הריני נזיר פרק
שני נזיר
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הריני
מתני' אמרו חכמים. כיון דשיכורה היא ואינה זקוקה לשתיה נראין
נזיר ממנו. פי' נזיר מן הכוס הרי זה נזיר פי' כל דין נזירות
ד א
א)
עליו: מעשה באשה אחת ואמרו חכמים לא נתכוונה
ב)
הדברים שלא נתכוונה זו לקבל עליה זה לשם נזירות אלא לומר יאסר
ג) ד)
עלי כוס זה כקרבן ואינה אסורה אלא בכוס יין זה בלבד: גמ' וכ"ת.
זו אלא לומר הרי עלי כוס זה כקרבן. ולא נאסרה אלא באותו כוס בלבד
ה ב
ה) ו)
ואם
ובגמ' פריך מעשה לסתור: שכור הוא הוה כאומר עלי בקרבן.
אי לאו (א) דנתכוונה לקבל עליה נזירות אלא להיות נידורה ממנו לימא
❖
ו ג
ז)
ז ד
הכי בהאי לישנא הרי הוא עלי קרבן
פי' שדרך בני אדם להפציר בשכור
ח ה
מתני' מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר
להכי הוא דלא אמרה הכי דסברה אי
שישתה ועתה אינו רוצה לשתות ואומר
❖
ט ו
א
נוסחת הריב"ן
אמינא הכי סבירא להו שלא אסרתי
נזיר הוא לסלקם מעליו שאם לא יאמר
ממנו ה"ז נזיר מעשה באשה אחת שהיתה
עלי אלא כוס זה בלבד ומייתו לי כוס
נזיר הוא ירא שיביאו לו כוס אחר לכך
שיכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני
הגהות התוספות
אחרינא ואמרי לי אשתי וקא מצערין לי
אומר נזיר לסלקם לגמרי מעליו אבל
נזירה ממנו אמרו חכמים ב לא נתכוונה זו
דשתויי אנא ולא מצינא למשתי לי
כשאינו שכור אין דרך להפצירו ולכך
1. 2.
אלא לומר הרי הוא עלי קרבן: גמ' מעשה
3.
ג) אימאלהו בהאי לישנא דפסיקנא להו
אומר דנזיר מכולהו ומעשה נמי באשה
4.
אחת וכו': על מנת שאשתה ביין
לסתור אמרת רישא הרי זה נזיר והדר תני
מילתא דהואי אסירא נמי בכסא אחרינא
5.
מעשה באשה אחת אלמא בהאי הוא דאסור
כו' ה"ז נזיר ואסור בכולן. איכא למ"ד
ותו לא מייתין לי. ומעשה נמי באשה כו':
6. 7.
8.
מתני' הריני נזיר על מנת שאהא
הא יינא אחרינא שרי חסורי מיחסרא והכי
בגמ' משום דהוי מתנה על מה שכתוב
שותה יין. וקיבל עליו את השאר:
בתורה [דכי אמר] הריני נזיר הוי נזיר
קתני מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו
הרי זה נזיר ואסור בכולן. שכל דקדוקי
לכל מילי וכי מטיל בה תנאי אין בתנאי
הרי זה נזיר ואם שיכור הוא ואמר הריני נזיר
נזירות עליו: אבל אם אמר יודע אני
כלום ואפי' ר"ש מודה ברישא כההוא
❖
ממנו אינו נזיר מ"ט כמאן דאמר הרי עלי
איני
שיש נזיר. בעולם ואיני יודע שנזיר אסור
לישנא דתניא כוותיה:
❖
קרבן הוא וכ"ת לימא הכי סבר מייתין לי
יודע שנזיר אסור בייןא. כבלולמר שאר
ביין ואמר הריני נזיר הרי זה אסור
אחרינא ומצערן לי אימא להו הא מילתא
הגהות הב"ח
בכולן. והיינו רבנן (ב) דאמרי אפילו
הלכות קבלתי עלי לבד מאיסור יין שלא
פי' הרא"ש
דפסיקא להו ומעשה נמי באשה אחת:
קבלתי לפי שלא ידעתי שנזיר אסור ביין
לא נדר אלא מחד מינייהו הוי
(א) רש"י
מתני' הריני נזיר על מנת שאהא שותה
דנתכוון
מזגו לו את הכוס ואמר
נזיר בכולם: ורבי שמעון מתיר.
לרבנן הוי נזיר לטעמייהו דלעיל דאפי'
ג
עליו
הריני נזיר ממנו ה"ז נזיר
לא נדר אלא מחד הוי נזיר ור"ש מתיר
דהואיל שלא קיבל עליו אלא חצי
יין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן
נידור אמר
ואפי' לר"ש דאמר עד
ואזיל לטעמיה דאמר עד
הנזירות שלא היה יודע שהנזיר אסור
דסבר
שיזיר מכולן הכא מודה
יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר
שיזיר מכולן: יודע אני שהנזיר
(ב) ד"ה
כיון דלא הזכיר בהדיא יין
ביין הרי זה מותר בכולן ור' שמעון
אסור ביין הרי זה אסור ור' שמעון מתיר
דפ"ק סוף דף ג
ד
דלא גרע מידות נזירות:
אסור ביין אבל אני סבור הייתי
לטעמיה דאמרד) אינו אסור עד שיזיר
נזר
וכ"ת לימא הכי סבר מייתי'
יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי
מכולן: ואם אמר יודע אני שנזיר אסור
שהחכמים מתירין מפני שאיני יכול
(ג) ד"ה
[לי] אחרינא ומצערו לי
שחכמים מתירין לי מפני שאין אני יכול
דבראשונה (ד) ד"ה
שכן דרך להפציר בשיכור
ביין אבל סבור הייתי. כשהזרתי מן
לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר
דאין
להוסיף על שכרותו. אבל
לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את
את המתים. כלומ' שאני צריך לטמאות
היין שיהו חכמים מתירין לי מפני שאיני
(ה) ד"ה
אין דרך להפציר כ"כ
המתים הרי זה מותר ור' שמעון אוסר: גמ'
❖
יכול לחיות בלא יין: או יודע אני
בהם וליטפל בהן בשכר מחמת דוחקי
נמי
באדם שאינו שכור הלכך
ה
אם אין דעתו לנזיר [הו"ל]
ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא אריב"ל חלוק
שהנזיר אסור לקבור מתים וכשקבלתי
ולכך לא היה בדעתי לקבל איסור יין
לומר הרי עלי קרבן: ה"ז
עלי נזירות סבור הייתי שיהו חכמים
או טומאת מתים (ה"ז מותר) וכן הוא
היה ר"ש אף ברישא רבינא אמר ברישא לא
נזיר ואסור בכולן. רבנן
גליון הש"ס
אומר שלא קבל עליו איסור יין או
מתירין לי מפני שאומנותי לקבור מתים
לטעמייהו דאמרי לעיל
פליג ר"ש מאי טעמא משום דהוה ליה מתנה
ו
תוס' ד"ה דהוי מתנה כו'
אפילו לא נדר אלא מן
הרי זה מותר דאיגלאי מילתא למפרע
טומאת מתים ה"ז מותר ור"ש אוסר
על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על
וא"ת ותיפוק ליה.
החרצנים נזיר מכולן: אבל
דמעיקרא לא קביל עילויה נזירות מיין
ובגמ' פריך דאיפכא הוה ליה למיתני:
איני יודע שהנזיר אסור
מה שכתוב בתורה תנאו בטל ור' יהושע בן
אף בראשונה. והא דקתני ר"ש
ביין ואיני מקבל עלי
ומטומאת מתים ולא קיבל עליו אלא
לוי אמר לך [האי] על מנת כחוץ דמי תניא
ליאסור ביין. ונ"ל דלא
חצי נזירות: ור"ש אוסר. וטעמא
[מתיר] קאי בתרי [בבי]:
א]
1
זו אף זו קתני דרישא
דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה.
מפרש בגמ': גמ' וליפלוג נמי
כוותיה דרבינא אמר הריני נזיר על מנת
שהוא יודע שנזיר אסור
שאהא שותה יין ומיטמא למתים ה"ז נזיר
ביין ודאי אמרינן דאין
ר"ש ברישא. כי היכי דפליג ר"ש
דכשאמר הריני נזיר חייל עליו
נזיר לחצאין ואסור בכולן
נזירות לכל מילי וכי אמר ע"מ מטיל
איודע אני שיש נזירות דלא חייל
ואסור בכולן מפני שהוא מתנה על מה
בא"ד וי"ל אחרי
אבל בסיפא הוי כמו נדר
התנאי על מה שכתוב בתורה ובטל
עליה נזירות משום דלא קיבל כל דקדוקי
שאחרים יכולים.
בטעות דאילו היה יודע
שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב
שהנזיר אסור ביין לא היה
נזירות: חלוק היה ר"ש אף בראשונה.
התנאי וא"ת $ ותיפוק ליה דנזירות אי
בתורה תנאו בטל: יודע אני שהנזיר אסור
מקבל נזירות: אבל סבור
אפשר לקיים ע"י שליח דאמר בהמדיר
(ג) דראשונה נמי קאמר ר"ש
הייתי שחכמים מתירים
ביין: והאמרת רישא אסור ורבי שמעון
כיון דאמר על מנת שאהא שותה
דבעינן תנאי דומיא דבני
וכו'. ס"ד דה"ק סבור
❖
מתיר אימא נמי הרי זה אסור ור"ש מתיר
הייתי שחכמים מתירים
ביין ומיטמא למת לא נדר אלא
גד ובני ראובן שנתקיים המעשה ע"י
לי אף אם הייתי מקבלו
ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך התם
בתגלחת לבד ור"ש לטעמיה דאמר
יהושע שהיה שליח משה והתם מהני
ולכך אינו מקבלו עליה
רישא
אינו נזיר עד שיזיר מכולן: רבינא אמר
הגהות מהר"ב
תנאה לבטל המעשה ולא בעלמא וי"ל
ולהכי פריך בגמ' והא
אמרת רישא [אסור ור"ש
ברישא ודאי לא פליג ר"ש. דאילו התם כיון דאמר הריני נזיר קיבל עליו
$ אחרי שאחרים יכולים להביא קרבנות תחתיו נחשב כאילו כל המעשה
רנשבורג
מתיר] משום דהוי מתנה
כל תורת נזיר והאי דאמר ע"מ הוי ליה מתנה על מה שכתוב
יכול לעשות ע"י שליח וא"ת הא אמרינן הריני נזיר לגלח
א] תוס'
2
על מה שכתוב בתורה
בתורה ואין בתנאו כלום והוה ליה נזיר גמור דהוי ליה כמי שאמר
בבית חוניו יגלח בבית המקדש גילח בבית חוניו יצא ואמאי הא הוי
כיון שאמר בלשון על מנת
(ד)
דמיד כשאמר הריני נזיר
על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה שאין בתנאו כלום ויתחייב
מתנה על מה שכתוב בתורה והל"ל בחוניו לא יצא וי"ל דמשמעות
ב] ד"ה
חל עליו כל דין נזיר וכי
לה בכולן ה): וריב"ל אמר לך. ברישא נמי פליג ר"ש דהאי ע"מ כחוץ
לשונו הרי הוא שנים משמע ב] מקדש ואז גילח בחוניו לא יצא ומשמע
קאמר תו על מנת ומטיל
תנאי בנזירותו לא מהני
דמי כיון דקבל עליו נזירות במקצת לא הוי מתנה על מה שכתוב
נמי שאינו מכוין כי אם לצעורי ואז גילח בחוניו יצא ובמקדש הוי חולין
ג] ד"ה
דמתנה על מה שכתוב
בעזרה ונזירות3 מתלא תליא וקאי אי מגלח במקדש גליא מלתא דלנזירות
בתורה דאילו לגבי מאן דאמר ע"מ שאין ליך עלי לא שאר ולא
בתורה הוא [האי] ע"מ
כסות ולא עונה לא קיבל עליו כלום אבל הכא קבל עליו במקצת ומשום
מעלייתא איכוין ועל מנת דאמר לא כלום הוא ואם גילח בחוניו גליא
כחוץ דמי וכי היכי דבחוץ
מילתא דלצעורי מכוין: האי ע"מ כחוץ דמי. כאילו אמר הריני
לא הוי נזיר בע"מ נמי
הכי הוי תנאו קיים ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום משום
ד] בא"ד
לא הוי נזיר: תניא כותיה
דלרבי שמעון לא הוי נזיר עד שיזיר בכולן: תניא כוותיה דרבינא.
נזיר מכל מלתא חוץ מן היין דלא הוי נזיר לר"ש דבעינן עד שידור
דרבינא וכו' מפני שמתנה
דאפילו במקצת (ה) קא חשיב ליה מתנה: ור"ש אוסר והאמרת
מכולן וא"ת והא מקדש את האשה ע"מ שאין לה עליו שאר כסות
על מ"ש בתורה והיינו
ה] בא"ד
כר"ש דאי לרבנן אפילו
רישא ר"ש מתיר. דחצי נזירות קיבל עליו ואין נודרין לחצאין:
ועונה הויא מקודשת והתנאי בטל ולא אמר כחוץ דמי
אמר חוץ מן יין הוי נזיר:
וי"ל דגבי קדושין שאני דאפילו אמר בפירוש חוץ משאר לא מהניא
רישא
והא אמרת רישא אסור
ליה דבורו דאין קדושין לחצאין וכי אמר הרי את מקודשת [מקודשת] וכי אמר חוץ משאר לאו מידי קאמר ולכך חייב בכולן אבל גבי נזיר
ור"ש מתיר ס"ד שבשעת
תניא
נזירותו לא קיבל עליו יין.
כוותיה דרבינא. ו)דהא אמר על מנת חשבינן
ילפינן לעיל מקראי דצריך שיזיר מכולן דאם נדר מאחד מהם לא הוי נזיר:
ליה תנאי ולא כאומר חוץ: סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא. והיינו דקתני אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי ויתירו לו היין או
ז)
4
לטמאות למתים שאינו יכול לחיות בלא יין או שלא יטפל בשכר למתים שזהו פרנסת ביתו: לרבנן כיון דנשתרי ליה חדא משום הכי
5
מישתרייא ליה לכולהו דכאיסורו כך היתירו כשם שנאסר בתחילת הנזירות בחד מענייני נזירות כן ניתר בסוף הנזיר6 בחד וכמו דפליגי7 התם
פ"ג דנדרים גבי מצא אוכלים תאנים ואמר קונם הפירות עליכם ונמצא אביו אחד מהן והתיר נדרו ופליגי אי הותרו כולן או לא
ה"נ סברי רבנן ואפילו למ"ד לא הותרו כולן משום דהוי נדר ושבועה אבל הכא כיון דתחילה הוי נזירות על אחד ה"נ סוף נזירות ור"ש
ג] 8
ד]
ס"ל אפי' למ"ד הותרו כולן מ"מ הכא כיון דאין נזירות ה] באה לו עד שיפרש מכולן כמו כן צריך שאלה לכולן ונהי דנשאל האחד לא הותר השני:
ולרבי