הכותים
אין
להם
פרק תשיעי
נזיר
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור וכתיב יטמא
כתיב בכל השרץ השורץ. דמשמע בכל מקום ששורץ טמא ואפי'
ל א
א) ב)
1
ג)
(עד הערב) הא כיצד בכלים טמא. דדוקאדומיאדמעיין
צף וכתיב על הארץ דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף:
ד)
לא ב
ובור שהם מים שעל גבי קרקע: כל הניטלין. אדם עומד במים
ד)
הא כיצד ודאי נגע. בטומאה בכ"מ שהוא בין במים בין בקרקע
ה)
טמא הא ספק נגע כגון לאחר שנמצא
צף על פני המים ה"ז טהור
וחברו היה משלשל שרץ [ספק] נגע בו האדם העומד במים: או
לב ג
2
❖
ו)
בין שנמצא צף במים שבכלים או
הנגררין. שהיה חבירו גורר שרץ על
לג ד ה ו ז ח ט
במים שבקרקע דספק מגע צף
פני המים ספק נגע ספקו טמא:
מאי טעמא דת"ק א"ר יצחק בר אבודימי
❖
לעולם טהור: אך מעיין ובור מקוה
מפני שהן כמונחין כיון [שיד] אדם
כתיב 1 בכל השרץ השורץ כל מקום שהוא
תורה אור השלם
מים יהיה טהור. דמשמע דצפה
תופס בם אין כאן דין טומאה צפה:
שורץ וכתיב על הארץ הא כיצד ודאי מגעו
1. וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל
והמאהיל
הגהות התוספות
על פני הטומאה.
בקרקע טהור: וכתיב יטמא הא
טמא ספק מגעו טהור ורבי שמעון מ"ט אמר
הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא
כיצד צפה בכלים. ספיקו טמא צפה
כגון אדם ההולך
1.
יֵאָכֵל: ויקרא יא מא
עולא כתיב אך מעין וכתיב יטמא (עד
2.
2
בקרקע ספיקו טהור: כל הניטלין
אַל
תְּשַׁקְּצוּ
אֶת
במים ונמצא כזית מת קבוע במים
3.
נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ
הערב) הא
כיצד צפה בכלים טמא בקרקע
והנגררין. בין טומאת שרץ בין
ספק עבר הטהור עליו והאהיל על
הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם
טהור: ת"ר כל הניטלין והנגררין ספיקן
המת דבשרץ כי האי גוונא טהור או
טומאת נבילה ובשעת זחילתן או
4.
א [א]
וְנִטְמֵתֶם בָּם:
5.
ויקרא יא מג
טמא מפני
שהן כמונחין והנזרקין ספיקן
גרירתן ספק נגע בהן אדם וכלים:
במת לטומאת מגע דכך לי [טהרה]
ב
2. אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה
6.
ספיקן טמא. שכל הנגרר והניטל כמו
צפה וטומאה קבוע כמו טומאה
טהור חוץ מן כזית המת והמאהיל על
7.
ג
מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ
8.
הצפה וטהרה קבוע מ"מ באהל לא
שהן מונחין דמי והוי כספק טומאה
בְּנִבְלָתָם יִטְמָא:
פני טומאה וכל דבר שמטמא מלמעלה
❖
9.
ויקרא יא לו
מטהרינן: דבר3 שהוא מטמא למעלה
ברה"י דספיקו טמא דגמרי' מסוטה
כלמטה לאיתויי זב וזבה בעי רמי בר
01.
כלמטה לאיתויי זב וזבה שמטמא
דכתיב בה ונסתרה
חמא [ב] $ מת בכלי וכלי צף על פני המים
11.
והיא נטמאה ג) אבל אם היו נזרקין
בהיסט וכן עליונו של זב וזבה
נוסחת הריב"ן
❖
מהו בתר כלי אזלינן או בתר [ג] מיתא אזלינן
21.
(מלמעלה) כלמטה ממשכבו ואם
דבשעת זריקתן ספק נגע בהן
את"ל בתר כלי אזלינן מת על גבי שרץ
זב וזבה עוברים במים וכלי אצלם
אדם וכלים ספק לא נגע ספיקו
ד
[ד]
מהו כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת
טהור דלא אמרינן קלוטה כמי
ספק הסיטו אין לנו ליטהר משום
מוסף רש"י
שהונחה דמיא אלא כטומאה צפה
טומאה צפה אלא במגע דוקא
שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא
כל מקום שהוא שורץ.
דמיא וספיקו טהור: ה"ג חוץ
דומיא דשרץ וכן אם מדרסות שם
או דילמא טומאה סמיכתא היא ואת"ל
מכזית מן המת והמאהיל על פני
וזב עובר 4 ספק דרס אין לטהר
כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא וטמא
משום טומאה צפה: בעי רמי
ה
[ה]
טומאה שמטמא מלמעלה כלמטה
❖
(חולין קכז.)
ודאי שרץ על גבי נבלה ונבלה צפה מהו
בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני
לאיתויי זב וזבה. כלומר חוץ מכזית
כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון טומאה
המים מהו בתר כלי אזלינן. והא
מן המת שזרק ע"ג אדם או טהרות
סמיכתא היא או דילמא האי כזית והאי
פי' הרא"ש
נח או דילמא בתר מיא אזלינן והא
ובין שזרק טהרות על כזית מן המת
כעדשה שרץ על גבי שרץ מהו הני ודאי
לא נח מת ע"ג שרץ מהו כיון דהאי
או האדם עצמו דלג עליו וספק הוא
דתנן ספק טומאה צפה בין
בכלים בין בקרקע. משנה
חד שיעורא נינהו או דילמא כיון דמפסקי
טומאת ערב והאי טומאת ז' כמי
אם האהיל עליו שספיקו טמא לפי
היא פ"ד דמסכת טהרות
דמחתא בכלי דמיא או דילמא כיון
שמטמא מלמעלה כלמטה הואיל
מהדדי לא ואת"ל שרץ על גבי שרץ כיון
וקתני לעיל מינה אלו
ו
[ו]
דהאי טומאה והאי טומאה סמיכתא
והוא מטמא שלא בנגיעה כגון ע"י
ספיקות שטיהרו חכמים
ה)
דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי
וכו' ס' טומאה צפה על פני
אהל. והאי דתני והמאהיל על פני
היא ואת"ל כמאן דמחתא בכלי ודאי
❖
שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו כיון
המים. וקתני בתר הכי ס'
טומאה דלא צריך למיתני אלא חוץ
דמיא שרץ ע"ג נבילה ונבילה צפה על
טומאה צפה על פני המים
דנימוחה הויא ליה משקה או דלמא האי
פירוש שטהרו חכמים בין
מכזית מן המת והמאהיל עליו לאיתויי
פני המים מהו כיון דתרוייהו טומאת
אוכלא הוא ואת"ל דאוכלא הוא שרץ ע"ג
במים שבכלים בין במים
ז
הגהות הב"ח
זב וזבה שמטמא נמי מלמעלה
ערב טומאה סמיכתא היא כחדא
שעל פני קרקע. כתיב כל
שכבת זרע מהו ואת"ל כיון דמיתעקרא ה"ל
כלמטה באבן מסמא שאם ישב זב
טומאה עבה ולא חשיב כמונחת או
ח
(א) רש"י
השרץ השורץ וכו' דמשמע
ולא קאי
כי אוכלא שרץ ע"ג מי חטאת ומי חטאת
בכל מקום שהוא שורץ פי'
על האבן ועל הכלים ועל האדם
דילמא האי כזית והאי כעדשה שרץ
[ז]
❖
ראוי לשרוץ ואפי' על
שהן בתוך הבור תחת האבן נטמא
על גבי שרץ מהו הני ודאי חד
צפין על גבי המים מהו לא ידעינן תיקו:
ט
המים (ש"מ) [מטמא].
האדם והכלים כמו במגע עצמו
שיעורא הוא או דילמא כיון דמפסקי
וכתיב השרץ השורץ על
אמר
הארץ דמשמע דוקא על
וכן אם הזב מלמטה והטהור יושב
מהדדי לא אם תימצי לומר כיון
גליון הש"ס
הארץ מטמא: הא כיצד.
על אבן מסמא: בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני המים.
דמפסקי לא נבילה 5 שנימוחה מי הוי הך נבילה כי משקה והוי שרץ
גמ' מת בכלי וכלי צף
ודאי נגע בכל מקום טמא
שעל גבה כטומאה צפה על פני המים או דילמא אוכלין הוא ואת"ל
ויודע ודאי שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא
על פני המים.
אבל ספק נגע על המים
❖
טהור: כתיב אך מעיין ובור
נגע בו: מהו. גבי מתניתין מאי טעמא חיישינן לטומאה צפה
כי אוכלין הויין לה ואינן חשובים משקה וה"ל 6 כמי שאינו צף על
מקוה מים יהיה טהור
דהתם איכא למיחש שמא האהיל עליו אבל הכא דידוע הוא לו
פני המים והא שרץ על גביו הואיל כשהנבילה שנימוחה צפה על פני
7
8
דמשמע הנוגע בשרץ שעל
שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע : מי אמרינן בתר
המים כזית והאי בכעדשה כמאן דמנח דמי שרץ ע"ג שכבת זרע
פני מי מעין ובור ומקוה
9
הגהות הגר"א
טהור: וכתיב בתריה
כלי אזלינן. וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא:
מהו מי הויא לה כי משקה ואת"ל כיון דמתעקר מגופיה לא חשיב
[א] גמ'
והנוגע בהם יטמא דמשמע
או בתר מיתא אזלינן. ומת מיהא אזיל וצף על פני המים אגב
משקה אלא כי אוכלין יש לדונו שרץ ע"ג מי חטאת שהיה שם אפר
בכל מקום: כל הניטלין
הכלי וספיקו טהור: אם תימצי לומר. כיון דמת עצמו לא הוי
ומים וע"י האפר הוא עב ומי חטאת דנקיט אומר ר"י דהוא הדין
והנגררין. אם נטל שרץ
[ב] שם
בידו או גררו בארץ אצל
צף על פני המים הוא בתר כלי אזלינן וכמאן דמונח על גבי
דמצי למנקט אפר ומים בעלמא אי חשיב משקה אי לא אלא לרבותא
טהרות ס' נגע ס' לא נגע
קרקע דמי וספק מגעו טמא: מת המונח על גבי השרץ. ושרץ צף
נקט דאע"ג דאיכא למימר כיון דהאי טומאה והאי טומאה הויא
ספקן טמא דלא חשיבה
טומאה צפה כיון שהוא
על פני המים מהו כיון דשרץ טומאת ערב ומת טומאת שבעה
ליה כי טומאה סמיכתא: צפה על פני המים מ"מ כיון דהני מי
01
ביד האדם: והנזרקין. אם
כמאן דמחתא טומאה בכלי דמי וספק מגעו טמא: או דילמא.
חטאת הוו להו משקה 11 עליהן ו) והואיל 21 כי צפה על פני המים:
[ג] שם
זרקן באויר אצל טהרות
נזיר אע"פ שבא מכח האדם
הא טומאה עבה סמיכתא היא וכיון דצף שרץ כצף מת דמי
[ד] שם
חשוב טומאה צפה: חוץ
(מיתא מיהא אזיל וצף על פני המים אגב הכלי וספק מגעו טהור): ואם תמצא לומר. כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת ז' כמאן
מכזית מן המת. שזרקו ס'
דמחתא בכלי דמי וספיקו טמא ודאי: שרץ צף ע"ג נבילה. והוא הדין נמי לנבילה ע"ג השרץ אלא האי דקמיבעיא ליה הכי דשיעורא
[ה] שם
האהיל על הטהרות טמאים
דשרץ דהוה כעדשה קאי על שיעורא דנבילה דהוי בכזית (א) ולאו שיעורא דנבילה ע"ג שיעורא דשרץ: או דילמא. כיון דהאי בכזית והאי
דטהרות טומאה צפה
[ו] שם
מקראי דכתיב בשרץ גמרי'
בכעדשה כמאן דמנח בכלי דמי וספק מגעו טמא: ואת"ל. דשרץ ונבילה נמי כיון דהאי שיעוריה בכזית והאי שיעוריה בכעדשה כמאן דמחתא
הלכך לא מטהרי' אלא
בכלי דמי וספק מגעו בשרץ טמא: ואת"ל שרץ ע"ג שרץ כיון דמיפסקי מהדדי כמאן דמנח בכלי דמי. וספק מגעו העליון ע"ג שרץ
בטומאת מגע דשייכא
ספיקו טמא: שרץ ע"ג נבילה שנימוחה מהו. מי אמרינן כיון דנימוחה הויא לה משקה ושרץ צף על גביו וספק מגעו טהור דכמאן דצף
בשרץ: והמאהיל ע"פ
הטומאה כגון שזרק
על פני המים דמי: או דילמא כיון דאוכל הוא. ה"ל כמאן דמונח על גביו וכמו דמונח ע"ג קרקע דמי דספק מגעו טמא: ואת"ל. הכא כיון
טהרות ס' האהילו על המת
דאוכלא הוא ולא שוו שיעורייהו אהדדי דהאי בכזית והאי בכעדשה כמאן דמנח ע"ג כלים דמי: שרץ ע"ג שכבת זרע. ושכבת זרע צף על
דבכה"ג בס' מגע טהור בין
[ז] שם
פני המים מהו מי אמרינן הואיל ושכבת זרע לאו אוכלא הוא ה"ל כמשקה והוה שרץ צף וספיקו טהור: ואת"ל כיון שנתעקרה. מבשרו של
שהטומאה צפה דהכי
איתא בתוס' דטהרות כשם
אדם ממש ולא דמי לשאר משקה שבתוכו כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו ה"ל שכבת זרע כי אוכלא דסמיך הוא: שרץ צף ע"ג מי חטאת.
שטהרו ס' טומא' צפה וכו'
ומי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבהן מי הוי כאוכלא או דילמא משקה הוי והוי כשרץ צף וספיקו טהור. לא ידעינן תיקו:
כך טהרו וכו' טהרה צפה
וכו' כיצד עריבה שהיתה
אמר
טמאה טומאת מת וככר
של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתנן בתוכו וירדו גשמים ונתמלאת הרי הוא צף ע"פ המים ס' נגע בה ספק לא נגע ספקו טהור מפני שזה טהרה צפה על פני המים ופליגי בה ר"י ורבנן בפ"ד במס' טהרות דקתני הזורק
טומאה ממקום למקום ככר לבין המפתחות מפתח לבין ככרות טהור ר"י אומר ככר לבין המפתחות טמא מפתח לבין ככרות טהור: וכל שהוא מטמא מלמעלה לאתויי זב וזבה. כגון עליונו של זב ותחתונו של זב דמטמאי'
בלא נגיעה ספקן טמא דלא טהרו אלא ספק טומאת מגע: מת בכלי וכלי צף ע"פ המים. ויודע הוא שלא האהיל עליו ומספקא ליה אם נגע אם לא נגע וה"ה דה"מ למבעיא שרץ בכלי: בתר כלי אזלי' והרי צף או בתר מת
אזלי' והרי הוא מונח. ואת"ל לאו בתר כלי אזלי' והו"ל כמונח: מת על גבי שרץ. וס' נגע במת מי אמרי' כיון דשניהם טמאים חשיב כחד גופא והוי טומאה צפה. או דילמא כיון דאין טומאתם שוה שזה טומאת ערב
וזה טומאת ז' הוי כמונח בכלי: שרץ ע"ג נבילה מי אמרי' כיון דשניהם טומאת ערב כחד גופא דמי והוי טומאה צפה: או דילמא כיון דהאי בכעדשה ה"ל כמונח בכלי: שרץ ע"ג שרץ וס' נגע בעליון מהו. הא ודאי טומאתן
ושיעורן שוה: או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא: שרץ ע"ג נבילה שנימוח מהו כיון דנימוח הו"ל משקה ולא הויא הפסקה בין שרץ למים או דילמא האי אוכל' הוי'. כיון דמאוכל בא חשיבי הפסק: