שני
נזירים פרק
שמיני נזיר
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא
תני רבי חייא. טמא והוא מצורע אין עולין לו לכאן ולכאן לפי שזה
שמע ומגלח ארבע תגלחיות ש"מ משום מצוה ש"מ. יש מפרשים
א א
א)
ב)
דדייק מדכולל אותם ביחד א"כ דמיין אהדדי וכולהו בתער
לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים. נזיר טהור והוא מצורע נמי אין
ב ב
ג)
אף השלישית שהיא לספק נזיר טמא גם יש בספרים כתוב ואי ס"ד
עולין לו לכאן ולכאן שמצורע מגלח לפני זריקה ונזיר טהור לאחר
ד) ה)
זריקת דמים: בעי רמי בר חמא הני ארבע תגלחיות. דקאמר עלה
משום עיבורי טומאה אפילו
בג' נמי סגי וקשיא לן מאי מייתי והלא
ו)
ג ג
ומגלח ד' תגלחיות מי אמר משום מצוה
בכל התגלחיות יש להסתפק אי במצורע
ד ד
ז) ח)
איתנהו ממ"נ תרתי קמייתא משום
או בנזיר טהור אף בשלישית ושמא י"ל
תני רבי חייא זה לפני ביאת מים (חיים) וזה
ט) י)
❖
תרתי תגלחיות בצרעת ושלישית
דאע"ג דבתגלחת שלישית איכא לספוקי
ה
לאחר ביאת מים זה לפני זריקת דמים וזה
תגלחת בנזיר1 טהור שהיא צריכה תער
משום טומאה ורביעית משום נזיר
לאחר זריקת דמים: שתגלחת הנגע וכו':
דטהרה וכולן בתער: או דלמא משום
מ"מ אם לא היתה תגלחת טומאה
ה ו ז
בעי רמי בר חמא הני ארבע תגלחיות
תורה אור השלם
עבורי שיער טומאה. איתנהו ואפילו
צריכה תער משום ספק דנזיר טהור לא
דקאמר משום מצוה או משום אעבורי שיער
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מעביר לה בנשא שפיר דמי: ואי ס"ד
היה צריך גילוח שהרי עדיין לא היה
2
ו ח
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ
טומאה למאי נפקא מינה לעבורי בנשא אי
משום עבורי שיער טומאה. הוא דמגלח
מותר לשתות ביין:
אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר
אמרת משום מצוה לעבורי בנשא לא ואי
אפילו בג' תגלחיות נמי סגיא דכיון
נָזִיר לְהַזִּיר לַיְיָ:
הדרן עלך שני נזירים
❖
במדבר ו ב
אמרת משום אעבורי שיער טומאה אפילו
דשתי תגלחיות שבמצורע ושלישית של
2. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
הכותים אין להם נזירות. ואין
נזיר טמא איכא עבורי שיער טומאה
סכיה נשא נמי מאי אמר רבא ת"ש ומגלח
3
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
והאי דהדר מגלח בתגלחת רביעית הא
קרבנן קרב אף על גב
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
ארבע תגלחיות אי סלקא דעתך משום
הגהות התוספות
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
ליכא עבורי שיער טומאה ואמאי מגלח
דמקבלין מהם נדרים ונדבות ובגמרא
עבורי שיער טומאה אפילו בשלש נמי סגיא
1.
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
נשים
ועבדים יש
אלא לאו ש"מ דכולהו איתנהו משום
מפרש מנלן:
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
2. 3.
ליה שמע מינה משום מצוה שמע מינה:
להן נזירות. בגמרא מרבה להן:
מצוה לגלח ארבע תגלחיות ש"מ:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי
כופה את עבדו. שמוחה על נזירותו
יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת
הדרן עלך שני נזירים
הדרן עלך שני נזירים
ויקרא כז ב
לַיְיָ:
בגמרא מפרש טעמא:
4. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו
הכותים אין להם נזירות נשים ועבדים
מנהני
❖
הכותים
4.
מילי. דעובדי כוכבים אין
אין להם נזירות. העובדי
וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם
א
ב
בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל
כוכבים שנדרו בנזירות
להם נזירות הלא בשאר
יש להן נזירות חומר בנשים
במדבר ו ז
רֹאשׁוֹ:
אין נזירות חלה עליהן ומותרין לגלח
נדרים דינן כישראל כדכתיב איש איש
5. אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא
מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו
פי' הרא"ש
ג
ד
כופה את אשתו: גמ' קתני הכותים אין להם
ולשתות יין וליטמא למתים: חומר
לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים
אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד
הני ד' תגלחיות דאמרי'
מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה
בנשים מבעבדים שהוא כופה את
ונדבות כישראל והכא נמי נדר הוא:
משום מצוה כלומר כולהו
נזירות מנא הני מילי דתנו רבנן 1 דבר
לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר
דת"ר
❖
דבר אל בני ישראל ואמרת
עבדו. שהעבד שנדר בנזיר יכול רבו
דברים ב ה
משום מצוה דאפילו טמא
שֵׂעִיר:
אל בני ישראל ולא לעובדי כוכבים ואמרת
ודאי ומוחלט ודאי היו
לכופו לשתות ביין אבל אשתו שנדרה
אליהם איש או אשה כי יפליא
כולן צריכין תער אפילו
אליהם לרבות את העבדים למה לי קרא
לנדור נדר נזיר להזיר לה' וגו' בני
בנזיר אינו יכול לכופה (ב) וכיון שנדרה
תגלחת שלישית שהיה
נוסחת הריב"ן
האמרת כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד
ישראל ולא עובדי כוכבים. שאם קבלו
ושמע לה ולא היפר לה שוב אינו יכול
משום טומאה: או משום
ה
להפר: גמ' קתני הכותים. אין
אעבורי שער שיעביר
חייב בה אמר רבא שאני הכא דאמר קרא
נזירות אינו כלום ומותרין לשתות ביין
ממנו שער שהי"ל בשעה
חייבין בנזירות אבל הנשים והעבדים
ואין מביאין קרבנות נזירות עליהם:
לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה
שנטמא ובעבורי נשא
2
חייבין: דת"ר דבר אל בני ישראל.
למה לי קרא לרבות לעבדים והא
סגי. וה"ה דמיבעיא ליה
לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו (א) הואיל
לכל תגלחת נזיר טמא
אמרינן כל מצוה שאשה חייבת עבד
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר
ואין נפשו קנויה לו אימא גבי נזיר נמי לא
וצ"ל דא"נ סגי ליה
חייב בה. כלומר הא קיימא לן הכי
וגו' בני ישראל נודרין ואין העובדי
בעבורי נשא צריך לגלח
קמשמע לן אמר מר דבר אל בני ישראל ולא
כוכבים נודרין: ואמרת אליהם. איש
מקצת ראשו בתער או
ובפ"ק דקדושין ילפינן לה:
י)
שאני הכא דקאמר קרא לאסור
לעובדי כוכבים וכל היכא דכתיב ישראל
במספרים שאם היה סך
או אשה לרבות את העבדים שיש
נשא כל ראשו תו לא
עובדי כוכבים לא והא גבי ערכין דכתיב
איסר על נפשו מי שנפשו
להן נזירות: עבדים למה לי. לרבויי
הדר רבי כדמשמע פ'
דבר אל בני ישראל ותניא בני ישראל
החובל ולא מצי למעבד
קנויה לו יצא עבד. ואע"ג דאכתיב
קרא שיש להן נזירות: הא אמרת. במס'
3
תו תגלחת שניה של
לגבי נדרים מ"מ בפ"ק דנדרים
ז)קדושין כל מצוה שהאשה חייבת בה
מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין יכול
ו
טהרה וק"ל דמסתברא
כו' וכיון שהאשה חייבת בנזירות
מקשינן נזירות לנדרים מלנדור נדר
דאפילו נזיר טהור מצי
לא יהו נערכין ז ת"ל איש שאני הכא דאמר
והא
לעבורי שערו בנשא רק
נזיר להזיר: גבי ערכין דכתיב
כדכתיבח) איש או אשה איתרבו להו נמי
קרא לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו
❖
4
שישייר ב' שערות וצ"ל
עבדים: שאני הכא. גבי נזירות דאי
בני ישראל ותניא בני ישראל מעריכין.
דתרי גווני נשא נינהו
אב יצא עובד כוכבים שאין לו אב למאי
לומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי: ואין
לאו דאתי קרא אחרינא לרבויי עבדים
יש נשא שהשער צומח
אילימא לענין ירושה והא"ר חייא בר אבין
אח"כ. ואע"ג דבס"פ ג'
העובדי כוכבים מעריכין. אף כי נודרים
לא הואי אמינא דעבדים מחייבי בנזירות
הגהות הב"ח
מינין [אמרינן] דבעי' תער
א"ר יוחנן ח עובד כוכבים יורש את אביו דבר
משום דאמר קרא גבי ט)נזירות לאסור
נדרים ונדבות כישראל: יכול לא יהו
(א) גמ' והואיל
דגמרי' ליה מנזיר טהור
תורה שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר
(ב) רש"י
איסר כו' קמ"ל ואמרת אליהם לרבות
נערכים. אם אמר ישראל ערך עובד
הכי נמי סלקא סוגיא
5
דכיון
דשמעתן הכי רמי בר
את העבדים: ואין העובדי כוכבים
שעיר אלא במי שמוזהר על כיבוד אביו מי
כוכבים עלי: ת"ל איש. והכא נמי גבי
(ג) ד"ה
חמא הוה מספקא ליה
מעריכין. שאם אמר ערכי עלי לא
נזיר נימא דאהני מיעוטא דבני ישראל
כתיב כבד אביך גבי נזיר אלא אמר קרא
עובד כוכבים זה
ת"ש מגלח ד' תגלחת
אמר כלום: יכול לא יהו נערכין. שאם
לומר בני ישראל נודרים ומביאין קרבן
ואי אמרינן משום עבורי
4
לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו טומאה
נשא בג' סגי מעבר
אבל העובדי כוכבים אין נודרים
אמר ישראל ערך (ג) זה עובד
יצא
(ד) בא"ד
עביר שער שהי"ל בשעה
כוכבים עלי שלא יהו בדבריו כלום:
ומביאים קרבן יכול לא יהו נודרים כלל
והכא
שנטמא ואע"ג דבתגלחת
איתנהו
שלישי' איכא לספוקי
תלמוד לומר איש. או אשה כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'
לאסור ביין ובטומאה ת"ל איש דהכי נמי אמר הש"ס בסמוך:
(ה) ד"ה
למאי
נמי בתגלחת [נזיר] טהור
אילימא לענין ירושה. דסתם מקום שנאמר בו אב לענין
דאיתנהו בכלל ערך ונותן ערכו כפי שנותיו של עובד כוכבים (ד) הכא
לאביו ולאמו
שהיא צריכה תער מכל
מי שמוזהר על כיבוד [אב].
❖
נמי גבי נזירות ליהוו עובדי כוכבים בתורת נזירות דאם אינן נזירין
ירושה קרוי אביו:
אבל עובד
מקום אם לא היתה תגלחת
כוכבים לא מוזהר: מידי [בנזיר כבד] אביך כתיב ולעיל כי קאמר
טומאה צריכה תער משום
להביא קרבן דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ליתהנו
ספק נזיר טהור לא היתה
בהו איש דליהוו נזירים אבל לא מביאין קרבן כדלקמן: שאני הכא.
לענין ירושה לא פריך הכי דסתם אב נקרא אב לענין ירושה:
צריכה גילוח שהרי עדיין
מוסף רש"י
ודלמא לא יהא מותר לשתות יין
גבי נזיר מה שאינו בתורת נזיר כלל דאמר קרא לאביו
ת"ל איש.
ולטמא למתים אלא ש"מ
ולאמו לא יטמא במי שיש לו אב דיבר הכתוב שהוא חייב בתורת נזיר: יצא עובד כוכבים שאין לו אב. דאין אבות לעובד
(ערכין ה:)
שאף תגלחת נזיר טמא
כוכבים: למאי הלכתא. אמרת דאין אבות לעובד כוכבים: אילימא לענין ירושה כו' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר.
משום מצוה וצרי' תער:
להורישה לבניו אלמא דאית אבות לעובד כוכבים לענין ירושה: אלא. אימא הכי לאמו ולאביו במי שמוזהר על כיבוד אביו
סליק פרקא
(ה)
פ"ט העובדי כוכבים אין
בא לך הכתוב לומר שלא יטמא בשביל נזירות שעליו ועובד כוכבים הואיל ואינו בכיבוד אביו אין נזירות חלה עליו:
להם נזירות אע"פ
יצא שעובדי כוכבים נודרין
נדרים ונדבות כישראל אם נדר בנזיר אין עליו תורת נזיר ואין מקבלין ממנו קרבנות נזיר להקריבם ואם בא לימלך אם מותר לשתות ולטמא למתים מתירים לו: שהוא כופה את עבדו כופהו לשתות יין ואינו כופה את
אשתו לשתות אם לא שאמר בל' הפרה: שהוא מפיר את נדרי אשתו ובהפרה זו נתבטל הנדר ומותרת לשתות יין אף לאחר שתתאלמן או תתגרש ואינו מיפר את נדרי עבדו אע"פ שכופהו לשתות יין הנדר מיהו
קיים ואם נשתחרר משלים את הנזירות ולא נהירא הך פירושא דהיינו סיפא הפר לאשתו הפר עולמית אם לא שנאמר דפרושי קא מפרש ונראה לפרש שהוא מפיר נדרי אשתו ואף אם נתרצה אחר ההפרשה שתקיים
את נדרה אין עליה תורת נזיר שכבר נתבטל הנדר ובעבדים אף אם כפהו לשתות יין אם רוצה האדון אח"כ שיקיים נזירותו צריך לקיימו. הפר לעבדו לאו דוקא אלא שכפהו לשתות יין: עבר מכנגד פניו שברח בגמרא
מפרש טעמא: גמ' דבר אל בני ישראל בנזיר כתיב ולא עובדי כוכבים: הא אמרת כל מצוה שהאשה חייבת וכו' דגמרי' לה לה מאשה: שאני הכא דאמר קרא לאסור אסר על נפשו ואע"ג דהאי קרא בנדרים כתיב בפ"ק
דנדרים מקשינן נזירות לנדרים מלנדור נדר נזיר להזיר: ולא העובדי כוכבים מעריכין שאם אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי לא מחייב יכול לא יהו נערכים אם אמר ישראל ערך עובד כוכבים זה עלי ת"ל איש הכא
נמי גבי נזיר אימא אהני מיעוט דאין העובדי כוכבים נודרים ומביאין קרבן כישראל ואהני ריבויא דאיש שיש עליהם תורת נזיר שלא לשתות וליטמא למתים: יצא עובד כוכבים שאין לו אב הלכך אינו בתורת נזיר ליין
ולטמא למתים הלכך ליכא למדרש הכא איש לרבוי. ותמיה לי לבני ישראל למה לי דליכא למימר דמהאי קרא לא שמעינן אלא יין וטומאת מתים ואתא בני ישראל למעוטי מקרבנות דלא הוה מסתבר שיביא קרבנות נזיר
הואיל ואין עליו תורת נזיר כלל ועוד אי מצי' למדרש האי קרא לחצאין אכתי נימא מי שאין לו אב מטמא למתים ומאיש נרבה שאסור לשתות יין אלא ודאי האי קרא ליכא למידרשיה לחצאין ונ"ל דמהאי קרא לא הוה שמעינן
מידי אי לאו כתיב בני ישראל אלא בתר דכתיב בני ישראל אתיא הך דרשא לאפוקי מרבויא דאיש: שנאמר ירושה לעשו נתתי את הר שעיר נתן לו להורישו לבניו. מי כתיב כבוד אב לענין נזיר ולעיל לא פריך מי