סג:
הכותים אין
להם
פרק תשיעי
נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רבא ת"ש עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר היכי דמי אי
אמר רבא ת"ש. מדקתני מתני' אם נודע לו עד שלא גילח בין כך
כו א
א)
ב)
דאיתידע ליה תוך מלאת צריכא למימר דסותר. צ"ע מאי
ובין כך בין טומאת התהום בין טומאה ידועה סותר ואוקימנא לה
ג)
קאמר הא איצטריך לאשמועי' דיש טומאת התהום שסותר כגון שנודע
למתני' כר"א וקחזינא מיהא דקפסיק ואמר כל אימת דאיטמי בין
ימי מלאת דסותר: ודאיתידע ליה
לו עד שלא גילח ונראה לפרש דמיתורא דמתני' דייק דמדיוקא דרישא
בתוך ימי מלאת בין לאחר
ד)
כז ב
ה)
אימת אילימא בתוך ימי מלאת
נפקא מדקתני נודע משגלח:
ועדיין תיבעי לך. הש"ס הולך
צריכא למימר. דסותר בתמיה. אלא
אמר רבא ת"ש אם עד שלא גילח בין כך
כח ג
ו)
ומפרש הך פשיטותא דרבא
לאו שמע מינה דאיתידע ליה לאחר
כט ד
ובין כך סותר היכי דמי אי דאיתידע ליה
דרך קשיא ותירוץ ואף בעיא דרמי
מלאת וקאמר דסותר דבתר טומאה
בתוך מלאת צריכא למימר אלא לאו לאחר
❖
דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן: ועדיין
בר חמא הולך ומפרש הטעם באורך:
❖
מלאת ש"מ ועדיין תיבעי לך כולו סותר או
ועדיין
תיבעי לך כולהו סותר או
תיבעי לך. כיון דלאחר מלאת קאי
שבעה סותר למאן אילימא לרבנן פשיטא
ז' סותר. ומה היה
ז' סותר ותו לא או דילמא כיון
נוסחת הריב"ן
דכולו סותר ואי לר"א כל אחר מלאת שבעה
הגהות הב"ח
פשיטותא דרבא ומשיב למאן אי
דניטמא בתוך ימי מלאת סותר את
סותר אמר לך ה"מ כי נטמא אחר מלאת
כולן: ולמאן. קמיבעיא לך אי
(א) רש"י
לרבנן פשיטא דכולהו סותר כדאמר
והאי לפני מלאת הוא או דילמא שאני הכא
לרבנן וקודם הבאת קרבנותיו פשיטא
לעיל בפרק ג' דאף נטמא
בד"א
דכולן סותר: ואי לר"א. וקודם תגלחת
אחר מלאת סותר [שלשים] מדרבנן
דידיעה אחר מלאת היא ומינה קתני בין כך
(ב) ד"ה
❖
הרי היא
ואי ר"א הא אמר כל אחר מלאת ז'
הא שמעי' ליה דאמר בפרק מי
ובין כך סותר ולא קמיפלגי ת"ר המוצא
א
סותר: הני מילי. דקאמר ר"א
שאמר הריני נזיר מגלח
מת מוטל לרחבה של דרך לתרומה טמא
כל לאחר מלאת ז' סותר: אמר לך.
אחר מלאת ז' סותר כי נטמא אחר
הגהות התוספות
ובנזיר ובעושה פסח טהור בד"א שאין לו
רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א
מלאת והא דקא מיבעיא ליה תוך
מקום לעבור אבל יש לו מקום לעבור אף
1. 2.
קמיבעיא לי והכי קמיבעיא לי הני
מלאת הוא או דילמא שאני הכא
3.
לתרומה טהור בד"א שמצאו שלם אבל
דידיעה לאחר מלאת הוא והוי כמו
מילי דלאחר מלאת שבעה סותר
4. 5.
6.
משובר או מפורק אפילו אין מקום לעבור
נטמא אחר מלאת והיינו בעיא דרמי
ותו לא כי ניטמא לאחר מלאת והאי
❖
בר חמא ופשיט ליה מיניה ממתני'
כיון דניטמא לפני מלאת מודי בה
חיישינן שמא בין פרקין עבר ובקבר אפילו
גופה דאוקמינן כר"א וקתני אם עד
ר"א דבתר טומאה דהות בתוך
משובר ומפורק טמא מפני שקבר מצרפו
ימי מלאת אזלינן: או דילמא כיון
שלא גילח נודע לו בין כך ובין כך
מוסף רש"י
בד"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב
דידיעה לאחר מלאת הוא. שכבר
סותר ולא מפליג בין נטמא קודם
❖
שאין לו מקום לעבור.
טמא לפי שמהלך ברגליו אפשר לו שלא
מלאת לנטמא לאחר מלאת ובנטמא
הביא קרבנותיו וז' הוא דסותר ותו
יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל טעון או רכוב
לא: ה"ג ומינה הא דקתני בין כך
אחר מלאת פשיטא לך דאינו סותר
אי אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל
פי' הרא"ש כ"א ז' לר"א והכי נמי כי נטמא לפני
ובין כך סותר ולא קמפליג ש"מ.
בד"א בטומאת התהום אבל טומאה ידועה
מלאת דאינו סותר כי אם ז':
כלומר ותיפשוט ליה ממתני' גופיה
גילוח לר"א. (חסר כאן
1
לתרומה טמא. כיון שהוא
בכ"י). אם עד שלא גילח
שלשתן טמאים ואיזו היא טומאת התהום
דמדקתני בין כך ובין כך סותר ולא
בין כך ובין כך סותר
מוטל לרחבה של דרך
קמפליג בין דניטמא קודם מלאת
כל שאין מכירה אחד בסוף העולם מכירה
דאוקמי כר"א מיבעיא ליה
אי אפשר לו לעבור כי אם דרך עליו
בין לאחר מלאת דהא מתני' כל
אם סותרת ל' או ז':
אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום
(פסחים פא:) אבל יש לו
אמר רבא ת"ש וכו'. היכי
ויאהיל לנזיר ועושה פסח טהור דהוי
אימת דניטמא במשמע ואוקימנא
בהיה טמון בתבן או בצרורות הרי זו טומאת
מקום לעבור אף
דמי אי דאיתידע ליה תוך
טומאת התהום בד"א דלתרומה
לה כר"א דאמר כל לאחר מלאת ז'
לתרומה טהור.
מלאת צריך למימר כיון
התהום בימים ובאפילה ובנקיקי הסלעים
שהטומאה והידיעה היתה
טמא שאין לו מקום לעבור אם לא
סותר ותו לא ש"מ נמי דאפילו
(שם) בד"א.
אין זו טומאת התהום ולא אמרו טומאת
תוך מלאת פשיטא דסותר:
ג
דרך אותו מקום שהמת נמצא אבל יש
היכא דניטמא בתוך מלאת כיון
אלא לאחר מלאת וש"מ
התהום אלא למת בלבד: כיצד ירד: צפה
לו דרך לעבור טהור אף לתרומה
דידיעה לאחר מלאת הוא דז' סותר
(שם) מפני שהקבר
דסותר. ואכתי לא גמר רבא
מצרפו.
אינה מטמאה לענין שרץ דתניא ספק
פשיטותיה דרבא ומפרשי'
ותו לא: לישנא אחרינא אמר רבא
בד"א לתרומה טמא שנמצא שלם אבל
ד
נמי בעי' דרמי בר חמא:
ת"ש. ולרבא לית ליה דרבי יוחנן
משובר ומפורק אפילו אין לו מקום
טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע טהורה
(שם)
ועדיין תבעי לך כולו סותר
לעבור טהור דשמא בין פרקין עבר
דמוקים לה למתני' כר"א ולא
בד"א.
או ז' סותר דפי' דמתני'
ר"ש אומר בכלים טמאה בקרקע טהורה
(שם) אבל טעון.
מיבעיא ליה: ושקיל וטרי
ולא עבר דרך ישר אלא דרך מעוקם
כרבנן דקסבר רבא מתני' נמי
מאי
תלמודא לפ' בעיא דרמי
מיתוקמא כרבנן דמודו רבנן גבי
והויא ליה ספק טומאה ברה"ר דספקו
בר חמא. אי לרבנן ונודע
טומאת התהום דאע"ג דבעלמא תגלחת לא מעכבא לגבי טומאת
טהור אבל אם נמצא בקבר ועבר דרך
עליו אפי' משובר ומפורק
(שם) בד"א.
לו אחר מלאת קודם הבאת
(שם) אבל
קרבנותיו: פשיטא דכולו
התהום
חשיבא שאם נודע לו עד שלא גילח קפסיק ותני בין
טמא שהקבר מצרפו ליטמא באהל כדדרשינן או בקבר לרבות קבר
טומאה ידועה.
סותר מדרבנן כדאמר לעיל
דנטמא
לפני מלאת בין לאחר מלאת דאם נודע לו לאחר מלאת
סתום שהעובר אף כנגד הריקן שבקבר מטמא באהל כדפרישית לעיל:
(שם) היה
פ"ג: ואי לר"א הא אמר
במה דברים אמורים. דחיישינן שמא בין פרקין עבר וטהור
טמון בתבן או
קודם גילוח אע"ג דהביא קרבנותיו סותר דבזו מודו רבנן לר"א
כל א' מלאת סותר ז':
בצרורות.
ה"מ כי נטמא אחר מלאת
דתגלחת הויא חשובה לענין טומאת התהום וש"מ דסותר ועדיין
במהלך על רגליו שאפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל
והאי לפני מלאת הוה.
תיבעי לך כו' אמר לך רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא
אבל טעון משאו או רכוב על גבי בהמה אינו יכול להלך כל כך זקוף
והשתא מפרשה בעיא
ליה והכי קמיבעי ליה ה"מ דאמר ר"א דאינו סותר אלא ז' היכא
שלא יטה עצמו לצדדין וטמא דאין זו ספק טומאה ברה"ר אלא ודאי
דרמי בר חמא וממתני'
במה
ליכא למפשט: וה"ה דמצי
דברים אמורים. דאין לו מקום לעבור
דנטמא נמי לאחר מלאת והא כיון דנטמא לפני מלאת מודי להו
ניטמא דהאהיל:
למבעי אליבא דרבנן אי
דטהור בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה [שלשתן טמאים]
לרבנן דסותר את כולן דכמאן דנודע בתוך מלאת דמי או דילמא
בתר טומאה אזלי' וסתר
מן התורה ומביא קרבן
תרומה ונזיר ועושה פסח ומפרש ואזיל מאי ניהו טומאה ידועה דמכיר
שאני הכא דכיון דידיעה ליתא אלא לאחר מלאת שבעה הוא סותר
טומאה כדין נזי' טמא או
בה א' בסוף העולם: באפילה ובנקיקי הסלעים. אבל אינו מכוסה:
ותו לא. ומינה איכא למישמע מינה דהא קתני בין כך ובין כך
בתר ידיעה אזלי' ולא סתר
צפה
אינו מטמא לענין שרץ דתניא ספק טומאה צפה בין בכלים.
סותר וקא משמע מתני' לא שנא בין היכא דנטמא לפני מלאת
(שם) ולא
אלא מדרבנן. אלא משום
אמרו טומאת התהום.
דאוקי' מתני' דאם עד שלא
להיכא דנטמא לאחר מלאת דסותר את כולן ולא מיפלגי בה ר"א
שיש מים בכלי ושרץ צף על פני המים ספק נגע בכלי ספק
גילח כר"א ומבעיא ליה
ורבנן ש"מ דלר"א נמי כיון דטומאה הות בימי מלאת דסותר את
לא נגע או בקרקע במים שעל גבי קרקע 2 ר"ש אומר בכלי טמא
(שם) (שם
פירוש דמתני' ופשיטא
הכל: ת"ר המוצא מת. טמון בדרך בתבן או בצרורות ומוטל
בקרקע טהור ודאי נגע3 טמא בכל מקום שהוא שורץ: ספק נגע4. דוקא
פ: וזבחים כג.) אלא למת
ליה אליבא דר"א וה"ה
בלבד.
לרבנן: ומינה מדקתני בין
לרחבו של דרך ואין לו מקום לעבור אלא עליו ובשעה שהולך עליו
על הארץ טמא אם היא טומאה ברה"י אבל צפה שאינה קבוע 5 לא
כך ובין כך סותר ולא
דמספקא לן אי דוקא על פני המים מטהרינן או הוא הדין צפה
לא הכיר בו שהוא תחתיו לענין אכילת תרומה טמא ובנזיר ועושה
ו)
6
מיפלגי בין טומאה שבתוך
באויר שזורקה אדם באויר מטהרינן ממעוטא דעל הארץ:
פסח טהור ואינו צריך לעשות פסח שני. ובכל אלו שאמרו דבנזיר
(פסחים פ:) ספק טומאה
מלאת לטומאה שלאחר
צפה.
מלאת אלא קתני סותר
ועושה פסח טהור כשנודע לו לאחר שעשה פסחו אבל נודע לו
כתיב
בסתם אלמא דין א' להם
קודם שעשה פסחו ה"ז טמא ונדחה לפסח שני והכי מפורש עלה בתוספתא בברייתא דמסכת נזיר ושל פסחים : אבל יש לו
דכמו שנודע לו אחר
❖
מקום. רחב לעבור שלא על המת אף לענין אכילת תרומה טהור : ה"ג בד"א דמהלך בין פרקין טהור במהלך ברגליו. שיכול
(חולין קכז.)
מלאת על טומא' שאחר
מלאת אינו סותר אלא ז'
לכוין ולפסוע בנתים שלא יגע ושלא יאהיל: אבל טעון או רכוב טמא. בתרומה לפי שאי אפשר כו'. אבל לנזיר ועושה פסח לעולם
ה"ה נודע לו על טומא'
טהור דהכי גמירי לה (א) בטומאת התהום. והאי דכתוב בספרים אפילו בנזיר ועושה פסח טמא טעות הוא: אבל בטומאה שהיתה
שלפני מלאת ש"מ דבתר
פי' הרא"ש (המשך)
ידועה. לשום אדם: שלשתן טמאין. ואפילו נזיר ועושה פסח ועושה פסח שני ואע"פ שכבר עשו פסחים בפסח ראשון: בתבן
ידיעה אזלי'. ותקש' הא
אמרי' במתני' נזי' שגלח
לעבור אם לא שיאהל
או בצרורות. (ב) שהיא טומאת התהום דאפשר שלא הכיר בו אדם מעולם שהרי תבן יכול להתגלגל עליו ע"י רוח וצרורות עשויין להתגלגל
ואח"כ נודע לו שהוא
עליו: אבל יש לו מקום
ממקום למקום. אבל ימים [ואפילה] ונקיקי סלעים הואיל והן חלולין יכול אדם להסתכל בהן ע"י הדחק ה) ואפשר שאדם אחד מכיר
טמא אם טומאה ידועה
לעבור. שאינו ממלא כל
סותר אלמא בתר טומאה
רוחב הדרך: אף לתרומה
בהן שהציץ בתוכו ואין זו טומאת התהום: ולא אמרו. שהותרה טומאת התהום אלא לטומאת מת בלבד אבל לענין זב וזבה לא:
אזלי' ונ"ל לתרץ דלא
טהור. דספק טומאה
ה"ג צפה אינה מטמאה לענין שרץ. כלומר אע"ג דטומאת מת צפה מטמאה בספק מגע כדתנן ונמצא מת צף על פני המים לענין שרץ
דמי דברישא סבר הביא
ברה"ר ספקו טהור. אבל
ספקו טהור: דתניא ספק טומאה צפה.
מיהא אינה חשובה לטמא מספק שאם שרץ צף על פני המים ספק נגע בו ספק לא נגע בו
קרבנותיו בטומאה וע"כ
מצאו משובר לחתיכות או
צריך להביא קרבנות אחרי'
מפורק לאיברים. אפי' אין
כלומר טומאה צפה והוא ספק אם נגע בה אם לא נגע בה: בין. שהיא צפה במים שבכלים בין במים שבקרקע טהורה:
וצריכי' אנו לילך אחר
לו מקום לעבור כגון החצי
כתיב המת מוטל בצד ימין עד
טומאה דאי אזלי' בתר
ידיעה כבר עבר נזירותו
אבל אם נטמא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו לרבנן או קודם גילוח לר"א
חצי הדרך או רובו וחצי האחר מופלג הימנו מצד שמאלו עד חצי הדרך או רובו וההולך דרך ישרה לפניו
דאכתי לא פסק נזירותיה
הא ודאי אזלי' בתר ידיעה: מוטל ברחבה של
דרך. וממלא את כל
הדרך וא"א
א"א שלא יאהיל על חצי האחר אפ"ה טהור שאנו תולי' שעיקם דרכו: בד"א דתלינן שעבר בין הפרקים במהלך: