודאי ומוחלט
לנזיר טמא ולפי דעתי לא מהדר
תקנת
6
תגלחות לחלוטו ולספרו
אחת
להן (ג) נזיר טהור והוא מצורע זה לגדל
ולסוף ז' ימים יגלח ג'
ודאי. מגלח לתגלחת ראשונה של
אארבע תגלחיות דמתני' דאיירי
ולימי נזירו
לטומאתו. ויום ל"ח עולה
צרעת עכשיו ומכאן עד ז' ימים
בספק מוחלט וספק טמא שאין
וזה להעביר ואם נזיר טמא והוא מצורע
(ח) ד"ה
לו למנין השביעי. וביום
לתגלחת שניה כדתנן שתגלחת הנגע
במשנתינו תגלחת שלא תוכל להסתפק
מצורע
הח' יתחיל למנות נזיר'
זה לפני ביאת מים
וזה לאחר ביאת מים
❖
טהרה ומגלח יום ל"א
דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא
או במוחלט או בנזיר טהור ודאי 7
תני
והיינו דקאמר ושותה יין
ודאי ואוכל (ה) ביום ח' שמביא
מצורע ונזיר טהור נפקא לן מקראי
ומטמא למתים אחר ע"ד
בפ' שלשה מינין דבתער ונזיר טמא נמי גמרינן לה
קרבנות בקדש וחוזר ומונה שבעה ומגלח נזיר טומאה וחוזר
ימים: טמא ודאי ומוחלט
8
הגהות התוספות
ודאי. אוכל בקדשים לאחר
מנזיר טהור וסוגיא9 דהש"ס הוא דסלקא הכי ולרמי בר חמא מיבעיא
ומונה שלשים ומגלח נזירות טהרה נמצא שותה ביין ומיטמא למתים
1.
ח' ימים דכיון שהוא
לאחר ארבעים וארבעה ימים: שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן
ליה ובקוצר היה יכול לומר תגלחת נזיר טמא צריכה תער או
2. 3.
מוחלט ודאי מגלח ביום
יוחי מפני מה נזיר טהור אינו כמצורע. כלומר נזיר והוא מצורע
4.
אינה צריכה תער אלא דנקט הני תגלחיות משום דאיירינהו בהו
הא' וביום הז' מביא
נזי' טמא ומתחיל בו ביום
בסוגיין במוחלט ודאי וטמא ודאי דמגלח ארבע תגלחיות: אי
ובא לו לגלח תגלחת צרעתו ביום שנשלמה צרעתו וביום שנשלמו
למנות ל' יום ומגלח ביום
אמרת משום איעבורי שער אפי' סכייה נשא. וצריך לומר
ימי נזירותו מה טעם אינה עולה לו תגלחת זו לכאן ולכאן:
5.
ל"א. והיינו דקאמר שותה
אמר להן. אם אלו שתי תגלחיות שוות שיהו זו לגדל וזו לגדל או
דגילח מקצת השער במספרים או בתער שאם סך נשא בכל ראשו
יין ומטמא למתים אחר
6.
מ"ד ימים: מפני מה נזיר
תו לא הדר כדאמרי' בפ' החובל ולא מצי למיעבד
שתיהן להעביר יפה אתם אומרים עכשיו היאך [אתם] אומרים
טהור אינו כמצורע ותעלה
תגלחת של טהרה וה"ה דמצי למיבעי אי מגלחו במספרים:
שיהו עולין לו לכאן ולכאן שתגלחת נזיר הוא להעביר ותגלחת
7.
תגלחת צרעתו לנזירותו
8.
כגון אם נחלט ביום
מצורע לגדל שמכאן ועד ז' ימים צריך לגלח תגלחת שניה:
תא
השלמת נזירותו ונתרפא
אמרו לו ולא תעלה לו לימי חלוטו. בשביל שהוא להעביר ושל מצורע לגדל: אלא תעלה לו לימי ספרו. ששתיהן להעביר שמכאן ואילך
וגילח לצרעתו תעלה לו
אינן צריכין לגדל שער (ו) וכבר גדל לו כדי לכוף ראשו לעיקרו: עכשיו מצורע מגלח לפני זריקת דמים. שהרי ביום השביעי מגלח
גם לנזי' ובמתני' אמרי'
דצריך ד' תגלחות משום
וביום השמיני מביא קרבנותיו: ונזיר מגלח לאחר זריקת דמים. כדכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים ליי' והדר כתיב וגלח הנזיר כו' היאך אתם
9.
דתגלחת צרעתו לא עלתה
אומרים שיהא עולה לו תגלחת א' לכאן ולכאן: א"ל לא תעלה לימי ספרו ונזרו. בשביל שזה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים אלא
לו לנזירותו: נזיר להעביר
תעלה לו לימי צרעתו של ימי ספרו וטומאתו דנזיר שנטמא במת ונצטרע שתהא תגלחתו עולה לכאן ולכאן דזה וזה מגלח לפני זריקת דמים ששניהן
הוא מעביר שערו לגמרי
ואינו צריך לגדלו עוד
מגלחין בז' ומביאין קרבן בח' שלהן: אמר להן אילו שניהן מגלחין לפני ביאת מים יפה אתם אומרים. אבל טמא מגלח לאחר ביאת מים
לשם מצוה: ומצורע לגדל
כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו משמע לאחר טהרה דמגלח לאחר ביאת מים : הכי גרסי' אמרו לו יפה אמרת שלא תעלה לו (ז) ימי ספרו
בתגלחת ראשונה של
לימי נזירותו ותעלה לו לימי חלוטו ולימי טומאתו שזה לגדל וזה לגדל. אמרו לו תקן הדבר שלא תעלה לו תגלחת לימי ספרו בימי נזיר
מצורע צריך לגדל שערו
כדי לגלחו שנית לאחר ימי
טהרתו שמצורע בימי ספרו מגלח לפני זריקת דמים ביום השביעי ונזיר מגלח ביום הבאת קרבנותיו לאחר זריקת דמים אבל תעלה
ספרו. והואיל וחלוקים זה
לו תגלחת אחת לימי טומאתו ולימי חלוטו שזה וזה מגלחין לגדל שיער אחר מצורע בימי חלוטו מגלח כדי לגדל שיער אחר ונזיר טמא
מזה אין עולין של זה לזה:
מגלח כדי לגדל שיער אחר שיהא מגלח לנזירות טהרתו: אמר להן. לכך אין עולה לו תגלחת אחת מכולן לב' תגלחיות שאם נזיר טהור
ויעלו לו לימי ספרו שגם
הוא להעביר: זה לפני
הוא והוא מצורע בימי חלוטו (ח) מגלח כדי לגדל ונזיר להעביר ואם נזיר טמא הוא והוא מצורע אע"פ ששניהן לגדל עדיין אין עולה
זריקת דמים. גלוח מצורע
להן תגלחת אחת לכאן ולכאן שמצורע מגלח לפני ביאת מים וכן נזיר טהור ומצורע בימי ספרו אע"פ ששניהם להעביר הואיל ומצורע
דכתיב וביום השביעי יגלח
ורחץ בשרו במים. וביום
בימי ספרו מגלח לפני זריקת דמים ונזיר טהור לאחר זריקת דמים כמו שמפורש למעלה [ולכך] אין תגלחת אחת עולה לשתיהן:
השמיני יקח ב' כבשים. וזו
תני
תגלחת נזי' לאחר זריקת
דמים דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד ולקח את שער ראשו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים: ותעלה לימי טומאתו. לתגלחת נזי' טמא: טמא לאחר ביאת מים דכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו.
ביום טהרתו משמע אחר טהרתו. והכי דריש לה בספרי: ומצורע לפני ביאת מים דכתיב וביום השביעי יגלח את כל שערו ורחץ בשרו במים וטהר. יש בספרים לישנא אחרינא עד תנא ר' חייא זה לפני ביאת מים וכו' כדפ' לעיל: