הריני נזיר פרק שני נזיר
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליה. כלומר תחילה שאל בנזירות מועטת ושוב שאל בנזירות מרובה
את"ל נזירות מועטת כיון. דאילו מתחיל מעכשיו למנות לא מייתרי
כו א
א) ב)
ג) ד)
ליה מהאיך נזירות אלא עשרה ימים ולא הוי בהן כדי גידול שיער
באם תמצא לומר דאפילו את"ל דנזירות מועטת לא חיילא כיון דעשרה
כז ב
דאין תגלחת פחות משלשים: לא סלקין ליה הלין עשרה. למנין
יומין לבד הוא1 לא סלקי הנך עשרה שישלים אחר עשרים2 לאיצטרופי
כח ג
❖
נזירות דהא לית בהו גידול שיער הילכך לא חיילי ליה מעכשיו אלא
לעשרים שספר מתחילה משום דהנך עשרה לא חזו לנזירות לחודייהו
❖
כט ד ה
לאחר עשרים יתחיל למנות שתי
ולהכי לא ניחא ליה להפסיק נזירותו
נזירות ויהא מגלח בינתים. ואי אמרת
אלא אלו עשרים יום רוצה שיהיו
את"ל נזירות מועטת
כיון דעשרה יומין הוא
הגהות מהר"ב
נוסחת הריב"ן
תפשוט ממתני' דקתני מניח את שלו
פנויים ויהיה מותר ביין ובתגלחת
דיתרין לא סליק ליה הלין עשרה ודאי נזיר
רנשבורג
ומונה את של בנו ואח"כ משלים את
וליטמאות למתים אכתי מיבעי ליה
מאה יום כיון דאית ליה תמנין יומין לבסוף
א] רש"י
שלו ואע"ג דלא מייתרי משלו אלא
לנזירות מרובה דמאה יום כיון דאי
סלקין ליה או לא ואת"ל חיילי אמר הריני
עשרה ואפי' הכי חיילי הא לא דמי
חיילא השתא כ' יום אכתי פשו להו
נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר עולם מהו
דאילו התם כיון דאמר הריני נזיר
פ' יום אחר נזירות דל' יום דחזו
מי חיילא עליה א או לא את"ל הכא כיון
סתם לכשיהא לי בן לא נחית למניינא
לנזירות לחודייהו ומצטרפי שפיר להני
ב] ד"ה
דאפשר לאיתשולי חיילא אמר הריני נזיר
דלא קאמר אימת ב)(אי לאחר עשרין
עשרים יום להשלמת ק' יום וימנה
שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם
[כ'] יום ושוב מונה ל' יום ומגלח
וחמשה) (א) הילכך האי דהדר
ג] תוס'
ויביא קרבן ושוב מונה פ' יום
ואמר הריני נזיר דינא הוא דליחול
מהו הכא לא אפשר לאיתשולי מי חיילא
להשלים המאה יום ויגלח שנית ויביא
עליה לאלתר דדילמא לא יהא לו בן
או לא אמר כמשה בשבעה באדר מאי
ב
ד] בא"ד
קרבן ולא קפיד אהפסקת נזירות או
עד לאחר שלשים דלא מייתרי כלל
פשוט מינייהו קדמייתא הריני נזיר לאחר
דילמא אפ"ה לא חיילי כיון דלא שלמי
ואישתכח דמלאלתר הוה ליה למימני
ה] בא"ד
עשרים יום ומעכשיו מאה יום מונה עשרים
ג
מאה יום בהנך [כ'] יום ואין רצונו
נזירות שלו א"נ זמנין דלא יספיק
ו] בד"ה
ואח"כ מונה שלשים ואח"כ מונה שמונים
להפסיק נזירותו ומסתמא בשעת
למימני את שלו קודם שנולד לו בן
כדי להשלים נזירות ראשונה נטמא בימי בנו
❖
קבלה היה בדעתו [בכ'] יום קמאי
כיון דאי אפשר ליה בגילוח כדפרישית
ז] ד"ה
3
רבי יוחנן אמר סותר ריש לקיש אמר
לעיל גבי מתני' כנזירות אחת דמי
יהיה מותר ביין ובתגלחת ובטומאה
ד
אלא הכא דקא נחית ליה למניינא
ואחרי כן יעשה שלשים יום ויגלח
אינו סותר רבי יוחנן אמר סותר חדא
ה
הגהות הב"ח דאמר לאחר עשרים איכא לך למיבעי
ויביא קרבן ושוב יעשה מאה יום
נזירות אריכתא היא
ריש לקיש אמר אינו
(א) רש"י
בהכי בעיין כיון דעשרים יומין כו':
רצופין ויגלח ויביא קרבן: הגה"ה
סותר נזירות דידיה
לחוד ודבריה לחוד
אי לאחר עשרין
ואת"ל. היכא דאמר (ב) מעכשיו
וצ"ע אי מצי למיבעי היכא דאמר
וחמשה ואי לאחר
נטמא
הריני נזיר מאה יום ונזיר לאחר
מאה כיון דאפשר למימני מעכשיו
שלשים
וכיון
עשרים יום דהשתא הקדים המאה יום [אי אמרת] חיילי מהשתא אי
עשרים ולאחר דמונה ליה שלשים אפשר למיהדר ולמימני תמנין
לא [ושמא] דה"ה דמצי למיבעי הכי וחדא מנייהו נקט. הגה"ה:
משום דאיכא גידול שיער לבסוף חיילי להו מהשתא אכתי תיבעי לך
ח] בא"ד
אבל
אמר הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר לעולם. דדינו
ט] בא"ד
הא אמר הריני נזיר לאחר עשרים ומעכשיו נזיר עולם מהו כיון
דעשרה
(ב) ד"ה
אם הכביד שערו דמיקל ומביא שלש בהמות:
דלנזירות עולם לית ליה הפסק דהיכא דאמר מעכשיו מאה יום הוא
ומעכשיו
מי
חיילא. נזירות עליה מהשתא או לא את"ל דבין נזירות מועטת
דאיכא למימר דמונה עשרים ואח"כ מונה שלשים ואח"כ מונה שמונים
ליכא למימר דמונה
כ' ואח"כ ל'
ובין נזירות מרובה מהשתא חיילא משום דכי מטו עשרים ויחול
דודאי חיילא עליה לאלתר מכי אמר מאה יום משום דכיון דאית להו
ומעכשיו (ג) ד"ה
נזירות לא הוי הפסק כולי האי שהרי דמי הוא לנזירות דמאה אבל
הפסק לסוף מאה הילכך הכא נמי אפשר למפסקינהו מתוכן אבל
הכא אי חיילא מהשתא נזיר עולם נזירות דאחר עשרים אינו כיוצא
הכא דאמר מעכשיו נזיר עולם דנזיר עולם אין לו הפסק והאי
לכולהו (ד) ד"ה
בו כלל והוי הפסק הילכך לא הוי נזיר עולם כלל עד שישלים נזירותיו
דמגלח משלשים לשלשים היינו טעמא משום כובד ולא משום דליהוי
❖
הואיל דלסוף
ובהנך עשרים קמאי יהיה מותר ביין ובתגלחת ובטומאה או דילמא
הפסק וכיון דאין לו הפסק לא פסקינן להו מתוכן וכיון דלא אפשר
דמ"מ יחול מהשתא נזיר לעולם וכי אתו עשרים ימנה נזירות שלשים
בלא הפסקה לא תיחול עליה נזירות כלל עד לאחר עשרים דלימני
שלשים של נזירותו ברישא: ואת"ל. לענין כולהו שאילתא לענין נזירות
יום ומגלח למ"ד נזיר עולם מיקל אחר שלשים יום או אחר ג)[ש"א]
גליון הש"ס
מועטת לנזירות מאה או לנזירות עולם : כיון דאפשר ליה
למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דחזיא לנזירות עולם
(ג)
ג]
4
י] בא"ד
תוס' ד"ה אמר כמשה וכו'
לאיתשולי. אההוא נזירות שקבל עליו לאחר עשרים ליחלו להו כולהו
שהתחיל ולא חשיב הפסקת נזירותו כיון שבידו לשאול על נזירות של
ולא היה היתר וכו'.
שלשים יום והיה עושה נזירות עולם לפניו בלי הפסק הילכך ד] אסר
מהשתא אכתי תבעי לך אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום
כ] ד"ה
ומעכשיו נזיר סתם מהו: הכא. בנזיר שמשון דלא אפשר לאיתשולי
אפילו לא שאל על נזירות [דל' יום] יחול עליו נזיר עולם מהשתא
❖
עליה משום דשמשון לא הוה נדור אמרינן כיון דלא אפשר לאיתשולי
וה"ה דמצי ה] למיבעי אי אמר הריני נזיר 5 לאחר כ' נזיר עולם 6
ואת"ל
ל] בא"ד
ומעכשיו נזיר סתם:
הכא ודאי כיון דאפשר לאתשולי
עליה אנזיר שמשון לא חיילא ההוא נזירות סתם (ד) דהואיל דסוף
הגהות התוספות
עשרים לא שלמי או דילמא חיילא: אמר הריני כמשה בשבעה
אנזירות שיחול לאחר עשרים יום הכא חיילא נזיר עולם ומהשתא
7 ו]
8
❖
באדר. דמשמע כמשה שנפטר בשבעה באדר ושוב לא שתה יין מי
1. 2.
יכול לשאול אנזירות דבתר עשרים ולא תהיה הפסק כלל בתוך
א]
הוי לשון נזירות או לא: נטמא בימי בנו. האי דאמר הריני נזיר
נזירות דנזיר עולם:
3. 4.
אמר
הריני נזיר כשמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם.
כשיהא לי בן ונזיר סתם התחיל מונה את שלו ועד שלא השלים את
5. 6.
פי' הרא"ש (המשך)
7.
שלו נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואם נטמא בתוך
הכא ודאי לא אפשר לאתשולי אנזירות שמשון שיחול עליו
8.
כ' ילך אצל חכם ויתיר לו
ימים הללו שמנה לבנו: ר' יוחנן אמר סותר. אף אותן ימים
אחר [עשרים] הילכך לא יחול עליו סתם נזירות בהנך עשרים כלל
9. 01.
והרי הוא כאילו קיים אמר
שמנה כבר על שלו ב] דכיון דאפילו מנה את שלו אינו מגלח
הואיל ולא מצי להשלים בהנך עשרים סתם נזירות דהויין שלשים
11.
הריני נזיר שמשון לאחר כ'
יום ומעכשיו נזיר סתם מהו
בינתים כנזירות אריכתא דמי וסותר את הכל: וריש לקיש אמר
יום ויהיה מותר ביין ולטמאות למתים בהנך עשרים ואח"כ יתחיל
21.
מי אמרי' יתחיל למנות
אינו סותר. את שלו דנזירות דידיה לחוד ודבנו לחוד:
נזירות שמשון ז] [וידחה] סתם נזירות כיון דלא אפשר להשלימו קפיד
31.
מעכשיו נזיר סתם ולאחר כ'
אהפסקת נזירותו או דלמא סוף סוף חייל עליה סתם נזירות בתוך
נטמא
41.
יפסיק נזירותו ויתחיל נזיר
❖
שמשון ולא יגלח לעולם או
עשרים יום ונהי דלא מצי לגלח לסוף עשרה דלאחר עשרים דהא חל נזירות שמשון מ"מ כל דין נזירות שיכול לנהוג ינהוג כגון איסור יין
דלמא כיון דאינו יכול
וטומאת מתים ח] ואחר עשרים יפסיק נזירות זה ויתחיל נזירות שמשון דלא קפיד ט] אפי' אהפסקת נזירותו אבל לא מצי למיבעי היכא דאמר
להשלים נזירותו וגם אין
הריני י] סתם לאחר [כ'] ומעכשיו נזיר שמשון דודאי חייל עליה לאלתר נזיר שמשון דכיון דמצי לאתשולי אסתם נזירות לאחר עשרים ישאל עליו
שאלה לנזיר שמשון כדאיתא
פי' הרא"ש
פ' בתרא דמכות לא חיילא
ולא יהיה הפסק בנזירות שמשון והך בעיא לא מצי בעי בנזיר עולם כגון דאמר הריני נזיר עולם לאחר [עשרים] ומעכשיו נזיר [סתם] דודאי
עלי' כלל נזיר של ל' יום. וי"מ
דוקא ההפסקה גורמת: ה"ג
חייל עליה נזיר סתם מהשתא כיון דאפשר איתשיל אנזיר עולם הבא לחול עליו אחר עשרים שישאל עליו וישלים סתם נזירות דדוקא אנזיר
הריני נזיר לאחר כ' יום
אמר הריני נזיר לאחר [כ'] יום
שמשון מיבעיא דלא אפשר לאיתשולי עליה וה"נ משמע בפ"ג דמכות אמתני' דיש חורש תלם אחד דנזיר שמשון לא אפשר לאתשולי
ומעכשיו נזיר עולם דדינו
ומעכשיו נזיר עולם מי חיילא
נזיר עולם אפשר אתשולי: אמר כמשה בז' באדר מהו. דביום הוולדו דהיינו בז' באדר שמחו שמחה גדולה וביום מותו בז' באדר
דהכביד שערו מיקיל בתער
עליה או לא. את"ל הריני נזיר
ומביא ג' בהמות מי חיילי.
לאחר [כ'] יום ומעכשיו ק'
מסתמא רבים נדרו בנדר ורבו נזירים בישראל מחמת צער והוא אמר בסתם אהא היינו כמו שהיה דורו של משה בז' באדר ביום
9
את"ל דבין נזיר מרובה בין
יום חיילי שאני התם דאע"ג
מותו ונזירות קבל עליה או כיום הוולדו קאמר ושמחה קבל עליה וק"ק למ"ד נדרים ונדבות לא קריבין בבמה א"כ
נזיר מועטת חיילי. וכי מטו
דחיילי ק' יום מעכשיו אפשר
01
11
כ' יום מפסיק. שאני התם דלא
לו לקיים כל משפט נזיר'
אותם שנדרו בנזיר בפטירת משה רבינו הא היו נזירים כל ימיהם ולא יכלו להקריב קרבנות דקרבן נזיר נידר ונידב 21 הוא
הוי הפסק כולי האי דדומה
שלאחר כ' יום כי אחרי
$ ולא היה היתר גם בשילה וכן קשה מן נזירות דאבשלום : פשוט מיהא קמייתא הריני נזיר וכו'. נטמא בימי בנו. אמתני'
ד)
31
הוא לנזיר א' דבני חדא בקתא
ההשלמה של נזירות ק' יגלח
אינון. אבל הכא אי חייל
ויביא קרבנותיו של ק' ושל
קאי דתנן מניח את שלו ומונה של בנו לריש לקיש נפקא מינה לענין דאם נטמא בימי בנו אינו סותר את שלו ולר' יוחנן נמי
מהשתא נזיר עולם כיון דנזיר
נזיר שלאחר כ'. או לאידך פי'
דסותר היינו דוקא כשפוסק מניינו כ] והניח את שלו ומונה את של בנו ועומד באמצע מניינו אז דסותר 41 את של בנו סותר נמי את
[עולם] אינו כיוצא בו כלל
יגלח אחר נזירות שלאחר כ'
של מניינו לפי שלא השלים מניינו ואילו היה מונה שני מניינים אחד לו מסויים לעצמו ושוב היה מונה לבנו לעצמו ונטמא בימי בנו
הוי הפסק : כולי דדומה
ויביא קרבן ויגלח שנית אחר
הוא לנזיר א' הילכך לא חייל
השלמת הק' אבל הכא אי
לא היה סותר מנין של עצמו ל] לגמרי עד שלא התחיל מנין של בנו וריש לקיש אמר אינו סותר אלא נזירות של בנו אבל מה שמנה
נזיר עולם עד אחר שישלים
חייל נזיר עולם מיד שוב לא
משלו תחילה אינו סותר אבל ברישא דמתני' דקתני הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן דמונה את שלו ואח"כ את של בנו דאם נטמא בימי
נזירותו שלאחר כ' יום או
יגלח לעולם. ומיירי כגון
בנו ד"ה אינו סותר אלא של בנו דכבר נסתלק לגלח את שלו: חדא נזירות אריכתא היא.
שהרי אינו מגלח [אלא] לאחר שישלים
דלמא אפ"ה חייל מהשתא
דאמר ומעכשיו נזיר לעולם
וכי מטו כ' יום יפסיק וימנה
דאותו אינו מגלח לעולם.
שלו ושל בנו ובאמצע נזירותו הוא עומד אבל ודאי נטמא בימי
השלמה שלו אינו סותר אלא אותו שלו ולא של בנו: ב"ש הג"ה:
נזירותו ויגלח ויחזיר לנזיר
אבל נזיר עולם מיקיל בתער.
נטמא עולם כיון דאפשר לאתשולי'
למר כדאית ליה ולמר כדאית
אנזיר דלאחר כ' ולא הוי הפסק כלל. וה"ה דהוי מצי למבעי הריני נזיר עולם לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם דמצי נמי
ליה לעיל בפ"ק. ואת"ל כיון דאפשר לאתשולי חיילא. כלומר לא תמנע נזיר לעולם מלחול לאלתר משום בטול נזירות שלאחר
לאתשולי אנזיר עולם: אמר כמשה בז' באדר מהו. מי אמרינן דהוי קבלת נזירות דמסתמא ביום שנפטר משה רבינו
כ' דכיון דאפשר לאיתשולי על נזיר שלאחר כ' אמרי' כשאמר ומעכשיו נזיר לעולם היה בדעתו שיחול מיד ועל נזירות שלאחר