הכותים
אין להם
פרק תשיעי
נזיר
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הניחא
למאן דאמר.
היא בנזיר שהאב
מזיר את בנו בנזיר הואיל
דלאו מקרא נפקא
בערכין בני ישראל
נערכין ולא עובדי
ח
א)
א
ב)
ליכא לך למימר דבני ישראל אתא לומר דישראל מדירין את בניהם
כוכבים יכול לא
יהו מעריכין ת"ל איש ודאי י"ל דאתא
ט
ג)
ב
בנזיר ולא העובדי כוכבים ואתא איש לרבות את העובדי כוכבים בנזיר
איש לומר דעובד כוכבים מופלא סמוך לאיש יכול להעריך אלא למ"ד
ד) ה)
בני ישראל ולא עובדי כוכבים יכול לא יהו נערכין ת"ל איש ואפילו
עצמו בלא קרבן אלא דהאי דכתיב בהו ישראל קא ממעט להו מנזירות
י ג
1
ו) ז)
לגמרי: איש כי יפליא דכתב רחמנא
מבן חדש בר ערוכי הוא (לגבי) נערך :
כ)
2
לאיתויי עובד כוכבים גדול.
ח) ט)
גבי ערכין למה לי. בשלמא איש דכתב
יכול לא יהו נזירין ת"ל איש האיתמר א"ר
יא ד
גבי נזיר איידי דכתיב אשה שהוא
כלומר לאשמועי' דאע"ג
י)
יוחנן הלכה היא בנזיר [א] אי הכי 1איש כי יפליא
❖
יב ה
כ)
דגדול הוא אם אינו יודע להפלות לא
לצורך כתב נמי איש שלא לצורך ואיש
נדר בערכך בערכין למה לי מכדי האיתקש
דגבי נדרים לרבות את העובדי כוכבים
הוי נדרו נדר משא"כ בישראל דלא
ערכין לנדרים דאמר קרא איש כי יפליא נדר
בעינן יודע להפלות בגדול והאי
שיהו נודרין נדרים ונדבות כישראל אלא
תורה אור השלם
בערכך והתניא גבי נדרים איש מה ת"ל
יג ו
איש כי יפליא דכתב רחמנא גבי
דקאמר יכול לא יהו נערכין ת"ל איש
❖
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
2 איש (א) איש א לרבות את העובדי כוכבים
ערכין למה לי דמכדי איתקש ערכין
לאו דווקא אלא אסמכתא בעלמא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי
שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל איש כי
לנדרים דאמר קרא איש כי יפליא נדר
דעיקר קרא אתא לגדול שאינו יודע
יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת
ויקרא כז ב
לַיְיָ:
יפליא בערכין למה לי אלא האי איש מיבעי
בערכך דבחד קרא כתבינהו רחמנא
להפלות ונערכין מסברא מקרא
הגהות התוספות
2. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
ותניא גבי נדרים כו' וה"ה לגבי ערכין
דנודרים נדבות כישראל:
ליה לאיתויי מופלא סמוך לאיש הניחא
1.
ב
וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
לאיתויי עובד כוכבים גדול
2.
נמי דאיתרבו להו עובדי כוכבים שיהו
אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית
למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא אלא
ג
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל
דאע"ג דגדול הוא אם
נערכים כישראל אלא איש כי יפליא
למ"ד דרבנן איש כי יפליא למה לי לאיתויי
3. 4.
אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל
אינו יודע להפלות לא. והשתא הוי
למה לי: לאתויי מופלא הסמוך לאיש.
❖
נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם
מופלא סמוך לאיש דעובד כוכבים הניחא
דישראל שיהו נודרין נדרים: אלא
לאתויי כמו למעוטי דאשמועינן דהיכא
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ לְעֹלָה:
למאן דאמר בני ישראל נערכין ואין העובדי
ויקרא כב יח
למ"ד דרבנן היא. דנדרים נבדקין
דהעובד כוכבים אינו יודע להפלות אין
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
פי' הרא"ש
כוכבים נערכין יכול לא יהו מעריכין תלמוד
איש כי יפליא למה לי: לאתויי מופלא
נדרו נדר אע"ג דגדול הוא מה שאין
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ
לומר איש שפיר אלא למ"ד בני ישראל
אי הכי איש כי יפליא דכתב
הסמוךלאישדעובדכוכבים. מדאוריי'
כן בישראל דגדול נדרו נדר אפילו אינו
אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר
רחמנא גבי ערכין למה לי
נָזִיר לְהַזִּיר לַיְיָ:
נודרין נדרים. ואל תתמה משום
יודע להפלות וא"ת והא גבי ערכין
מעריכים ואין העובדי כוכבים מעריכים יכול
❖
במדבר ו ב
לעיל דדרשינן מיניה לרבות
דבישראל אין מופלא הסמוך לאיש
קיימינן ואפי' עובד כוכבים גדול יודע
העובדי כוכבים שנערכין
לא יהו נערכין תלמוד לומר איש אפי' ד תינוק
למה לי: מכדי אתקש ערכין
נודרין נדרים מן התורה שכן מצינו
להפלות אין מעריכין ויש לומר דאם
בן חדש בר עירוכי הוא כי יפליא למה לי
לנדרים וכיון דקי"ל דעובדי
נוסחת הריב"ן
בכמה מקומות שהחמירה תורה על
אין ענין לערכין תנהו ענין לנדרים:
כוכבים נודרים נדרים ונדבות
א"ר אדא בר אהבה לאיתויי עובד כוכבים
איש
כי יפליא דכתיב גבי נזיר למה
העובד כוכבים כגון בשורו של כנעני
כישראל ממילא אפילו אי
גדול דאע"ג דגדול הוא אינו יודע להפלות
(ב)
לא כתיב איש הוה מוקמי'
שהזיק לשורו של ישראל בין תם
לי לאיתויי ידים שאין מוכיחות.
מיעוטא דבני ישראל למעוטי
אלא כי יפליא דכתב רחמנא גבי נזירות
בין מועד משלם נזק שלם ושל
האי לאיתויי נמי הוי כמו למעוטי
עובדי כוכבים שאינן מעריכין
למה לי מכדי האיתקש נזירות לנדרים כי
ישראל שנגח של כנעני בין תם
וכדדרשינן בפ"ק דנדרים ידים
ולא למעוטי שאינן נערכין
דסברא הוא להשוות ערכין
בין מועד פטור : הניחא
יפליא למה לי לאיתויי ידים שאינן מוכיחות
שאין מוכיחות לא הויין ידים [מאיש]
לנדרים בכל מה שנוכל
למאן דאמר בני ישראל נערכין ואין
כי יפליא מה עיקר נזירות בהפלאה
דאיתמר ידים שאינן מוכיחות אביי אמר
ומיעוטא מוקמי' ליה למאי
העובדי כוכבים נערכין יכול לא יהו
אף ידות בהפלאה: דאיתמר ידים שאין
דמסתבר טפי דהיינו שאינן
הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים לאביי
ה
מעריכין: לאתויי מופלא
מעריכין ת"ל איש. גבי נדרים ואיתקוש
מוכיחות אביי אמר לא הויין ידים ורבא
ניחא אלא לרבא מאי איכא למימר אלא כי
סמוך לאיש והא דקתני
ערכין לנדרים (מיהו) שפיר הוא
אמר הויין ידים. כך כתוב בספרים
בברייתא יכול לא יהו
יפליא מיבעי ליה לכדרבי טרפון דתניא רבי
נערכים ת"ל איש לאו דוקא
דאתא איש כי יפליא לאיתויי מופלא
ואומר ר"ת דגירסא הפוכה היא
יהודה אומר משום רבי טרפון אין אחד מהן
דמנדרים ילפינן שהעובדי
הסמוך לאיש דעובד כוכבים דיכול
ומשובשת ובגירס' דריש מס' נדרים
3
כוכבי' נערכים אלא תנא
נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה
להעריך: אלא למ"ד דבר אל בני
גרסינן הכי דגריס איפכא
4
לפום ריהטיה נקט הך
הניחא לרבי טרפון אלא לרבנן מאי איכא
דרשא דאי לאו דשמעי' ליה
ישראל ישראל מעריכין ואין העובדי
רבא אמר לא הויין ידים אביי אמר
ממקום אחר הוה דרשי' ליה
כוכבים גדולים מעריכין כלל יכול לא
הויין ידים דאי לאו הכי אין ליישב מה
למימר אלא מיבעי ליה לכדתניא היתר
ו
מהאי קרא: הניחא למ"ד
יהו נערכין ת"ל איש. גבי נדרים איתקש
שגריס בספרים הכא הניחא לרבא
מופלא סמוך לאיש דאורייתא
נדרים פורחין באויר ואין להן על מה שיסמוכו
פלוגתא היא בנדה פ' יוצא
אלא לאביי מאי איכא למימר ולמאן
ערכין לנדרים להא מילתא שיהו
רבי אליעזר אומר יש להם על מה שיסמוכו
דופן. לאתויי מופלא סמוך
גדולים נערכין הלכך (ג) דלדידיה
דגריס במילתיה דרבא לא הויין ידים
❖
לאיש דעובד כוכבים ואם
שנא' 1 איש כי יפליא 3 כי יפליא שתי פעמים
לא אתא איש [כי יפליא דנערכין]
ניחא וכדדרשינן פ"ק דנדרים מכי
אינו ענין לערכין דמבני
אחד הפלאה לאיסור
ואחד הפלאה להיתר:
ישראל ממעטי' דאין העובדי
אלא לאיתויי מופלא הסמוך לאיש
יפליא דידים שאין מוכיחות לא הויין
כוכבים מעריכין תנהו ענין
מתני'
הגהות הב"ח
דעובד כוכבים דהוי נערך ולא
ידים וריב"א מיישב גירסת הספרים
לנדרים (וא"ע) [ואף למ"ד]
(א) גמ'
מצריך קרא כיון דמשמע ליה איש דנדרים שהן נערכין הא ודאי
דהכא וכי יפליא יתירא דכתיב ב' פעמים קדריש ועל זה קאמר ואין
דבישראל לא הוה אלא דרבנן
בעובד כוכבים הוי דאורייתא
פשיטא ליה דכיון דבתורת נערכין הן דאפילו עובד כוכבים בן חדש
מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והשתא לאיתויי הוי לרבות וכן משמע
(ב) שם
והיינו טעמא דכיון דישראל
בר ערוכי הוא באותו ערך האמור בענין: אמר רב אדא בר אהבה
במסקנא דמסיק אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר ור' יהודה
ואינו לא
אתי לכלל בל יחל כשיהיה
(ג) רש"י
כי אתא האי כי יפליא לאיתויי עובד כוכבים גדול דאע"ג דגדול הוא
משום רבי טרפון מהפלאה יתירא דריש: אין אחד מהם נזיר. לעיל בפ'
גדול לא מרבינן שיהיה נדרו
לדידיה
כי
נדר עד דאתי לכלל בל יחל
בית שמאי תנן לה: יפליא [כי יפליא ב' פעמים].
(ד) אינו יודע להפלות. דאע"פ דבישראל כיון שהוא גדול אע"פ שאינו
צריך
אבל עובד כוכבים דליתא
יודע להפלות דבריו קיימים כדתנן בפרק יוצא דופן לאחר
אחד בפרשת נזיר ואחד בפרשת נדרים ומיהו איש לא דריש ושמא
דכיון (ד) ד"ה
בבל יחל דקרא ומרבינן
ואינו
ליה מאיש כי יפליא מרבי'
הזמן אע"פ שאינו יודע לשם מי נדר דבריו קיימין גבי עובד כוכבים
איידי דאיצטריך למיכתב כי יפליא כתיב נמי איש:
לא
אפילו מופלא סמוך לאיש:
מיהא אינו יכול להעריך ולנדור עד שיהא גדול ויודע להפלות לדברי
חומר הניחא למ"ד במסכת ערכין
(ה) ד"ה
❖
הכל דאילו להאי תנא דאמר יכול לא יהו מעריכין ת"ל איש גבי נדרים
לרבות את העובדי כוכבים שיהו מעריכין בעובד כוכבים גדול ויודע
דלא
פ"ק בני ישראל נערכים
ולא העובדי כוכבים נערכים
להפלות קאמר אבל בעובד כוכבים שאינו יודע להפלות לא ואידך תנא נמי דקאמר ואין העובדי כוכבים מעריכין בעובד כוכבים גדול שאין
יכול לא יהיו מעריכים ת"ל
יודע להפלות קאמר אבל גדול ויודע להפלות יכול להעריך ולידור דאיתקוש ערכים לנדרים ובנערכים הוא דפליגי אבל במעריכין דברי הכל
איש וטעמא מפרש התם
הגהות הגר"א
עובד כוכבים גדול שאינו יודע להפלות לא ואתא האי איש כי יפליא למעוטי. ודקאמר יכול לא יהו נערכין ת"ל איש לאו מדיוקא דאיש כי יפליא
דמסתבר ליה לאוקומי רבויא
[א] גמ'
למעריך ולא לנערך מידי
נפקא אלא מאיש איש דנדרים נפקא דאיתקש ערכין לנדרים אלא איידי דקאמר אידך תנא ת"ל איש קאמר איהו ת"ל איש: אלא כי יפליא לגבי נזיר
❖
דהוי אטומטום ואנדרוגינוס
ל"ל. בשלמא איש איידי דכתיב אשה לצורך כתב נמי איש שלא לצורך כדכתיב איש או אשה כי יפליא לנדור נדר וגו' וכן איש גבי ערכין יתירא הוא
דמעריכין ואינם נערכים
משום דכתיב בההיא פרשתא אם זכר אם נקבה ואתא ליה לדרשא דבעינן עובד כוכבים גדול שיודע להפלות אלא כי יפליא דגבי נזירות ל"ל: מכדי
שפיר דמרבינן עובד כוכבים
מופלא סמוך לאיש דמעריכין
הא איתקש נזירות לנדרים. כדכתיב נדר נזיר ובנדרים כתיב הפלאה וכיון דבנדרים כתיב הפלאה בנזירות ל"ל : לאיתויי ידים שאינן מוכיחות
מוסף רש"י
אלא למאן דמוקי רבויא
דהויין ידים. בין בנזירות בין בנדרים בנזיר כגון דאמר אהא וכדאמר לעיל בפ"ק כגון שנזיר עובר לפניו ולגבי נדרים נמי כגון דאמר
מה ת"ל איש איש.
לנערך למה שייך לרבוייה
מודרני ממך דאסור שיהנה משלו ולא אמרינן (ה) דלמא לא משתעינא בהדך קאמר וכדאמר בפ"ק דנדרים אלא למ"ד לא הויין ידים
מופלא סמוך (שיסמוכו
אלא רמז בעלמא שדרשו
מאי איכא למימר. ופלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דנדרים : הניחא לרבי טרפון אלא לרבנן. דאמרי בפירקין דלעיל שכולן [נזירים] מאי
(חולין יג:) ת"ל איש.
חכמים איש כי ידור וכו'
איכא למימר: היתר נדרים פורחין באויר. העולם שאין להן מקרא מן התורה על מה שיסמוכו : שנאמר כי יפליא. אחד ט) בנזיר ואחד
(ערכין
הוא אינו מיחל אבל אחרים
ה:) ידים שאינן מוכיחות.
בנדרים: אחד הפלאה לאיסור. שלא לבטל את הנדר כשאין בו חרטה: ואחד הפלאה להיתר. כשיש בו חרטה. ובמסכת חגיגה קאי:
מוחלין לו) לאיש שנערך
י)
אפי' בן (חמשה חדשים)
מתני' [חודש] בר ערוכי הוא לאתויי
(קדושין ה: וכעי"ז גיטין פה:) אין אחד מהן נזיר.
עובד כוכבים גדול שאינו יודע להפלות שאינו מעריך ולפי שכבר דרש מבני ישראל למעט עובדי כוכבים נקט האי לישנא
לאתויי עובד כוכבים ופי' כמו למעוטי כלומר לאתויי גם זה לאותו דין שמיעטנו כבר עובד כוכבים ותקשה תרי מיעוטי
ל"ל תריץ דאי לא כתיב אלא חד מיעוטא הוי מוקמינן ליה בגדול שאינו יודע להפלות אע"פ שאם היה ישראל היה מעריך
(סנהדרין כה. וכעי"ז ערובין פב. וחגיגה י.) לפי שלא נתנה נזירות. אלא להפלאה.
השתא דעובד כוכבים הוא אינו מעריך ובכה"ג לא הוה מצי למימר לאתויי מופלא סמוך לאיש וצריך תרי קראי דמחד
(חגיגה י.) (ערובין פב.)
קרא הוה ממעטי' דוקא מופלא סמוך לאיש משום דסוגיא זו למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן (ומחד קרא ממעטי' אפילו
(נדרים יט:) היתר נדרים פורחין באויר.
עובד כוכבים גדול) והא דקתני יכול לא יהיו נערכים לאו דוקא אלא אסמכתא בעלמא הוא במסכת נדרים ילפינן דעובד
(חגיגה י.) כי יפליא שתי פעמים.
כוכבים נערך ועיקר קרא אתא לעובד כוכבים גדול שאינו יודע להפלות וי"מ דאם אינו ענין לערכין דהא אין מעריכין תנהו
(שם) אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר.
ענין לנדרים מה שאין כן בישראל דלא בעי' יודע להפלות מכדי הא איתקש נזיר לנדרים ונדרים לערכין ובערכין כתיב כי
יפליא וכל מאי דדרשת מניה ה"ה לנדרים דאיתקש לערכין איש כי יפליא לנדור נדר נזיר דכתב [רחמנא גבי נזירות] [למ"ל].
(שם)
לאתויי ידים שאינן מוכיחות פי' למעוטי וכדדרשינן פ"ק דנדרים מאיש כי יפליא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים. ה"ג
דאתמר ידים שאינן מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים לרבא ניחא אלא לאביי מאי איכא למימר וכו'
וי"מ לאתויי ידים שאינן מוכיחות דהויין ידים כהך דתנינן לעיל פ"ק האומר אהא הרי זה נזיר ואוקימנא בשנזיר עובר לפניו ולא אמרינן אהא בתענית קאמר ומייתי מדאיש כי יפליא מרבי' דהפלאה כי האי חשיבי הפלאה: היתר נדרים וכו' אין להם מקרא: