ט:
הריני נזיר פרק שני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר הרי עלי מנחה להביא קמח מביא סולת. או שאמר הרי עלי מנחה
פוטר וא"ת למה הוצרך לומר ב"ה כר"ש לימא ב"ה לטעמייהו דאמרי
ב א
א) ב)
ג)
בלא שמן ולבונה כו': מי לא אמרי ב"ש. דאע"ג דלא קביל להיות נזיר
יש שאלה להקדש וי"ל משום דאכתי לב"ה נהי דנזיר מיין לא הוי נדור
ד)
מיהא ליהוי מן הגרוגרות להכי קאמר כר"ש דפוטר לגמרי שלא התנדב
אלא מן הגרוגרות הוי נזיר מן היין הכא נמי כי אמר מן השעורין מייתי
❖
ג ב ג
לה מסולת של חיטים כהלכתה: ור' יוחנן אמר אפילו תימא דברי הכל.
כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור מן הגרוגרות הל"ל בלשון קונם
כדרך הנודרים: ב"ש סברי כר"מ.
❖
דאפי' ב"ה מודו בהא דיביא מן החיטים
נוסחת הריב"ן
דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה
אע"פ שלא התנדב אלא מן השעורים
מתני' דלא כי האי תנא דתניא רבי נתן אומר
להכי הוי [נזיר וכרבי יהודה] דמתני'
כגון שאמר לכך התנדבתי שעורין
בש"א נדור ונזיר וב"ה אומרים א נדור ואין
מוסף רש"י
דאמר נדור הוי וב"ה סברי כר' יהודה
שהייתי סבור שמביאין מנחה מהן אבל
נזיר ב"ש סברי לה כר"מ וכר' יהודה וב"ה
מן הגרוגרת ומן
אילו הייתי יודע שאין נודרין אלא חיטין
דמתני' דנדור מיהא הוי ודלא כר"ש
הדבילה הוי נזיר.
סברי לה כרבי יוסי לישנא אחרינא אמרי
ב"ש
דפטר לגמרי: כר' יהודה. ונדור
לא נדרתי שעורין הלכך גמר
(ב)
לה רבי נתן אומר בית שמאי אומרים נדור
❖
מיהא הוי וב"ה כר"ש ואפילו נדור לא
בנפשיה לאיתויי מידי דבר חיובא להכי
הוי: יביא מן החיטין. שאין מנחה
ואינו נזיר ובית הלל אומרים לא נדור ולא
יביא מן החיטין: אלא בזמן שהתנדב
(לעיל ט.)
נזיר ב"ש כרבי יהודה וב"ה כר"ש תנן התם
מן השעורין. דהתם הוא הואיל ומנחת
באה שעורין אלא א] דחוטא ומנחת
הגהות הב"ח
יביא
קנאות: עשרון שלם. שאין מנחה
האומר הרי עלי מנחה להביא מן השעורים
סוטה ומנחת העומר מן השעורים
(א) גמ'
קמייתי להו דממינו קרב לגבי מזבח
פחותה מעשרון והוי טעמא דכולהו:
❖
יביא מן החיטים קמח יביא סולת שלא בשמן
1
אפי'
(מנחות פא:)
לאו אמרי ב"ש מן הגרוגרות ומן
אימא
להכי הוא דאמר דחל עליה נדבת
ולבונה יביאנה בשמן ולבונה חצי עשרון
(ב) רש"י
הדבילה הוי נזיר. אע"ג דגרוגרות לא
מנחה ויביא מן החיטים: אבל אמר
יביא עשרון שלם עשרון ומחצה יביא שנים
כיון
פי' הרא"ש
מנחה מן העדשים. שאין במינו
שייכי לנזירות כלל מטעמא דפרישית
דגמר נפשיה (ג) ד"ה
ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים
ב
דמביא
לעיל משום דאין אדם מוציא דבריו
קרב לגבי מזבח לא מייתי ולא כלום:
לא נדר כדרך הנודרים
(ד) ד"ה
מאן תנא דכי אמר הרי עלי מנחה מן
שאין נזיר מן הגרוגרות:
מכדי חזקיה כמאן מוקי לה למתניתין.
לבטלה ה"נ מן השעורין אע"ג דלא
דאם
בש"א נדור ונזיר פי'
השעורים מביא מן החיטים אמר חזקיה
דמנחות כבית שמאי: והא עדשים
שייכי שעורין למנחה יביא חיטין דאין
נמי כי אמר מן
נדור או נזיר אם אמר
העדשים מייתי מן
אדם מוציא דבריו לבטלה: במחלוקת שנויה $ וב"ש היא לאו אמרי ב"ש
לא היה בלבי לנזיר'
לגבי מזבח כגרוגרות לגבי נזיר דמו.
החיטים דתני
באומר אילו הייתי יודע כו'. בבי"ת
אלא שיהו עלי קרבן
וכי היכי דהתם אמרי בית שמאי דהוי
כי אמר מן הגרוגרות ומן הדבילה הוי נזיר
הוי נדור ואם לא אמר
נזיר הכא נמי כי אמר מן העדשים
גרסי' באומר כלו' באומר
כלום הוי נזיר דסבר כר"מ
הכי נמי כי אמר מן השעורין מביא מן
דאית (ה) ד"ה
וכר' יהודה וב"ה סברי
יביא מן החיטין: הדר ביה חזקיה.
בפירוש אילו הייתי יודע שאין נודרים
החיטים ורבי יוחנן אמר אפילו תימא דברי
כרבי יהודה דמתיר אליבא
דאמר לעיל ב"ש היא דלא אמרי ב"ש
שעורין כו' אבל טעיתי לומר דנודרין
קתני למתניתין
דב"ש והיינו דלא כת"ק
הכל ג באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין
מן הגרוגרות הוי נזיר אלא טעמא
שעורין כמנחת חוטא ב] וקנאות ולולי
(ו) ד"ה
ודלא כר' יהודה: קמח
כך לא נדרתי כך אלא כך אמר חזקיה לא
מיבעיא כי
יביא סולת קמח שאינו
זה הייתי נודר חטים להכי מייתי חטין
דמוקי לה כב"ש דסבר לה כרבי נתן
(ז) ד"ה אפילו
מנופה יביא סולת מנופה.
שנו אלא שאמר מן השעורים אבל אמר מן
כלישנא בתרא דאית להו לב"ש דנדור
וכן בקמח טעה במנחת קנאות ג] ובשמן
יביא שמן ולבונה שאין
העדשים לא מייתי ולא כלום מכדי חזקיה
ובלבונה וכן בחצי עשרון לא ידע שצריך
ואינו נזיר כר' יהודה דאמר באומר הרי
הואיל
מנחת נדבה בא בלא
להביא עשרון שלם: לא שנו אלא מן
ודאי
שמן ולבונה: חצי עשרון
כמאן מוקים לה למתני' כבית שמאי והא
הן עלי כקרבן דגרוגרות ודבילה כולהו
יביא עשרון שאין מנחה
השעורים. דמצי למיתלי בטעות כיון
בני נדר נינהו וכי היכי דלהלן אמרי
❖
עדשים לגבי מנחה כגרוגרות לגבי נזיר דמו
בא פחות מעשרון חוץ
ב"ש דהוי נדור משום דבני נדר נינהו
דאיכא אוחרי דהויין משעורים אבל מן
ממנחת חביתין: באומר
וקאמרי בית שמאי הוי נזיר הדר ביה חזקיה
אילו הייתי יודע שאין
הכא נמי כי אמר מן השעורין הואיל
עדשים לא מייתי כלום דליכא למיתלי
ואמאי הדר ביה אמר רבא מתני' קשיתיה
נודרים כך וכו' ואיכא
גליון הש"ס
דבני הקרבה נינהו במנחת העומר
בטעותא דליכא של [עדשים]:
למימר שטעה לפי שיש
מאי איריא דתני מן השעורים ליתני מן
מכדי חזקיה כמאן מוקי לה מתני'.
גמ' וב"ש היא.
מנחה באה שעורים מנחת
ובמנחת סוטה להכי הוא דאמרינן
העדשים אלא סבר חזקיה כי קאמרי ב"ש
העומר ומנחת קנאות אבל
דמביא מן החיטין: ואמאי הדר ביה.
דמנחות כב"ש כו' ואומרים
במתני' במאי איכא למטעי
התם כרבי יהודה ורבי יוחנן אמר אפילו מן
ב"ש דהוי נזיר מטעם דאמרי' אין אדם
חזקיה מההיא לוקמא כמעיקרא כת"ק
דלא שייך כלל גרוגרות
העדשים והא רבי יוחנן הוא דאמר באומר
לנזיר: אבל אמר מן
מוציא דבריו לבטלה א"כ אפי' עדשים
דאמר האומר מן הגרוגרות הוי נזיר
נייתו חיטין: הדר ביה חזקיה מההיא.
העדשים לא אמר כלום
גמור אע"ג דנזיר אין אסור בגרוגרות
אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא נדרתי
דבהא לא טעי איניש דאין
ולוקמא למתניתין דמנחות באומר הרי
פי' ממאי דאוקי לה מתני' דמנחות
מנחה באה עדשים: הדר
כך אלא כך לדבריו דחזקיה הוא דקאמר את
ביה חזקיה לגבי ר' יוחנן
עלי עדשים (ג) מביא מן החיטין אע"ג
כב"ש ומוקי לה כרבי יוחנן ובאומר:
מ"ט קא הדרת בך משום דלא קתני מן
מתניתין קשיתיה כו' ליתני מן
ה"ג לתני מן העדשים
דעדשים אינן ראויים לגבי מזבח מידי
ול"ג קסבר חזקיה ב"ש
העדשים דלמא לא מיבעיא קאמר לא מיבעי'
העדשים. כלומר אי
דהוי אגרוגרות לגבי נזיר דהוי נזיר
כר' יהודה ובמנחות פ'
❖
כי אמר מעדשים דמייתי מנחה מעלייתא
המנחות ל"ג ליה והכי
גמור: מתניתין. דמנחות קשיתיה
מתניתין כבית שמאי ומטעם דאין
גריס התם אלא ש"מ
דאיכא למימר מיהדר הוא דהדר ביה ותפוס
אם איתא דלית להו לב"ש נדור
אדם מוציא דבריו לבטלה ליתני עדשים
(ד)
משום דטעי הוא בשעורים
לשון ראשון אלא כי אמר מן השעורין ודאי
הגהות מהר"ב
ואינו נזיר דלא סבירא להו כר' יהודה
דהוי רבותא טפי:
טעי בעדשים לא טעי
(א)
התם
ויש לישב גירסת הספרים
ג) משום טעותא הוא ובאומר
דהכי קאמר אי קדשה כמנחת העומר
דאמר באומר הרי הן עלי קרבן
רנשבורג
דגרסי אלא קסבר חזקיה
דגרוגרות ודבילה בני נדר נינהו אלא
אילו הייתי יודע הלכך כי
או
א] תוס'
כר' יהודה ומוקי למתני'
אמר שעורים איכא למימר דטעה דיש מנחה באה שעורים אבל בעדשים
נזיר הוי וכי היכי דלהלן אמרי ב"ש דכי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות הוי
כר"ש והכי פי' הדר
ביה חזקיה ממאי דאוקי
ליכא למיטעי דאין מנחה באה מהם כלל ולא גרס הכא בספר קסבר
נזיר מן היין גבי מנחות מאי איריא דאמר מן השעורין דהוי דבר הראוי לגבי
מתני' כב"ש אליבא דת"ק
חזקיה בית שמאי כר' יהודה ובמנחות פ' המנחות והנסכים
מזבח ליתני מן העדשים דהא עדשים לגבי מזבח כגרוגרות לגבי נזיר
דאמר הוי נזיר דא"כ אפי'
מן העדשים נמי: אלא
דמי אלא מתני' דמנחות כב"ש ולא תני בה מן העדשים אלמא דלא
לא גרסינן ליה והתם גריס אלא ש"מ משום דהוא בשעורים טעי
סבר כר' יהודה דאמר
הוי טעמא דיביא מן החיטין אלא משום דהתנדב מן השעורין דבני
בעדשים לא טעי ורבי יוחנן אמר [כו']2: ד] דאיכא למימר מיהדר הוא
פליגי וכי היכי דמן
דקמיהדר ביה. דדיבור האחרון סותר הראשון דכשאמר מנחה משמע
הקרבה נינהו ודכוותה נמי גבי נזיר כי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות
ב] ד"ה
הגרוגרות ומן הדבילה
הוי נדור ומפרשי' דבעי
מנחה כשרה מסולת וכי הדר אמר מעדשים הדר מדיבור ראשון ותפוס
לא הוי נזיר אלא נדור משום דבני נדר נינהו לב"ש אית להו כר'
לשון ראשון: אלא כי קאמר מן השעורין ה"ק לא בא לסתור דבריו
למימר שיהא מופרש מהן
יהודה ומתני' דמנחות כב"ש ולא כב"ה כלל (כלל) דאי כב"ה הא אמרי
משום דשייך בהו איסור
ראשונים דאמר הרי עלי מנחה [אלא] לפרש ולומר (כיון) שאמר3 מן
דאפילו נדור לא הוי משום דבלשון נזירות קא נדר הכא נמי כי אמר מן
ג] בא"ד
נדר ה"ה נמי הרי עלי
מנחה מן השעורים יביא
השעורים לא יביא מן החיטין שלא התנדב כדרך המתנדבין: ור' יוחנן
השעורין ואפשר4 ליקדוש ד)במנחת העומר ובמנחת סוטה תיקדוש ואי לא
חטים כיון דיש מנחה
אמר אפילו מן העדשים. יביא מן החטין: והא א"ר יוחנן כו'.
אפשר לה ליקדוש במנחה לא יתחייב במנחה אחרת קמשמע לן דמייתי
דבאה שעורי' אבל אמר
ד] ד"ה
חיטין ולעולם כבית שמאי ומשום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה:
וכדמוקים לה בכגון דקא טעי אלמא דבמידי דטעי בה כגון שעורין
מן העדשים לאו כלום
קאמר דאין מנחה באה
משום דבני הקרבה נינהו (ה) [קא מוקי] מתני' דמנחות אבל לא
פרה
עדשים אבל לב"ה כי היכי
בעדשים דאע"ג דאמר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא משגחינן ביה דסתמא דמילתא דבשעורין הוא דקא טעי אבל לא בעדשים: לדבריו
❖
דמן הגרוגרות לא הוי
דחזקיה. קא"ל ר' יוחנן והכי קא"ל מ"ט הדרת בך משום דלא קתני ביה עדשים: דלמא לא מיבעיא קאמר. דלא תימא דכי אמר מן העדשים
נדור ה"ה מן השעורים לא
(ו)
יביא חיטים והא דר' יוחנן
דמייתי מנחה מעלייתא משום דאיכא למימר דכי אמר הרי עלי מנחה מנחה מעלייתא קבל עילויה והא דאמר בתר הכי מן העדשים משום דקא
הוא דאמר באומר אילו
הגהות התוספות
בעי למיהדר ביה קאמר דמידע ידע דמן העדשים אין מביאים כלום והרי לפטור עצמו קאמר ותפוס לשון ראשון ויביא מן החיטין: אלא
(ז)
הייתי יודע וכו' ובעדשים
1. 2.
כי אמר מן השעורין. ודאי דלית לך למימר הכי דהואיל ובמינו קריבין דלהקריב קאמר והכי קאמר אם אפשר דקדשה כמנחת העומר
לא טעו אינשי כי היכי
דלב"ה מן הגרוגרות לא
וכמנחת
3. 4.
הוי נדור ונזיר אפילו אי
אמר אילו הייתי יודע וכו': לא מיבעיא מן העדשים
דמייתי מנחה מעלייתא דליכא למימר שהיה דעתו
לומר
מתחלה מן העדשים אלא ודאי
מתחלה נתכוון לומר מנחה
מעליתא ומהדר קא