יא:
הריני נזיר פרק שני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולרבי שמעון. כי היכי דבתחלת הנזירות צריך שיזיר גם בסוף
רישא כגון דנזר מחדא כו'. ואילו לרבנן ברישא דרישא מודה ר"ש
א] (ג)
י א ב
א) ב)
1
הנזירות צריך לשאול ולהתיר כולן: ואי בעית אימא בנדרי
ג)
דאסור אע"ג דלא נדר בכולהו משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב
אונסין. זה חשיב אונס שאינו יכול לחיות בלא יין: נדרי זירוזין. כגון
ד)
בתורה ותנאו בטל: ואיתשיל מחדא. דקאמר אבל סבור הייתי
ה) ו)
שחכמים מתירין . ולרבנן דאמרי אפילו כי לא נזר אלא באחת מהן
שהמוכר אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך חפץ זה בפחות
❖
הוי נזיר הכי נמי כי מיתשיל אחד
מד' דינרין ה"ז נדרי זירוזין או קונם
2
יא ג ד ה
ככר זה עלי אם אתן לך יותר משני
מינייהו אישתרי נמי אכולהו והלכך הוא
רישא כגון דנזר מחדא לרבנן דאמרי דאפי'
❖
הגהות הב"ח
מותר: (ד) ולר"ש דאמר. לעולם אינו
דינרים ורצון שניהם לקנות בג' דינר
לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר ואסור לר'
(א) גמ'
ה"ז נדרי זירוזין ג] ואין צריכין עוד
נזיר עד שיזיר מכולן בבת אחת כגון
שמעון דאמר עד שיזיר מכולם מותר סיפא
שאלה למ"ד3 מדרבנן: נדרי שגגות.
משמע
נוסחת הריב"ן
דאמר הריני נזיר סתם הכי נמי לכי
ומינה
דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא לרבנן דאמרי
מיתשיל לחכם אחדא מינייהו לא מפקע
קונם ככר זה אם אכלתי היום ושכח
(ב) שם
שאכל היום: נדרי אונסים. מפרש
אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר כי
הוא
נזירותיה מיניה עד דמיתשיל אכולהו
משמע
מתשיל מחדא מינייהו אישתרי לרבי שמעון
והלכך הואיל דלא איתשיל אלא חדא
בנדרים כגון שהדירו חבירו
(ג) רש"י
❖
דאמר עד שיזיר מכולם כי מתשיל נמי
משום הכי אוסר ר"ש: איבעית אימא
שיאכל אצלו ביום פלוני ואירע לו אונס
ברישא
דרישא מודה ר'
בנדרי אונסין קא מיפלגי. במתניתין
מההוא עד דמתשיל מכולהו משום הכי
שלא יכול לבא אצלו אם צריך לשאול
שמעון לרבנן
(ה) הואיל דנדרי אונסין הן הואיל דאין
על אותו נדר מדרבנן פליגי בה אמוראי
קתני ור"ש אוסר ואב"א בנדרי אונסין קא
(ד) ד"ה
מוסף רש"י
התם: נדרי הבאי. מפרש התם פי'
יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין
4
מיפלגי ובפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן
אחדא (ה) ד"ה
דאפילו לא נזר אלא
באותו מקום אלא זה. ל"א דבמתני'
בנדרים וא"ת ומי דמי התם בשעת
א ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין
מאחת מהן.
להכי קרי להו אונסין דלבו אונסו שהוא
הנדר לא ידע האונס דהא סבור לילך
נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין ואמר
(ו) ד"ה
סבור שיתירו לו חכמים דבכה"ג קרי
ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול
(לעיל
רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו
דואני דיבורא
ג:) מחדא מנייהו
ליה אונס כדאמרי' נמי במס' שבועות
מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר
אישתרי.
ועלי
צריכין שאלה לחכמים כי אמריתה קמיה
ידע האונס ומסתמא לא גמר ונדר
דרב כהנא ורב אסי מר
ועלי (ז) ד"ה
דאידך
דשמואל אמר לי תנא קתני התירו חכמים
ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה
משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע
ב
מי עביד
(ראמ"ה
דהכי אמר רב וכי הוה אתי רב ואמר
ומפ' ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס
ואת אמרת צריכין שאלה לחכמים רבנן סברי
בשמו) הרי עלי לגלח
תנא
❖
כשמואל ור"ש כרב אסי: מתני' ג הריני
כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשיקרא
בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה
חצי נזיר.
בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף
אישתבעי א"ל רב לבך אנסך ומיפטרת:
נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני
❖
(לקמן יב:)
וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי.
החליש או תחלה היה עשיר ולא היה
הגהות מהר"ב
ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה
צריך ליטפל למתים ולבסוף העני אי
דתנן בפ"ד נדרים במסכת נדרים
ד'
רנשבורג
את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים:
נדרים התירו חכמים וכו' והתם
נמי מייתי ליה דין זה ד] היכא דאין פיו
פי' הרא"ש
גמ' איבעיא להו שמע חבירו ואמר ואני
א] רש"י
מפרש להו: רבנן סברי. דאין צריך
ולבו שוין דפליגי בהא התם אמוראי
סיפא דנזר מכולהו
מהו ואני אכוליה דיבורא משמע או דלמא
ב] ד"ה
שאלה כשמואל ומשום הכי שרי: ור'
אי בעי שאלה מדרבנן והכי נמי פליגי
ואיתשיל מחדא קיבל עליו
נזירות בסתם ואח"כ בא
שמעון כרב אסי. דאוסר בלא
אפלגיה דדיבורא משמע את"ל אפלגיה
הכא: הגה"ה וכמו כן במתניתין פיו
לפני חכם ונתחרט על
היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה
שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל
דדיבורא משמע ארישא או אסיפא תא שמע
ג] תוס'
איסור היין או על טומאת
זמן שלא התירו לו: מתני' אמר
ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבי
מתים ואמר כסבור הייתי
ה] 5
ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין
כשעשיתי הנדר: הריני נזיר ועלי
שחכמים מתירים לי שא"א
הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. ואני
ד] ד"ה
זה את זה מדקאמר ואני ועלי ד ש"מ ואני
לי להיות בלי יין או בלי
לגלח נזיר. כי הריני נזיר בעצמו חייב
במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו
6
7
לטמא למתים לרבנן סוף
אפלגיה דדיבורא (א) אמרי אין אפלגיה
ביום תגלחתו: אם היו פקחין מגלחין
נזיר כתחילת נזיר כמו
בנזירות ולהביא קרבנותיו ועלי8 לגלח
ה] בא"ד
דדיבורא משמע מיהו ארישא או אסיפא
בקבלת נזירות אם קיבל
זה את זה. מביא זה קרבנותיו של
נזיר אחר ולהביא קרבנותיו השתא
9
עליו דבר אחד חל עליו
מינה מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על
זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים
נזירות חייל עליה ועתה צריך לגלח
ה
01
כל תורת נזיר ה"ה נמי
תחילת דיבורא משמע א"ל רב הונא בריה
סוף נזיר אם נשאל על א'
מלהביא קרבן אחר ואם לאו כל אחד
נזיר אחר ולהביא קרבנותיו: ושמע
הותר הכל הכא מודה
ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין
חבירו ואמר ואני. פירוש ואני11 ועלי לגלח
דרב יהושע לרבא ממאי דהכי (ב) לעולם
ו] ד"ה
מטעמא דפרישי' דסוף
להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר
נזיר אחר חייל עליה [נזירות] וגם
נזיר כתחלת נזיר ור"ש
אימא לך ואני אכוליה דדיבורא ואי משום
תגלחת של נזיר אחר: ואם היו
אחר: גמ' איבעיא להו. אמר הריני
נמי סבר סוף נזיר כתחלת
ועלי מאי קאמר ועלי בהא מילתא דאי לא
❖
נזיר ואפילו למאן דאית
פקחין מגלחין זה את זה. פירוש כל
נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר
לי' נדר שהותר מקצתו
תימא הכי דקתני סיפא הרי עלי לגלח חצי
ואני ולא אמר תו מידי: מהו. מי
אחד ואחד יעשה נזירותו שלשים יום
הותר כולו הכא מודה כי
נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי
היכי דבתחלת נזיר אינו
ומביא קרבן בעבור חבירו ומפטרי
אמרי' האי דאמר ואני אכוליה דיבורא
הגהות התוספות
נזיר עד שיזיר מכולן ה"נ
נזיר התם מי איכא תרתין מילי אלא מאי
מידי דהוה אאיניש בעלמא אם היה
משמע והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר
1.
לענין חרטה לא הותר
קאמר עלי בהא מילתא הכא נמי כי קאמר
אחר: או דלמא הא דאמר ואני אפלגא
2.
מביא קרבן עבורו שפטר וגם זה נפטר
עד שיתחרט על כולו:
21
ד' נדרים התירו חכמים
דדיבוריה משמע. דחדא מינייהו הוא
עלי בהא מילתא א"ל רבא הכי השתא
ממה שנדר לגלח לאחר שהרי גלח
3.
נדרי זירוזים מפרש התם
לאחר נמצא כי כל אחד לא יביא אלא
דקביל עילויה או נזירות או לגלח אבל
אי אמרת בשלמא רישא צריכא סיפא
היה מוכר חפץ ואמר
אתרוייהו לא משמע: ארישא או
קרבן א' ואפ"ה [יצא] נמי ידי נדריה
קונם שאיני פוחת לך מן
31 ו]
לא צריכא תני סיפא דלא צריכא משום
4. 5.
הסלע והלה אומר קונם
אסיפא. ארישא משמע ואני בנזירות
שהרי בלאו אחר41 עשה נזירות שלשים
רישא דצריכא אלא אי אמרת רישא לא
6.
שאיני מוסיף לך על השקל
ואם
יום וגילח לחבירו: לאו. שאין להם
כמותך או אסיפא משמע ואני
7.
ושניהם רוצי' בג' דינרים
צריכא סיפא לא צריכא תני רישא דלא
8.
שניהם מותרים שכל אחד
אגלח נזיר כמותך: מדאמר ואני
פקחות זה אלא כל אחד הביא קרבן
צריכא ותני סיפא דלא צריכא אמר ר' יצחק
נתכוון לזרז חבירו ולא
ועלי. מדקתני לתרוייהו ש"מ דהאי
לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר ולהביא
9.
היה פיו ולבו שוין לשם
קרבנותיו תחתיו: ושמע חבירו
בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו
דאמר ואני לא קאי אלא אפלגא
01.
נדר: נדרי שגגות כגון קונם
צא
אם אכלתי ושתיתי ונזכר
ואמר ואני. ולא [אמר] עוד [מהו] על
דיבוריה ומינה מדקאמר עלי לגלח
11. 21.
שאכל ושתה לא הוי נדר
כוליה דיבור של הראשון משמע וחייב השני להיות נזיר ולגלח או דלמא
ש"מ ואני אתחלת דיבוריה קאי והכי משמע ואני בנזירות כמותך
31.
דאמרינן האדם בשבועה
ועלי לגלח נזיר כמותך: וממאי דהכי הוא. כדקאמרת דואני אפלגא
על פלגיה דיבורא משמע ולא קבל עליו השני אלא או נזירות או
41.
פרט לאנוס ובשעה שנדר
מדקאמר
51.
היה סבור שלא אכל
ואני ועלי ש"מ. אם לא אמר שני
תגלחת לאחר:
דדיבוריה קאי דלמא אכוליה דיבוריה קאי. ואי אמרת לי כיון (ו) דאני
61.
הדבורים דפלגא דדיבור' משמע: ומינה. כלומר גם זה תיפשוט
ולא היה בדעתו לידור
אכוליה דיבוריה משמע עלי למה לי איהו ודאי לא מיצטריך אלא
❖
51
71.
ואנוס הוא מחמת שכחה:
פירושי קמפרש למילתא דמשמע כמו דאמר עלי בהא מילתא: דאי לא
ממתניתין מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחילת דיבורו
נדרי הבאי קונם אם לא
משמע: לעולם ואני אכוליה דיבוריה משמע ואי משום ועלי מאי קאמר
ראיתי בדרך הזה כעולי
תימא הכי. דפירושי קא מפרש לה אלא דואני קאי אדיבורא דרישא
מצרים אם לא ראיתי
פי' הרא"ש (המשך)
ועלי בהך מילתא. כלומר ומה שקבלתי כבר נזירות תגלחת61 לאחר
ועלי אדיבורא דסיפא סיפא דמתניתין דקתני הרי עלי לגלח כו' התם
נחש כקורת בית הבד
למה לי כו': אי אמרת בשלמא רישא. דתני ועלי צריכא לך למימר
כמו דרך בני אדם לכפול (על) לשונן והוא הדין דאם לא אמר ועלי
בשעה שנדר הוי טעמא
אינו נדר שכן דרך אנשים
71
ושמע
כשרואים דבר מופלג
משום דאין פיו ולבו שוין
חבירו ואמר ואני
דמחייב בנזיר ותגלחת אדיבור קמא:
משום דקא מקבל בה בדיבורה ב] (דסיפא) אהכי תנא בסיפא
דאדעתא דאונס לא נדר.
ומשונה מוסיפין עליו
ועלי לגלח חצי נזיר. מי איכא תרתי מילי והרי הראשון לא קבל עליו
(ז) אידך מתניתין עלי דלא צריך אלא אי אמרת דעלי דרישא לא
במתני' נמי בשעה שקיבל
שפת יתר ומדברי' לשון
הבאי וגוזמא: נדרי אונסים
עליו נזירות לא היה בדעתו
אלא דבר אחד:
צריכא דהא קאי ואני אכוליה דיבוריה השתא איכא למימר מי עבידת
משום
לאסור עצמו ביין כי אם
הדירו חבירו שיאכל אצלו
רישא דצריכא. דאיצטריך למיתני ועלי לאשמועינן דואני
כי הא מילתא למיתני תנא עלי ברישא דלא צריכא וסיפא דלא
שאר דברים ולא היה פיו
וחלה הוא או שחלה בנו
לא קאי אלא אפלגא דדיבוריה ותנא סיפא דעלי אע"ג
צריכא אלא לאו שמע מינה ואני אפלגא דדיבוריה קאי שמע מינה:
ולבו שוין הלכך לרבנן לא
או שעכבו נהר כיון שעכבו
בעי שאלה ואע"ג דאי הוה
אונס לא הוי נדר דאדעתא
דלא
צא
אמר בהדיא חוץ מן היין
דהכי לא נדר: ד' נדרים
דהוי נזיר הני מילי היכא דלא אניס בקבלת יין אבל הכא דמחמת אונס אינו מקבל עליו יין לא הוי נזיר כלל ובשם ר' יצחק
הללו צריכים שאלה לחכם ולא בפתח חרטה דכל נדר נמי ניתר ע"י חרטה אלא אע"ג דלא נדרים נינהו צריך לילך לחכם
מצאתי דמתני' מיירי כשקבל עליו נזירות סתם והיה דעתו לכל דין נזירות ואירע לו מקרה או חולה שצריך לשתות יין או
ויתיר לו שלא יקיל ראשו בנדרים ובמתני' נמי אנוס הוא שאינו יכול לחיות בלא יין ושלא לטמא למתים רבנן סברי
שהוצרך ליטמא למתים ועתה הוא אומר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל הייתי סבור שאפילו היה בדעתי להיות נזיר בכל ענין היו
כשמואל דלא בעי שאלה ור"ש אוסר עד שיתיר לו כרב אסי וק"ק דלא דמי לנדרי אונסי' דהתם בשעה שנדר לא ידע באונס
חכמים מתירים לי מחמת האונס כ"ש דדין הוא שיתירו לי כי ודאי לדעת אלו האונסים לא קבלתי עלי ונ"ל שצריך להוסיף
שאירע לאחר מכאן אבל הכא בשעה שנדר ידע זה האונס ותירץ הר"מ דמ"מ טעמא דמתני' כמו טעמא דנדרי אונסים דהתם
על דבריו דאכתי לא דמי לגמרי לנדרי אונסים דהתם אימא דהאונס קודם שחל הנדר הלכך יש לפרש דהכא מיירי