יב:
הריני נזיר
פרק שני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טעמא
דכתב רחמנא אישה יפירנו. ניחא ליה לאותובי גם לר'
הכי קאמר אי משכחנא כו': דמצי עבד ליה איהו גופיה השתא.
טו א
א)
ב) ג)
כגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא
יאשיה דמדר' יונתן מצי לאותובי [בהדיא]: הרי הן קיימין
ד)
ליה: (הפר לה והיפר לה. שלוחו של אדם כמותו): שתדורי מכאן
לא אמר כלום. דהקמה בטעות הוא דשמא [תדור] בדבר שא"א ליה
ה)
ליפר
דלמא
לה הוא. פירוש כשיצא מביתו:
מישתלינא.
עד שאבא כו'. קס"ד דכי א"ר יאשיה אין אפוטרופוס מיפר אליבא
להקים:
טז ב ג
ו) ז)
❖
ח)
לשון שגגה או מיטרידנא מן הדרך
דרבנן דאמרי גבי דידיה דבעל דאיהו
יז ד
נמי לא מצי מיפר: ואי לאו דאמר
ולכך רוצה למנות אפוטרופוס ואותו
אלא הכי קאמר אי משכחנא דהוי נזיר
רחמנא ואישה יפירנו אפוטרופוס הוה
אפוטרופוס יהיה מיושב בדעתו וא"ת
יח ה
אגלחיה הכא נמי הכי קאמר ליה אי משכחת
תורה אור השלם
❖
יט ו
מיפר. ואע"ג דבעל לא מצי מיפר
ואכתי ליפר לה איהו מעכשיו שהרי
דמיגרשה קדיש לי אמרי לא משוי איניש
1. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר
השתא. אלמא במילתא דלא מצי איניש
הוא זוכר עתה ומיושב בדעתו וי"ל
שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא
לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ
❖
למיעבד השתא משוי ליה שליח : אי
דאינו רוצה לומר שיהא מופר אלא
וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: במדבר ל יד
נוסחת הריב"ן
במילתא דלא מצי עביד ליה השתא לא
הכי. דמצי מיפר למה ליה לשוויי שליח
נדרים שתדור מכי יסע ואילך אבל לא
משוי ולא ת"ש האומר לאפוטרופוס
א
ליפר לה בעל לאלתר: סבר. האי
(א)
נדרים שלפני נסיעתו שזה קצת קשה
1
הגהות הב"ח
שלו כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד
אבל קשה דלימא לה השתא כל נדרים
בעל לא צריכנא להפר לה אלא בשעה
(א) גמ'
שאבוא ממקום פלוני הפר לה והפר לה יכול
שתדורי מכשאסע עד שאשוב יהו
שאצא לדרך דלמא בההוא שעתא
שליח (ב) רש"י
מופרין ב] וי"ל דמתוך כך תפול קטטה
מישתלינא או מטרדינא או רתחנא
יהו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפירנו
1
ה"ג אמר רבא
הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד
ביניהם שזה קשה לה לעולם ובנדרים
דברי ר' יאשיה ור' יונתן אומר מצינו בכל
איהו: מתני' הרי עלי לגלח חצי
מיבעיא לן אי בעלה מצי מיפר בלא
מקום ששלוחו של אדם כמותו טעמא
ולא
נזיר. דאמר הרי עלי להביא חצי
שמיעת קול וגם הפרה דשליח [אינה]
איחייב
דאמר רחמנא אישה יקימנו ואישה יפירנו הא
לישנא
קרבנותיו של גילוח נזיר אחד: זה
מועלת עד דשמע הבעל הנדר דהכי
לאו הכי אפוטרופוס מיפר ואילו גבי דידיה
אחרינא קרבן בעי איתויי
מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם.
מוקי לה התם ולפי' זה נפרש
תניא האומר לאשתו כל נדרים שתדורי
ליפר לה איהו פירוש כשיסע יפר לה
שלא מצינו נזיר לחצאין ולא קרבן
ב
הוא
מכאן ועד שאבא ממקום פלוני יהו קיימין
בעלה ותועיל ההפרה לכשיבא הבעל
לחצאין. והוא סבר אין אדם מוציא דבריו
❖
אפילו
לבטלה: וחכ"א. יביאו שניהן קרבנותיו
וישמע הנדר דאם ימתין להפר עד
לא אמר כלום הרי הן מופרין ר"א אומר
שישוב וישמע שמא יהיה טרוד
של נזיר אחד ויהיו פטורין שהרי לא
מופר וחכ"א ג אינו מופר קס"ד כי אמר רבי
הגהות מהר"ב
לכשישמע וישתוק מלהפר ולכך פריך
נזרו כל אחד אלא חצי נזיר: (ב)
יאשיה אליבא דרבנן דאמרי לא מצי מיפר
גמ' אמר רבא ה"ג הכל מודים כל
רנשבורג
ליפר לה מהשתא ותועיל ההפרה
ואי לאו דאמר רחמנא אישה יקימנו ואישה
היכא דאמר חצי קרבנות נזיר עלי וכו'
כשישמע ובשלמא אי סבר כרבנן ניחא
א] רש"י
יפירנו אפוטרופוס הוה מיפר ודלמא אליבא
כוליה קרבן בעי לאיתויי מ"ט דהא לא
[דלא] מצי מיפר ומשני דלמא טרידנא
דרבי אליעזר דאמר מצי מיפר אי הכי למה
אשכחן נזירות לפלגא כי פליגי בלישנא
כשירצה ליסע כדפרישית ע"כ הגה"ה:
ב] תוס'
ושמע חבירו ואמר ואני. בכדי
לי לשוויי שליח ליפר לה איהו קסבר דלמא
דמתני' היכא דאמר הרי עלי לגלח דר"מ
משתלינא או רתחנא או מיטרידנא: מתני'
סבר כיון דאמר הרי עלי לגלח איחייב
נקט דהא בראשון נמי
ג] ד"ה
אמר
רבא הכל מודים
אכוליה קרבן דנזיר והאי דהדר אמר חצי
פליגי:
הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר
באומר חצי קרבנות נזיר עלי חצי
נזיר לאו כל כמיניה ורבנן סברי כל כה"ג
ואני עלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם
קרבן מייתי. כיון שתלה החצי בקרבן
נדר ופתחו עמו הוא ובין שניהם מביאין
וזה מגלח נזיר שלם דברי רבי מאיר וחכמים
קרבן דנדר אחד הוא. ואיכא ספרים דלא
שאמר חצי קרבנות ודאי פלגא דקרבן
אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי
ד
ד] ד"ה
ג] שיחד 2 [תיבת] חצי מתיבת נזיר:
כתיב בהו הך אמר רבא אלא הכי כתיב
נזיר: גמ' אמר רבא הכל מודים כל היכא
ה
בהו קרבן בעי איתויי כלומר נזיר מיהא
קרבנות חצי נזיר עלי קרבן שלם
בעי ליה לאתויי: מאי טעמא דלא
דאמר חצי קרבנות נזיר עלי חצי קרבן
לא מיפטר בקרבנותיהן דהנך הואיל דכל
3
מייתי קרבנות חצי נזיר עלי כוליה קרבן בעי
אשכחן נזירות לפלגא. דכיון דסמך
חד וחד קיבל עילוייה פלגא דנזירות
ה] ד"ה
תיבת חצי אצל ד] נזיר (מתיבת) משמע
ותו לא אשכחן נזירות לפלגא והאי
איתויי מאי טעמא דהא לא אשכחן נזירות
מדיבורו דחצי אנזירות קאי ואין חייב4
דקא מייתי ליה אינהו לייתי ליה
ו] בא"ד
לפלגא וכי פליגי בלישנא דמתני' פליגי ר"מ
שום חצי נזיר בעולם: כי פליגי
ז] ד"ה
משום נדבה כי פליגי בלישנא דמתני'
סבר כיון דאמר הרי עלי איחייב אכוליה קרבן
בלישנא דמתני'.ה] [באומר]5 הריני נזיר
כגון דאמר הרי עלי לגלח ולא אמר
❖
❖
נזירות וכי קאמר חצי נזירות לאו כל כמיניה
בסתם חצי נזירות עלי דר"מ סובר
וכיון דאמר הרי עלי לגלח מיחייב
ורבנן סברי נדר ופתח עמו הוא: מתני'
בכוליה קרבן לר"מ דתפוס לשון ראשון
כיון דאמר הרי עלי לגלח אכוליה
הריני נזיר לכשיהיה לי בן ונולד לו בן הרי זה
מוסף רש"י
הגהות התוספות
ו
קרבן נזירות ומיפטר ביה נזיר בהאי
וכי אמר חצי נזיר לא כל כמיניה והוי
נזיר נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס אינו
האומר לאפוטרופוס.
1. 2.
קרבן נזירות והאי דהדר אמר חצי
כאומר קרבנות חצי נזיר עלי דמייתי
נזיר אם אמר כשיהיה לי ולד אפילו נולד
נזירות מיהדר הוא דקא בעי ולאו כל
קרבן שלם וקשה אמאי קאמר האי
3.
כמיניה ורבנן סברי נדר ופתחו עמו
לישנא כיון דאמר עלי איחייב [בכוליה]
לו בת טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר
(ב"מ צו.) ואישה
יפרנו. (נדרים עב:)
4. 5.
לימא להדיא דדמי [כאומר] קרבנות
הוא ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו
ו]
א]
הפילה
יהו קיימין לא אמר כלום.
דהאיך ושניהם מיהא קרבן אחד
חצי נזירות ורבנן סברי נדרו ופתחו
בעי איתויי. [ל"א] אילו אמר אחד בלבד הרי עלי לגלח חצי נזיר אפילו
דהוי כאומר חצי קרבנות נזיר עלי וי"ל דהא דאמר רבא קרבנות חצי
6.
(נדרים עב:)
רבנן מודו דקרבן שלם בעי איתויי מ"ט דהא לא אשכחן נזירות לפלגא
נזיר עלי דכולה בעי איתויי משום דחצי קאי אנזיר אבל משמע להו
6
❖
(שם עה.) נדר
7. 8.
כי פליגי אלישנא דמתני' דאיכא תרי דבין שניהם מביאין קרבן שלם
במתני' דלישנא דחצי קאי אעלי וכמי שאמר חצי קרבנות נזיר עלי:
ופתח עמו הוא.
הריני
נזיר כשיהיה לי בן. פירוש הודאה ושבח להקב"ה שחנני
ר"מ סבר כי אמר הרי עלי מיחייב אכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי
(מנחות פא:
מכת"י)
נזיר לאו כל כמיניה דתפוס לשון ראשון הלכך זה מגלח נזיר שלם וזה
וזיכני ונולד לי בן ז) הריני נזיר בגמרא פריך פשיטא:
פי' הרא"ש (המשך)
❖
בת טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר. דזה לא מחשיבו אהא נמי
(שם קג.)
מגלח נזיר שלם ורבנן סברי כיון דתרי אינון לא הוי קרבן לחצאין
אליבא דר"א והא דקשיא
והוי נדר ופתחו עמו דכי אמר לגלח חצי נזיר פירוש עלי דאמר
פריך בגמ' פשיטא אבל אמר בלשון זה כשאראה לי ולד אפי'7
לך אמאי אינו מיפר לה
בשעה שמחזיק בדרך דלמא
לכתחלה הלכך זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר דכיון דבין
טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר אהא נמי פריך בגמרא פשיטא:
פי' הרא"ש
משתילינא או ריתחנא או
הפילה
מתני'
אשתו. ולא ידעינן אי נפל הוא או בן קיימא הוא וכלו לו
נולד
שניהם מביאין קרבן שלם לא הוי קרבן לחצאין :
ח)
במה דלא קיים קמיה אלא
מטרידנא הלכך ממנה שליח
לו בת או טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר. דולד מיהא מיקרי:
חדשיו או שמת במעי אמו אינו נזיר ובגמ' מוקי לה כר'
מאי קאמר אי משכחנא דהוי
יום או יומיים קודם הליכתו
נזיר מגלחנא ליה אפילו אם
והא ליכא למימר אמאי לא
יהודה דסבר לא מחית איניש נפשיה לספיקא ז] וספק נזיר הוי דלמא
הפילה
ידור אחר קבלת נדרו דמסיק
יפיר לה באותה שעה כל
בן קיימא מה שהפילה הלכך טוב להתנות ולומר אם בן קיימא הריני נזיר חובה מדבורי הראשון ואם אינו בר קיימא כגון דלא כלו לו חדשיו
איניש (שפירש) אדעתיה
נדרים שתידור מאותה שעה
ולא היה בדיבורי הראשון כלום הריני נזיר נדבה כלומר מעתה הריני מקבל עלי נזירות [ומונה] נזירות ומביא קרבנותיו ומותר ביין ומגלח שאם
במאי דלא קיים קמיה
עד שישוב מן הדרך לפי שכל
השתא במילתיה דלא מצי
זמן שישנו בעיר אינו רוצה
לא התנה כן כל ימיו היה מקולקל לר"ש דמספיקא לא מצי לגלח ויאסר כל ימיו ביין ובתגלחת ובטומאה ור"ש לא פליג אהא דנולד לו בן8 טומטום
שיהו מופרים עד שישמע
עביד לא משוי שליח ולעולם
וכו' דליכא לספוקי דכשאמר כשיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי ולא לטומטום ולא פליג ר"ש אלא היכא דהפילה בן זכר
את נדרה דשמא תדור נדר
מסיק איניש אנפשיה. במאי
שהוא חפץ [בו] ומיהו קשה
דלא קיים קמיה ואפ"ה לא
דמספקא ליה דשמא הוה בן קיימא והוי בן גמור והוא הדין דמילתיה דר"ש קאי ארישא היכא דאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפילה כו':
יפיר לה משעת הליכתו עד
הוי שלוחו אפי' אם פירש
חזרה שישוב כמו שאומר לשליח
לו בפירוש דכל מילתא דלא
מצי איהו למעבד השתא שאם היה אומר לה הרי את מקודשת לי לאחר שיגרשך בעליך לא הויא מקודשת דאין
טרם לכתו להפר לה משיחזיק בדרך עד שישוב וי"ל דלא משוי שליח אלא בשעת הליכתו דלא מסיק אדעתיה קודם לכן
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הלכך אי אמר נמי לשלוחו קדשנה לי לאחר שתתגרש לא הוי שלוחו: ת"ל אישה
ואותה שעה דלמא מטריד ולא יוכל להפר בפניה ואע"ג דמשמע בנדרים שיכול להפר אפילו שלא בפניה מ"מ הוא ירא
יקימנו ואישה יפירנו מיתורא דקרא דריש דלא מצי משוי שליח טעמא דאמר רחמנא אישה יקימנו ואישה יפירנו [הא]
שמא תעבור על נדרה ואע"פ שהפר לה כיון שלא ידעה יש לה עונש כנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה הלכך
לאו הכי וכו' הוה מצי לאקשויי ממלתיה דרבי יונתן אלא דניחא ליה לאקשויי מתרווייהו: יהון קיימין לא אמר כלום
ניחא ליה טפי שיפר לה השליח בפניה: היכא דאמר חצי קרבנות נזיר חצי קרבנות בעי אתויי כיון דאמר חצי קרבנות יפרע
דאנן סהדי דלא אמר בלבו לקיים לה כל נדריה דשמא תדור דבר שהוא גנאי לו וקשה בעיניה אם יתקיים: הרי הם
לנזיר אחד דמי חצי קרבנותיו אבל אם אמר קרבנות חצי נזיר כיון דלא אשכחן חצי נזיר הוי כאילו קבל עליו קרבנות
מופרים. ר' אלעזר אומר מופר דאין אדם חפץ באשה נדרנית וניחא ליה שכל נדריה יהיו מופרים וחכ"א אינו מופר
נזיר שלם. רבי מאיר סבר כיון דאמר הרי עלי איחייב בכוליה קרבן נזירותיה דרבי מאיר לטעמיה דאית ליה תפוס לשון
מפ' בנדרים טעמייהו משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו כל שאינו בכלל הקמה אינו בכלל הפרה קס"ד דבני
ראשון וכי אמר הרי עלי לגלח הוי כאילו אמר תגלחת שלימה של נזיר וכי אמר תו חצי נזיר דמשמע דמגלח קאי אחצי
הישיבה שרצו להקשות מכאן דכי אמר רבי יאשיה אליבא דרבנן דאמרי לא מצי מיפר דאי אליבא דר' אלעזר אמאי
נזיר כלומר חצי קרבנות נזיר עליה לאו כל כמיניה דתפוס לשון ראשון דמשמע תגלחת שלימה אבל אם אמר הרי עלי חצי
משוי שליח להפר יפיר לה הוא בעצמו אלמא מלתא דלא
מצי איהו למעבד משוי שליח ומשני לעולם ר' יאשיה
קרבנות נזירות לא שייך הכא למימר תפוס לשון ראשון דהרי עלי לא כלום קאמר בלא סיום דבריו ורבנן סברי נדר ופתחו עמו
והוי כאומר חצי קרבנות נזיר עלי
והכי קאמר הרי עלי חצי תגלחת נזיר ולא דמי לקרבנות חצי נזיר דקרבנות משמע