הכותים אין להם
פרק תשיעי
נזיר
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בודק
הימנו ולהלן כ' אמה. בפרק המוכר פירות
וצריך שיהא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. שהיא כמנין שני
לז א
א) ב)
ג) ד)
פריך עשרים ותרתין הויין לשתי מערות ששה עשר וחצר
מערות והחצר שביניהם. והתם מתרגם לה רב ששת בריה דרב
ז)
לח ב ג ד
ה)
אידי אליבא דר"ש דאמר פותח בה שתי מערות של שש על שמונה
הקבר אמרינן התם לר"ש ורבנן שש אמה ומשני בנפלים שרגילות
לט ה
דחדא מנייהו בנפלי ואידך מוקים לה
כרבנן דאמרי שאין אורך
הוא כשאחת מן המערות גדולות השניה של נפלים ולכך בשנית סגי
מ ו ז
1
מא ח
המערה אלא ד' אמות על ו' אמות
בארבע על שש ואיכא דמוקי התם
ותמני סרי הוא דהויין וקא מוקים
למתני' (דהתם ומתני') דהכא כרבנן
בודק הימנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד
❖
מב ט
לה דחדא מנייהו באלכסונא והויין
דאמרי תוכה של מערה ארבע על
בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים
להו עשרים והתם פרישית לכולה
שש ופריך תמני סרי הויין ומשני
אמה שרגלים לדבר שאילו תחילה מצאו
תורה אור השלם
מילתא דמתניתין דהכא: חזר
שבדק 2 מערה ראשונה באלכסון
נוטלו ואת תפוסתו: גמ' אמר רב יהודה
ומצא אחד בתוך עשרים בודק ממנו
ולחפש ולבדוק היטב ומה שהוא
1. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי
ח)
מצא פרט למצוי מת פרט להרוג מושכב מתעקם עולה לשתי אמות:
ו)
א
ב
ולהלן עשרים אמה. משום דאיכא
וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי
מצא א' בסוף כ' בודק הימנו
בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי
ג פרט ליושב כדרכו ד פרט לשראשו מונח
למימר שכונת קברות היא זו:
ז) ח)
אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
❖
בין ירכותיו תני עולא בר חנינא מת
שרגלים לדבר. שהיא שכונת קברות
ט)
ולהלן עשרים שרגלים לדבר
בראשית מז ל
ה
י)
שאילמלי בתחילה מצאו נוטלו ואת
שחסר אין לו
תפוסה ולא שכונת קברות
מדאשכח ג' בתוך כ' אמה שיש בין
כ) ל)
תפוסתו. אבל עתה שמצא כבר ג'
זה לזה מד' אמות ועד ח' ועכשיו
וכל הני מ"ט לא אמרינן דילמא עובד
מ)
ו
לעזי רש"י
נ)
מצא אחד בתוך כ' ולא אמרינן
מתים אף כשמצא אחד יש לחוש
כוכבים הוא:
מצא שנים ראשו של זה
ז
❖
ס)
בלישטי"ש. רגבי אדמה.
אתרמויי איתרמי דלא נקבר שם
לשכונת הקברות וצריך לבדוק
❖
בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד
עד 3 עשרים: מצא פרט למצוי.
אלא אחד שאילו זה יחידי אם מצאו
מרגלותיו של זה אין להן תפוסה ולא שכונת
פי' ר"י שאם היה ידוע4 לא יהא נוטלו
מתחילה היה רשאי לפנותו למקום
מוסף רש"י
קברות ח מצא שלשה האחד ידוע ושנים
נוסחת הריב"ן
כדאמרינן בפרק נגמר הדין
אחר ונוטלו ואת תפוסתו אבל עכשיו
מת שחסר.
תחילה או שנים תחילה ושנים ידועים
שמצא ג' בתוך כ' ואחד בסוף
[קבר הנמצא מותר לפנותו]
אין לו תפוסה.
ולא
אין להם תפוסה ואין להם שכונת קברות
עשרים יש לומר שהיא שכונת קברות:
קבר הידוע אסור לפנותו והא
שכונת קברות.
גמ' אמר רב יהודה מצא פרט
דאמרינן התם פינהו מקומו טהור
מעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים
למצוי. דהא דתנן מצא ג'
והכא משמע דיש לו תפוסה אמר
ידועין ואחד תחילה וביקש לעשותן שכונת
ר"י דהתם לא בתפוסה איירי
מתים מושכבין כדרכן דקנו מקומן
קברות אמר לו ר"ע כל שיגעת לריק יגעת
דתפוסה היינו לצד הקרקע בעומק
ויש להן שכונת קברות פרט למצוי
❖
(לעיל נא:)
לא אמרו שכונת קברות אלא לג' [א] ידועין
אבל התם בטומאה דרבנן איירי
שאם היה יודע קודם לכן שאחד
או לשלשה תחילה: נוטלן ואת תפוסתן:
דמדרבנן מטמינן ט) לתוך כל הקבר
מהן נקבר לשם אין זו שכונת קברות
היכי דמי תפוסה אמר רב יהודה אמר קרא
פי' הרא"ש (המשך)
לד' רוחות אבל רשב"ם פירש פרט
ונוטלן ואת תפוסתן ומותר לו לפנותן
ונשאתני ממצרים טול עמי וכמה שיעור
למצוי דהיינו א' ידוע ושנים בתחילה
למקום אחר שלא קנו מקומן:
[מיניה] וביה מדקתני עד ח'
1
אלמא אורך המערה ח' א"כ
מת פרט להרוג. שאם מצא א'
תפוסה פירש רבי אלעזר (ברבי צדוק)
דבסמוך וקשיא לשיטתו דא"כ בחנם
ט
[ב]
כ"ב הויין. וי"ל דשמא ס"ל
נקט המוצא דהוא הדין לשלשתן
מגוייד או שלשתן מגויידין אמרינן
❖
נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה ג' אצבעות
שהחצר אינה רחבה כ"א ד'
ידועין דיש לו שכונת קברות:
דהכי איתרמי שנהרגו לשם ונקברו
על ד': ובודק הימנו ולהלן
מיתיבי וכמה שיעור תפוסה פירש רבי
פרט
כ' אמה. מן הדרום לצפון וכן
להרוג. כדאמרינן בסמוך
שם שלא בבית הקברות ולא
אלעזר ברבי צדוק [ג] נוטל את הקיסמין ואת
מהמזרח למערב דמספקא לן
הגהות הב"ח
דמת שחסר אין לו תפוסה
מחזקינן ליה כשכונת קברות אלא
איזהו רוחב המערה ומרוחב
הקססות וזורק את הוודאין ומניח את הספיקות
(א) רש"י
נוטלן ואת תפוסתן: מושכב פרט
המערה ואילך צריך לבדוק
ואין לו שכונת קברות: מת שחסר
לא
והשאר מצטרף [ד] לרוב בנינו של מת
כ' אמה. וכן צריך לבדוק
ליושב. שאם מצאן יושבין הואיל
אין לו שכונת קברות. קשה להבין
❖
מצד א' כ' אמה מן הצפון
ולרובע עצמות למלא תרווד רקב הוא דאמר
ואין מושכבין כשאר מתים נוטלן ואת
למה ושמא הלכה למשה מסיני הוא:
לדרום ומן המערב למזרח
עובד כוכבים הוא. דישראל אין
כי האי תנא דתניא וכמה שיעור תפוסה א"ר
דמספקא לן לאיזה צד היו
תפוסתן: כדרכו פרט לראשו מונח
החצר והמערה הב'. וי"מ
הגהות הגר"א
לו בין ירכותיו. שאם מצא אחד
קוברין אותו בענין זה:
יוחנן משום בן עזאי נוטל עפר תיחוח וחופר
שאין צריך לבדוק אלא מצד
אחד
ידוע ושנים הוא מוצא עתה
מהם ראשו מונח לו בין ירכותיו
[א] גמ'
א' שהיו רגילים להכניס ראש
בבתולה שלש אצבעות: בודק הימנו:
המת תחילה לכוך ורגליו
אמרינן דהכי איתרמי שנזרק לשם:
בתחילה אין לו שכונת קברות.
אמר
לצד חלל המערה הלכך אין
מת שחסר אין לו תפוסה.
רשב"ם פי' הלכה למשה מסיני הוא
צריך לבדוק אלא לצד רגלי
שנוטלו בלא תפוסתו: ולא שכונת קברות. שאם חסר א'
ור"י פי' טעם בדבר דאין לנו [לומר] שכונת קברות ובית הקברות
המתים: מצא א' בסוף כ'
בודק ממנו ולהלן כ' אמה
מאותן ג' אין להם שכונת קברות דלא קנו מקומן: וכל הני
היה הואיל ונקברו שם ג' מתים כיון דא' נודע תחילה אי איתא דאין
[ב] שם
שרגלים לדבר שזו השדה
מאי טעמא לא. הוי שכונת קברות בשלמא א' מצוי דהכי הוא
דעתו היה לפנותם י)ולישאם שם [לקברו] כי היכי דידוע לנו האחד
[ג] שם
עשויה לקברים והיו בה
דגמירי דבעי' שלשה ידועין או שלשה שמצאן תחילה כדאמרינן לקמן
יהיו ידועים לנו אותם שעמו ולא אמרו שכונת קברות אלא או
ג' מערות אחרות ומשום
5
[לשלשה] ידועים או לשלשה תחילה: כמה שיעור תפוסה פי' ר'
רגלים לדבר תנא כל הני
אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו
משניות הכא וכולן שנויות
אלעזר. הוא ר"א בן פדת שהוא אמורא: נוטל עפר תיחוח וחופר
או חסר הואיל ושלשתן מצאם תחילה שיש להן שכונת קברות
במקומן ואגב גררא תננהו
מ"ט : דילמא עובד כוכבים הוא. ואיקבר להכא ועובד
בקרקע בתולה שלש אצבעות. בירושלמי מפרש שמוהל המת יורד
הכא: אמר רב יהודה המוצא
(א)
[ד] שם
מיתיבי
פרט למצוי. פרשב"ם פרט
כמה שיעור תפוסה פירש
בקרקע עד ג' אצבעות:
כוכבים אינו עולה מן המנין ולא פש להו להכא אלא תרי ותנן מצא
לידוע שאם א' מהם ידוע וב'
ר' אלעזר ברבי צדוק נוטל את הקיסמין. פי' מן הארון של שיש
שנים נוטלן ואת תפוסתן משום הכי לא קנו מקומן: ראשו של זה
תחלה אין להם שכונה: מת
[ה] תוס'
פרט להרוג שאין לו תפוסה
בצד מרגלותיו של זה אין להם תפוסה. דעובדי כוכבים הם
שנכתת: ואת הקססות. י"א כמו כ)קוזזות אדמה: וזורק את הוודאים
ולא שכונה משום דכחסר
שנקברים בכך וכן אם הן ג' וב' מהן נקברים כענין הזה אין
פירוש מה שודאי לן שאינו מן המת: ומניח את הספיקות. מה שהוא
דמי והכי גמירי: מושכב
להם שכונת קברות: א'. מהללו ג' מתים ידוע כבר וב' מהן
מסופק אם היו מן המת אם לאו מניח במקום המוצנע [ה] שלא יטמאו
פרט ליושב [כדרכו] פרט
לשראשו מונח בין יריכותיו.
שמצאו עכשיו תחילה או אחד מהן עכשיו תחילה הוא מצוי: וביקש
עושי טהרות והשאר שהוא ברור לו שהוא מן המת מצטרפין לרוב
❖
דדלמא עובדי כוכבים נינהו
לעשותן שכונת קברות. דקנו מקומן: אלא לג' ידועין או לג' שמצאן
בנין או לרוב מנין ולרובע רובע הקב לטמא באהל ולמלא תרווד
כיון שלא נקברו כדין: ראשו
תחילה. שלא היו ידועין קודם לכן דהכי הוא דגמירי אבל באידך
רקב ל)כמו יין קוסס מיני קיהוי ובשמים שמשימין בארון
של זה בצד מרגלותיו של
זה. אין דרך ישראל לקבור
גיסא לא: ממצרים. מעפר מצרים טול עמי: נוטל עפר תיחוח.
וקשה דא"כ אין לו רקב דנעשה גלגלין מידי דהוה אנקבר בארון עץ
פי' הרא"ש
כך מתיהם. א' ידוע וב'
שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת: וחופר
דאף שערו העומד ליגזז איבעיא לן פ' כ"ג אי נעשה
תחילה פי' שהיה ידוע הקבר
להקדש וצריכה הערב שמש.
בבתולת קרקע ג' אצבעות. דאמרינן כשיעור ג' אצבעות נבלע
גלגלין עוד מפרש קססות היינו לשון דבר בלוי כמו ופריו יקוסס
מ)
אבל אין ידוע אם נקבר שם
וליתא להך פירושא דכל
טבילה דרבנן לא בעיא הערב
לשם קבר או לפי שעה והיה
בקרקע: נוטל את הקיסמין. של נסרים שנעשו מן הארון כשהרקיבו.
אלמא תפוסה לר"א ברבי צדוק אינו זקוק ליטול עפר
דעתם לפנותו: ושנים תחילה
שמש ואחר הבאת קרבנותי'
ואמרי לה קיסמין של עצי בשמים כדכתיב באסא בדברי הימים
דאין לו לחפור בקרקע בתולה כי נ) אסורה ודאי המת וספיקו:
שלא ידעו שהיו קבורים שם
אוכלת בתרומ': המוצא מת
וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים: ואת הקססות. קוזזות
הוא
בתחי' שלא היה יודע שהיה
אלא עתה מתחלה מצאום
דאמר כי האי תנא דתניא כמה שיעור תפוסה פי' ר' יוחנן.
או א' תחילה וב' ידועים יש
שם קבר: מושכב כדרכו.
של אדמה שנדבקו מן הדם ומן המוהל שקורין בלישטי"ש בלע"ז:
לאו היינו ר' יוחנן האמורא אלא רבי יוחנן בן נורי ס):
להם תפוסה. אם בא ליטלם
בגמ' מפ' למעוטי מאי: נוטלו
וזורק את הוודאין. דבר שהוא ודאי לו שאינו מן המת שלא יחוש
ואת תפוסתו. מותר לפנותו
משם: ואין להם שכונה. ויכול
הגהות התוס'
להן משום טומאה: ומניח את הספיקות. שיהא מפנן למקום אחד
לפנותם משם כיון שלא היו
משם ולקוברו במקום אחר
שלשתן מענין א' אין תולין
ונוטל מן העפר של הקבר
דחוששין להן משום טומאה: והשאר. דברים שהן מן המת וקיסמין
שנקברו שם לשם קבר שהרי
עמו כשיעור המפורש בגמ'
מצטרפין לרוב בניינו של מת דאהל: ולרובע עצמות למלא
נמצאו ב' שאינם ידועים וכן
והוא נקרא תפוסה. וכן אם
ב' ידועים וא' תחלה אבל
מצא ב': מצא ג' אם יש בין
תרווד רקב. ודקא אמר לעיל בפרק כ"ג ונזיר נקבר
כששלשתן ידועים או תחילה
זה לזה מד' אמות ועד ח'
בארון של עץ אין לו רקב הני מילי בעיניה אבל (לא) לאיצטרופי לאחריני שנקברו ערומים בארון של
שיש מצטרף:
אז אנו תולין שלשם קבורה
פי' מקבר ראשון עד ג' אין
הונחו שם: היכי דמי תפוסה.
פחות מד"א ולא יותר מח':
פי' היכי חזי' שצריך ליטול עמו: ממצרים טול עמי מעפר הארץ מיתורא דמצרים קדריש: וחופר בבתולה ג' אצבעות. מפ'
ה"ז שכונת קברות. וניכר שלשם קבורה נתנום שמה ואסור לפנותם משם ואפי' א' אם היה יודע שלשם קבורה נתנו שם היה
בירושלמי שמוהל המת נכנס בקרקע ג' אצבעות: א"ר אלעזר נוטל עפר תיחוח ה"ג ול"ג ר"א בר צדוק אלא ר' אלעזר
אסור לפנותו אלא שבא' או ב' אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם או נקברו בשדה בלא רשות
אמורא הוא דפריש ליה [וקא מקשה ליה] מר"א בר צדוק וקאמר הוא דאמר כי האי תנא: הקיסמין. קוצץ עצים של
הבעלים ולא קנו מקומם אבל כשהם ג' מוכח שזה המקום מיוחד לקבר כי אורך המערה הוא ח' ורחב המערה ד' אמות: כמלא
הארון. ואת הקססות כמו קוזזות אדמה: וי"מ שהיו נותנים בארון מיני קיוססות כמו מקבל עליו עשר קוססות למאה
מטה וקובריה לא גרסי' הכא דבפ' המוכר תנן גבי חצר ז' על ז' כמלא מטה וקובריה אבל לענין שיעור מערה לא שייך למתני
שיעור זה: ובודק ממנו ולהלן כ' אמות דהיינו שיעור אורך ב' מערות והחצר ובפ' המוכר פריך אי לימא כר"ש דאמרי
דפ' המוכר פירות. אלו נוטלן וגונזן. שלא יטמאו הנוגעים בהם קסמים משום גולל ודופק וקוססות שנבלע בהם מוהל
אורך המערה ו' והחצר ו' י"ח הויין ומוקי לה כרבנן וכגון דבדק באלכסון וא"נ כר"ש ובנפלים. ותימה אמאי לא פריך