כל כנויי נזירות
פרק
ראשון
נזיר
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הריני
מתני'
נזיר מלא הבית מלא הקופה. פירוש בית ריקנית או קופה
האומר הריני נזיר כשער כו'. [דאמרינן] נזירות כשער
מב א
א) ב)
ג) ד)
ריקנית לפנים בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נדרתי נזיר
ראשו קבל עליו והרי זה נזיר עולם לפי ששערות ראשו
ח)
מג ב
שלשים יום פי' נזירות אחת נדרתי והא דקאמר מלא הבית דאריכא
מרובין משני חייו ויהא מגלח כל ימיו אחת בסוף שלשים ויביא קרבן:
מד ג
ה) ו)
❖
רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים. והאי דקאמר (א) כשער ראשי
ליה מילתא [כו'] ואינו נזיר אלא שלשים יום: [ואם אמר סתם] נדרתי.
מה ד
ז) ח)
❖
מו ה
ט)
רואין הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר
חדא נזירות אריכא קבל עליו כשיעור
מתני' הריני נזיר כשער ראשי וכעפר
כל ימיו לרבנן דלעיל נזירות אחר
שער ראשו ואינו יכול להשלימה ואינו
א
מגלח לעולם: אלא איזהו שמגלח אחת
נזירות ולרבי נזירות ארוך:
הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח
נוסחת הריב"ן
מכאן ועד מקום פלוני פחות1 מל'
לשלשים יום זה שאמר הרי עלי נזירות
מוסף רש"י
אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח
יום נזיר שלשים יום. מידי
כשער ראשי. דהואיל ואמר (ב) עלי
הרי זה נזיר עולם.
אחת לשלשים יום ואיזהו מגלח אחת
נזירות משמע דקא מפליג בין נזירות
דהוה אאומר הריני נזיר יום אחד דהוי
לשלשים האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי
לנזירות ויהא מגלח בסוף כל שלשים
נזיר ל' יום: ואם לאו נזיר כמנין הימים.
(ראמ"ה בשמו)
וכעפר הארץ וכחול הים ב הריני נזיר מלא
ומביא קרבן: בודקין אותו אם אמר
וכדפריש'2 לעיל דמיירי כשהחזיק בדרך:
ומצאו שנגנב או
כמנין
הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר
ימות השנה מונה נזירות
אחת גדולה נזרתי הרי זה נזיר שלשים
שאבד.
(נדרים
כמנין ימות השנה. דהיינו
יום. ותו לא. והא דאמר מלא הבית
אחת גדולה נזרתי נזיר ל' יום ואם אמר סתם
❖
יט.)
משמע כאילו אמר אריכא לי מילתא
שס"ה חדשים יהיה נזיר נזירות אחר
נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה
כמלא הבית או כמלא קופה: ואם אמר
נזירות ומגלח בינתיים ומביא קרבן
חרדל ונזיר כל ימיו הריני נזיר מכאן עד
ג
❖
סתם נדרתי. נעשה כאילו אמר מלא
כיון דקאמר כמנין משמע נזירות3 ולא
פי' הרא"ש (המשך)
מקום פלוני אומדין כמה ימים מכאן עד מקום
אמר
רבי יהודה
חרדל ונעשה כל ימיו נזיר דאמרינן
נזירות ארוך:
כשער ראשי. דנזירות
פלוני אם פחות מל' יום נזיר ל' יום ואם לאו
מעשה היה וכיון שהשלים מת. רבי
נזירות כמנין גרעיני חרדל שבו קבל
מופסקות קבל עליו כשער
הגהות הב"ח
נזיר כמנין הימים הריני נזיר כמנין ימות החמה
ראשו: אם אמר א' גדולה
עליו ואין להם הפסקה כל ימיו:
יהודה לסיועי' לתנא קמא קאתי וקאמר
(א) רש"י
נזרתי. כלומר נזירות א'
גמ' ואמאי וליחזייה. לההיא קופה
מונה נזירות כמנין ימות החמה אמר רבי
מעשה היה וחייבוהו חכמים נזירות
ד
הריני
קבלתי עלי ונראת לי גדולה
נזיר (ב) ד"ה
יהודה מעשה היה כיון שהשלים מת:
כמלא הבית. ואם אמר
הרבה וכיון שהשלים כולו מת:
כאילו מלאה קישואין ואי מחזקא מינייהו
גמ' רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל
וליחזייה
סתם נזרתי לא היה בלבי
כאילו היא מלאה
י' נימא די' נזירות של שלשים שלשים
הרי (ג) ד"ה
אלא מה שידונו חכמים
קבל עליו: ותיהוי ליה תקנתא. אחר
קישואין ודילועין ותהוי
לשוני. ונזיר כל ימיו בגמ'
ונזיר כל ימיו ואמאי וליחזייה כאילו מלאה
כותיך דלא
מפרש לה. עד מקום פלוני
ליה תקנתא. אמתני' קא פריך
אותם עשרה נזירות לשתות ביין:
קישואין ודלועין ותיהוי ליה תקנתא אמר
(ד) ד"ה
מפורש למעלה: מונה
אמר חזקיה במחלוקת שנויה. דאיכא
דקאמר רואין כאילו היא מלאה חרדל
אבל
נזירות כמנין ימות (השנה)
חזקיה במחלוקת שנויה ור"ש היא דאמר
❖
ואין לו תקנה והוא הדין דמצי למיפרך
מאן דסבירא ליה (ג) כוותיה ומתני'
[החמה] שס"ה נזירות
אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור
כמנין ימות החמה ודוקא
לא תני הכי: ר"ש היא דאמר אדם
וליחזי כמאן דמלי בצק ולא נתכוון זה
דאמר כמנין ימות החמה
מודאי דתניא הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי
מכניס עצמו לדבר שספקו חמור
אלא לנזירות אחת [וניקל] עליה וקצת
אבל אם אמר כימות החמה
גליון הש"ס
זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד
מודאי. דאילו נזיר ודאי מגלח
קשה דהיאך ניקל עליה מספק ויש לומר
חד נזירות קבל עילוהי
תוס' ד"ה שיהא בכרי
שנה א' כיון דאית ליה
ר"ש אוסר שספק נזירות להחמיר ר' יהודה
דהתם תנן במסכת טהרות
ומביא קרבן ונאכל ואילו על ספיקו לא
ולקמן מפרש.
קצותא כדדייקינן לעיל
❖
מצי מגלח דהכי מפרש באלו מותרים
ספק נזירות להקל וא"ת והא לעיל גבי
מתיר שספק נזירות להקל רבי יוחנן אמר
מברייתא דאלף שנה והא
ה
במסכת נדרים : הריני נזיר כו' ר"ש
מכאן ועד סוף העולם פריך לחומרא
דלא דייק מהך מתני' דאמר
ז)
אפילו תימא רבי יהודה התם לא נחית ליה
כמנין הא לאו הכי לא
אוסר. שחייב בנזירות דהואיל דהוי
ויש לומר דהתם לא ידע שום צד דמצי
לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי
הגהות מהר"ב
אמרינן נזירות קבל עליה
למימר לקולא בלישנא דמכאן עד סוף
ספק אי הוו ביה מאה כור אמרינן דהוי
כיון דאית ליה קצותא.
רנשבורג
לסלוקיה מיניה אמאי לא ליחזיה לקופה
משום דאיכא למימר
ביה ודאי מאה כור וליהוי נזיר שכל
העולם ולפום ריהטא משמע דנזירות
א] רש"י
כאילו מלאה קישואין ודלועין ותיהוי ליה
דאתיא (הוא) כרבי או כר'
ספק נזירות להחמיר א] דספיקו בנזיר
קבל עליה מכאן ועד סוף העולם ולכך
יהודה דסברי דאפילו
תקנתא הא ס"ד נזירות הוא דקביל עילויה
פריך לחומרא ממשמעות לשונו אבל
חמור מודאו דאילו ודאי שלא היו בו
ב]
כשער ראשו חד נזירות
דר'
קבל עליו אבל לרבנן לא
הכא קס"ד דאין אדם מכניס עצמו
מאה כור לא הוי נזיר השתא דהוי ספק
ב] בא"ד
שאני להו בין איכא קצותא
לדבר דספקו חמור מודאו
שעל ידי ספק יהיה חמור לו מאילו קבל
אמרינן דנזיר הוא. הכי נמי במתניתין דהואיל דספקא הוא דלא
לליכא קצותא: ואמאי
ידעינן אי אדעתא דמלאה קשואין אי בחרדל קאמר אמרינן ביה
עליו נזירות ודאי כמו שאם בבירור לחרדל נתכוין מונה נזירות אחר
וליחזייה כאילו היא מלאה
ג] תוס'
קשואים ודלועין. דספק
נזירות לעולם ומגלח בין כל אחת ואחת ומביא קרבן והשתא דאיכא
ספק נזירות להחמיר וכמאן דמלאה חרדל קאמר ואין לו תקנה אבל
נזירות להקל ולא ימנה
לספוקי [דלקישואין או] לבצק נתכוין משיגלח פעם אחת שוב לא יחול4
אליבא דמ"ד שכל ספק נזירות להקל לדידיה אמרינן רואין אותה כאילו
אלא אחת כמנין קשואים
מלאה קשואין: ר' יוחנן אמר אפילו תימא כר' יהודה. דהתם טעמא מאי
עד שיביא קרבן וקרבן אינו יכול להביא דשמא לבצק נתכוין לחד נזירות
מלא הקופה ואם היא
וקמייתי חולין בעזרה: שיהא בכרי זה מאה כור ומצאו שנגנב.
מחזקת פחות מל' ימנה
אמר ר' יהודה דספק נזירות להקל דדלמא לא הוו ביה מאה כורין ולא
נזיר א' ואם היא מחזקת
ואין אנו יודעין אם היו בו מאה כור אם לאו ר"ש אוסר דספק נזירות
נחית ליה לנזירות כלל ומספיקא לא אמרינן ליה דליהוי נזיר כי היכי
ד] ד"ה
מ' או חמשים ינהוג נזירות
דלא לייתי חולין לעזרה לכי משלים נזירותו : אלא הכא כיון דנחית
להחמיר דחיישינן דלמא היו בו מאה כור $ ולקמן מפרש תקנתא
כמנינם: אדם מכניס עצמו
(ד)
ג]
לדבר שספקו חמור מודאי.
ליה לנזירות. אי משום מלאה קישואין אי משום מלאה חרדל נזירות
לר"ש דאומר5 קודם שיתחיל למנות ימי נזירותו אם היו בו מאה כור
דסבר ספק נזיר' להחמיר
והריני נזיר מדבורי הראשון הנה אשלים נדרי ומביא קרבנותיו ואם
חיילא עליה ממה נפשך וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקיה מש"ה
ואפילו בדבר שספקו חמור
❖
לא היו בו מאה כור ואם כן בדבורי לא היה בו ממש הריני נודר בנזיר
אית לן למימר דנזירות כמנין גרעיני חרדל קיבל עליו ולעולם כל ימיו
מודאי מכניס עצמו לכל
חומר הספק כגון בהך
יהא אסור ביין: אמאי לא ליסלקיה נימא דליחזיה כאילו מלאה
מעכשיו ויהיה נזיר שלשים יום ויביא קרבנותיו ואין כאן חולין בעזרה
מתני' שאם ודאי כחרדל
קישואין. ולכי משלים ליה נזירות כמנין קישואין שיכולין ליכנס בתוך
כי הוא נזיר שלשים או מכח דיבור הראשון או מכח דיבור השני ואם
היה מגלח מל' לל' ועכשיו
הגהות התוספות
שהוא ספק שמא מלאה
תאמר ומאי ספקו חמור מודאו הרי הוא נפטר בנזירות אחת ובקרבן
הקופה ומייתי ליה קרבן הוי כמסולק ועומד דכלא נחית ליה לנזירות
1. 2.
קשואים קאמר אינו מגלח
דמי ותיהוי ליה תקנתא: הא. לא מצית אמרת דנזירות קבל עליו:
אחד כאילו בודאי היו בו מאה כור ויש לומר דיכול לבא לידי חומרא
3.
אלא פעם אחת א' נזירו'
כגון אם נטמא קודם שהתנה דהשתא הוי ספק נזיר טמא ואין לו
דרבי
4.
ראשונה אם מחזקת הקופה
פחות מל' מגלח ביום ל"א
תקנה דלא יוכל להביא אשם טמא על הספק שלא6 היו בו מאה כור וקא מייתי חולין בעזרה ואסור ביין ובתגלחת לעולם [דשמא] נזיר הוא
5.
ואם מחזקת יותר משלשים
ואינו יכול לפטור מנזירותו אם לא בהבאת אשם טומאה וזה אין בא על התנאי אבל נטמא אחר שהתנה אז הוה ודאי נזיר טמא ומייתי אשם
6. 7.
מגלח סוף ששים וא' ושוב
טומאה והדר משלים נזירותו: רבי יהודה מתיר שספק נזירות להקל.
דהוא לא קיבל עליו אא"כ ימצא בו מאה כור וכן במתני' רואין אותה
8.
אינו מגלח כל ימיו דשמא
כאילו מלאה בצק ויפטר בנזירות אחת: אפי' תימא רבי יהודה התם לא נחית לנזירות כלל. כלומר אין7 להטיל עליו נזירות דשמא לא היו בו
9.
כחרדל קאמר ונזיר עולם
01.
מאה כור: הכא נחית לנזירות במאי לסלוקיה מיניה. כלומר במתניתין על כרחין חייב לנזירות אחת ואפילו אי בצק אמר וכיון שירד לנזירות
הוי ואינו יכול לגלח מל'
❖
לל' דשמא בקשואים
אינו יכול להסתלק כמו שמפרש והולך ופריך אמאי אינו יכול להסתלק ליחזי כאילו היא מלאה קישואין או מלאה בצק ותיהוי ליה תקנתא:
קאמר ואינו מביא קרבן
דהוי חולין בעזרה ואע"ג
דסלקא דעתך דנזירות קביל עליה. כלומר יגלח ממה נפשך לסוף שלשים יום ויביא קרבן דאי חדא נזירות קביל עליה שפיר קמגלח ואי
דעולה ושלמים מצי
פי' הרא"ש
נמי חרדל קביל עילויה מצי לגלוחי אחר שלשים יום דקא סלקא דעתך אי אמר חרדל לנזירות קביל עליה כלומר הרבה נזירות ולא נזירות
לאתויי ולהתנות בנדבה
אחת ארוך וכיון שיגלח לסוף שלשים שוב לא תטיל עליה נזירות לרבי יהודה דמאן לימא לן דחרדל קביל דלמא בצק והשלים נדרו והשתא דמי
הריני נזיר כשער ראשי
חטאת אינה באה נדבה
8
ואינו יכול לגלח בלא
וכו'. הרי זה נזיר עולם
לההיא דכרי דאמר רבי יהודה מתיר ואמאי אינו יכול להסתלק ומשני רבי יהודה סבר לה כרבי ד] דהאמר9 ט)חרדל הך נזירות ארוך קביל
הבאת קרבן: ר"ש אוסר
ומגלח א' לשלשים יום. כי
עליה ועד יום מותו לא מצי לגלח הלכך הכא ע"כ נחית לחד נזירות אפילו אי בצק קביל וכיון שאתה מורידו לנזירות אפילו לרבי יהודה
קיבל עליו נזירות כמנין
שספק נזירות להחמיר
ואע"ג דספקו חמור מודאי
שער ראשו וכל ל' ול' הוי
תו לא מצי להסתלק דשמא חרדל קביל עליה ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך ולא דמי לההיא כלל דאינו יורד לנזירות לרבי יהודה:
01
דאילו היה בו ק' כור היה
נזיר בפני עצמו ומגלח
ורבי נזיר ומגלח לשלשים יום
בכל יום ל"א ומביא
ועכשיו אינו מגלח לעולם שאינו מביא קרבנותיו בספק ותימה ולמה ספקו חמור מודאי יאמר אם לא היה בו ק' כור הריני
קרבנותיו ובו ביום מתחיל נזירות ואינו שותה יין ואינו מטמא למתים לעולם ולא כנזיר עולם דלעיל דנזיר אבשלום דמיקל
נזיר וי"ל דמ"מ הוא חמור שאם נטמא קודם שאמר תנאי זה אינו יכול להביא קרבן טומאה וכן במתני' יכול לקבל עליו
בתער דווקא ולא במספרים ופליגי לענין אם מגלח לשנה או לל' יום או לז' ימים ואם רצה אינו מגלח ואינו מביא קרבן
אבל נזיר עולם (בתרא) [דהכא] צריך לגלח ולהביא קרבנותיו משלשים לל'. והא מספקא לי אם ירצה לעמוד בנזירותו בלא
נזירות כמנין חרדל אלא שאם נטמא אחר שהשלים נזירות של קשואים קודם שקיבל עליו נזירות כחרדל אינו יכול להביא
קרבן טומאה: ר' יהודה מתיר שספק נזיר' להקל דלא מעייל נפשיה לספק חמור ואינו נזיר כלל שכך היה דעתו שאם לא
הבאת קרבן זמן גדול ורק שלא יעבור בבל תאחר על קרבנות שנתחייב אם הרשות בידו מידי דהוה הנזירות שהשלים ימי
יוכל לברר הדבר שלא יהיה כדבורו: התם לא נחית לנזירות. כלומר התם לא נחית ליה לנזירות דשמא לא היה בו ק' כור
נזירותו שיכול להשהות קרבנותיו ובלבד שלא יעבור בבל תאחר. או דלמא כיון שקבל עליו נזירות כל ימיו חייב הוא
להשלים נזירות זו מיד ולהתחיל אחרת והדעת נוטה כך כיון שכל ימיו הוא מחייב נזירות אין לו לאחר מלהשלים כל מה
ומספק לא מחתינן ליה לנזיר כי לא היה דעתו ליכנס לספק חמור: הכא נחית ליה לנזירות או של קשואים או של חרדל
במאי לסלוקיה מיניה הרי כל ימיו עומד בספק זה והיאך נוכל לסלקו: אמאי לא לחזייה כאילו היא מלאה קשואים ותהוי
שיוכל. ועוד יש דין ג' לנזיר עולם אם אמר הריני נזיר ק' שנה או אלף שנים הוא נזיר לעולם ונזירות א' יש לו כל ימי חייו
ליה תקנתא. למה אתה אומר שעומד כל ימיו בספק זה ואין לו תקנה הרי אחר שעברה נזירות של קישואים יכול לגלח
ואינו מגלח לעולם אם לא נטמא כדקתני בברייתא בגמ' אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם: ר' אומר אין זה מגלח א'
לשלשים יום דסבר ר' דנזיר אחד ימים כמנין שער ראשו קבל עליו ואיכא לאיסתפוקי אם יש לו דין נזיר עולם דאבשלום
דס"ד נזירות של חרדל קבל עילויה ואחר שגילח לנזירות של קשואים נסתלק מספק קישואים ואין עליו עתה אלא ספק
או דין נזיר לעולם ואין נ"ל ספק כיון דנזיר אחת כמנין שערות קבל עלויה חד נזיר הוה כאומר ק' שנה: האומר עלי נזירות
חרדל ולא נחת אכתי לנזיר ומספיקא לא מחתינן ליה דספק נזירות להקל.