סא:
הכותים אין
להם
פרק תשיעי
נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודלמא כרת הוא דלא מחייב. ת"ל דקאמר מהני [דלא] תיתי
יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה. שאם נגע במת אינו טמא: דלמא
ז א
א)
1
❖
ב) ג)
כרת הוא דלא מיחייב. כי נכנס במקדש: אבל איטמויי איטמי. כי
לומר שיהא עובד כוכבים בכרת אבל אטמויי מיטמו:
ד)
אמר קרא והזה הטהור על הטמא כל מי שיש לו טהרה יש לו טומאה
נגע במת כדי לטמא אדם וכלים והואיל והוא מיטמא נמצאת אתה
ה) ו)
וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה. ועובד כוכבים אין לו
אומר שתהא נזירות חלה עליו: כל שיש לו טהרה. (א) בהזאה ובטבילת
ז) ח)
נוסחת הריב"ן
ט)
טהרה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל
מקוה יש לו טומאה ועובד כוכבים
❖
י)
שאין לו טהרה אין מקבל טומאה והא
למשמרת למי נדה חטאת היא למשמרת
יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה מנלן
א
לבני ישראל ולא לעובדי כוכבים כפי'
דאמרינן במס' יבמות בפ' הערל
דלית להו טומאה דאמר קרא 1 ואיש אשר
הקונטרס: ודלמא טהרה הוא
ערל מקבל הזאה כגון ערל ישראל
תורה אור השלם
יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך
דלא הוי להו הא טומאה אית להו.
שלא נימול שמתו אחיו מחמת מילה
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא
הקהל במי שיש לו קהל יצא זה שאין לו קהל
אבל ערל עובד כוכבים לא וכיון שאין
דהאי והזה הטהור על הטמא לא מייתר
יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
ממאי דלמא כרת הוא דלא מיחייב אבל
הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי
דבפ"ק דיומא מוקמינן ליה
מקבל הזאה לפיכך אין לו טומאה:
אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ טִמֵּא מֵי
איטמויי מיטמו אמר קרא 2 והזה הטהור על
ודלמא טהרה הוא דלית ליה. שאם
למילי אחריני למתכוין להזות על האדם
❖
נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא
הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל
והזה על הבהמה ומשני אמר קרא
קיבל טומאה אפילו שהוזה לא נטהר
במדבר יט כ
הוּא:
2. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל
שאין לו טהרה אין לו טומאה ואימא טהרה
אשר יטמא ולא יתחטא דמייתר יטמא
מטומאתו ופוסל את הקדשים במגעו
הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
פי' הרא"ש
דהוה ליה למכתב אשר לא יתחטא
הא טומאה הויא ליה שאם נגע במת
(ב)
הוא דלא הויא ליה טומאה הויא ליה א"ק
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ
שהוא טמא ומטמא אדם וכלים: אמר
ועוד י"ל משום דוהזה הטהור לא מיירי
כתיב ירושה לענין נזיר
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס
ואיש אשר יטמא ולא יתחטא רב אחא בר
דפשיטא דעיקר אב לענין
בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר
קרא [איש אשר] יטמא ולא יתחטא.
בטהרה דחיטוי אלא מיירי בטהור
יעקב אמר שאני הכא דא"ק והתנחלתם
ירושה הוא: יצא עובד
במדבר יט יט
בָּעָרֶב:
3
גמור לפי הפשט או בטבול יום כדאית'
איתקש טומאה לטהרה דתרווייהו
3. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
כוכבים שאין לו טומאה
אותם לבניכם אחריכם כל שיש לו נחלה יש
ביבמות וקרא דממעטינן
טומאה וטהרה קמישתעו בחד גברא
שאם נגע במת אינו מקבל
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
לו טומאה וכל שאין לו נחלה אין לו טומאה
טומאה: מנ"ל שאין לו
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם
מיניה עובדי כוכבים מטהרה היינו
והכי משמע כל מי שאין לו טהרה אין
טומאה: יצא זה שאין לו
תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
אי הכי עבדים נמי לא אלא אמר רבא בשלמא
מטהרת חיטוי כדכתיב לבני ישראל
לו טומאה ועובד כוכבים הואיל ואי
קהל דקהל עובדי כוכבים
יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא
גבי ערכין שנאמר בני ישראל בני ישראל
לא איקרי קהל: ודלמא
אפשר לו בטהרה אין לו טומאה: רב
למשמרת למי נדה חטאת היא להכי
תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
4
ויקרא כה מו
כרת הוא דלא מחייב וכי
אחא בר יעקב אמר שאני הכא. גבי
אייתי קרא דאשר יטמא ולא יתחטא
מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין יכול
4. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
תימא אמאי צריך למעוטי
נזירות טעמא מאי אימעיטו להו עובדי
דמיירי בחיטוי וצריך עיון ואף על גב
ח)
מהאי כרת טפי מכל שאר
לא יהו נערכין ת"ל איש [איש] הכא בני
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי
[א]
כריתות שבתורה ושמא אין
כוכבים מנזירות כתיב הכא לאביו
דאמת הוא דעובד כוכבים אין לו שום
יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת
ישראל נוזרין ומביאין קרבן ואין העובדי
❖
ויקרא כז ב
כאן יתורא דאורחיה דקרא
לַיְיָ:
טהרה ואפילו טבילה מ"מ ניחא ליה
ולאמו לא יטמאד) והתם כתיב והתנחלתם
למכתב ונכרתה הנפש
כוכבים נוזרין ומביאין קרבן יכול אף לא יהו
אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה
לאתויי מחיטוי גופיה דומיא דלמשמרת
ההיא מתוך עמה או מתוך
נזירין כלל ת"ל איש אמרי אי משום קרבן
הקהל: וכל שאין לו טהרה
למי נדה חטאת היא דמיניה ממעטינן
כל מי שיש לו נחלה להוריש לבניו את
הגהות הב"ח
אין לו טומאה ועובד
לאו מהכא נפקא ליה אלא מהתם לעולה
עבדיו דבר לך הכתוב גבי נזיר שיש
עובדי כוכבים דמיירי בחיטוי ט)(ושמא)
(א) רש"י
כוכבים אין לו טהרה
פרט לנזירות דברי ר' יוסי הגלילי אימא בני
לו אב ואם כדכתיב לאביו ולאמו יש
הא דעובד כוכבים אין לו טהרה ואפי'
כלומר שיש לו
דכתיב והיתה לבני ישראל
טהרה
למשמרת למי נדה משמע
ישראל נוזרין נזירות עולם ואין העובדי
להם טומאה והני עובדי כוכבים הואיל
טבילה היינו משום דאיתקש טבילה
(ב) ד"ה
לבני ישראל ולא לעובדי
ואין להם נחלה כדי להוריש עבדו לבנו
להזאה דכתיב וחטאו ביום השביעי
כוכבים נוזרים נזירות עולם יכול לא יהו
טומאה הוא דהויא
כוכבים. ודלמא טהרה הוא
❖
וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר:
כדכתיב וגם מבני התושבים הגרים
דלא הויא להו הא טומאה
ה)
נזירים תלמוד לומר איש א"ר יוחנן מי כתיב
לשון הר"ף אמר קרא אשר יטמא
הויא להו וקרא דוהזה
עמכם מהם תקנו ואמרינן במס' [גיטין]
נזיר עולם
אימא בני ישראל מדירין בניהם
הטהור לא מייתר דבפ"ק
ולא יתחטא ואיתקש טומאה
אתם קונים מהם ולא הם
דיומא דריש ליה ר"ע ורבנן
גליון הש"ס
בנזיר ואין העובדי כוכבים מדירין בניהם
לטהרה: רב אחא בר יעקב אמר
לדרשא אחריתי: איש אשר
קונים מכם ולא הם קונים זה את זה לא
תוס' ד"ה א"ה עבדים
בנזיר יכול
לא יהו נזירים ת"ל איש האמר
יטמא ולא יתחטא איתקש
והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם.
הוי להו טומאה וכל שאין לו טומאה אין
כו' שאינו קונה אותו.
טומאה לטהרה וקרא
רבי יוחנן הלכה היא בנזיר אימא בני
לו תורת נזירות: אי הכי עבדים נמי.
אעבדים קאי רב אחא בא ליישב דרשא
יתירא הוא למידרש א"נ
ישראל מגלחין על נזירות אביהן ואין
בהאי איתקש קבלת
לא ליהוו בתורת נזיר לפי שאינן בתורת
של אביו דלעיל מי שיש לו אב לענין כל
טומאה לחטוי ולהיקש לא
נחלה להוריש לבניהם דכל מה שקנה
ירושה המפורשת בתור' וירושת עבדים
העובדי כוכבים מגלחין על נזירות אביהן
בא"ד דמי שיש לו טהרה
בעי יתורא: שאני הכא
עבד קנה רבו ולא הן קונין זה את זה
מפורשת בקרא דוהתנחלתם ועובד
יש לו טומאה.
דכתיב והתנחלתם אותם
יכול
לבניכם אחריכם. רב אחא
דהא לאו ישראל נינהו: אלא אמר רבא בשלמא גבי ערכין דכתיב
כוכבים אינו מוריש עבדו לבניו שאין לעובד כוכבים קנין בגוף העבד
בר יעקב מהדר אשנויא
[בני] ישראל. לא מצית למעוטי עובדי כוכבים לגמרי דהא דכתיב בני
כדדרשינן פרק השולח אתם קונין מהם ולא הם קונין
דלעיל מי שיש לו אב לענין
תוס' ד"ה ואימא בני
ישראל ממעריך בלבד הוא דקממעט להו כדאמרינן בני ישראל
מכם ולא הם קונין זה את זה2 א"כ כל שיש לו נחלה בעבדים קרוי אביו
ירושה ופריך ליה מהא דר'
ישראל וכו' למעוטי דבר.
יוחנן דאמר עובד כוכבים
מעריכין אבל לגמרי לא מצית למעוטי להו דלא ליהוו נערכין דהא
והוי בכלל לאביו ולאמו לא יטמא וכל שאין לו נחלה אינו בכלל טומאה
יורש את אביו דבר תורה
אי
כלומר בכלל אביו ואמו לא יטמא: הכי עבדים נמי. נמעטו
הדר בהו איש דמייתי את העובדי כוכבים דליהוו נערכין אבל הכא
❖
ואתא רב אחא לשנויי הך
גבי נזירות ליכא לך למימר דליהוי בכלל נזיר כלל דהיכי אמרת בני
מנזירות מהך דרשא שכמו כן אין מוריש עבד אחד שניתן לו על מנת
פירכא ולא קשה להאי
3
שינויא דמי שיש לו אב
ישראל נוזרין ומביאין קרבן ואין העובדי כוכבים נוזרין ומביאין קרבן
שלא יהיה לרבו רשות בו $ שאינו קונה אותו כדפרישית4 ולא הם קונים
לכל דין ירושה האמורה
הגהות הגר"א
זה מזה וכ"ת דעבדים איתרבו מאליהם עובדי כוכבים נמי ליתרבו
דהאי דכתיב בנזיר בני ישראל קא ממעט להו מקרבן ומשום מיעוטא
בתורה אף לענין להנחיל
[א] גמ'
דקרבן לא איצטריך למיכתב בני ישראל דמהתם נפקא שאין נוזרין
מאיש וה"ה דאשינויא קמא $ דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך:
עבדו לבנו יש לו טומאה
❖
וישנו בכלל לאביו ולאמו
ומביאין קרבן דאמרינן במסכת מנחות בפרק אלו מנחות נקמצות
אלא אמר רבא בשלמא גבי ערכין איכא לאוקמי מיעוטא דבני ישראל
לא יטמא ועובד כוכבים
איש איש מבית ישראל כו' אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל
למעוטי עובדי כוכבים דאין מעריכין וריבוי דאיש לרבות עובדי כוכבים
אינו בכלל נחלה זו להנחיל
עבדו לבנו שהרי אף
דנערכים אבל הכא אי איש לרבות עובדי כוכבים לנזירות א"כ [מאי]
נדבותםו) לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל
הגהות התוספות
לעצמו לא היה גוף העבד
ממעט בני ישראל דמשמע ולא עובדי כוכבים וכ"ת בני ישראל נודרים
דמלכל נדריהם ולכל נדבותם נפקא לרבות עולה ושלמים ועופות ויין
1.
קנוי כדדרשינן בגיטין פ'
ומביאין קרבן ולא העובדי כוכבים יכול לא יהו נודרים כלל ליאסר
ולבונה א"כ מה ת"ל לעולה דכתיבז) אשר יקריבו לה' לעולה פרט
השולח אתם קונים מהם
ולא הם קונים מכם ולא
באיסורי נזיר [ת"ל איש] אך לא יביאו קרבן: אי משום קרבן לאו מהכא
לנזירות דאין העובדי כוכבים מביאין קרבן נזירות דברי ר' יוסי הגלילי
2. 3.
הם קונים זה מזה הלכך
נפקא אלא מהתם לעולה פרט לנזירות. בקרא דאיש איש בפרשת אמור
וכיון דמהתם נפקא שאין מביאין קרבן נזירות בני ישראל דהכא
4.
אינו בכלל לאביו ולאמו
דמרבינן מיניה שהעובדי כוכבים נודרין נדבות כישראל וכתיב בסיפיה
למאי אתא אלא לומר לך דלא חל עלייהו נזירות כלל והאי דכתיב
5.
לא יטמא: א"כ עבדים נמי
6.
למעטו מהאי קרא שגם
בהו איש איידי דכתיב אשה לצורך כתב נמי איש שלא לצורך:
דקרא לעולה פרט5 לנזירות דעובד כוכבים דאינו מביא קרבן נזירות
7.
עבד אם נתנו לו עבד ע"מ
ואימא. דהאי דכתיב בני ישראל גבי נזירות משום דקאתי לאשמועי'
וא"ת וכיון דעובדי כוכבים אימעיטו לגמרי מנזירות א"כ למה לי לעולה
8.
שאין לרבו רשות [בו] אינו
דממעט להו לעובדי כוכבים מנזירות עולם ומיהו בנזירות סתם קאי
פרט לקרבנות נזירות [י"ל] שלא יביא עובד כוכבים קרבנות נזירות
מורישו לבנו כדפרישית
כדי לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו וצ"ע: ואימא בני ישראל
9.
ולא הם קונים זה מזה וק"ל
בלא קרבן מדכתיב בהו איש: מי כתיב נזיר עולם. בקרא
דדוקא גבי עובדי כוכבים
מדירין בניהן בנזיר כו' יכול לא יהו נזירין ת"ל איש הא איתמר עלה
דקאמרת בני ישראל נוזרין נזירות עולם אבל לא העובדי כוכבים
01.
הוא דאמרינן ולא הם
א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר. א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל
והא לא גמרי נזירות עולם אלא מאבשלום כדאמרינן לעיל בפירקא
קונים זה מזה ועבד יצא
6
❖
מכלל עובד כוכבים ולכל
קמא : והאמר רבי יוחנן. בפירקין דלעיל הלכה
אין7 סברא דליתי מיעוטא $ למעוטי דבר שאינו אלא הלכה למשה מסיני:
דיני קנינים דינו כישראל.
איש
י) כי יפליא דכתיב בערכין למה לי. לרבויי עובדי כוכבים להיות
היא
ונ"ל לפרש דעבדים אינם
בכלל שום ירושה ולא
נערכין כיון דקיימא לן דעובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות כישראלים [לא הוה] ממעט אפילו שתק מאיש הוה מוקמינן מיעוטא
8
מוסף רש"י
דבני ישראל למעוטי עובדי כוכבים דאין מעריכין דסברא9 הוא להשוותם מקרא דנודרין נדבות כישראל לכל מה שיוכל01: איש כי יפליא
יורש אביו ולא מוריש
הלכה היא בנזיר.
ממונו לבנו דעבד אין לו
מבעיא ליה לאיתויי מופלא סמוך לאיש: הניחא למ"ד.
במסכת נדה דאורייתא אלא מאן דאמר דרבנן מאי איכא למימר
יורש ולעיל נמי ה"מ
(סוטה כג:)
למפרך הך פירכא אלא
לאתויי מופלא סמוך לאיש דעובד כוכבים ודבר תימה הוא דבישראל ליתיה אלא מדרבנן ובעובדי כוכבים איתיה ופר"י דודאי ישראל דלא
דאיפריך האי שינויא
הוי בכלל בל יחל עד דהוי גדול וכי הוי גדול מיהא איתא בבל יחל הלכך דרשינן כל דליתיה בבל יחל ליתיה בהפלאה וכדאמר בפרק [יוצא
והשתא דאוקמיה רב אחא
דופן] וממעטינן מופלא סמוך לאיש דישראל אבל עובד כוכבים שאינו ראוי לבא לכלל בל יחל לא שייך למעוטי:
פריך ליה: אלא אמר רבא
גבי ערכין איכא למדרש
הניחא
מיעוטא דבני ישראל (קרי
בנייה) [ולקיומי רבויא] דאיש אבל גבי נזיר ליכא לקיומי תרווייהו כדמפרש ואזיל הלכך מיעוטא דרשינן ומאיש לא מציא לרבוי מידי ושמא אתא לדרשא אחרינא: לעולה פרט לנזיר במנחות פרק ואלו מנחות דרשינן איש
איש אשר יקריב קרבן לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל לכל נדריהם ולכל נדבותם לרבות עולה ושלמים ועופות יין ולבונה א"כ מה ת"ל לעולה דכתיב אשר יקריבו לה' לעולה פרט לנזיר שאין העובדי
כוכבים מביאים קרבן נזיר דברי ר' יוסי הגלילי: מידי נזיר עולם כתיב. דקרא בכל נזיר איירי: בני ישראל מדירים בניהם כדתנן לעיל האיש מדיר את בנו בנזיר. הא אמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר ולא מסתבר לאוקמי מיעוטא
דקרא בדבר שהוא הלכה למשה מסיני: בני ישראל מגלחין על נזירות אביהם אם הפריש אביו מעות לנזירותו ומת הבן מגלח על אותן המעות: