סב:
הכותים אין להם
פרק תשיעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חומר בעבדים שאינו מיפר נדרי עבדו. שאף בנזירות מוחה
מתני' חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו. ואיזה
יד א
א)
1
ב)
ונתרצה שוב לא יכול להתיר כי אם בהתרת חכם דוקא:
חומר בעבדים מבנשים שאם היפר לאשתו היפר לה עולמית
הפר לעבדו יצא לחירות. שנשתחרר ואח"כ2 משלים היפר לאו
ג)
ואפילו נתארמלה או נתגרשה מיפר מעליה כל הנזירות לגמרי אבל
ד)
בעבדים אינו כן שכיון שיצא לחירות משלים לנזירותו שקיבל עליו ומתחיל
דוקא אלא כלומר מיחה: עבר מכנגד פניו שברח: רמ"א לא
ה)
3
ו)
ומונה כבתחלה ואם מנה קצת בפני
ישתה ור' יוסי אומר ישתה. בגמ' מפרש
טו ב
ז)
מתני' חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר
למה
רבו משלים את השאר: גמ' למה רבו
טעמייהו: רבו כופהו לנזירות
❖
א
ח)
אבל לא לנדרים ולערכין. כופהו
כופו לנזירות. דהשתא הכי משמע
טז ג
נדרי אשתו ב ואינו מפר נדרי עבדו הפר
שמוחה על נזירות4: לאסור איסר.
לאיזה דבר יכול לכוף את עבדו בזמן
לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו יצא
ג
ד
תורה אור השלם
בנדרים כתיב ומיהו בפ"ק דנדרים
שקיבל עליו נזירות לנזיר אבל לא
לחירות ומשלים נזירותו: גמ' ת"ר למה רבו
יז ד
מקשינן נזירות לנדרים:
לנדרים ולא לערכין שאם הדיר בהנאה
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
ה)
גבי נדרים דכי מיתסר בהאי לא
כופו לנזירות אבל לא לנדרים ולערכין מאי
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
מפירות פלוני או שאמר ערך פלוני עלי
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
שנא גבי נזיר דאמר רחמנא 1 לאסור איסר
מיתסר באחריני לא מצי כפי
אינו יכול לכופו ונדרו נדר וערכו ערך
יח ה
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא עבד
ליה. דסברא הוא להעמיד מיעוטא
וכגון שהקנה לו אחר ע"מ שאין לרבו
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
2. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע
בהם כלום: מאי שנא גבי נזיר. דיכול
שאין נפשו קנויה לו אי הכי אפילו גבי נדרים
דמי שנפשו קנויה לו דמיתסר5 בכולהו
יט ו
לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע
ומתוך כך מיכחש ואין כל כך כדי
לכופו משום דאמר רחמנא לאסור איסר
ח)
נמי אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון
6
אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר
כו': אי הכי אפילו גבי נדרים נמי.
לעשות מלאכה ודין הוא שיאמר לנו
יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה
שהיה אשכול של ענבים מונח לפניו גבי
כ ז
וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע
יהא יכול לכופו ולהאכילו בעל כרחו
הכתוב שיעכב עליו מי שנפשו קנויה לו:
נדרים דכי מיתסר בהאי לא מיתסר באחריני
וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה:
גבי
נדרים נמי מי לא עסקינן דאי
מה שהדיר ממנו דהאי קרא גבי נדרים
❖
ו)
ויקרא ה ד
לא מצי כפי ליה גבי נזירות דכי מיתסר בהאי
לא אכיל חליש לביה. ואפילו
קאי: גבי נדרים דכי מיתסר בהאי
כא ח
איתסר בכולהו מצי כפי ליה וגבי נדרים מי
אשכול לא מיתסר באחרינא לא מצי כפי
הכי קאמר אבל לא לנדרים ואכתי
❖
נוסחת הריב"ן
לא עסקינן דליכא אלא האי אשכול דאי לא
ליה. משום דלא מכחיש ביה כלל
מאי שנא: כגון שהיה חרצן מונח לפניו.
וגבי
אכיל ליה חליש אלא אמר רבא כגון
שאין טוב לאכילה:
נדרים נמי
דאפשר ליה באחריני דכוותה נמי גבי
(א)
הגהות התוספות
מי לא עסקינן7 שפעמים יחזק לבו גם
אשתו כהאי גוונא לא מצי מיפר משום
שהיה חרצן מונח לפניו גבי נדרים בהאי הוא
באכילת חרצן אי נמי מי לא עסקינן
דלא הוי דברים שיש בהן עינוי נפש
1. 2.
דמיתסר לא מצי כפי ליה גבי נזיר דאיתסר
3.
שאף בשאר דברים טובים שמחזיקין
וכדתנן בפ' אלו נדרים
8
נמי באחריני מצי כפי ליה וגבי נדרים מי לא
אותו: יצא להרע לאחרים שאין
4.
פירות מדינה זו עלי לא יפר ויביא לה
5.
עסקינן דליכא אלא האי חרצן דאי לא אכיל
הרשות בידו. ולכך לנדרים אפי' בלא
ממדינה אחרת אבל גבי נזירות דכי
6.
ליה חליש אלא אמר אביי למה רבו
7.
ה
(ב)
מיתסר בהאי מיתסר באחריני כדתנן
מחאת הרב לא חל הנדר כלל דהיינו
צריך לכפותו לנזירות ואין צריך לכפותו
בפ' הריני נזיר מגרוגרות
הרעת אחרים שמכחיש כחו ואינו חזק
❖
8.
לנדרים ואינו צריך לכפותו לשבועה מ"ט
למלאכה דילפינן נדרים משבועות
מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר
דאמר קרא להרע או להיטיב מה הטבה
דכתיב בהן להרע או להיטיב אבל
ממנו הרי זה נזיר הכא נמי גבי
2
פי' הרא"ש
אשכול כיון דאמר הריני נזיר ממנו ה"ז
נזירות אין להקישן לנדרים ופירש ה"ר
רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים
שאין הרשות בידו: מתני' עבר מכנגד פניו
נזיר והוי הפסד לרבו דהוי כחוש ואינו
יצחק משום דאמר בפ"ק
אבל לא לערכין ולא
לנדרים שמעריך ונודר בעל
יכול ליטרח יכול לכופו להאכילו בעל
דנזירות חל ואפי' על דבר שאין הרשות
ר"מ אומר ו לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה:
כרחו של אדון. אי הכי
כרחו מה שהזיר ממנו דהאי קרא
בידו כגון דאמר שבועה שאשתה וחזר
❖
גמ' לימא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל
נדרים נמי דעיקר קרא
בנזיר קאי: וגבי נדרים. מדקפסיק
בנדרים כתיב גבי נדרים
ואמר הריני נזיר כדדרשינן לאסור יין
המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור
דכי מתסר (בה אי) [בהאי]
ז
ותני אבל לא לנדרים מי לא עסקינן
מצוה כיין הרשות אלמא הנזירות חל
לא מתסר באחרים לא מצי
הגהות הב"ח
ר"מ אית ליה דשמואל רבי יוסי לית ליה
דלא איכא אלא האי אשכול למיכל ליה:
על דבר שאין הרשות בידו ולכך יחול
כייף ליה דאין האדון
(א) גמ' אביי
דשמואל לא דכולי עלמא אית להו דשמואל
מקפיד על זה ונפשו קנויה
דאי לא אכיל חליש. והוי דומיא דנזירות
נמי נזירות העבד כל זמן שלא ימחה
(ב) שם
לו לנדר זה אבל נזיר דכי
האדון אבל ודאי אם מיחה לענין זה
ומאי שנא דהכא כופה והכא אינו כופה:
אלא מאן דאמר ישתה סבר סוף סוף מיהדר
רבא
מיתסר בהאי מיתסר
גבי נזירות. (ג) החרצן כי מיתסר
נדרוש לאסור איסר על נפשו מי שנפשו
(ג) רש"י
בכולהו כדתנן לעיל פרק
הדר ואתי גביה לישתי חמרא כי היכי דלא
כי מיתסר בהאי חרצן
הריני נזיר מן הגרוגרות
קנויה לו שתועיל מחאת הרב ואם אינו
מיתסר נמי באחריני כדתנן בפרק
ליכחוש ולמאן דאמר לא ישתה סבר
מזגו לו את הכוס ואמר
ז) כל כינויי נזירות : דלא
ענין לנדרים שהרי אינו צריך למחות
(ד) ד"ה רבא
הריני נזיר ה"ז נזיר מצי
ח ליהוי ליה צערא כי
היכי דליהדר גביה:
איכא. מידעם למיכל ליה אלא האי
תנהו ענין לנזירות והא דקאמר אבל
דערך
כייף ליה דאין נפשו קנויה
מתני'
❖
לו לנדר זה דאין האדון
חרצן: אלא אמר (ד) אביי. הכי קתני
לא לערכין לא הוי דומיא דאבל לא
רוצה שיחליש כחו ולא
לנדרים אלא שלא תועיל מחאת הרב לערכין כלל כי הוא [מה] מפסיד
למה רבו צריך לכפותו לנזירות שאם נדר בנזיר ואין רבו כופהו הרי זה
יוכל לעשות מלאכה: ואי
אם אמר העבד ערכי עלי ולכשישתחרר או יתנו לו מתנה על מנת שאין
אסור ביין כל זמן שאינו כופהו לפי שאמרה תורה ואמרת אליהם לרבות
לא אכיל ליה חליש.
מוסף רש"י
לימא
ואפילו [הכי] אמר אינו
בדשמואל קמיפלגי. דהשתא
לרבו רשות בו ישלם להקדש:
את העבדים אבל לענין נדרים וערכין אינו צריך להפר וערך
למה רבו כופו לנזירות.
כופהו: כגון שהיה חרצן
קס"ד כיון שהעבד ברח מכנגד פניו מסתמא נתייאש הימנו האדון
אין לו שאין גופו קנוי לו וכן בנדרים נמי אפי' בלא כפייה מותר לשתות
מונח לפניו וס"ד
ביין ולאכול מכל אוכלין: דאמר קרא להרע או להיטיב מה הטבה רשות
והיינו הפקר: ר"מ אית ליה דשמואל. דאמר אינו צריך גט שיחרור ולכך
דבמנועה אכילת החרצן
לא כחיש חיליה ואפ"ה
אף הרעה רשות יצא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו. הכא
לא ישתה שעתה אינו ברשות רבו ולא תועיל לו עוד מחאתו: ור' יוסי
פריך ליה זמנין דליכא אלא
לית ליה דשמואל. וכיון דלא יצא לחירות תועיל לו מחאתו: דכ"ע
נמי כיון דקמכחיש כי לא אכיל ולא שתי ואיכא הפסד לרבו לא חיילא
האי חרצן וכחיש חיליה אי
עליה שבועה: מתני' עבר מכנגד פניו. שברח מפניו של
לא אכיל ליה: אלא אמר
אית להו דשמואל דמפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור והאי
אביי הכי קתני למה רבו
רבו: גמ' רבי מאיר. דאומר לא ישתה ביין: אית ליה דשמואל.
עבד שברח מכנגד פניו לא איירי בשנתייאש ולא חשבינן ליה הפקר ר"מ
[צריך] (יכול) לכופו לנזיר
סבר לא ישתה סבר דאין האדון מקפיד אם יצטער ויתכחש כשאינו
דאמר כיון שהפקירו רבו יצא לחירות והכא נמי דברח יצא
ואין [צריך] (יכול) לכופו
לנדרים דאמר קרא גבי
אצלו כי היכי דניהוי ליה צער ונהדר לגביה שע"י כן ישוב אצלו כדי
לחירות ולא ישתה ביין וצריך לו להשלים נזירות כדקתני במתניתין.
שבועת ביטוי יצא להרע
לשתות ביין ור' יוסי סבר ישתה קסבר אין נוח לו לרבו שימנע מן היין
ורבי יוסי דאמר ישתה לית ליה דשמואל דאכתי ברשות רבו קאי
לאחרים שאין הרשות בידו
דליכחוש חיליה ולא יהיה כל כך בעל כח וראוי למלאכה כשישוב אצלו:
ולאו כל כמיניה שלא לשתות משום דקמכחיש ואיכא הרעה לרבו:
(ראמ"ה בשמו) המפקיר
שאם נשבע שיכה את
עבדו יצא לחירות ואין
פלוני אין השבועה חלה
לא דכולי עלמא אית להו דשמואל. והיכא דהפקירו יצא לחירות
נזיר
צריך גט שחרור.
ונדרים איתקש לשבועה
אלא הכא כיון דלא הפקירו אלא שברח מאליו לא יצא לחירות כלל וברשות רביה קאי. והכא בהא קמיפלגי דלמאן דאמר
(קדושין עב:)
דכתיב או השבע שבועה
ישתה קסבר כיון דמהדר הדר לרביה לישתי חמרא בכל היכא דאיתיה כי היכי דלא ליכחוש ולא ליהוי פסידא לרביה: ולמאן דאמר לא ישתה קסבר.
לאסור אסר הלכך בנדרים
אין צריך לכופו דלא חל
אע"ג דלאו כמפקיר עבדו דמי אפילו הכי לא ישתה משום דקנסינן ליה לעבדיה דליהוי ליה צערא דליהדר גבי דרביה דאי קאי ליה גביה כפי ליה
הנדר כלל שהנדר רע
למישתי חמרא והלכך אמרינן ליה דלא לישתי כל זמן שהוא בורח מפני רבו בשביל שהוא תקנת רבו ולדברי הכל בתר תקנתיה אזלינן:
לאדונו שמכחיש את כחו
ואינו ראוי למלאכה וקרא
מתני'
דלאסור אסר על נפשו
דדרשי' מניה מי שנפשו קנויה לו שאינו בבל יחל דברו ואע"פ שנדרו נדר יכול רבו לכופו לעבור על נדרו ואינו עובר בבל יחל אם אינו ענין לנדרים שהרי לא חל הנדר תנהו ענין לנזירות. ותימה נזיר נמי איתקש לנדרים
ונילף מניה דלא חלה עליו נזירות כלל וי"ל דשאני נזיר דגלי ביה קרא שחל על דבר שאין הרשות בידו כגון אם אמר שבועה שאשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר כדדרשינן מיין [ושכר] לאסור (מת) [יין] מצוה כיין [הרשות]
הלכך חלה נמי לנזירות עליו אע"פ שאין הרשות בידו להרע לאדון אבל הרב כופהו משום דלאסור אסר על נפשו אינו ענין לנדרים דלא חל הנדר כלל ותנהו ענין לנזיר לומר אע"ג דחלה עליו נזירות הרב כופהו ואינו
עובר משום בל יחל ולערכין אינו יכול לכופו דמה מפסיד האדון אם הוא אומר ערכי עלי אם ישתחרר או יתן לו אחר ע"מ שאין לרבו רשות בו ישלם. לימא בדשמואל קמיפלגי דס"ד דכיון שברח העבד נתייאש הימנו
והיינו הפקר ר"מ אית ליה דשמואל דאמר אין צריך גט שחרור וכיון שיצא לחירות צריך להשלים נזירותו לא דכ"ע אית להו דשמואל והכא בשביל שעבר מפניו לא נתייאש ממנו עדיין ומ"ד ישתה משום דמצפה האדון
שימצאנו ויחזירנו וניחא ליה שישתה יין כדי שלא ימצא כחוש בשובו ומאן דאמר לא ישתה משום דניחא ליה לאדון שיצטער במניעת היין כדי שימהר לשוב אליו ואז ישתה יין: