ח:
כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי יהודה מי סבר ליה כרבי. דהאומר חרדל והתנן הריני נזיר
דרבי יהודה סבר לה כרבי. דאמר במתני' כי אמר הריני נזיר כשער
מז א
א)
1
ב)
ב
(מן החרצן) כמנין וכו' אמר רבי יהודה מעשה וכו' אי אמרת
ראשי אין זה מגלח אחת לשלשים יום משום דנזירות אריכתא קביל
ג)
בשלמא נזירות הרבה קביל עליהו) דכיון שהשלים מת כלומר נראה נופל
עילויה ולעולם אין לו תקנה שהרי שערות ראשו מרובין משני חייו
מח ג
ד)
בו לשון השלמה שהרבה נזירות שחייבוהו חכמים כיון שהשלים אותם
ה"נ הריני נזיר מלא הקופה נזירות אריכתא קביל עילויה ואינו מגלח
מט ד
❖
ה)
מת אלא אי אמרת חדא נזירות ארוך
ומביא קרבן בסוף כל שלשים וכיון
דההוא חד נזירות משיך כמלא הקופה
קביל עליה מי הויא השלמה כלל פי'
דר' יהודה סבר לה כרבי דתנן רבי אומר אין
ו)
❖
לא מצית אמרת דליחזייה כאילו היא
מי שייך ביה לשון השלמה כלל והרי הוא
זה מגלח אחת לשלשים יום ואיזהו שמגלח
תורה אור השלם
נזיר נזירות אחת שלא יגלח כמנין
מלאה קישואים ולכי משלים נזירות
אחת לשלשים יום האומר [הרי] עלי נזירות
1. וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה
ימות החמה ואין שייך בו לשון השלמה
כמנין קישואים שיכולין ליכנס לתוכה
כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים ורבי
הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת
נוסחת הריב"ן
כלל (אלא מאי) לרבי יהודה נזירות
לייתי קרבן דהואיל ועייל נפשיה לנזירות
א]
שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ
יהודה מי סבר לה כרבי והתנן הריני נזיר
אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל
הרבה קביל עליה היינו טעמא מכיון
ואיכא למימר דחדא נזירות אריכתא
מִן הַקִּיר: ויקרא יד לז
כמנין ימות החמה (א) וכו' א"ר יהודה מעשה
כמנין חרדל קיבל עליו לא מייתי קרבן
שהשלים ב] מת [שאחר] 2 שלשים יום
וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
היה וכיון שהשלים מת אא"ב נזירות קא
מספיקא דדלמא פגע לאיתויי חולין
מת כמו מילתא דת"ק דאמר מונה מנין
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע
בְּקִירֹת הַבָּיִת:
מקבל עליה היינו טעמא דכיון דהשלים מת
לעזרה והלכך לרבי יהודה נמי לא מצי
נזירות כמנין ימות החמה אלא אי
❖
ויקרא יד לט
לסלוקי נפשיה מנזירות דלייתי קרבן
אמרת חדא נזירות מי הויא השלמה
אלא א"א חדא נזירות קבל עילויה מי הוי
ומש"ה לית ליה תקנתא: ומי סבר לה
דידיה [כהשלמה דת"ק] ואם כן הוא
השלמה כלל ועוד מי סבר לה כרבי והא
ר' יהודה כרבי (ג) והתניא הריני נזיר
מעשה לסתור ומדמייתי ר' יהודה בתר
הגהות התוספות
תניא רבי יהודה אומר הריני נזיר מנין
כמנין ימות החמה מונה נזירות
מילתא דת"ק ומעשה וכו' מכלל דמייתי
1.
הילקטי קיץ ומנין שבלי שמיטה מונה נזירות
2.
כמנין ימות החמה. שיהא מונה שס"ה
ראיה למילתיה דת"ק כמו שכתבתי.
ג]
כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבלי שמיטה מנין
מנין
(הגה"ה): הילקטי. כשמייבשין
נזירות של שלשים ונמצא שיהא נוהג
3. 4.
שאני ומי שאני ליה לרבי מנין והתניא הריני
נזירות שלשים שנה: אמר רבי יהודה
התאנים עושין תילין תילין מתאנים
א
5.
❖
6. 7.
נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין
מעשה. באחד שאמר הריני נזיר
ליבש עד אין מספר ומנין שבילי שמיטה
❖
כמנין ימות החמה וכיון שהשלים
וכן 3 בשמיטה אין השדות זרועות
ימות החמה כימי הלבנה מונה כימי הלבנה
מונה
נזירות
ומרבין בהן שבילים:
נזירותו לסוף שלשים שנה מיד מת:
רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות
הגהות הב"ח
פי' הרא"ש מנין הילקטי קיץ. אלמא נזירות הרבה
אי אמרת בשלמא נזירות. של שלשים
החמה וכמנין ימות הלבנה רבי יהודה סבר
(א) גמ'
קיבל עליו כמנין ימות החמה
קביל עלויה לר' יהודה ומשני מנין שאני
מונה נזירות כמנין
סבר לה כרבי דאמר נזיר
לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה
משכחת לה דכיון שהשלים מת: אלא
פי' ודאי כי אמר מנין נזירות קביל
ימות החמה
א' קבל עליה הלכך לא
כותיה בחדא נזירות קביל עילויה ופליג
(ב) שם
(ב)
יצא מספק קישואים שאינו
אי אמרת דחדא נזירות. של שס"ה
עליה אבל כי אמר כחרדל או כהילקטי
חדא
יכול לגלח לסוף דשמא
עליה בחדא דאילו רבי יהודה שני ליה מונה
קיבל עליו וכל חדא וחדא תהוי
ולא הזכיר מנין חד נזירות ארוך קביל
שאני
כמלא חרדל קאמר וכל
עליה כרבי: ומי שאני לרבי מנין.
ורבי לא שני ליה מונה: ת"ר הריני נזיר
שאני (ג) רש"י
שס"ה ימים וצריך דיהוי נזיר שס"ה
ימיו היה נזיר ומכאן מוכח
ב
והתנן
דלרבי אינו מגלח כל
פעמים שס"ה ימים כמנין ימות החמה
כל ימי חיי הריני נזיר עולם הרי זה נזיר עולם
היה סובר כיון דר' יהודה כרבי סבר
(ד) ד"ה
ימיו דאל"כ פסיק מניה
ליה ושני ליה בין אמר מנין בין לא
וכדברי רבי דאמר דאין זה נזיר שיהא
אפילו מאה שנה אפילו אלף שנים אין זה
פעמים
נזירות דקישואים: אא"ב
ימים
אמר מנין ה"נ שני ליה לרבי ומש"ה
מגלח בסוף שלשים אלא כל שס"ה
נזירות קבל עלויה היינו
נזיר עולם אלא נזיר לעולם: ת"ר הריני נזיר
והתנן
טעמא דכיון דהשלים מת
ימים יהא נוהג נזירותו: מי הוי
פריך רבי אומר עד שיאמר נזירות
ואחת מונה שתים ועוד מונה שלש ושוב
כלו' ניחא דמייתינן ליה
ג
השלמה כלל. בשני דרבי יהודה מי
עלי כמנין ימות החמה אלמא דלשון
מלתיה דר' יהודה על
מונה ארבע פשיטא מהו דתימא ושוב כי
מלתיה דרבנן דהשלמה
כמנין בלא נזירות לא משמע לרבי אלא
הוי איניש דחיי כולי האי כשס"ה
(ד)
(ה) ד"ה
כולהו והויא ליה שית קמ"ל דלא: ת"ר הריני
דידי' כהשלמה דרבנן: מי
ימים [שס"ה פעמים] שצריך לנהוג
חד נזירות ארוך ומשני ר' יהודה סבר
דכי
הוי השלמה כלל וא"כ
נזיר סומכוס אומר הן אחת דיגון שתים
נזירות בעצמו אלא מדקאמר ר' יהודה
לה כוותיה בחדא דחד נזירות קביל
(ו) ד"ה
הוי מעשה לסתור דבכל
טריגון שלש טטרגון ארבע פונטיגון חמש:
אתר דמייתי מעשה לסיועי
כיון שהשלים מת ש"מ לא ס"ל כר':
עליה כי אמר חרדל ופליג בחדא דר'
(ז) ד"ה
מעשה ולא לסתור: הלקטי
לישנא אחרינא והתניא הריני נזיר
יהודה שני ליה מנין ורבי לא שני ליה
ת"ר בית עגול דיגון טריגון פונטיגון אינו
ד
כדמדכר
קיץ. מיבשי תאנים עושין
מנין: הרי זה נזיר. כאבשלום
כמנין ימות החמה. כלו' כל זמן שהחמה
להו בלישנא דקרא
שבילין בין הקציעות כמו
4
מטמא בנגעים טטרגון מטמא בנגעים מ"ט
ומראיהן שפל מן הקיר
בשלהי שבת כמין הלקטי
זורחת דהיינו עד סוף העולם: מונה
ומיקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה
למטה הוא אומר קיר קירות למעלה הוא
כו' וכדפירשנו לעיל: אמר מאה
1
קטנה היתה פי' שביל
נזירות כמנין ימות החמה. כלומר כל
ור"ת פי' הלקטי קיץ כמו
אומר קיר קירות הרי כאן ארבע:
ימיו יהא מונה נזירות של ל' ומגלח
הוא
שנה או אלף שנה נזיר לעולם. ואינו מגלח
תל המתלקט כמין כלים
❖
ואינו מיקל עד יום מותו: נזיר ואחת
דקחשיב
של קציעות ושבילי שמטה
הדרן עלך
כל כנויי
ומביא קרבן וא"ר יהודה מעשה באחד
בשביעית השדות הפקר
מונה שתי נזירות. לפי שהוסיף לומר
שהזיר בכך וכיון שהשלים מת אי אמרת
והכל נכנסין בהם ומלאה
הגהות מהר"ב
ואחת ועוד מוסיף ומונה שלשה כשאמר נזיר ואחת ועוד ושוב [ארבע]
בשלמא נזירות של שלשים קיבל עליו היינו דקאמר כיון שהשלים
שבילין: מונה נזירות כמנין
5
6
הלקטי קיץ והוי נזיר כל
מת דכל קרבן וקרבן דמייתי לסוף תגלחת חשיבי ליה כמשלים אלא רנשבורג
ומקשה פשיטא מהו 7 דתימא ושוב כי כולהו ומני שית קמ"ל דלא:
ימיו: מנין שאני כיון
[הריני]
נזיר סומכוס אומר הן אחת. פי' אם אמר הן הוא אחת
אי אמרת דחדא נזירות קיבל עילויה עד ימות עולם ואסור לגלח
א] תוס'
שאמר כמנין ימות החמה
כל ימיו מאי השלמה איכא הכא הא אכתי אילו הוה קיים הוה מיבעי
כדאמרן בעלמא שכן בלשון יוני אחת קורין
כמנין הלקטי ודאי נזיר
הינ"א: דיגון שתים. בלשון יון טריגון שלש טטרגון ד' פונטיגון
קבל עילויה: אבל אם
ליה למיקם בנזירות. ועוד מי סבר לה כרבי: והתניא בהדיא רבי
אמר כימות החמה או
בית
ה' כמו בלשון יון: עגול. דהואיל ואין לו ד' זויות אין מטמא
יהודה אומר הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ. כמנין שבילים שעושים
כהלקטי קיץ חדא נזירות
אריכתא קביל עליה: ס"ל
בנגעים כדמסיק מקיר קירות והיינו טעמא דכולהו:
קייצי תאנים בין הקציעות כדי שיהו מהלכים בינתיים ולא יהו
ב] בא"ד
כותיה בחדא וכו' ושלשה
נדרכים ברגל: וכמנין שבלי שמיטה. דבשנת השמיטה אין השדות
הדרן עלך כל כינויי
מחלוקות בדבר לרבנן בין
נזרעות ומניחין בהן שבלים של אשתקד ולפי שהן מועטין ונוח למנותן
אמר כמנין בין לא אמר
כמנין נזירות קבל עליו
קאמר הכי. ואית דגרסי כמנין שבילי שמיטה שהשדות הפקר וכל העם עושה שבילים בתוכו ואין בעל השדה מעכב על ידו: מונה נזירות
ג] בא"ד
היכא דלית ליה קיצותא
כמנין הילקטי קיץ ושבילי שמיטה. ויהא מגלח כל ל' ול' למנין הילקטי קיץ אע"ג דלא אמר נזירות עלי. אלמא לית ליה לרבי יהודה
ולר' לעולם חדא נזיר
הא דרבי דאי לרבי אי הוי התם מאה לקיטי קיץ צריך להיות מונה נזירות אריכא מאה פעמים מאה יום או נזירות אריכא מאה יום:
ולר' יהודה שני ליה בין
❖
מונה בין לא מונה: הריני
מנין שאני. דהיכא דאמר כמנין ימות החמה או כמנין הילקטי קיץ אפילו רבי מודה דנזירות קביל עליה ומגלח אחת לשלשים והיינו נמי
נזיר ואחת מונה שנים
דקאמר רבי יהודה לעיל כיון שהשלים מת אבל גבי קופה דנזירות אריכא קביל עליה אפילו רבי יהודה מודה דספק נזירות להחמיר
וכו' א' ועוד מונה ג' א'
וכדפרישנא: רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה. לא יהא מגלח אחת לשלשים הא לא אמר נזירות אלא הריני נזיר
ועוד ושוב מונה ד' ומגלח
מוסף רש"י
בכל א' ומביא (קרבנו)
כמנין ימות החמה חדא נזירות הוא קביל עליה כמנין ימות החמה עד עולם כדלעיל או לאידך לישנא שס"ה פעמים שס"ה ימים: שני
אפילו מאה שנה כו'
קרבן: מהו דתימא ושוב
ליה מונה. דמנין שני ליה והוי כמ"ד נזירות עלי: אפילו מאה שנה אין זה נזיר עולם אלא זה נזיר לעולם. דחדא נזירות אריכתא הוא
אין זה נזיר עולם.
ככולהו נ"ל דה"ה דהוה
אלא
דהויא משום דאית ליה קיצותא כדאמרינן לעיל : הריני נזיר ואחת מונה שתים. כי אמר ואחת כמאן דאמר ונזירות אחרת דמי:
מצי למימר מהו דתימא
(ה)
נזיר לעולם.
ועוד כי כולהו ומונה ד'
האומר הריני נזיר ואחת ועוד. מונה שלש נזירות. אמר הריני נזיר ואחת ועוד ושוב מונה ארבע: מהו דתימא. (ו) הא האי דקאמר
אלא אבתראה נקט: דיתון
ושוב משמע כאילו אמר ושוב ליהוי עלי נזירות כי הנך דאמרינן והויין להו שית קמשמע לן: סומכוס אומר. הריני נזיר הן חייב בנזירות
ב' אם אמר הריני דיתון
(לעיל ז.) סומכוס אומר
ב' דיתון שאין לו אלא
אחת ואם אמר הריני נזיר דיגון מונה ב' טריגון מונה ג' טטרגון מונה ד' פונטיגון מונה ה' שכן מונין בלשון יון ואשמועינן דבכל לשון יכול
הן אחת כו'.
ב' זויות סריתון ג' זויות
אדם לקבל עליו נזירות : בית עגול. שאין לו זויות או בית דיגון שאין לו אלא שתי זויות או טריגון שאין לו אלא שלשה או פונטיגון
פרטיתון ד' זויות: קיר
שיש לו חמש זויות אין מטמא בנגעים טטרגון שיש לו ארבע זויות מטמא: מ"ט למטה הוא אומר קירות. ואם פשה הנגע בקירות הבית:
קירות הוה מצי למכתב
קיר וכתיב קירות והנה
ולמעלה הוא אומר. והנה הנגע בקירות הבית מדהוה ליה למיכתב בתרוייהו קיר דמשמע חד (ז) וכתב קירות דמשמע תרי אלמא ד' בעינן
הנגע בקירות הבית והנה
אלא הני דכתיב בהו לישני יתירי קחשיב: הדרן עלך כל כנויי
כדמדכר להו בלישנא דקרא. ומראיהן שפל מן הקיר לא קא חשיב
פשה הנגע בקירות הבית
דיגון שתים.
ומראהו שפל מן הקיר לא
(רשב"ם ב"ב
דריש דלגופא איצטריך
קסד:) בית עגול. (שם) דיגון.
ותימה דהא דרשינן מקירות איזה קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זויות וי"ל דאי לא אתא אלא לדרשא דהכא לכתוב
(שם) טריגון. (שם) פינטיגון. (שם) טטרגון. (שם)
ד' פעמים קיר ומדכתיב קירות דרשי' מניה איזהו קיר שהוא כקירות וליכא למימר דכולא להך דרשא איצט' וי"ל דא"כ בחד
מאי טעמא. (שם) למעלה הוא אומר קיר קירות.
קירות סגי: סליק פרקא
(שם) הרי כאן ארבע.
(שם) הדרן עלך כל כנויי