סו:
הכותים
אין להם
פרק תשיעי
נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חטוף.
גמ'
חטוף. חטוף כוס של
מהר לברך שתהא זריז ונשכר: גוליירין מתגרין וגבורים
ברכה ובריך ברכת זימון שתהא
מקיים
נה
א) ב)
א
ג)
זימון: השמים כך הוא.
בשבועה
מנצחין. הפרשים הבאים אחרי כן ושם נצחון המלחמה
לברך על הכוס ברכת
נו ב
❖ אחד
על שם וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם כך הוא
על 1 הפרשים הגומרין:
ד)
המברך ואחד העונה אמן. נוטל שכר אלא שממהרין למברך
שהעונה אמן גדול מן המברך: ותדע. שהוא כך: שהרי גוליירין.
❖
חלשין מתגרין במלחמה תחלה ואחר
תחילה ליתן שכר ולהכי
הגהות הב"ח
כך גבורים באין ונוצחין אף כאן
אמרינן ליה חטוף ובריך:
א חטוף ובריך וכן א"ל
רב הונא לרבה בריה
תורה אור השלם
העונה אמן בא לאחר המברך ומנצח
(א) גמ' אל
חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף והתניא
הדרן עלך הכותים אין להם
❖
תקרא בניך אלא וכו'
1. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ וְרַב
לומר שהעונה אמן משובח מן
רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן
❖
שְׁלוֹם בָּנָיִךְ: ישעיהו נד יג
נזירות וסליקא לה מסכת נזיר
המברך: תנאי היא. דאיכא למ"ד
המברך וא"ל רבי נהוראי השמים כך הוא
דעונה אמן משובח מן המברך
הגהות התוספות
תדע שהרי גוליירים מתגרין
במלחמה וגבורים נוצחין תנאי היא דתניא
ואית דאמר שהמברך משובח: א'
נוסחת הריב"ן
❖
1.
ב אחד
המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך תחילה
העונה ואחד המברך במשמע. דקרא
אמר
רבי
אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר
שנאמר גדלו לה' אתי
וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך :
ברכה ונרוממה שמו יחדיו אמן:
פי' הרא"ש
(א)
1
אלא שממהרין למברך תחילה.
המצות. אלא תנאי היא
הדרן
עלך הכותים אין להם נזירות
ליתן שכר:
כלומר טעמא דקרי מטהר
זיבה לאו משום חולשא
הדרן עלך הכותים אין להם
אלא גזירת הכתוב היא
וסליקא לה מסכת נזיר
ודוקא בישראל ולא בגר
נזירותוסליקאלהמסכתנזיר
כמו שאפרש לקמן
ושינוייא דרב אדא בר
אהבה ליתא דאפי' משנזקק לטומאת קרי מטהר הזיבה וש"ז דמתני' (דאמר) [מפרש] לה רבא שמטמא במשא ולא כר'
אנוש יצדק ידכה וישוח. יזכה בעמל כמחכה יקו אור אל יחזיר שכינתו שוכן בציון על תוכן יבאר הוא הכן במסכת
יהושע אלא כהני תנאי: כתיב איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה דמשמע אשר לא יהיה טהור בסתם כלומר שהוא טמא
נזיר איש גר אנכי בארץ חמו"ע .
טומאה אחרת היוצא מגופו דומיא דקרי ומאי ניהו זיבה ומקרה משמע ש"ז שראה הקרי אחר הזיבה וכתיב לילה מיותר
אלא ש"מ דלילה שאחר הזיבה יש לטיפת קרי דין זיבה ומטמא במשא. ות"ק דייק מלפנות ערב דעד שיפנה היום דהיינו
מוסף רש"י
מעת לעת יש לה דין זיבה. ובספרי קתני והיה לפנות ערב מלמד שהקרי מטהר הזיבה מעת לעת. ודריש קרא גם למפרע
דזיבה הבאה מעת לעת של קרי אין לה דין זיבה ולא דריש יומו ודוקא בישראל שקריו [טמא] אבל עובד כוכבים [שקריו]
חטוף ובריך. (ברכות נג:) במשמע.
טהור אינו מטהר הזיבה. א"ל אורחיה דקרי דמייתי בלילה ולא מייתר לדרשא. ומאן דאמר יומו סבר דלפנות ערב בשבול
הערב שמש נקט דאפי' טבל מבע"י לא נטהר לגמרי עד לפנות ערב ורו"ש פירש במס' זבים דטעמא דקרי מטהר בזיבה
(ברכות נג:) שממהרין למברך.
משום חולשא וגר שראה קרי ונתגייר אפי' ראה זיבה קודם שנתגייר מטמא בזיבה מיד משום דזיבות עובד כוכבים לא שמיה
(שם) הדרן עלך הכותים אין להם נזירות
זיבה ומה שראה עתה היא ראיה ראשונה שלו ומטמא באונס ואם יראה ראיה שניה אחר מעת לעת נעשה זב. וא"א לקיים
פירושו לפי סוגיא דשמעתא אלא משמע לומר לתלמודא דלישניה דמטמא בזיבה מיד משום דנעשה זב גמור מיד אם ראה ב' ראיות בתוך מעת לעת הלכך ליכא לפרושי משום חולשא אלא מגזירת הכתוב: מה מורה האמורה בשמשון נזיר דכתיב כי
נזיר אלהים יהיה הנער: אין מורה אלא של בשר ודם שלא תהא מורת ואימת בשר ודם עליו: חטוף כוס של ברכה וכן כל ברכות אל יקדמך אחר גוליירון וכו' וכן גמר הברכה היא עניית אמן: הדרן עלך מס' נזיר והדרן עלן מס' נזיר וסליקא וכו'
אחר השלמת המסכתא יאמר זה ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך
*) הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נָזִיר
וְהַדְרָךְ עֲלָן.
דַּעְתָּן
עֲלָךְ
מַסֶּכֶת נָזִיר וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת נָזִיר וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן
לֹא בְּעָלְמָא
הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:
יְהִי
רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי
אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וּתְהֵא
עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
**) חֲנִינָא
בַּר פָּפָּא רָמִי
בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא
אַדָּא בַּר
פָּפָּא דָּרוּ בַּר
פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ
אֶת
דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה
כֻּלָּנוּ
אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ
בֵּית יִשְׂרָאֵל
כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי
תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא
אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ
וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים
וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ
עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר
וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים
תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
יְהִי
רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם
מַסֶּכֶת נָזִיר כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים
וּלְסַיְּמָם
לִלְמֹד וּלְלַמֵּד
לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא
תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם,
וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ
וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא
מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא
מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי
תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא
וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים
טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו
יַעֲשֶׂה
שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל
יִשְׂרָאֵל
וְאִמְרוּ אָמֵן:
*) פי' הגון על זה תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג,
**)
בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף
יש"ש בב"ק כתוב
רמזים על הזכרת שמות הללו.