הכותים
אין להם
פרק
תשיעי
נזיר
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזיר
מתני' נזיר שגילח. תגלחת טהרה ביום
שגילח. תגלחת טהרה ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה
שלשים ואחד שלו:
כב א
א)
ב) ג)
ונודע לו שהוא טמא. בטומאת מת
בין שנטמא בתוך
היא סותר ואם טומאת התהום היא כלומר שנודע לו
כג ב
מלאת בין שנטמא לאחר מלאת לבו ביום קודם שהביא קרבנותיו
שבמקום שעבר היתה טומאת התהום ובגמרא מפרש איזו היא טומאת
ד) ה)
ושגילח: אם טומאה ידועה. היתה בשעה שנטמא ה"ז סותר את הכל
התהום שאין אחד בעולם
מכירה והכי הילכתא גמירי לה:
כד ג
אם עד שלא גילח. נודע לו בין כך
❖
כה ד
ו)
אבל לא נטמא עד לאחר הבאת
מתני' נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא
קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה
ובין כך סותר בין בטומאה
א
אינו סותר אלא ז' כדתנן בפרק
ידועה בין בטומאת התהום דכי
ז)
אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת תהום
פי' הרא"ש
❖
שלשה מינין מי שנזרק
גמירי טומאת התהום דלא סתרה
אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך
נזיר שגילח. הביא
עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא
דוקא כשנודע לו אחר שגילח אבל
קרבנותיו וגילח: אם
סותר ב כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת
בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו
נודע לו קודם שגילח סותר: טומאה ידועה. פי' טומאה
תורה אור השלם
כיצד דין טומאת התהום ירד
צף על פי המערה טמא נמצא משוקע
שאפשר שהיתה ידועה
לא: ואם עד שלא גילח. נודע
1. וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו
כגון שלא היה קבר התהום
בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר
לטבול במערה בשביל
לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא
סותר: טומאת התהום
בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ
מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת
בתוך ימי מלאת: בין כך ובין כך.
טומאת שרץ ונמצא כזית מן המת
כדמפרש בגמ' שאין אחר
נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם
גמ'
מכירה בסוף העולם. אע"פ
טָה¢ רָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
טהור טהור שרגלים לדבר: מנא הני
צף על פני המערה ספק אם היה
בין בטומאה ידועה בין בטומאת
במדבר ו ט
שודאי טמאת' אינו סותר
יְגַלְּחֶנּוּ:
התהום סותר את הכל: כיצד. היא
כזית מן המת בתוך המערה בשעה
מילי אמר ר"א דאמר קרא וכי ימות מת
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דהלכה היא בנזיר: אם
1
שטבל והאהיל או שמא לא היה שם
טומאת התהום שאינו סותר אם נטמא
עד שלא גילח וכבר הביא
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
עליו בפתע פתאום עליו במחוורת לו ריש
קרבנותיו: בין כך טומאה
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ
בשעה שטבל טמא דספק טומאה
בטומאת מת וירד לטבול במערה
לקיש אמר אמר קרא כי יהיה טמא לנפש
ידועה ובין כך טומאת
רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם
2
ברשות [היחיד] ספקו טמא ואם
ביום שביעי שלו ולאחר שיצא
התהום סותר. דהא דגמירי
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ:
או בדרך רחוקה כי דרך מה דרך בגלוי אף
❖
נודע לו אפילו אחר שגילח טמא ולא
מצא לשם מת שהוא צף על פני
דטומאת התהום לא סתרה
במדבר ט י
כל בגלוי ואלא הדתנן איזוהי טומאת
היינו דוקא היכא דנודע לו
ג
אמרינן אף כי היה כזית מן המת
המים שבפתח המערה והוא לא הכיר
אחר גילוח לר"א או אחר
התהום כל שאינו מכירה אחד בסוף העולם
תוך המערה בשעה שטבל יהא טהור
בו כשירד שם לטבול אין זו טומאת
קרבנותיו לרבנן: כיצד
נוסחת הריב"ן
אבל מכירה אחד בסוף העולם אין זו טומאת
דין טומאת התהום ירד
משום טומאת התהום דכיון שאין
התהום ואפי' אם לא נודע לו
לטבול במערה. מטומאת
שום דבר מכסה עליה הוה ליה
עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד
התהום בשלמא (א) למ"ד כי דרך שפיר אלא
שרץ ונמצא כזית מן המת
כטומאה ידועה:
לשם לטבול אלא להקר ה"ז טמא
צף על פני המים ספק
למאן דאמר במחוורת לו כי מכירה אחד
משוקע בקרקע המערה. אז
האהיל עליו ס' לא האהיל
וסותר את הכל: אבל אם נמצא
בסוף העולם מאי הוי ותו הא דתניא המוצא
עליו טמא דספק טומאה
משוקע בקרקע המערה. שבשעה
ודאי מיקרי שפיר
ברה"י ספקו טמא ואם
מת מושכב לרחבה של דרך בתרומה
טומאת התהום ולכך ירד להקר
שנכנס לא היה צף בזו יש חילוק
נודע לו ס' זה אם אחר
טמא בנזיר ובעשיית פסח טהור מאי שנא
שגלח סותר דהיינו טומאה
וליום אחרון שגילח נודע לו אותה
פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא
ידועה ואע"ג דאמרי'
אלא טומאת התהום ד גמרא גמירי לה: אם
טומאה טהור משום דטומאת התהום
טמא כשנכנס לשם ולא נכנס בה
בגמ' ספק טומאה צפה
❖
עד שלא גילח וכו': מאן תנא א"ר יוחנן ר"א
הוא: ליטהר מטומאת מת. אם ירד
אלא להקר ונודע לו לאחר גילוח
טהורה היינו ס' מגע אבל
ס' אהל טמא: משוקע
היא דאמר תגלחת מעכבת בעי רמי בר
ליטהר מטומאת המת ואחר שחזר
שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי
בקרקע המערה. במקום
ומנה ימי נזירותו וגילח נודע לו
המערה ה"ז טהור דזו היא טומאת
חמא נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר
שטבל ובודאי נטמא אם
הגהות הב"ח
התהום אבל ירד לשם ליטהר
כשירד למערה היה כזית מהמת
נודע לו אחר שגלח
1
מלאת מהו בתר ידיעה אזלינן וידיעה אחר
(א) גמ'
טהור ואינו סותר דהיינו
מטומאת המת ואח"כ נודע לו ואפילו
משוקע במערה טמא: שחזקת טמא
לא ולמאי למיסתר
מלאת היא או
טומאת התהום וברישא
לאחר גילוח ה"ז טמא וסותר את
טמא. דכי גמירי דטומאת התהום
❖
נקט לטבול לרבותא אע"ג
אמר
דהטובל מטומא' נזהר
הכל אע"פ שהיא טומאת התהום:
דמת הותר דוקא לאדם שלא היה
מכל דבר המטמא אפ"ה
שחזקת טמא טמא. העמידו בחזקת טמא: וחזקת טהור.
בחזקת טומאת מת: שחזקת טמא טמא 2 (כלומר) שרגלים לדבר.
טהור ליטהר מטומאת
הגהות התוספות
יורד לשם בחזקת טהור: שרגלים לדבר. כלומר שהדברים נראין
כלומר שטעם גדול י"ל הואיל והוא בחזקת טומאת מת לא הותרה
המת. כגון שהיה נזי'
1. 2.
טמא וטבל במערה שהיה
טומאת התהום אצלו והא דנקיט ברישא ירד לטבול ובסיפא ירד
כך דטהור העמד על חזקתו וטמא על חזקתו ותיהוי חזקת טהור
המת משוקע בה והשלים
טהור וחזקת טמא טמא: גמ' במחוורת לו. בברורה לו כגון
להקר יש ליתן טעם לדבר דרישא רבותא קא משמע לן אף כי ירד
3. 4.
נזירותו. או טמא מת
טומאה ידועה סותר אבל לא על טומאה שאינה ידועה לו: ור"ל
לטבול דמסתמא דקדק ועיין היטב שלא תהא טומאה סביביו ונמצא
שטבל ואח"כ קבל עליו
5.
נזירות טמא וסותר שחזקת
אמר אמר קרא. גבי עושה פסח כי יהיה טמא לנפש או בדרך
מת צף על פי המערה מ"מ טמא משום ספק טומאה ברה"י
6.
טמא טמא וחזקת טהור
רחוקה: כי דרך בגלוי אף טומאה בגלוי. לאפוקי טומאת
וסיפא רבותא קמ"ל אף כי ירד להקר ואין דרכו לבדוק ולדקדק
7.
טהור שרגלים לדבר.
סביביו מ"מ כי משוקע בקרקע המערה טהור משום דהוי טומאת
התהום דלא והוא הדין לנזיר דבכל מקום נזיר ועושה
האי רגלים לדבר לאו
התהום: במחוורת לו. אבל בטומאת התהום שאינה מחוורת
❖
דוקא דהכי גמירי הלכתא
פסח כי הדדי נינהו: בשלמא למ"ד כי דרך. דבגלוי
אלא כלומר קצת טעם
רבי
שמעון
שפיר דכיון דאחד מכירה בסוף העולם הוי גלוי: אלא למ"ד
ולא הכיר בה אחד בסוף העולם אז אינו סותר:
יש לדבר כיון דבחזקת
בן לקיש אמר כי דרך. גבי עושה פסח כתיב איש איש כי יהיה
במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם. אמאי הוי טמא והא
טומאת מת לא נתנה
מוסף רש"י
הלכה לטהרו: מנה"מ
אינה מחוורת לו: ותו. בין למ"ד במחוורת לו בין למ"ד כי דרך
טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם ומדסמך טמא לנפש לדרך נאמר
במחוורת לו.
דטומאת התהום אינה
כיון דמדאורייתא טומאת התהום הותרה גבי הא דתניא המוצא
כי דרך וגמרינן נזיר מעושה פסח אבל בפרק כיצד צולין
(פסחים פא:) כי
סותרת עליו: במחוורת לו
דרך.
מת מושכב כו' מאי שנא גבי תרומה דהוי טמא וגבי נזיר ועושה
לא קאמר הש"ס הכי והכי איתא התם במחוורת לו
לאפוקי טומאת התהום
(שם)
שאינה מחוורת: ר"ל אמר
פסח דהוי טהור: אלא טומאת התהום גמרא גמירי לה. דאינה
אשכחנא נזיר עושה פסח מנלן דכתיב או בדרך רחוקה כי דרך
איזוהי טומאת התהום.
כי דרך. גבי פסח כתי'
מטמאה והכי גמירי לה דלנזיר ועושה פסח בלבד אינה מטמאה
כו' משמע התם דלא פליגי ולא גמירי נזיר מעושה [פסח]: איש כי יהיה טמא לנפש
אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי.
(שם) המוצא מת
או בדרך רחוקה (טמא)
אבל לתרומה לא גמרינן הילכתא ומשום הכי הוי טמא: מאן
מושכב לרחבה של
טומאה כי דרך בפ' כ"צ
תנא. דאם נודע לו קודם גילוח אע"פ שהביא קרבנותיו סותר:
ובפ' כיצד צולין לא קאמר הכי דקאמר למ"ד כי
דרך.
יש סוגייא אחרת דקאמר
א"ר יוחנן ר"א היא דאמר. בפרק ג' מינין ואחר
דרך נימא עד דידעי בה כולי עלמא כי דרך ו):
התם אשכחן נזי' עושה
לנזיר ועושה פסח טהור. ומיירי בטומאת התהום כדפרישי' 3
(שם)
פסח מנ"ל אמר קרא כי
ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר"א דכיון דעדיין לא
בסמוך: ומאי שנא תרומה מנזיר ועושה פסח.
לתרומה.
דרך. אבל סוגיא דהכא
גילח כמי שנודע לו בתוך מלאת דמי וסותר את הכל דאי לרבנן
טמא.
סברא דמר יליף נזי'
כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים שוב אינו סותר: בעי רמי בר חמא
בפרק כיצד צולין ליתא האי פירכא דסוגיא דהתם
מפסח ומר יליף פסח
לית לה דגמירי אהדדי אלא טומאת התהום גמירי4: מאן תנא א"ר
מנזיר: כל שאין מכירה
נטמא. בטומאת התהום בתוך ימי מלאת ונודע לו לאחר מלאת
א' בסוף העולם פירוש
יוחנן ר"א היא דאמר תגלחת מעכבת. מלשתות ביין דלרבנן
קודם הבאת קרבנותיו וקודם גילוח: מהו בתר ידיעה אזלינן.
(שם)
שאפשר (שאדם) [שאין
דאמרי דתגלחת אינה מעכבת א"כ אחר שנזרק הדם אין [עליו] עוד
כלומר מי אמרינן דהא דגמרינן דטומאת התהום אינה סותרת
אדם] מכירה: בשלמא
למ"ד כי דרך שפיר
תורת נזיר וכן5 שנודע לו עד שלא גילח כמי שגילח תימה6 דבפ' כיצד
היכא דידיעה הויא לאחר מלאת אפילו היכא דנטמא בימי מלאת
דכיון דא' מכירה בסוף
צולין אמר מר בר רב אשי טומאת התהום מרצה
או דילמא כיון דנטמא בימי מלאת אע"ג דנודע לו לאחר מלאת
העולם הויא גלויה כי
אפילו נודע לו קודם זריקה והשתא [אי] אליבא דר"א אפילו
ואפילו לאחר הבאת קרבנותיו לא אמרינן דטומאת התהום הותרה
דרך. ובפסחים קאמר עד
7
דידעי בה כולי עלמא כי
לאחר זריקה סותר קודם גילוח ואי אליבא דרבנן הא קודם
לו וסותר. ולרמי בר חמא דקמיבעיא ליה הכי לא שמיעא ליה מתני'
דרך. ונזיר ועושה פסח
זריקה לרבנן מעכבת כקודם גילוח לר"א דהכא משמע
ואמטו להכי קמיבעיא ליה הכי אי סותר או אינו סותר כלל:
טהור דהוי טומאת התהום
כדמפרש לקמן מ"ש כי
דדבר המעכב סותר לכ"ע י"ל דלגבי עושה פסח מיירי
אמר
היכי דילפת נזיר מפסח
שאין טעון גילוח ואתיא בין לרבנן בין לר"א דכיון שנשחט הפסח א"כ הוי הדם עומד ליזרק וכל העומד ליזרק כזרוק דמי ולכך אין
למר ופסח מנזי' למר הכי
סותר כיון שנשחט אבל תגלחת מצוה באפי נפשה היא ועוד י"ל דהא דאמרינן התם טומאת התהום מרצה היינו ע"י ריצוי הציץ ולכך
נמי לילף כל שאר דבר
בעי
מנהון. והכי נמי ה"מ
ז) רב חמא ניטמא תוך מלאת. בטומאה ידועה או בטומאת
מרצה אף קודם זריקה אבל על התגלחת לא שייך רצוי ציץ:
למפרך ממתני' דמפלגא
התהום ונודע לו לאחר מלאת קודם גילוח לר"א מהו בתר טומאה אזלינן וסותר שלשים או בתר ידיעה אזלינן וסותר שבעה:
בין נודע אחר שגלח לנודע
אמר קודם שגלח דאי טעמא
מקרא ליכא טעמא לפלוגי. וכן מסיפא ליטהר מטומאת מת טמא. ואי מקרא כיון דודאי נטמא בקבר התהום מה לי היה טמא מה לי היה טהור כיון דמטומאת מת ידועה [כבר טבל] וטיהר: טומאת
התהום גמרא גמירי לה. וקראי דמייתי לעיל אסמכתא בעלמא נינהו ודוקא לנזי' ועושה פסח גמירי. מאן תנא אר"י ר"א היא דאמר תגלחת מעכבת מלשתות ביין וליטמא למתים דלרבנן דאמרי אין
תגלחת מעכבת משנזרק
הדם אין עליו תורת
נזי' עוד
וכך הוי עד שלא גילח כמו משגלח: בעי רמי בר חמא נטמא תוך מלאת (ז') טומא' ידועה או בקבר התהום ונודע לו אחר מלאת קודם