הריני נזיר פרק שני נזיר
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הריני
הריני נזיר מן הגרוגרות וכו' בש"א נזיר. דכיון דאמר הריני נזיר
נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה בש"א נזיר. כל דין נזירות
א א
א)
❖
ב) ג)
חל עליה נזירות וכי הדר ואמר מן הגרוגרות ומן הדבילה
עליו ונהי דנחית לפרושי ולא פירש מיוצא מגפן היין ובגמ'
ד)
לא אמר כלום: ובה"א אינו נזיר. דכיון דאמר מן הגרוגרות לא שייך
מפרש טעמא. בתוספתא כינויי כינויין בש"א נזיר ובה"א אינו
ה)
שום נזירות בגרוגרות ודבילה: א"ר יהודה אף ב"ש לא אמרו. שיהיה
נזיר איזה כינויי כינויין האומר הריני נזיר מן הדבילה ולמה קרי ליה
ו)
1
תורה אור השלם
ז)
בו שום נזירות כלל (ב) אלא לפי מה
כנויי מה שייך דבילה בנזירות וי"ל
ח) ט)
1. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה
אמר
דבירוש'2 קרי לדבילה תירוש: ר'
שאמרו שחוששין לדבריו בזמן שאומר
י)
יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים
יהודה אף כשאמרו ב"ש לא אמרו
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה
כ)
בש"א נזיר ובה"א א אינו נזיר אמר
וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
❖
❖
במדבר ו ד
אלא באומר הרי עלי קרבן. רבי יהודה
והרי הן עלי קרבן כלומר שאסורין עליו
רבי יהודה אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא
כקרבן שיהיה נדור מלאכול מהן אבל
פליג אתנא דמתניתין אליבא דב"ש
באומר הרי הן עלי קרבן: גמ' הריני נזיר
משום נזירות אין חוששין בו כל עיקר:
וקאמר דלא הוי נזיר לדין נזירות כיון
הגהות מהר"ב
נוסחת הריב"ן
מן הגרוגרות ומן הדבילה ב"ש אומרים נזיר
גמ' ולדברי ב"ש אמאי הוי נזיר.
דלא נדר מאשר יוצא מגפן היין אלא
רנשבורג
ואמאי 1 מכל אשר יעשה מגפן היין אמר
נדור הוי מן הגרוגרות ומן הדבילה
בתמיה. מכל אשר יעשה מגפן היין אמר
א] תוס'
רחמנא ב"ש סברי לה כר"מ דאמר אין אדם
רחמנא דליהוי נזיר אבל מגרוגרות
כאילו אמר הרי הן עלי כקרבן וא"ת
ודבילה דלאו מגפן היין הוא לא: ב"ש
מוציא דבריו לבטלה וב"ה סברי לה כרבי
והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נזיר3
אית להו כר"מ דאמר אין אדם מוציא
וי"ל דנזיר לשון הפרשה וכאילו אמר
יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס והאי
ב] ד"ה
דבריו לבטלה. ערך כלי עלי אדם
הריני פרוש מן הגרוגרות וא"ת והא
(ג)
נדר ופתחו עמו הוא (א) ובית שמאי נמי נדר
יודע שאין ערך לכלי וחייב בכל
בנדרים מוכח לרבי [יהודה]
ופתחו עמו הוא אלא ב"ש סברי לה כרבי
דמי ערכו אף ה"נ כי אמר הריני
אמר קרבן לא הוי נדר בקרבן עד
4
מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה
שיאמר כקרבן בכ"ף וי"ל דה"מ כשלא
נזיר מן הגרוגרות יודע הוא שאין נוזרין
❖
וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר כי קאמר
מן הגרוגרות ואין מוציא דבריו לבטלה
אמר עלי אלא ככר זה קרבן אבל כי
מן הגרוגרות ומן הדבילה לאיתשולי הוא
אמר ככר זה עלי קרבן א"צ לומר כ"ף:
ומקבל עליו נזירות גמורה: וב"ה. דאמרי
אין אדם מוציא דבריו לבטלה. נחלקו
דקאתי וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה
אינו נזיר סבירא להו כרבי יוסי דאמר
הגהות הב"ח
במס' תמורה בפ' כיצד מערימין
בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בערכין בהאומר ערך
(א) גמ' ולבית
כלי עלי דאין ערכין לכלי רבנן פטרי
דבגמר דבריו אדם נתפס וכיון
(ב) רש"י
בנזירות ובית הלל סברי כר"ש דתנן ור"ש
בזמן
ליה מכלום ור"מ פליג ואמר אדם יודע
דאמר בגמר דבריו מן הגרוגרות ומן
פוטר שלא התנדב
כדרך המתנדבים
❖
שאומר הריני נזיר מן
שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים
הדבילה תפוס לשון אחרון ולא חיילא
הגרוגרות ומן הדבילה
מתני'
ונותן דמי הכלי להקדש לפי שאין אדם
עליה כלל. וא"ת הא אמר ר' יוסי דאף
אלא שאמרו שחוששין
לדבריו לפי מה שאומר
מוציא דבריו לבטלה וה"נ אדם יודע שאין נזירות בגרוגרות וגמר ואמר
בגמר דבריו אדם נתפס ומדקאמר אף ליהוי נזיר משום דתפוס לשון
פי' הרא"ש
הרי
לשם נזירות יין וב"ה סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס
ראשון הא ל"ק דהיכא א"ר יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס כגון
הריני נזיר מן הגרוגרות
שהיתה לו בהמת חולין ורוצה להמיר אותה על שתי בהמות קדשים
והאי נדר ופתחו עמו הוא דר' יוסי בהאומר הרי זו תמורת עולה תמורת
בש"א ה"ז נזיר בגמ' מפרש
5
(ג) ד"ה
טעמא אמר ר"י אף כשאמרו
שלמים תרעה עד שתסתאב ותמכר וחצי דמיה לעולה וחצי דמיה
שלפניו אחת עולה ואחת שלמים ואמר זו תמורת עולה ותמורת שלמים
דהאומר
ב"ש לא אמרו אלא באומר
לשלמים וה"נ בגמר דבריו שאמר גרוגרות נתפס וכיון שאין נזירות
דכיון דאפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים תמכר ויביא בדמי
זה דמיו
(הריני לי) [הרי הן עלי] קרבן
בגרוגרות לא הוי נזיר ואע"ג דבתחלה אמר הריני נזיר חזר בתוך כדי
חציה עולה ובדמי חציה שלמים אמרינן דאף בגמר דבריו אדם נתפס
דלא נחלקו ב"ש וב"ה לענין
(ד)
נזיר דמודה ב"ש דלא הוי
דבור ואמר מגרוגרות ובגמר דבריו אדם נתפס כאילו נדר ובתוך כדי
שכן היתה כוונתו מתחלה לכך לשם עולה ולשם שלמים אלא שלא היה
נזיר ולא נחלקו אלא באומר
דבור מצא פתח לו וחרטה דכיון שנדרו ופתחו עמו לא חל כלל וא"ת
יכול להוציא את שניהם מפיו בבת אחת ואמר בזו אחר זו אבל גבי נזירות
בלבי היה שיהיו הגרוגרות
עלי קרבן ב"ש סברי דהוי
והאמר ר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס הוי פי' אף בגמר דבריו אדם
ליכא למימר הכי הוה ליה האי נדר ופתחו עמו שלא הזיר אלא מן
6
נדור מן הגרוגרות וב"ה סברי
נתפס והוי תמורת עולה ותמורת שלמים וה"נ נתפוס לשון ראשון נמי
הגרוגרות והואיל דלא חייל עליה נזירות בגרוגרות אין בדבריו כלום
דלא הוי נדור ות"ק סבר
ואינו נזיר כלל: ולב"ש נמי. כיון דהאי נדר פתחו עמו אמאי הוי
דקאמר נזיר ויהיה נזיר מיין ונזיר מן הגרוגרות וי"ל דהכי מפורש
(ד) ד"ה
(ה)
ט)
7
אפילו אם אמר בלבו היה
הוי נזיר כיון שהוציא נזיר
בתמורה היכא דדבריו סותרין זה את זה וליכא למימר דסיפא
נזירות כלל הא פתחו עמו דאינו רוצה להיות נזיר אלא מן הגרוגרות וכל
8
התם דליכא
מפיו ונדור לא הוי אע"ג
היכא דפתחו עמו אפילו ר"מ מודה: אלא ב"ש סברי לה כר"מ. ומש"ה
לפרושי תחלת דבריו קאתי הלכך חיילי ב' הלשונות לר' יוסי והוי תמורת
(ה) ד"ה
דאמר דלהא איכוין דדברים
עולה ותמורת שלמים אבל במתני' איכא למימר דסיפא לפרושי רישא
כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר ודאי והאי דלבתר הכי אמר מן
הוא (ו) ד"ה
שבלב אינם דברים הואיל
והוא משנה מה שהוציא מפיו
כלומר (כיון) האי דקאמר נזיר לאו מיין קאמר אלא מגרוגרות והלכך
הגרוגרות לאיתשולי הוא דקאתי דקאמר כשנזרתי לא נזרתי אלא מן
סברי
ולב"ה לא הוי לא נזיר ולא
גמר דבריו עיקר הן ליתפס בהן ולא בתחילת דבריו ובהכי מתיישב לי
הגרוגרות ומיהו ז) אפ"ה מותר ביין דב"ש סברי אין שאלה בטעות
(ז) ד"ה
נדור. ואמאי בני הישיבה היו
דלא תקשה מדר' יהודה אדר' יהודה דר' יהודה אית ליה במתני' דנזיר9
להקדש ולא לטעות בנזירות דכהקדש דמי כדכתיב קדוש יהיה גדל פרע
ב"ש סברי
תמיהים היאך הוי נזיר לב"ש
הא כתי' מכל אשר יעשה
: וב"ה סברי. כיון דלא הזיר כשאר הנוזרין שאין נוזרין אלא
הוי מגרוגרות ולא נזיר מיין אפי' לב"ש ואמאי והא שמעינן ליה לרבי
ומתניתין קתני
מגפן היין: כר"מ דאמר אין
מן היין אין שום נזירות חל עליו דאית להו כר"ש דתנן כו' לבסוף
יהודה דפליג אדרבי יוסי בההיא דתמורה וקאמר תפוס לשון
לב"ה אינו נזיר אבל נדור
אדם מוציא דבריו לבטלה
קתני לה: מתני' דקתני לב"ה דאפי' נדור לא הוי: ב"ש. דסברי
מיהא הוה ולישנא
ראשון ה"נ נתפוס לשון ראשון וליהוי נזיר מיין אלא ודאי דוקא בתמורה
בערכין פ' האומר משקלי עלי
(ו)
ח)
אחרינא אמרי לה ר' נתן
קא' ר"מ האומר ערך כלי זה
פליגי דהדברים סותרין זה את זה וליכא למימר דדיבור האחרון מפרש
נדור מן הגרוגרות ונזיר מן היין סברי להו כר"מ דאמר אין אדם מוציא
אומר כו' דאפילו נדור
עלי או ערך פחות מבן חדש
אבל הכא ודאי דאיכא למימר דלפרושי קאתי י"ל דודאי דלפרש בא ולומר
דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר ה"ז נזיר והוי נמי נדור מן הגרוגרות
לא הוי
נותן דמים ומפרש טעמיה
❖
דסברי לה כר' יהודה דאמר שאוסרין עליו כקרבן ומתני' קתני דב"ש
לאו איין נדרתי וניחא נמי דלא קאמר דב"ש סברי כר' יהודה דאמר
משום דאין אדם מוציא
דבריו לבטלה יש לנו לומר
סברי נזיר ותו לא: ובה"א נדור. מן הגרוגרות ודבילה ואינו נזיר מן
תפוס לשון ראשון עיקר להכי הוי נזיר מיין אלא ודאי לא שייכא ההוא
שטעה וכסבור היה שיש נזיר
היין משום דנדר ופתחו עמו הוא ומתניתין קתני דבית הלל אומרים
פלוגתא להכא וא"ת ואמאי קאמר ב"ה כר' יוסי לימא דסברי ב"ה כרבנן
בכה"ג: כר' יוסי דאמר אף
הגהות התוספות
בגמר דבריו אדם נתפס גבי
אינו נזיר דבין לרבי יהודה בין לתנא קמא דידיה אליבא דבית הלל אינו
דר"מ בערכין דאמרי אדם מוציא דבריו לבטלה וי"ל דלא ניחא
1. 2.
ה"ז תמורת עולה תמורת
נדור ואינו נזיר: לישנא אחרינא אמרי לה כו' (ז) נדור ואינו נזיר.
ליה לאוקמי ההיא פלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דב"ש וב"ה דא"כ ר"מ
שלמים דקאמר ר' יוסי תרעה
ותנא קמא דר' יהודה אמר דנזיר אליבא דב"ש והיינו דלא כרבי נתן:
כב"ש להכי קאמר ב"ה כר' יוסי ומעתה אפילו א] דערכין יכול לסבור
3. 4.
עד שתסתאב ויביא בדמיה
5.
חציה עולה וחציה שלמים
דב"ה דמתני' מטעמא דקאמר דבגמר דבריו אדם נתפס וא"ת ולר"מ
אמר
6.
דכיון דמתחלה היה בדעתו
מ"ש דבערך כלי מתחייב דמים מטעם דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לעולם וי"ל דלא דמי דהתם נהי דאין שייך ערך לכלי דמים מיהא שייכא ביה
7.
לומר שתיהן חייל שתיהן
ואדם זה נתכוון ליתן להקדש מה שיוכל הלכך נותן דמיו וקרי להו ערך לדמי הכלי משום דערך האדם נמי הוי דמים להכי קרי דמי כלי ערך אבל
הכא נמי מתחלה היה דעתו
8. 9.
לומר הריני נזיר מן הגרוגרות
גרוגרות לא שייך בהן לשון נזירות כלל וע"כ הוציא דבריו לבטלה וה"ק הריני נזיר ולא מיין אלא מגרוגרות וסיפא לפרושי תחילת דבריו קאתי
01.
הלכך לאו כלום קאמר: לאיתשולי קאתי. לאו דוקא לאיתשולי דהא לא בא לשאלה אלא מתחרט וחוזר בו כאדם שבא לשאול לחכ' על נדרו מחמת
והוי נדר ופתחו עמו עם הנדר
אמר פתח של היתר וגלה
חרטה שהחכם מוצא לו פתח וחרטה והוי נדר טעות ובטל: אין שאלה לנזירות. דנזירות כהקדש דכתיב קדוש יהיה גדל פרע וא"ת תיפוק ליה
לנו שאין בדעתו לידור כלל
❖
11. 21.
כי אמר דברי' שאינן כי אין
ב]דאין בו חרטה ותירץ (דשניהם) [דס"ל] דשני01 הכא דתוך כדי דיבור הוא ואין צריך חרטה וב"ש י)דהקדש טעות הוי הקדש ולהכי לב"ש לא מהני
נזיר מן הגרוגרות: ולב"ש
ביה שאלה וה"נ לא מהני שאלה בנזיר דאקרי קדושה דכתיב קדוש יהיה וא"ת ומה לו להאריך כל כך ולחזור ולומר ב"ש כר"מ סבירא להו כי פריך
נדרו ופתחו עמו. דנהי דאית
ליה מעיקרא ולב"ש נדר ופתחו עמו הוא לישני ליה לאלתר ב"ש לטעמייהו דאין שאלה כו' וי"ל דסד"א דלא אמרינן ב"ש כר"מ ס"ל וחזר בו
להו דאין אדם מוציא דבריו
11
21
מוסף רש"י
לבטלה מ"מ מה שהוציא
משום האי קושיא שהקשה הש"ס וא"כ שוב אין יכול לתרץ ולומר דקסבר דאין שאלה דלא אמרינן אין שאלה אלא היכא דחל הקדש רגע אחד שוב
הריני נזיר מן הגרוגרות
מפיו מן הגרוגרות מאי קא
אין מועיל בו שאלה אבל הכא נדרו ופתחו עמו הוא ולא חל עליה נזירות אפילו רגע אחד להכי חוזר ואומר בית שמאי כרבי מאיר דאמר אין
ומן הדבילה.
עבדת ובמאי דיינת ליה דלא
דמי לאומר ערך כלי ופחות
אדם מוציא דבריו לבטלה והרי חל הנדר רגע אחד וכי אמר מגרוגרות הוה ליה כבא לאיתשולי (וכל שכן) דאין שאלה להקדש:
כ)
(מנחות קג.)
ובית
מבן חדש עלי דהתם מתוך
הלל כרבי שמעון דפוטר שלא התנדב כדרך הנודבים. לקמן מייתי פלוגתא הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטין ור"ש
שאין אדם מוציא דבריו
(שם פא: מכת"י)
פוטר לבטלה מתרצינן לדיבוריה
בית שמאי אומרים נזיר.
(שם קג.)
דערך דקאמר היינו דמים אבל הכא מן הגרוגרות דקאמר דיינינן (דמאס) [דסתר] לי' ומשני מתוך שאין אדם מוציא דבריו לבטלה
(שם פא:) (שם מכת"י) ובית הלל אומרים אינו נזיר.
מראשית דבריו דאמר הריני נזיר הוי נזיר ומה שאמר מן הגרוגרות דיינינן ליה בחזרה שרצה למצוא פתח שאלה לנדרו כאדם
(שם) בגמר דבריו אדם נתפס.
המתחרט על נדרו ובא לפני חכם ופותח בפתח של חרטה לשאל על נדרו גם זה נתחרט בתוך כדי דיבור ואמר דבר שיהא ניכר
בזה שסותר מה שאמר הריני נזיר ולא אזלינן בתר סיפא דמילתי' דב"ש לטעמייהו דאמר לקמן [ברפ"ה] דהקדש בטעות הקדש
דילפינן מתמורה הלכך לא שייך בה שאלה וה"ה חזרה וכן נמי בנזיר דכתיב ביה קדוש יהיה ואף בתוך כדי דיבור אין יכול
(פסחים נג:) נדר ופתחו עמו הוא. (מנחות פא: מכת"י)
לחזור בו הלכך הוי נזיר: וב"ה סברי כר"ש גבי הרי עלי מנחה מן השעורים דקאמר פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים הכא נמי
(שם קג.) אין שאלה בהקדש. (נדרים עח.)
(ב"ב קכ:) ור' שמעון פוטר.
(פסחים נג:)