הכותים
אין להם
פרק
תשיעי
נזיר
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא
לא תימא. דהאי ספיקו דאמר שמטמא דקא בעי למימר ספק חזא
נב א
א) ב)
ג)
ספק מחמת זרע ספק מחמת ראיה וכיון דנזקק לטומאה
ספק לא חזא דמש"ה לא מוקמינן עליה טומאה לא לענין חיוב
1
נג ב
ד) ה)
ספקו טמא. פר"י כדאמרינן בפ' המפלת זיבה דפתיכא
קרבן ולא לענין סתירה אם כבר התחיל למנות ימי ספרו כדכתיב ה)
ו) ז)
וספר לו שבעת ימים לטהרתו אלא ודאי חזא ומיהו ספק מחמת שכבת
ביה שכבת זרע לא סתרה
אלא יום אחד זיבה דלא פתיכא ביה
נד ג
ח)
❖
ט)
זרע: מי גרע. שכבת זרע דזב
שכבת זרע סתרה שבעה ורבא מיירי
י)
משכבת זרע דטהור דטמא במגע
כגון שבדק עצמו ומצא שכבת זרע
אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא
כ)
כדאמר מר ו) ואיש אשר
וגם זיבה על הבגד ולא נודע אם
ל) מ)
אלא
ודאי חזא ספק מחמת שכבת זרע
תורה אור השלם
תצא ממנו שכבת זרע או
באה הזיבה לבדה והשכבת זרע לבד
ספק מחמת ראייה כיון שנזקק לטומאה
נ)
1. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר
לרבות את הנוגע: אלא אמר רב
ויסתור שבע או פתך בה זיבה שבאו
ספיקו טמא: שכבת זרעו טמאה: למאי אילימא
לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה
אדא בר אהבה. מאי הא דקאמר
יחד ולא יסתור רק יום אחד:
וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא
ושכבת זרע למאי אילימא
למגע מי גרע משכבת זרע דטהור אלא
יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
דשכבת זרעו טמא לומר שאין תולין
דברים כג יא
זרעו של זב מטמא במשא מאן שמעת להא
למגע. דמשנזקק
בה דלאחר שנזקק לטומאה אם
❖
2. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְיָ
דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא
ראה קרי וראה זיבה אין אותה
לטומאה יטמא לשכבת זרע במגע
2
צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה
בָּע¢ נִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא
אילימא האי תנא דתניא רבי אליעזר אומר
זיבה כקרי כי ההיא דתנן במס' זבין
פשיטא מי גרע משכבת זרע דטהור
תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה
נוסחת הריב"ן
בעלמא ואפי' לא נזקק נמי אלא
הרואה קרי אינו מטמא
שכבת זרעו של זב אינו מטמא במשא ורבי
לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו
בזיבה כל מעת לעת: סבר רב
למשא דשכבת זרע דטהור בעלמא
לַיְיָ כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא
יהושע אומר מטמא במשא לפי שאי
א
יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ:
פפא קמיה דרבא למימר. היינו
אינו מטמא במשא וכשנזקק לטומאה
אפשר לה בלא ציחצוחי זיבה אפי' רבי
שמואל א א יא
מטמא במשא:
טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת
3. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן
יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה
אילימא האי תנא דתניא כו'
זרע דאמרינן איידי חולשא שנחלש
וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ
אבל בעיניה לא אמר אלא אמר רב אדא
כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר
אפילו רבי יהושע לא
מזיבה ראשונה שכבר נזקק לטומאת
מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ
בר אהבה לומר שאין תולין בה סבר רב
קאמר אלא בצחצוחי זיבה אבל
זיבה חזא נמי להך זיבה ולא מחמת
אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
פפא
קמיה דרבא למימר איידי חולשא הוא
שופטים יג ה
בעיניה לא. ושכבת זרע דמתני'
קרי אבל היכא דלא נזקק לטומאה
4. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ
משמע דאף בעיניה: אלא אמר רב
וראה קרי היינו טעמא דתלינן את
דחזי א"ל רבא והתנן גר שנתגייר מטמא
ב
וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר
אדא בר אהבה לומר שאין תולין
הזיבה בקרי ואינו מטמא כל מעת
מיד
בזיבה א"ל אין לך חולי גדול מזה
יְיָ עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ
בה. דבמסכת זבין תנן
לעת משום דלאו ע"י חולשא הוא
וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיְיָ בָּאתִי:
אלא תנאי היא דתניא שכבת זרע של זב
❖
שמואל א טז ב
דחזא דהא אכתי לא נזקק לזיבה:
הרואה קרי [אינו מטמא בזיבה]
מטמא במשא כל מעת לעת ור' יוסי אומר
א"ל רבא והא תנן. במס' זבין ז) עובד
כל מעת לעת שהקרי פוטר זיבה
יומו במאי קמיפלגי בדשמואל דשמואל
הבא לאחריה כל מעת לעת אבל
כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא
הגהות התוספות
רמי א] כתיב 1 כי יהיה בך איש אשר לא
משנזקק לטומאה אז לא תפטור
בזיבה מיד ותני עלה בברייתא ח)
1. 2.
❖
יהיה טהור מקרה לילה וכתיב לפנות ערב
השכבת זרע את הזיבה הבא אחריה:
(עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר
3.
סבר רב פפא קמיה דרבא למימר
4.
ירחץ במים מ"ד מעת לעת דייק מלפנות
מטמא בזיבה מיד) בד"א בזמן
איידי חולשא הוא דחזא.
שנתגייר מהול והא הכא דליכא
ערב ואידך דייק מקרה לילה ומ"ד מלפנות
5.
הגהות הב"ח
6.
חולשא ואפ"ה לא תלינן את הזיבה
כלומר להכי אמרינן דקרי פוטר
ערב הכתיב מקרה לילה א"ל אורחא דקרי
(א) רש"י
7.
בקרי והוי טמא מיד א"ל כיון
זיבה הבא אחריו כל מעת לעת
למתיא בליליא: מתני' ג נזיר היה שמואל
כאילו
❖
דמקבל עליו עול מצות אין לך חולי
דאיכא למיחש שמא מחמת חלישות
כתיב
כדברי ר' נהוראי שנא' ומורה לא יעלה
2
8.
נתרוקן 3 מן השכבת זרע הוא דחזא
גדול מזה. ולא חולי ממש קאמר דאי
9.
על ראשו נאמר בשמשון ומורה ונאמר
3
וקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו
חולי ממש לא הוי מטמא בזיבה שזו
הגהות מהר"ב
בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון
אבל משנזקק לטומאה אונס לא פוטר
אחד מז' דרכים שבודקין בהן את
01. 11.
רנשבורג
נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר א"ר
והיינו נמי טעמא דרב אדא בר
הזב ששנינו במשנתינו אלא מחמת
א] גמ'
21. 31.
אמר
ליה רבא [והא
אהבה:
חולשא בעלמא הוא דחזא שכן זיבה
יוסי והלא אין מורה
אלא של בשר ודם
❖
❖
תנן] גר שנתגייר מטמא בזיבה
באה מבשר מת ולא מחמת קרי:
א"ל רבי נהוראי והלא
כבר נאמר
[מיד]. ה"ג ואמאי הא אין לך
אלא תנאי היא. אדלעיל קאי דהא
4 ויאמר שמואל איך
אלך
ושמע שאול
פי' הרא"ש (המשך)
דדחינן לעיל מאן שמעת ליה דקאמר
חולי גדול מזה פר"י גר שראה קרי
והרגני שכבר היה עליו
מורא של
מוסף רש"י
שכבת זרעו מטמא במשא רבי יהושע
קודם שנתגייר ונתגייר וראה זיבה
לקרבן וכן הרביעית סותרת
בשר ודם: גמ' א"ל רב
לחייא בריה
שאי אפשר לה בלא
אפי' באונס: ספקו ושכבת
היא ואמר עלה ואפי' רבי יהושע
מטמא בזיבה ולא תפטור קרי את
צחצוחי זיבה.
זרעו. מפרש בגמ' שרגלים
חטוף
לא אמר אלא מחמת זיבה איכא תנאי
הזיבה ואם כדברי רב אדא ורב פפא
לדבר שלא באתה הראיה
דטעמא דקרי פוטר בזיבה הבא אחריו משום חולשא גבי גר נמי
אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה אלא שכך
מחמת האונס כיון שכבר
❖
(נדה כב.)
נעשה זב: מה"מ דבשלישית
נימא הכי דאין לך חולי גדול מזה דכי היכי דבדקינן אותו לפטור
גזירת הכתוב דתניא שכבת זרע של זב מטמא מעת לעת לאחר
אין בודקין אותו: דאמר קרא
שראה זיבה מטמא במשא: ר' יוסי אומר יומו. בלבד שראה בו
בקרי דמה לי קרי שראה כשהוא עובד כוכבים מה לי שראה כשהוא
4
והזב את זובו לזכר ולנקבה
ישראל: אלא תנאי [היא] כלומר דרב אדא ורב פפא ליתא דודאי
זיבה אם ראה קרי תולין את הקרי בזיבה ומטמא במשא אותו
הזב חדא זובו תרי לזכר עד
פי' הרא"ש
כאן יש לו דין זכר שאינו
היום בלבד אבל מכאן ולהבא לא ולאו משום דסבירא ליה דאי
טעמא דקרי לאו משום חולשא אלא משום גזירת הכתוב דדרשינן
לה: עד שלא נזקק לטומאה
מטמא באונס מכאן ואילך
אפשר בלא ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב. ובכי האי דשמואל
בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי פוטר זיבה כל
5
ולנקבה יש לו דין נקבה
כיצד שנים שבאו אצל כהן
בזה בהרת כגריס ובזה כסלע
ומטמא באונס כדאיתא [בפ']
קמיפלגי דשמואל רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור
מעת לעת ולכך ל"ש נזקק ול"ש לא נזקק אמרי' דקרי פוטר זיבה
בסוף שבוע בזה כסלע ובזה
בנות כותים כי יזוב זוב דמה
מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה ורחץ במים את כל בשרו ט)אלמא
הבאה אחריו מעת לעת ושכבת זרע דמתני' לאו בזיבה איירי כדאמר
הרי אונס אמור ומה אני
כסלע ואין ידוע באיזה מהם
מדשני בדיבוריה ש"מ דבטומאת קרי קאמר: מ"ד כל מעת
רב אדא בר אהבה אלא כדאמר מעיקרא למשא והני תנאי של
כ)
מקיים דמה מחמת עצמה
פשתה בין באיש א' בין בב'
6
אנשים טהור. ואע"ג בודאי
ולא מחמת ולד: והא דתניא
לעת. מטמא שכבת זרע של זב דדייק מלפנות ערב דמשמע ב'
זב דאמרי דקרי של זב מטמא במשא7 מעת לעת כלומר כשראה קרי
תוך מעת לעת שראה בזיבה: רבי יוסי אומר כו'. וא"ת ולייתי
ר"א אומר בשלישית בודקי'
א' מהם טמא וכ"ש באיש
ערבים לפנות חד ערב משמע כדכתיב כי פנה היום והאי
אותו. ובראיית אונס אינו
א' בודאי אותו האיש שיש
דכתיב ערב היינו נמי ערב אחרינא והוי משמע (א) דכתיב ביה
מתני' דמסכת כלים למעלה מהם רוקו של זב ושכבת זרעו
בו נגע טמא אפ"ה טהור:
נעשה זב לקרבן. ברביעית
אין בודקין אותו וסותרת
ובת"כ דריש ליה מקרא וטמא
מערב ועד ערב לומר לך מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע
שמטמא במשא ובפרק כיצד הרגל מייתי לה [וי"ל] שרגלים
אפי' באונס במאי קמיפלגי.
אותו את הודאי הוא מטמא
לדבר דמתני' מיירי דוקא שכבת זרע שרואה סמוך לזיבות (והתם בעי
של זב במשא דה"נ תניא לה בסיפרא והיה לפנות ערב ירחץ
י)
8
פי' נגע שהוא ודאי מטמא
ר"א דורש את וג' ראיות יש
לאתויי שיטמא במשא כל ז'): במאי קמיפלגי בדשמואל דשמואל
במים מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת: ואידך דייק ממקרה
ולא קאי אגברא ואינו מטמא
דין זכר: אמר רבא לא תימא
9
ספק חזא ספק לא חזא דהא
את הספק: משנזקק לטומא'
לילה. דמשמע עד לילה מטמא במשא כי זיבה דהיינו יומו:
רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור. שהוא זב מקרה לילה
ספקו טמא. כיצד ב' שבאו
ודאי לא מטמאי'. אלא ודאי
אורחיה דקרי דאתיא בליליא. כשמהרהר על משכבו
כלומר שאם ראה קרי תוך (היום) אחר שראה הזיבה טמאה משאו
ל)
11 מ)
01
אצל כהן בזה בהרת כגריס
ס' מחמת ש"ז ס' מחמת
ודבר הכתוב בהווה: מתני' כדברי רבי נהוראי. כך
לקרי: וכתיב לפנות ערב. אף אחר שפנה הערב והיינו עד מעת לעת
ראיה כגון שבדק בעד ומצא
ובזה כסלע בסוף שבוע בזה
21
31
כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד
עליו זיבה וקרי ואינו יודע
דברי רבי נהוראי: מה מורה האמורה בשמשון נזיר.
וכדדרשינן נמי בספרי כדפרישי' לעיל דמשמע מעת לעת: מ"ד מעת לעת
שניהם טמאים עד שיחזרו
אם ראה כל אחד בפני עצמו
דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן :
דייק מלפנות ערב ומ"ד יומו דייק מלילה ואידך הא דכתיב לילה משום
וסותר ז' או אם ראה שתיהם
להיות כגריס. ובת"כ דריש
ליה מקרא וטהר אותו את
בבת אחת ואינו סותר אלא
דאורחיה דקרי למיתיא בלילה. ונראה לומר דאידך דורש לפנות ערב
גמ'
נ)
כדדרשינן בסיפרי דקרי פוטר זיבה של אחריה כל מעת לעת: מה מורה האמור בשמשון נזיר. דכתיב נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן:
הודאי הוא מטהר ואינו מטהר
יומו כדאיתא פ' המפלת זיבה
דפתיכא ביה שכבת זרע לא
את הספק: מה"מ דספק
חטוף סתרה אלא יומא. וי"מ ספק
נגעים להקל: הואיל ופתח
בו הכתוב בטהרה תחילה. מזה יש ללמוד דכל ספק מקלינין ביה לטהרו: אי הכי דמהאי קרא ילפת ליה. אפי' נזקק לטומאה נמי
מחמת ש"ז פירוש ספק אם ראה ש"ז תחילה וטיפת זיבה הבאה אח"כ אינה מטמאה כדתנן פ"ב דמס' זבים הרואה קרי אינו
מטמא בזיבה מעת לעת ספק אם טיפת זיבה יצאת תחילה ועד שלא נזקק הקרי מטהר הזיבה משום דהוי אונס שניזדעזעו
דגזרת הכתוב הוא: אלא כי אתמר דרב יהודה אהא אתמר והך קרא אתא לדרשא אחרינא והא דמיפלגי במתני' בין נזקק לטומאה
איבריו ונתרוקן גופו ונחלש והוי כחולי: משנזקק לטומאה אפי' אונס נטמא. וק' לפי זה מאי קאמר מחמת [ספק] ש"ז אפי'
ובין לא נזקק מקראי דת"כ דריש ליה כדפרי' במתני': אם בהרת קודמת לשער לבן טמא. דכתיב והיא הפכה שער לבן דבעי'
שהבהרת מהפכתו ללבן: ספק טמא ור' יהושע אומר כיהה. פי' טהור כמו והנה כהה הנגע: ודילמא כיהה וטמא כלומר מ"ט
ודאי מחמת ש"ז טמא. ועוד לרב אדא בר אהבה דמפרש שכבת זרעו לענין שאין תולין היינו ספקו: מי גרע מש"ז דטהור
דמטמא במגע ואפי' ר' יהושע לא קאמר אלא משום צחצוחי זיבה אבל בעינא לא ומתני' קתני דש"ז מטמא במשא מטעם
דר' יהושע דמטהר דילמא ראוי להיות טמא והוי כמו מה"מ אלא שלשון נזיר משונה: בשבעה דרכים בודקים את הזב. שאם
ש"ז ולא משום זיבה ואפי' איכא בלא צחצוחי זיבה: אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה. פי' אם ראה זיבה אחר קרי
ראה מחמת אונס טהור דדרשי' מבשרו ולא מחמת אונסו. עד שלא נזקק לטומאה דהיינו כשרואה ראיה שניה שבה יגמור לטמא
משכב ומושב אבל ראיה ראשונה מטמאה באונס טומאת ערב כדין בעל קרי כדדרשי' פ' בנות כותים זאת תורת הזב ואשר תצא
אין תולין שמחמת הקרי בא הזיבה והא דתנן דקרי מטהר הזיבה מעת לעת משום דמחמת חולשא דקרי חזי. ולכך משנזקק
ממנו ש"ז. ראיה ראשונה של זב איתקש לבעל קרי ומצטרפי' עם השניה אפי' היתה באונס: במאכל אם אכל דברים המביאים
לטומאה דמטמ' באונס טמא: א"ל רבא והתנן גר שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מעת לעת ר' יוסי אומר יומו: ובתוס' מוקי
לה בנתגייר מהול דאי לאו הכי כל זמן שמצטער מחמת [המילה] אינו מטמא בזיבה: ה"ג ואין לך חולי גדול מזה. פירוש ואי אמרת
לידי זיבה כדמפרש פ"ק דיומא ר"ג בש' בי"י בריבוי שתיה במשא כבד שנשא במראה ראה אשה אפי' לא הרהר ובהרהור אפי'
לא ראה ואם אירע לו א' מאלו הז' קודם שראה ראיה שניה שלא באונס: אין בודקין אותו ואף אם ראה שלישית באונס נעשה זב
דטעם דקרי מטהר בזיבה משום חולשא מה לי ישראל מה לי גר אדרבה טפי חולשא איכא בגר שהכניס עצמו לדאגת