כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממאי
דהדין סילסול שערא הוא. דלשון זה נופל אהפוך שיער
אין דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא. ולא מיקרי נאה
יב א
א)
ב)
דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש : הני מילי גבי
דנימא נזירות קביל עליה ואימא תורה להפך בתורה:
יג ב
הכא נמי תפוס בשעריה. דמשמע שפיר הריני מהפך במצוה
נזיר טמא. שנטמא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר
ג)
שילוח
רבוי הוא. לשון גידול
ומימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא: דילמא אתי למיעבר
התלויה בשיער:
יד ג ד
ד)
❖
ה)
על נזירותיה. כדאמר בפרק קמא
כמו שלחיך פרדס רמונים ואימא
ו) ז)
דנדרים כשהן מטמאין ורבין
מידי דעבורי הוא שקיבל עליו לגלח
אין דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר
(א)
ח)
עליהם ימי טומאה מתחרטין בהן
ולהעביר השיער לכשיגדל:
ט)
נזיר חוטא הני מילי גבי נזיר טמא דאיידי
תורה אור השלם
תנא פרע פרע יליף. לאו
❖
ונמצאו מביאין חולין לעזרה: אבל
דבעי מיסתר דאמ' רחמנא והימים הראשונים
1. וְהִזִּיר לַיְיָ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ
1
נזיר טהור לאו חוטא קרינא ביה.
אתנא דמתני' קאי אלא
יפלו כי טמא נזרו התם הוא דלמא אתי
וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ
ואמרי' זיל ותיהוי נזיר והנאה:
דקאמר
אתנא דסנהדרין
(ה)
לְאָשָׁם
וְהַיָּמִים
נוסחת הריב"ן
למיעבר על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו
א
נהי נמי. דמוקמת ליה כגון שתפוס
הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא
כהן הדיוט צריך לגלח
אחת לשלשים
במדבר ו יב
נִזְרוֹ:
חוטא קרי ביה: הריני כזה: נהי נמי דתפוס
בשערו אמאי הוי נזיר והא לא אמר
יום ויליף פרע לא ישלחו מנזיר
2. סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶJָ
בשערו הריני כזה לא אמר אמר שמואל
הריני ו) כזה דאי ו) כזה אמר הכי
דכתיב גדל פרע מה
להלן שלשים
א]
תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה:
משלי ד ח
כגון שהיה נזיר עובר לפניו: הריני מסלסל:
יום כמנין יהיה אף
בכהן הדיוט
משמע להו הריני ו)כזה שיער לגדלו:
ב
3. וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו
אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר
שלשים יום וקאמר לא ישלחו והכא
ממאי דהדין סלסול שערא כדאמרה ליה
(ב)
וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית
לפניו. דמשמע הריני בנזירות כזה:
הכי פירושא תנא פרע פרע יליף
אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף:
ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי
בראשית מז יב
הריני מסלסל הריני מכלכל או שאמר
בעלמא אלמא דשילוח 1 הוי לשון
אתה מסלסל בשערך אימא תורה דכתיב
4. שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים
הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר.
גידול ואם תאמר ולייתי מקרא
עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים
סלסלה ותרוממך אמר שמואל הכא נמי
ג
2
הריני מסלסל משמע דליעביד מידי
דכתיב בכהן הדיוט ופרע לא ישלחו
עִם נְרָדִים:
שתפוס בשערו: הריני מכלכל: ממאי דהדין
שיר השירים ד יג
דליהוי מהפך בשערו בגידול דהיינו
ואכתי ג"ש למה לי ונראה לי דמקרא
❖
5. הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי
כילכול שערו הוא כדתנן סיד ר' יהודה
בנזירות: ואימא תורה. דכי אמר
דכהן הדיוט לא משמע דלא ישלחו
אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי
אומר כדי לסוד כילכול ואמר רב בת צידעא
איוב ה י
הוי גידול אפילו
דתרי יומי וכיון
הריני מסלסל שמקבל עליו ללמוד
חוּצוֹת:
2
6. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
הגהות הב"ח
דלא אמר בפירוש הריני נזיר תרי
תורה וקאמר שיהא מהפך בה
(ג) אימא מיזן עניי כדכתיב 3 ויכלכל יוסף את
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
כדכתיב סלסלה ותרוממך: כדתנן.
יומי אלא שילוח פרע אין כאן
(א) גמ'
אביו ואת אחיו אמר שמואל הכא נמי
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
ד
קבלת נזירות אבל כי גמרינן כהן
המוציא סיד בשבת מרשות היחיד
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
שתפוס בשערו: הרי עלי לשלח פרע
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
הדיוט מנזיר דשילוח הוי מלשון
לרשות הרבים שחייב משום לא
7. וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ
הרי זה נזיר: ממאי דהדין שילוח ריבויא
תוציאו: כדי לסוד כילכול ואמר רב
שלשים בג"ש וקאמר הרי [עלי] לשלח
וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם
הוא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אימא
(ב) שם
4
יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:
בת צידעא. טינפל"א בלע"ז. שמקפל
כאילו 3 אמר הרי עלי לשלח פרע
הוא
יחזקאל מד כ
מידי דעבורי כדכתיב 5 ושולח מים על פני
השער שברקתה כמין מגרר כדי
שלשים יום ומשתמע שפיר דנזירות
(ג) שם ואימא
8. בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא
חוצות תנא פרע פרע
יליף כתיב הכא
(ד) שם
קביל עליה להכי מייתי ג"ש ודווקא
להעמיד על גבן כיפה שבראשה
סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר וּמִן
ורבי לפירא (ה) רש"י
אֲנָשָׁא טְרִיד וְעִשְׂבָּא
קדוש יהיה גדל פרע וכתיב התם גבי
כי אמר הרי עלי לשלח פרע אבל
שלא יפול השער שבאוזן למטה:
6
כְתוֹרִין יֵאכֻל וּמִטַּל
❖
ואימא למיזן עניי. קביל עילויה:
אמר הרי עלי פרע בלא שילוח לא
כהן הדיוט ופרע לא
ישלחו ואיבעית
ליה
שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד
7
הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר.
משמע מידי דפרע הויא לשון גילוי
דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה
אימא האי שולח מים נמי ריבוי הוא
וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין:
דמשמע הרי עלי לגדל פרע: ממאי
כמו ופרע ראש האשה :
❖
(כדמתרגם רב יוסף) דכד משקין ליה מיא
הגהות מהר"ב
דניאל ד ל
משקין ליה מיא לפרי ורבי.
דהדין שילוח רבויא הוא. כדקאמרת
רנשבורג
לפירא ורבי: הרי עלי ציפרין רבי מאיר
(ד)
דלגדל פרע משמע: דכתיב שלחיך
פירוש גדל הפרי וקשה
א] גמ'
אומר נזיר: מאי טעמא דרבי מאיר אמר
מוסף רש"י
פרדס רמונים. גידוליך שגדילין
דאשכחן הרבה שילוח שאינו לשון
ריש לקיש ציפרין סמוכין לשיער קיבל
גידול אלא לשון העברה כמו שלח
יהיו כפרדס רמונים שצומח ומתגדל:
והימים הראשון יפלו.
(במדבר
עליו דכתיב עד די שעריה כנשרין
ואימא דשילוח מידי דעבורי.
הוא
תשלח וישלח יעקב מלאכים
8
ו יב) סלסלה.
דמשמע שיגוז שערו כמפנה מים
ויש לומר דאי תותבי'
רבה וטפרוהי כצפרין רבי מאיר סבר
(מגילה יח.)
ומעבירן ממקום למקום כדכתיב
מהנך קראי הוה משני ליה כדלעיל
מתפיס איניש במידי דסמיך ליה
בת צידעא.
(ר"ה כו:)
ושולח מים וגו' והאי נמי דאמר הרי
תנא פרע פרע יליף ולא בא לפרש
ורבנן
❖
עלי לשלח פרע משמע דאמר הרי
אלא למקרא דאותבינן מיניה ושולח
עלי להעביר פרע: תנא פרע פרע
יליף כתיב הכא. בנזיר גדל
מים
ודוחק דמשמע דהניח
הג"ש מכל וכל ועתה אינו צריך לה
כלל לכן נ"ל דמתחילה לא היה חושש רק שימצא לו פסוק אחד
פרע וכתיב גבי כהן הדיוט ופרע לא ישלחו מה פרע
דכתיב גבי
הגהות התוספות
שלחיך פרדס
(שבת פ:)
דמשמע לשון רביה וקמייתי ליה מקרא דשלחיך ודחי ליה הש"ס
כהן הדיוט לישנא דריבוי הוא כדאמרינן בפרק כ"ג
1. 2.
רמונים,
דלמא ההוא גופיה לשון העברה כמו ושולח מים וליכא אפילו חד
פרע ליהוי עד שלשים ומירבא לא לירבי טפי משלשים דגמרינן
❖
(ראמ"ה בשמו)
קרא דלשתמע לשון רבויא ואהא משני איבעית אימא האי שולח
ליה מנזיר דכתיב ביה יהיה ויהיה בגימטריא הכי הוי ז)
3. 4.
מים לשון רבוי הוא ואיכא למילף מיניה או מקרא דשלחיך פרדס
אף פרע האמור גבי נזיר גידול שיער הוי והכי משמע שיניחנו
5.
❖
6.
ואע"ג דקראי טובא לשון העברה שפיר ילפינן מחד קרא דהוי
לגדל עד שיבא לכלל פרע שהן שלשים. ואפילו בעי למימר דלעולם
פי' הרא"ש (המשך)
לשון רבויא דמסתברא דעתו אנזירות הוא:
שילוח מידי דעבר הוא אכתי לא קשיא ולא מידי דהכי משמע
הוה כתיב לא ישלחו פרע
צפורים
הסמוכין לשיער קיבל עליה. האמורין בפסוק אצל שער
הרי עלי לשלח שיער ח)(ולהביאו שיגיע) לכלל ל' שיהא פרע דבין
כדקאמרת השתא דכתיב
לעזי רש"י
פרע לא ישלחו פרע ליהוי
פרע דנזיר ובין פרע דכהן הדיוט אינה פחותה משלשים:
כלומר אע"פ דאמר צפורים סתמא דהא מתני' סתמא
❖
טינפל"א. צדע, רקה.
שלוחי הוא דלא לשלחו
ואיבעית אימא האי ושולח מים ריבוי הוא. דכי משקין ליה
קאמר אפילו הכי סבירא ליה לריש לקיש דדעתיה דאיניש אצפורים
כלומר לא יגדלו יותר
מיא לארעא קא מרבי להו לפרי: ציפרין הסמוכין לשיער.
הסמוכים לשיער והכי משתמע ליה האומר הרי עלי צפורים הרי
משיעור פרע האמור בנזיר.
4
ואי בעית אימא האי
זה נזיר דכיון דצפורים סמוכין לשיער קאמר 5 מסתמא ה"ק הרי
והיכן הן ציפרין הסמוכין לשיער כדכתיב בדניאל עד די שעריה
פי' הרא"ש
ושולח מים נמי רבוי הוא.
כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין דצפרין ושיער בחד קרא כתיבי:
עלי מצוה דשייכא ביה צפורין התלויה במצות שיער דהיינו נזיר
אין ואפילו לר' אלעזר
כלומר האי דפרכת ליה
דר"מ סבר מיתפיס איניש במידי דסמיך ליה. ולהכי אמר
שאם נטמא צריך צפורין וה"פ מצוה התלויה בצפורין אכן אין
הקפר וכו' התם הוא דלמא
מהאי קרא דלשון העברה
הוא לאו פרכא היא
אתי למעבר אנזירותיה
צפרין דבעי לקבולי עליה גידול שיער דסמיך ליה לצפורים
לפרש משום סמיכות גרידא כדמפרש הש"ס דאם כן הרי עלי
נשרין הל"ל דהוי נזיר דטפי סמיכי לשער: עד די שעריה
שלא יוכל לסבול משך זמן
דמצינא לפרושי ליה לשון
וכגון שהיה נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו כדאמרינן לעיל:
דנזירות וגם תוהה על
גידול. אבל לאו שנוייא
ורבנן כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין. פסוק הוא בדניאל גבי נבוכדנצר:
נזירותו וקרבנותיו קרובים
[אחרינא הוא] למימר דלא
צפורי
מכדי
להיות חולין בעזרה. אבל
צריכנא לשינוייא קמא
נזיר טמא קיבל עליה. פירוש מצות נזירות דשייכא בהו צפורי נזיר טמא אם יטמא:
חיישינן קאמר ולא צפורי
ט)
נזיר טהור אי לא דלא אמיד
דכמה שלוח כתיבי בקראי
נזיר ודאי קאמר אלא חששא ודלמא צפורי נדבה דקביל עליה להביא עולת העוף לנדבה ולא לנזירות. דכל כמה דאיכא לפרושי
6
אנפשיה לסבול לא הוי
דלא הוו לשון גידול: כד
דיבוריה דלאו נזירות קיבל עליה אלא נדר אחר שפיר טפי דלא ניחא
ליה לאיניש לקבולי עליה צפורי דנזירות דחמיר עליה וטריחא ליה:
נדר: הריני כזה נהי נמי
משקי מיא לפירא רבי
דתפיס בשערו לא אמר
וה"פ דקרא ושולח כלומר
הרי מגדל פירות ע"י מים שעל
כלום כלומר אפי' אי
מוקמת לה בתפוס בשערו כההיא דאהא נאה לא מהני מידי דמשמע שיהיה כמו שערו ואין זה כלום. ומוקי לה שמואל
פני חוצות: אמר ר"ל צפורים סמוכים לשער קבל עליו. וא"ת אמאי נקט צפרים לימא נשרי וטפרי' דסמיכו לשער טפי
כדאוקי (ההוא) [באהא] בשנזיר עובר לפניו. אבל אי אמר הריני ולא אמר כזה לא מהני מידי דהריני גרע מאהא. ואין לתמוה
מצפורי' ועק"ל לנקוט כמה תיבות הכתובים במקרא אצל שער. ופי' ר"י דר"ל אית ליה נמי טעמא דר"י דאמר חיישינן
מאי קמ"ל דהריני כזה בשנזיר עובר לפניו דהוי נזיר פשיטא הא קאמר בהדיא הריני כזה. משום דלא תימא הריני כזה
שמא צפורי נזיר טמא קבל עליו ומוקי לה גם הוא בשנזיר עובר לפניו אלא דסבר ר"ל אי לאו נמי דאיכא למימר צפורים
סמוכים לשער קבל לא הוו ידים מוכיחות לנזירות וכן מוכח בתר הכי דקא בעי' מאי בינייהו אמאי לא קאמר איכא בינייהו
בעושר או ביופי או ביחוס. ומאי דהאי סלסול בשער הוא כלומר לסלסל ולגדל שער כנזיר. ואימא תורה שנדר לעסוק בתורה
ולהפך בה. ה"נ שתפס בשערו אבל נזיר עובר לפניו לא מהני כיון שהספק הוא בלשון: סיד כדי לסוד כלכול שיעור הוצאת
כשאין נזיר עובר לפניו אלמא אפילו לר"ל בעי' שיהא נזיר עובר לפניו וגם מדקאמר לר"ל אפילו אין נזיר עובר לפניו.
סיד להתחייב עליו המוציאו לרה"ר כדי לסוד כלכול. לשומו על שער צדעיו לטופלו ולהשירו: שלחיך פרדס רמונים גידולך
משמע משום דאמר בהדיא צפורים סמוכים לשער עלי אבל אמר צפורים סתם בעי ר"ל שיהא נזיר עובר לפניו. ונ"ל דאין
הוכחה מהכא דאית ליה לר"ל טעמא דר"י משום דאתיא דר"ל בעי נזיר עובר לפניו בהדיה טעמא דסמוכים אבל בטעם
נאים כפרדס של רמונים אימא מידי דעבורי שנדר לגלח ולהעביר שערו ולשלחו מעליו: תנא פרע פרע יליף. כלומר תנא
דמתני' יליף האי לשלח פרע מפרע לא ישלחו דכתיב גבי כהנים מה התם גידול שער אף הכא גידול שער כי היכי דילפי'
דסמוכים לחודיה לא סגי ליה חיישינן שמא צפורי נזיר טמא קבל עליו והכי קאמר הרי עלי דבר שיכול לבוא לידי צפרים
בסנהדרין פ' כהן גדול פרע דכהנים מפרע דנזיר לו' שהכהני' מגלחים לל' יום דפריך התם אימא לא לירבו כלל. ומשני אי
והיינו נזירות דנזיר שנטמא מביא אשם ושתי צפרים: