סד:
הכותים
אין להם
פרק תשיעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזיר
ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהן טהורים
אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח. שנטמאו בטומאת מת והוזה
לד א
א) ב)
מאי טעמא לא אלימא טומאת התהום למיסתר מתיב רבא
עליהן בג' ובשביעי והלכו בקבר התהום בשביעי שלהן ולא נודע
ג)
ירד ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא. אלמא היכא
לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות
לה ב
אמר
ליה
טהרה: טהורים. ואע"ג דנטמאו בשביעי שלהן דלא אלימא הך
דאתחזק בטומאתו לא מטהרינן בטומאת התהום:
ד)
מודינא לך בנזיר דמחוסר תגלחת.
טומאת התהום למיסתר הואיל וכבר
לו ג
פי' תגלחת טומאה ומתני' איירי
עבר ונטהר לכשנטמא בטומאת
אמר רב המנונא נזיר
ועושה פסח שהלכו
❖
ה)
התהום: מתיב רבא ירד. לטבול
היכא דמחוסר תגלחת שהרי אף טבילה
ו)
בקבר התהום בשביעי שלהן טהורים מ"ט
הוא מחוסר שהרי הוא ירד לטבול
וליטהר מטומאת המת ונמצא מת
דלא אלימא טומאת התהום למיסתר מתיב
ז)
נוסחת הריב"ן
וכ"ש תגלחת שאחריה ורב המנונא
משוקע בקרקע המערה טמא שחזקת
ח)
רבא ירד ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת
❖
מיירי בשביעי אחר שגילח דנהי
טמא טמא. והכא נמי כיון דהוי
טמא טמא שחזקת טהור טהור א"ל מודינא
דמחוסר הערב שמש בהאי לא קרינן
בחזקת טמא בשביעי שלו כשנטמא
לך בנזיר שמחוסר תגלחת א"ל רבא אף אנא
בקבר התהום לפי שעדיין לא גילח
ליה בחזקת טמא כדמפרש ואזיל: א"ל
תורה אור השלם
מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא
תגלחת טומאה דנזירות ולא העריב
אף אנא מודינא לך בנזיר ועושה
א
1. וּבִמְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ
כלום א"ל אביי והא מחוסר הערב שמש א"ל
שמשו דתגלחת לאחר ביאת מים הוא
פסח דלא מחוסר ולא כלום. כלומר
לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ
כדאמרי' לעיל בפרק [ג' מינין]
ואחר שטבל ואחר שגילח: אמר ליה
שימשא ממילא ערבא ואף אביי הדר ביה
1
בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה
לוקמיניה נמי על חזקתו
אביי והא מחוסר הערב שמש א"ל
אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח
דתניא יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא
ב
אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
ולהוי טמא: אמר ליה מודינא לך
שמשא ממילא ערבא ואף אביי הדר
❖
יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל
ויקרא יב ו
בנזיר. דכיון דנטמא ביום שביעי
ביה. והודה דשימשא ממילא ערבא
תביא על לידה שלאחר מלאת ותיפטר משתיהן
ולא חשיב חסרון: דתניא יום
שלו קודם תגלחת דטמא ואפי' כי
ת"ל ובמלאת ימי טהרה ביום מלאת תביא
1
הגהות התוספות
מלאת תביא תוך מלאת לא תביא.
לא נודע לו עד לאחר גילוח דטהרה
תוך מלאת לא תביא אמר רב כהנא שאני
האי יום מלאת לאו דוקא אלא
משום דמחוסר תגלחת טומאה כי
1. 2.
3.
הכא דמחסרא קרבן התם נמי מחסרא הערב
נטמא בקבר התהום: דלא מחוסר
כלומר חזרה וילדה יום פ"א תביא
2
ולא כלום. והוי בחזקת טהור כי
ב' קרבנות: תוך מלאת. שחזרה וילדה
שמש א"ל אביי שימשא ממילא ערבא:
מתני' ג המוצא מת בתחילה מושכב
שנית תוך ימי לידה ראשונה לא
נטמא בקבר התהום ומספיקא לא
4. 5.
6.
תביא רק קרבן א': יכול לא תביא על
מחתינן ליה טומאה כדתנן שחזקת
כדרכו נוטלו ואת תפוסתו שנים נוטלן ואת
7.
טהור טהור: א"ל. עושה פסח נמי
לידה שלפני מלאת אבל תביא על
8.
תפוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מד'
לידה של אחר מלאת. כגון שילדה
ביום ז' שלו קא מחוסר הערב
אמות ועד שמונה הרי זו שכונת קברות
❖
בשניה ביום ס"ד ללידה ראשונה
שמש וקאמר דחזקת טמא טמא:
בודק
ממילא ערבא. וכלא מחוסר ולא
וחזרה וילדה ביום ס"ד ללידה שניה
כלום דמי: ואף אביי הדר ביה. דאמר הערב שמש לאו חסרון
שהיא תוך מלאת של לידה שניה ולאחר מלאת של לידה ראשונה:
מוסף רש"י
הוא דשימשא ממילא ערבא: דתניא ובמלאת ימי טהרה לבן או
ת"ל ביום מלאת3 דכל תוך מלאת בין ללידה ו)שניה הנפטרת בקרבן
המוצא מת בתחילה.
לבת וגו': יום מלאת תביא. אם חזרה והפילה ביום מלאת לזכר
של ראשונה אינה מביאה אלא קרבן אחד: ואמר רב כהנא היינו
❖
טעמא דמחסרא קרבן. כלומר משום הכי מיפטרא בקרבן אחד לפי
דהיינו ביום ארבעים ואחד לזכר ויום פ"א לנקבה תביא שתי קרבנות
שמחוסרת קרבן של לידה ולא יצא עליה שעה שראויה להביא קרבן
אבל על אותו שילדה בתוך מלאת לא תביא דאמר קרא זאת תורת
של לידה ראשונה דבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד
היולדת התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה
פי' הרא"ש
שמביאה קרבן א' ואוכלת בקדשים ואין ה) השיור עליה חובה: יכול
מלאת ימי טהרה והואיל וילדה שנית לא תוכל להביא קרבן של
ואת"ל הא אוכל' הוי' שרץ
לא תביא כו' אבל תביא על שלאחר מלאת. שאם ילדה נקבה בתוך
ראשונה עד מלאת לידה שניה והואיל ולא הספיקה למלאות לידה
ע"ג שכבת זרע מהו ואת"ל
שניה עד שילדה שלישית ולכך דין הוא שתיפטר היא בקרבן אחד:
שמונים ולאחר שעברו פ' דראשונה חזרה וילדה נקבה בתוך
(רשב"ם ב"ב קא:
4
כיון דמתעקרא שנעקרה
התם נמי מחוסר הערב שמש. כמו והוינן בה התם בלידה
מן הגוף הוי' כי אוכל':
שמונים של שניה יכול שתביא קרבן על הראשונה ועל השלישית
עי"ש באור כל המשנה
❖
בארוכה)
שרץ על מי חטאת ומי
לפי שהוא לאחר מלאת של ראשונה: ת"ל ובמלאת. דמשמע כל זמן
שלאחר מלאת אמאי תביא קרבן ללידה שניה הא מחסרא
חטאת צפין ע"פ המים.
הערב שמש כלומר מי לא עסקינן באשה שלא טבלה לסוף שבועיים
שילדה ביום מלאת בשעה שראויה להביא בה קרבן תתחייב בקרבן
מי אמרי' הא ודאי משקה
הוא וטומאה סמיכתא היא
כל עיקר הרי אף לאחר שמונים אינה ראויה להביא קרבן לידה
על שתיהן אבל תוך מלאת לא תביא וזו הואיל והיא בתוך מלאת של
פי' הרא"ש (המשך)
ראשונה ואפ"ה מביאה קרבן על לידה שלאחר מלאת: אמר אביי
שגם מי חטאת מטמאים
שניה לא תביא: אמר רב כהנא. כלומר ואמר רב כהנא עלה
או דילמא כיון דאפר
לשניה שהוא אחר מלאת
שימשא ממילא ערבא. כלומר לא מיבעיא חסרון הטבילה שאינו
דההיא שאני הכא בלידה דלאחר מלאת מ"ט לא מחייבא לאיתויי
מעורב בהן והוא קצת עב
של הראשונה וה"פ יכול
הוי כי אוכלא: אמר רב
לא תביא על לידה שלפני
חשוב חסרון שהרי מקוה לפניו ובידו ליטבול אלא אף הערב שמש
עלה קרבן משום דמחסרא קרבן דכל חדא וחדא דמתילדא לה הויא
המנונא נזיר ועושה פסח
מלאת לראשון אבל תביא
שאינו בידו לא קחשיב חסרון דשימשא ממילא ערבא ואית דמפרשי
בשעה שאינה ראויה להביא בה קרבן. ומותבינן עלה דההיא התם
שהלכו בקבר התהום בז'
על לידה שלאחר מלאת
האי דמיחסרא הערב שמש מטבילה דרבנן בסוף [פ"א] כדאמר
נמי ביום מלאת לפ"א אמאי מייתא קרבן הא מחסרא הערב שמש
שלהן. כגון נזיר שנטמא
לראשון אע"פ שהוא תוך
והזה ושנה וטבל ובו
מלאת לשני: ת"ל ובמלאת
בפרק חומר בקודש ולא נהירא חדא דמדאורייתא
שהרי היא צריכה להיות חוזרת וטובלת בו ביום אע"פ שכבר טבלה
ביום עבר על קבר התהום
דמשמע דוקא יום מלאת
אמרי' ותו הא לא בעי הערב שמש דקתני התם דמחוסר כיפורים
לבסוף י"ד מחמת לידה כדי להתירה לאכול בקדשים כדתנן במסכת
5
ולא נודע לו עד שהשלים
תביא אבל על של תוך
צריך טבילה לקודש והתם דייק טבילה אין הערב שמש לא אמילי
חגיגה בפרק חומר בקודש שהאונן והמחוסר כפורים
נזירותו והביא קרבנותיו
מלאת לא תביא והאי נמי
בתחלה.
אינו סותר: מתיב רבא
תוך מלאת של השני הוא.
שלא נודע לו כי קבור שם בקבר:
אחרינא ז):
צריכין טבילה לקודש וצריכין הערב שמש דהיינו טבול יום ארוך
ליטהר מטמא מת טמא.
ופ"ב דכריתות פליגי בה
כדרכו. בגמ' מפרש אמאי נקטיה: נוטלו. נהי דקבר
שאע"פ שטבלה לסוף י"ד אינה אוכלת בקדשים עד סוף פ"א וצריכה
6
אלמא טומאת התהום
ר"י ורבנן דתניא התם
סותרת כל ז'. א"ל אביי
ר"י אומר מביאה על
הערב שמש: אמר אביי. האיך חסרון דמיעל שימשא לאו שמיה
הידוע אמרינן בפרק נגמר הדין אסור
מודינא לך בנזי' שמחוסר
הראשונה ואינה מביאה
לפנותו התם הוא דוקא בשנודע בו לדעת שנשאר 7 קבור שם אבל
חסרון דשימשא ממילא ערבא והוי לה שעה הראויה להביא בה קרבן
על השניה מביאה על
תגלחת. הלכך אפי' טבל
בנמצא אמרינן התם מותר ליטלו מאחר שלא נודע הקבר לבני
מש"ה אמר דביום מלאת תביא. והא מילתא דאביי ורב כהנא לא
כיון דמחוסר תגלחת סותר
השלישית ואינה מביאה
תפוסתו.
מתני'
על הרביעית והך ברייתא
ובהכי איירי מתני'. אבל
המוצא מת מושכב כדרכו .
אדם נכון לומר כי לאקראי נקבר שם:
שמיעא לן היכא איתא:
מפ' בגמ':
מצא שלשה אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד שמונה ה"ז שכונת
דרבנן כר' יהודה: אמר רב
רב המנונא איירי אחר
[ולא] יושב ולא ראשו בין ירכותיו ולא הרוג: נוטלו ואת תפוסתו.
שטבל וגילח ופסקה הימנו
כהנא שאני הכא דמחוסר
קברות.
כלומר דאיגלאי מילתא כיון דמשכחא תלתא כי
ומפנו למקום אחר ואינו חושש שיש כאן במקום הזה שום מת אחר
קרבן. כלומר מה טעם
טומאת נזי' וה"ה דה"מ
אינה מביאה על השלישית
לשנויי מתני' בשלא טבל
בית הקברות היה שם ולכך אסור ליטלן ולפנותו גם צריך לבדוק
ומותר לו להלך בכ"מ וכן אם מצא שנים אבל אם מצא שלשה אם יש
אלא רבותא טפי אשמועי'
הואיל והוי אחר מלאת של
הימנו ולהלן עשרים אמה כי בודאי שבית הקברות היה שם ורגילים
בין זה לזה מארבע ועד ח' אם יש בין ראשון לשני מתחילת ארבע לסוף
ראשון וקאמר רב כהנא
דאפי' טבל כל זמן שלא
היו לקבור במערות כדאמרי' בשלהי המוכר פירות והתם מפורש
ארבע דהיינו לרוחב המערה או שהן מושכבין בתוך שמונה במדת אורך
משום שלא הגיע השעה
גלח סותר: א"ל רבא
שתוכל להביא קרבן על
אף אנא מודינא לך
להך לישנא דהאי תנא סבר דתוכה של מערה ד' אמות על שמונה
המערה שהאחד בתחילת אחד והשלישי בסוף ח' דהכי קא מוקים לה
בעושה פסח דלא מחוסר
הראשון הלכך הוי בתוך
אליבא דרבנן ור"ש בפ' המוכר פירות : ה"ז שכונת קברות.
כר"ש דברייתא והך שלשה לאו תוך ארבע אמות אשכחינהו כדמוכח
מלאת לראשון: התם נמי
ולא כלום. רבא פריך
התם דרוחב הכוך אמה ובין כוך לכוך אמה וחצי אמה מקום פנוי
וקנו מקומן ואע"פ שאין שם כראוי כדגרסי' התם שנפתח לתוכו כוכין
הא מיחסר הערב שמש
לאביי דאמר דמודה רב
המנונא במחוסר תגלחת
פירוש המפלת יום פ"א
סמוך לכותל המערה לשני כתלים הרי תוך ד' אמות שני כוכין
ששוכבין מיכן לאורך המערה דאיתרמויי איתרמי דלא הספיקו לקבור שם
דקי"ל דמביאה ב' קרבנות
סותר ואיהו איירי בשגילח.
ודקאמר מארבע עד שמונה הכי קאמר השלשה מונחין כפי סדר
אלא הללו [שלשה] מתים והואיל וזו שכונת קברות יש לחוש שמא נעשו כאן
דאף אור לשמונים וא'
וקא"ל רבא אף אנא
מודינא בעושה פסח
מחייבי בה ב' קרבנות
שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן וחצר באמצע שהוא שש על שש:
הראוי לקבור שלשה מתים במערה שרחבה ד' אמות וארכה
ואמאי הא מיחסר הערב
דלא מחוסר מידי. וא"כ
שמונה אמות מהן לרחבה שני כוכין והשלישי לא יהיה מרוחק
וצריך
8
שמש. תימה מאי הערב
מאי קמ"ל דרב (כהנא)
יותר מן ח) אמה וחצי שכן המשפט המערה שרחבה ארבעה וארכה
שמונה כך תירץ ר"ת ודלא כפי' רשב"ם שפירש תוך הארבע אמות
[המנונא] מלתא דפשיטא
שמש שייך הכא והלא
היא טובלת אחר שבועיים
היא כיון שגלח וטבל הנזי'
שלשה כוכין דהא ליתא כדפרישית: מארבע אמות עד שמונה. ל"ג כהלין מטה וקוברין דגבי חצר הקבר הוא דמיתני בפרק המוכר פירות:
ונקראת טבולת יום ארוך
ועושה פסח דתו לא סתר.
בודק ואסורה בתרומה עד אור
וה"ה דהמ"ל כיון שגילח
לפ"א וזהו הערב שמש שלה. וי"ל מי לא עסקי' שאחרה טבילתה עד יום פ"א וצריך אז הערב שמש ואינה מביאה
מאי למימרא אלא נקט עושה פסח דלא מחסר מידי בתר טבילה: א"ל אביי מחוסר הערב שמש. והיינו רבותיה דרב
כפרתה עד למחר ואפ"ה קי"ל דבכל ענין אם הפילה יום פ"א מביאה ב' קרבנות ואע"ג דמחסר הערב שמש: ומשני
(כהנא) [המנונא] דאפ"ה קרו ביה חזקת טהור טהור והשיב לו רבא דאין זו רבותא דשמשא ממילא ערבא. כן נ"ל לקיים
גירסת הספרים כי ראיתי שמחקוה כל המפרשים: ואף אביי הדר ביה. מהאי דקאמר מחוסר הערב שמש: דתניא יום מלאת
אביי דשמשא ממילא ערבא ולא מקרי חסרון וכיון שמה שמחוסר הערב שמש לא מקרי חסרון גם מה שאינה יכולה
להביא קרבנות בלילה עד למחר לא הוי חסרון דלילה לא הוי מחוסר זמן מידי דהוה אמפלת אור לפ"א לב"ה ואי
תביא. פי' יולדת נקבה שהפילה יום פ"א תביא ב' קרבנות: תוך מלאת לא תביא אם הפילה תוך פ"א לא תביא כדדרשי'
תיקשי לך ע"כ פלוג ביום פ"א שאם הפילה קודם שטבלה מחוסר מעשה היא ומביאה קרבן א' והה"נ אחר שטבלה
במס' נדה (דף מ) זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן א' על לידות הרבה: יכול תביא קרבן א' על לידה שלאחר
נמי מחוסרת הערב שמש דלא פלוג דמתוך דמחוסר טבילה לא מקרי מחוסר מעשה כיון דבידה ליטבול מידי דהוי
מלאת ת"ל זאת: יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת כדקאמר שאינה מביאה אלא קרבן א' על לידה של תוך מלאת:
אבל תביא על לידה שלאחר מלאת. כגון שילדה נקבה והפילה נקבה אחרת תוך פ' וחזר והפילה ולד שלישי תוך פ'
אילדה אחר מלאת קודם שהביאה קרבנותיה. דכיון דבידה להביאם הוי כאילו הביאתם: וי"מ והא מחוסר הערב שמש דכי
נמי טבלה קודם צריך לטבול שנית יום פ"א כדתנן במס' חגיגה פ' חומר בקודש אונן ומחוסר כפורים צריך טבילה