יג:
הריני נזיר פרק שני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הריני נזיר כשיהיה לי בן. פירוש דסתם נזירות דהוי שלשים יום
כסיפא ליה מילתא ואנפשיה קאמר דאהא נזיר כשיהא לי בן: או
ג)
כג א
א) ב)
1
ג) ד)
דילמא הכי א"ל רחימנא ליה לפלוני כוותיך. לכשיהא לו בן אהא נזיר
ונזיר מאה יום נזירות דנפשיה והשתא נמי קבל נזירות דבנו
❖
כד ב
ה)
כמותך. תיקו: מתני' אמר הריני נזיר. מעכשיו ונזיר לכשיהא לי בן
ברישא והתחיל למנות נזירות דנפשיה ק' יום ונולד לו בן עד שבעים
ויום שבעים נמי בכלל לא הפסיד כלום פירוש ג] אחרי שנזירות בנו של
התחיל מונה את שלו ועד שלא השלים את שלו נולד לו בן וחלה עליו
כה ג
❖
ד
שלשים יום מובלעים תוך ק' יום עדיין
נזירות שהזיר על בנו לכשיהא
א]
2
נוסחת הריב"ן
לו (א): משלים את שלו. לפי שקיבלו
דפירש ד)ולא3 הני ק' יום עולים לנזירות
כסיפא ליה מילתא אמר הריני נזיר לכשיהא
דבנו וגם למאה יום דנפשיה דאף
עליו תחילה ואח"כ מונה נזירות שהזיר
לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו מי
הגהות הב"ח
על בנו א)דכיון שחל עליו של בנו עד
ע"ג דמיד כשיוולד בנו צריך להניח את
אמרינן שלא בפניו אנפשיה קאמר או דילמא
(א) רש"י
שלא השלים נזירות שלו נעשה כנזירות
שלו ולמנות של בנו שהרי קיבלו תחילה
בן
הכי קאמר ליה רחימנא ליה כוותיך א תיבעי:
אחת ולכך אינו יכול לגלח : אבל
כדאמר לעיל אפ"ה כיון דשל בנו
(ב) ד"ה
מתני' הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן
של (ג) ד"ה
ב
אם אמר הריני נזיר כשיהא לי בן
מובלעין בתוך המאה יום עולים לשל
הואיל
התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן
ונזיר. דמשמע (ב) ל' מעכשיו התחיל
בנו ולשלו וישלים מאה יום ויגלח על
בהאי טעמא דאי
משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו
למנות את שלו ואח"כ נולד לו בן
שניהם ויביא שני קרבנות וה"ה לעיל
אמרת דמיירי בנזירות
סתם
הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר התחיל מונה
הואיל וקבל נזירות של בנו תחילה
כי אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן
את של
מניח את שלו ומונה את של בנו ואינו
ונזיר והתחיל למנות את שלו אם
את שלו ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו
בנו למאי הילכתא הוא קא
מתחיל וכו' יום
מגלח ואח"כ משלים את שלו למקום
נולד לו הבן למניינו ביום א' דאותן
4
ומונה את של בנו ואח"כ משלים את
לאחר (ד) ד"ה
❖
שלשים יום עולין היו לבנו ולעצמו כיון
שפסק מתחיל: (גליו"ן ומ"ה
שלו: גמ' בעי רבא אמר הריני נזיר
דנזירות
דשל בנו מובלע בשל עצמו דאידי
דהואיל וקיבל עליו נזירות שלו
(ג)
דהא אמר
לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום מהו
אמר
ואידי ל' יום ודוקא כי קבל נזירות
תחילה משלים את שלו שיהא מגלח
❖
כיון דהלין מאה בעשרין לא שלמין לא
הגהות מהר"ב
ג
דבנו ברישא דמיד שנולד הוי זקוק
בינתים ואילו בסיפא דקביל נזירות
רנשבורג
חיילין או דילמא כיון דאית ליה גידול שער
למנות אותו מהני הבלעה אבל קבל
של בנו תחילה מוקי לה המורה כגון
א] רש"י
לבסוף חיילין ותיבעי ליה נזירות
נזירות דמאה יום ברישא אפי' נולד
דנזירות שלו הוו של חמשים ומש"ה
פי' הרא"ש
ד
לו הבן קודם ע' יום צריך להשלים
מוקי לה הכי דאי לא תימא הכי ב]
מועטת חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה
ב] ד"ה
הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר
המאה יום ברישא כשקיבל עליו
לא הוי נזירות כלל כיון דהפסיק את
את"ל
קבל עליו ונזירות בנו תחלה
התחיל מונה את שלו אלו
תחילה דלא חייל נזירות בנו עליו [עד]
השלמת נזירותו אלא משלים
שלו והתחיל את של בנו וגלח תו לא פשו ליה כדי גידול שיער
ג] תוד"ה
ישלמו שלשים יום [קודם]
נזירות ק' ויגלח ויביא קרבן לנזירותו ושוב יעשה נזירות דבנו ל'
וקיימא לן בבבא דסיפא דסותר את הכל אם אין שם כדי גידול
שילד לו בן ואח"כ נולד לו
לאחר שבעים.
יום ויגלח לל' יום ויביא קרבן: ה)
שיער. וא"ת דבתר שמונה של בנו לא ליגלח הא ודאי מילתא דלא
היינו ע"א סותר
בן קודם ששלמו מניח את
שלו ומונה את של בנו. דכיון
אפשר חדא דקיבלו והוה ליה כמי שאמר הריני נזיר ונזיר שצריך
ול"ג סותר שבעים יום דהא אינו סותר ע' וה"פ מניח את שלו ומונה
שקבל נזירות בנו תחילה מיד
לגלח בין זו לזו ועוד מדקאמר דמניח את שלו ומונה את של בנו
את של בנו ולאו דוקא סותר כלומר מניח את מניינו ומונה שלשים
5
כשנולד לו בן צריך להניח
דבנו: שאין תגלחת פחות משלשים יום. פי' לכך אין עולין שאר הימים
למאי מילתא הוא קא מתחיל את של בנו אי לאו דלייתי קרבנותיו
את שלו ולמנות את של בנו
ד] ד"ה
ואח"כ ישלים את שלו ונפקא
שעד ק' ימים לנזירות דבנו לפי שאין נזירות דבנו פחות משלשים
ולגלח בינתיים. וכי תימא אי הך בבא לא מיירי בנזירות סתם אלא
מינה בהפסקה זו שאינו מגלח
יום וליכא ל' יום עד גמר השלמת מאה ולכך זקוק להפסיק מניינו
בנזיר נ' למה ליה דמייתי אידך בבא דנזירות מאה (אם) משום
כי אם פעם אחת דאם היה
ה] בא"ד
דאתא לאשמועינן דעד ע' לא הפסיד כלום דלאחר ע' סותר. ע"כ
הואיל דנמשך דבנו על ימי נזירותו ולשון תגלחת אינו מכוון דטפי
מגלח על של בנו היה צריך
6
למנות ל' לנזירותיו דאין
גליו"ן): גמ' בעי רבא הריני נזיר כו'. כלומר הא ודאי פשיטא
ה"ל למימר שאין נזירות פחות משלשים יום ונקט שאין תגלחת
תגלחת פחות מל' יום ולא
לי שאם אמר הריני נזיר לאחר ל' יום ומעכשיו נזיר סתם כיון
למימר מכשישלים של בנו יחזיר למניינו וישלים נזירות הק' יום
7 ד]
שייך למתני ואח"כ משלים
ו] בא"ד
את שלו דאין זו השלמה כיון
דבנזירות זו שאמר מעכשיו יכול להשלים קודם שיתחיל
ויגלח בסוף כל המנין אח' לכולן אבל בסוף מנין דבנו אינו מגלח
(ד)
ז] בא"ד
שצריך למנות ל' יום משלם
אותו נזירות שאמר לאחר ל' יום דהא דאמר נזיר סתם דהיינו ל'
דאם כן לא יוכל להשלים אחר 8 נזירות שלו דליכא שלשים יום
אבל אם היה משלים שלו
מנזירות: הגה"ה לכאורה משמע כדמפרש דאחר שישלים של בנו
יום הילכך חלה לנזירות דמעכשיו לאלתר ומגלח ליום ל' ושוב
בלא הפסקה ואח"כ היה מונה
של בנו היה צריך ב' תגלחות.
מונה נזירות שנדר לאחר ל' ומגלח לסוף ל' אלא הא בעי רבא
יחזור וישלים את שלו כי ימי בנו אין עולין לנזירות מאה יום שלו
ח] ד"ה
אבל השתא מביא על תגלחת
ב) כיון דאמר הריני כו': כיון דהלין ק' בעשרין לא שלמין לא חיילין.
כמו ברישא ה] דקתני מניח את שלו מיהא יש בירושלמי נולד ביום
א' שני קרבנות ונ"ל דלרב
שמונים סותר עשרה נולד ביום תשעים סותר את 9 עשרים ולפי
מעכשיו ומותר לשתות יין אלא מונה ל' לאחר כ' יום ומגלח ואח"כ
דאם נטמא ביום גידול שער
אינו סותר אפי' דמגלח על
מונה ק' יום: או דילמא כיון. דאילו מתחיל למימני נזירות ק'
שיטת הירושלמי מיד שנולד הבן מונה של בן ו] לגמרי01 ואותו מנין
ט] ד"ה
של בנו ואח"כ מונה ל'
בן עולה לו לנזירות דק' יום ושמא י"ל הירושלמי דסותר כ' כלומר
מעכשיו אכתי מייתרי להו כדי גידול שיער דהא פשו להו תמנין
על נזירותו ודאי דקרי ליה
בשביל בנו קאמר דמונה עשרה של מאה וכ' אחר המאה ולעולם
דאית בהו גידול שיער טובא והילכך מתחיל מעכשיו ומונה כ' יום
השלמה לפי שאם נטמא אחר
ששלמו הל' שלו אינו סותר
ה"נ קאמר שאין עולה לנזירות דמאה כלל וחוזר וישלים המאה כמו
ואחר כך מונה ל' יום ואח"כ מונה פ' ימים כדי להשלים נזירות
י] בא"ד
כיון שאינו מונה מאז והלאה
ראשונה: ותיבעי ליה נזירות מועטת. כגון דאמר הריני נזיר
שהיה לו למנות בלידת הבן ובגמרא מוכחא דאם נולד ע"א דסותר
11
21
אלא גידול שער. ונפקא
אע"ג דאיכא שלשים יום עד המאה מיום לידת הבן והטעם דיום
לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם דל' נמי בכ' לא שלמי ולא
מיניה בהך הפסקה שצריך
להשלים יותר על ב' נזירות
חיילי או דילמא לאלתר חיילין [ומגלח] אחת על כולן: אין הכי
לידת הבן נימנית ממנין שלו ולא תחשב לימי הבן וליכא אלא כ"ט
❖
כדי גידול שער. ועוד נפקא
קמיבעיא ליה אלא חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה. כלומר
עד יום ק' ז] וצ"ע שפירש לעיל שאם נולד הבן ביום ראשון שהתחיל
מינה לרב דאמר נטמא בשל
בו נזירותו שימנה ל' ועולין לשניהם וצריך ליתן חילוק בדבר דרישא
נזירות מתוך נזירות קא מיבעיא ליה והכי קא מיבעיא ליה:
בנו אינו סותר את שלו דאם
מנה עשרים והפסיק והתחיל
הגהות התוספות
הואיל וביום לידת הבן התחיל למנות נזירות של עצמו ימנה לשניהם
את"ל
למנות את בנו ונטמא בתוך
בעי
אבל הכא שהתחיל זה ימים רבים של עצמו לא ימנה יום הלידה לבנו כי אם לעצמו. ע"כ הגה"ה: רבא אמר הריני נזיר לאחר כ'
1. 2.
עשרה ימים אינו סותר אלא
יום ומעכשיו מאה יום מהו. כיון דהלין מאה יום לא שלמי בהנך עשרים יום לא חיילא נזירות של מאה יום עליה מעכשיו דמסתמא
נזירות בנו ואם היה משלים
3.
את שלו בלא הפסקה היה
אין דעת זה האיש להפסיק נזירות שימנה עתה עשרים יום מן המאה יום ואחר עשרים יום ימנה נזירות שלשים יום שקבל עליו
4.
סותר הכל. ולר' יוחנן דאמר
לאחר עשרים יום ושוב ימנה שמנים יום להשלים המאה יום אלא אחרי שאינו יכול להשלים נזירות של ק' יום בהלין כ' דעתו שאלו
5. 6.
סותר את הכל. נפקא מינה
7.
דאם מנה עשרים לנזירותו
כ' יום יהיו פנויים ויהיה מותר ביין ובתגלחת בהנך כ' יום ואחר כך ימנה ל' יום לגלח 31 ויביא קרבן ושוב מונה ק' יום רצופין ויגלח
והפסיק ומנה עשרים לשל
ויביא קרבן ומה שאמר מעכשיו מאה יום ר"ל ומעכשיו כמו כן אני מקבל ק' יום אחר שאעשה סתם הנזירות לאחר כ' יום וא"ת ואמאי לא
8. 9.
בנו ונטמא סותר הכל ואלו
פשיט ממתני' דקתני מניח את שלו ומונה של בנו ושוב משלים את שלו אלמא לא חייש האי גברא אהפסקת נזירותו דאיכא41 למימר שאני
01.
היה משלים את שלו תחלה
11.
לא היה סותר כ"א עשרה
מתני' כשהתחיל למנות נזירותו סבור היה לתשלומין51 שלא ידע שיוולד לו בן תוך ימי נזרו וגם אפשר 61 להיות שפעמים ישלים נדרו קודם
21.
ימים: הריני נזיר כשיהיה לי
שיוולד לו הבן הילכך גמר ונדר ואפי' יוולד הבן מפסיק נזירותו ומניח ח] נדרו ומונה את של בנו ולא קפיד בהפסק נזירותו אבל הכא דלא
31. 41.
בן ונזיר ק' קבל עליו נזירות
אפשר כלל אם יתחיל נזירות של מאה יום צריך להפסיק כשיעברו כ' יום הילכך לא חייל עליה נזירות של מאה לאלתר: או דילמא כיון
51.
של ל' יום כשיולד לו בן ועוד
71
61.
קבל עליו נזירות של ק' יום.
דאית ליה גידול שיער לבסוף חיילא. פי' כיון שנשארו לו ל' ימים לאחר סתם נזירות כדי גידול שיער היינו נזירות שלם חיילא ולא
71. 81.
נולד לו בן עד שבעים יום לא
חייש בהפסקת נזירותו והכא נשארו לו אפי' פ' יום הלכך מונה עשרים יום הללו לנזירות דמאה יום ויפסיק וימנה ל' יום ויגלח ויביא
הפסיד כלום כיון שנשארו
91.
קרבן ואחרי כן ימנה פ' יום להשלמת מאה יום וה"נ אמרינן בברייתא דמייתי לקמן אחר שמנה ל' יום אינו מונה רק פ' יום להשלים
מנזירות ק' ל' יום דמשלם
02.
ימי נזירות בנו בהדי נזירותו
המאה יום על העשרים שמנה קודם שלשים יום ואע"ג דתגלחת סותר היינו כדי שיהיה לאחר התגלחת שלשים יום כדי גידול שיער
12.
וה"ה קודם שבעים יום. וה"ה
אבל אם נשארו אחר התגלחת שלשים יום עד כלות נזירותו אינו סותר כלום כיון דאית ליה גידול שיער דתגלחת טהרה והכי אמרינן
22.
אם אמר איפכא הריני נזיר ק'
❖
יום. ונזיר כשיהיה לי בן אם
בפ' ג' מינין והכא נשארו לו פ' יום כדי גידול שיער ויותר ואע"ג דאמרינן במתניתין נולד לו בן עד ע' לא הפסיד כלום
81
נולד לו בן עד ע' לא הפסיד
דימי בנו עולים למנין הק' יום ט] והכי אמרינן לקמן בברייתא דאחר שמנה נזירות של ל' יום מונה פ' יום להשלים הראשונים 91 ולא סלקי
כלום דלעולם כשישלים ימי
הנך ל' יום אע"ג דמובלעין הם תוך הפ' יום דלא דמיא למתניתין דבמתניתין לא נדר נזירות אלא אם יוולד אחר ע' אבל אם יוולד
02
בנו להיות מובלעים בתוך ימי
מוסף רש"י
נזירותו וא"צ למנות מנין אחר
תוך הע' שיוכל להבליע נזירות דבנו תוך הק' אין דעתו למנות נזירות לבנו אלא ל' אחרונים יעלו לשניהם דהיינו ק' יום בין
12
משלים את שלו.
בשביל בנו. והא דאמרינן
הכל ומה שלא אמר בפי' הריני נזיר כשיהיה לי בן ומעכשיו ע' יום היינו משום שדעתו להיות נזיר ק' יום אם לא יוולד לו בן לבר
הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי
מנזירות דבנו אבל מ"מ אם יוולד לו בן קודם ל' חפץ הוא להבליעו בנזירות דידיה אבל הכא שקיבל נזירות אחר כ' בדעתו למנות
בן דמונה שתיהן היינו משום
דלא שלמי כהדדי. אבל אם
לו מנין שלא יעלה למנין המאה יום דאם איתא דחפץ להבליע והרי הוא יודע בברור דבהנך כ' לא [שלמי] ק' לימא בפי' הריני נזיר
(ראמ"ה בשמו) מניח את
אחר כ' ומעתה פי'22 י] בין הכל ק' אלא ודאי חפץ לעשות ק' יום בלא הנזירות. ע"כ הגה"ה: ותבעי ליה נזירות מועטת. פי' סתם
נולד לו בן ביום ראשון למנין
שלו.
נזירותו מנין אחד פוטר את
נזירות דהוא שלשים יום וכגון דאמר הריני נזיר לאחר עשרים יום ונזיר מעתה אי חיילא השתא וימנה עשרים יום ויניח מנין זה
שתיהן. ור"ת פי' דדוקא הריני
וימנה שלשים יום וימנה עשרה ימים להשלים נזירות ראשונה ולא יגלח עד [ששים] השלמת שניהן: חדא מגו חדא קמיבעי
נזיר כשיהיה לי בן ונזיר ק'
(שם)
יום הוא דאמרי' לא הפסיד
ליה
כלום משום דמיד כשנולד לו
בן צריך להפסי' נזירותו ולמנות נזירות בנו. הלכך אותו מנין עולה גם למנין ק' יום שהתחיל כבר למנות. אבל אם אמר הריני נזיר ק' יום ונזיר כשיהיה לי בן כיון דאינו צריך להפסיק נזירותו כשיולד לו בן לא חיילא עליה נזירות בנו עד שישלים נזירותו. והכי מסתברא
דבהפסקה שצריך להפסיק גורמה שעולים לכאן ולכאן. דהא אם קבל עליו נזיר של ל' יום ונזיר של ק' יום צריך למנות שתיהן ולא אמרי' דמתחלה היה בדעתו דק' להיות נזיר ל' יום ושוב נמלך להיות נזיר ק' יום אבל רוצה הוא שיהא מובלעים הל' בתוך הק' אלמא