יד:
הריני
נזיר
פרק שני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נטמא בימי צרעתו. אמר הריני נזיר מהיום
נטמא בימי צרעתו. היה נזיר ונצטרע ובימי צרעתו נטמא למתים:
והתחיל למנות
ל א
א)
1
ב) ג)
ר' יוחנן אמר סותר. את הקודמין דהא אכתי קאי בנזירות הואיל
נזירות [שימי] חלוטו אינו עולה לנזירות
וגם אינו סותר
א]
❖
לא ב
כדלקמן בפרק מי שאמר ונטמא במת בימי חלוטו לר"ל אינו
דכי נתרפא מצרעתו משלים מה שכבר מנה קודם שנצטרע:
ריש לקיש אמר אינו סותר.
סותר הימים הראשונים שמנה לנזירותו קודם ימי צרעתו וכשיטהר
דימי צרעת לחוד הואיל ואין עולין
לב ג
❖
לג ד
מצרעתו יגלח ויביא קרבנות מצורע
לו למנין ימי נזרו. והימ"ן שונה להני
הגהות הב"ח
ויחזור וישלים מנין נזירות כמו שפסק
תרתי דרבי יוחנן וריש לקיש בטעמא
נטמא בימי צרעתו ר' יוחנן אמר סותר
א
(א) רש"י
ור' יוחנן אומר סותר דהא בנזירות
אחרינא ואף המור"ה חז"ר להיו"ת
שער
ריש לקיש אמר אינו סותר רבי יוחנן אמר
תורה אור השלם
כדבר"י הימ"ן דבין כי נטמא בצרעתו
קאי ועדיין לא מנה המאה ולכשיטהר
סותר דהא בנזירות קאי ריש לקיש אמר אינו
1. כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיְיָ עַל
ובין בנזירות בנו דההוא אידך
מצרעתו צריך למנות כל ימי נזירותו:
(ב) ד"ה
סותר צרעת לחוד ונזירות לחוד וצריכא דאי
נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא:
נזירות נזיר מאה מיירי לפי שלא
וצריכא. לאשמועינן פלוגתייהו בבנו
דשם
במדבר ו ו
ובצרעתו: נטמא ביום גידול
איתמר בהך קמייתא בההיא א"ר יוחנן סותר
2. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
מצינו גידול (א) פחות משלשים
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
שם נזירות אחת היא אבל בהא אימא מודה
שיער. פי' אמר הריני נזיר שלשים
והואיל ובתרוייהו צריך לגלח דלכי
שער
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיְיָ
ליה לריש לקיש דנזיר לחוד וצרעת לחוד ואי
נתרפא מצרעתו נמי צריך לגלח
יום וכשמנה כ' מנזירותו גילחוהו
קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר
(ג) ד"ה
במדבר ו ה
רֹאשׁוֹ:
איתמר בהא בהא קאמר ר"ל אבל בהך אימא
הילכך לא מיתוקם אלא בנזירות
ליסטים על כרחו דהשתא לא יוכל
3. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר
מאה : נטמא ביום גידול שער.
לגלח ביום שלשים לנזירות ולהביא
מודה ליה לר' יוחנן צריכא נטמא ביום גידול
(ד) ד"ה
יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים
❖
לנזירות
קרבנותיו עד אחר שלשים יום מיום
כגון שקיבל עליו נזירות מאה יום
וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
שער רב אמר אינו סותר אפי' לר' יוחנן
ב
❖
במדבר ו ד
שגילחוהו הליסטים דאין גידול פחות
וכי מנה שבעים נצטרע וכי נטהר
דאמר סותר הני מילי היכא דקאי בנזירות
משלשים יום והתחיל הל' וכשמנה
גילח תגלחת לצרעת ואכתי פשו מן
גליון הש"ס
גידול שער מישלם נזירות הוא ושמואל אמר
עשרה סיים נזירותו שהרי תחילה
המאה שלשים יום דאית בהו גידול
נוסחת הריב"ן
תוס' ד"ה לוקה כו' או ביום
סותר אפי' לריש לקיש דאמר אין סותר התם
מנה עשרים טרם שגילחוהו הליסטים
שיער ונטמא ביום גידול שער היינו
ל'.
שתי נזירות הכא חדא נזירותא אמר רב
ואלו העשרים יום האחרונים
אינם
ביום מאה שבו שלם גידול שיער
❖
חסדא הכל מודים שאם קדש שער בדם אין
רק לגדל שיער שיוכל לגלח
אחר
שלו דברי הכל סותר השלשים שאחר
נזירותו ולהביא קרבנותיו ובהם
הצרעת אבל באם סותר שבעים
לו תקנה אליבא דמאן אי אליבא דרבי
שלפני הצרעת פליגי: רב אומר
נטמא והאי דנקט ביום גידול
שיער
הגהות מהר"ב
אליעזר כיון דאמר תגלחת מעכבת תוך
אינו סותר. דאפי' לרבי יוחנן דאמר
ולא נקט בימי כדנקט לעיל בימי
רנשבורג
מלאת היא ולסתור אלא אליבא דרבנן
צרעתו לפי [שאי] אפשר שלא יהו
נטמא בימי בנו דסותר כל נזירות ב)
א] תוד"ה
ג האמרי תגלחת לא מעכבת לעולם אליבא
נמשכים ימי צרעתו טפי מיום אחד
התם בנזירות קאי להכי מצי סתר
דרבנן ומאי אין לו תקנה אין לו תקנה
ב] ד"ה
ד
אבל גידול שיער אפשר שלא יאריך
לנזירות נמי אבל הכא כיון דנטמא
למצות גילוח אמר ר' יוסי ברבי חנינא נזיר
עליו אלא יום אחד כגון שגילחוהו
ביום מישלם גידול שיער כבר שילם
שכלו לו ימיו לוקה על הטומאה ואינו לוקה
ליסטים יום שני לנזירותו דהשתא
נזירותו ולית ליה כח למסתר דלפני
צרעת: ושמואל אמר סותר. את
על התגלחת ולא על היין מאי שנא טומאה
אינו מוסיף על שלשים אלא יום
❖
הכל אפי' ע' קמאי: (ב) שם
שלבסוף בעבור גידול שיער:
דלקי דאמר קרא כל ימי הזירו לה' לרבות
1
התם שני נזירות. של בנו ושלו
נזירות אחת היא. [אבל] מנין
ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת
הגהות התוספות
וכן נטמא בימי צרעתו
שלו ומנין של בנו תרי נזירות
אי הכי אתגלחת נמי ליחייב דהא אמר
מיתקרו: ל"א נטמא ביום גידול.
נזירות לחוד וצרעת לחוד הכא חדא
1.
רחמנא כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור
2
2.
כגון דאמר הריני נזיר והתחיל ומנה
נזירות הוא וכן נטמא ביום שהוא
על ראשו לעשות ימים שלאחר מלאת
אמר
רב
עד עשרים יום ונטמא וסתר את
טהור חד נזירות הוא:
3. 4.
כימים שלפני מלאת ותו כל ימי נזרו
חסדא הכל מודים שאם קידש שיער
הכל והתחיל למנות נזירות אחרת
3
5. 6.
מכל אשר יעשה
מגפן היין לעשות ימים
בדם. פירוש אם לאחר שנזרק הדם
ומנה עשרה ימים בטהרה ואח"כ
7.
נטמא באחד מכל עשרים יום
נטמא קודם שגילח וקורא קידוש
שלאחר מלאת
כימים
שלפני מלאת
❖
8.
הנותרין להשלים לנזירות: רב אמר
שיער שלא גילח כדכתיב וקידש
שאני
9.
אינו סותר. הללו עשרה דאפילו
ראשו שפירושו יתחיל לגדל ראשו:
❖
פי' הרא"ש
אין לו תקנה. קס"ד שלא יוכל עולמית לשתות ביין ולגלח
כיון
לרבי
יוחנן דאמר סותר הני
מילי היכא דקאי בנזירות גמור אבל
שהביא כבר קרבנותיו וכיון דנטמא קודם שגילח ובלא הבאת קרבן
האי דלא איטמי אלא בימי גידול שיער דמשלם נזירות הוא דלכי
רבו נוזרים נזירות מחמת
2
צער. או דלמא לא שהרי
מצרפי הני עשרה לעשרים קמאי הוו להו שלשים והלכך האי
לא יוכל לגלח: אליבא [דמאן] אי אליבא דר' אליעזר כיון דאמר
מוסף רש"י
גם בז' באדר נולד וכמו
דאהדר איטמי מעשרה ואילך לא הוי אלא תשלומי נזירות ואפי' ר'
תגלחת מעכבו. לשתות יין תוך מלאת הוא כלומר הרי הוא כאילו
דאי ר"א
כן הוא יום משתה ושמחה.
יוחנן מודה דאינו סותר להנך עשרה אלא כיון דהזה שלישי ושביעי
נטמא קודם הבאת קרבנותיו שהוא בתוך מלאת ולסתור כלומר
פשוט מיהא קמייתא אמר
(לקמן מו.)
הריני נזיר ברייתא היא
מתחיל למנות מעשרה ואילך עד שלשים: ושמואל אמר סותר אפילו
יחזור ויביא קרבנות כדתנן פרק ג' מינין מי שנזרק
והא דאמרי' במתני' נולד לו
לר"ל כו'. אבל הכא חדא נזירות. והא דאמרינן מישלם נזירות הוא
עליו אחד מן הדמים ונטמא ר' אליעזר אומר סותר את הכל ופריך
❖
(לקמן כח.)
בן עד ע' לא הפסיד כלום.
בגמרא והאמר ר' אליעזר כל אחר מלאת [שבעה] סותר ומשני
לא איריא דכיון דסתרו הראשונים שוב אי אתה יכול לצרף עמהן
והכא לא אמרי' דמיבלע
נזיר של כ' בתוך נזיר
הללו ולומר שלשים הן: הכל מודים שאם קידש שיער בדם.
מאי סותר קרבנותיו ולאחר [שיטהר] יביא קרבנותיו והאי ב] יסתור3
ק'. וי"ל דהכא אם איתא
פי' הרא"ש (המשך)
דהכא ע"כ לאו דווקא דנטמא ביום שלשים דהא א"ר אליעזר
ביום ל"א צריך להביא קרבנותיו ולהתגלח אחר קרבנותיו אם
4
דכוונתו להבליע א"כ בחנם
אמר הריני נזיר לאחר כ'
שאם (גדל) [קדש] שער בדם.
כבר נזרק הדם כשנטמא ועדיין לא גילח שאין לו תקנה להתירו
בפירקין לקמן דאינו סותר [אלא שבעה]: אלא אליבא
יום דלעולם מובלע בתוך
כלומ' שנזרק דם קרבנותיו
כיון דלמנות פעם אחרת ולהביא קרבן אחר אי אפשר דקרבן
דרבנן האמרי דתגלחת לא מיעכבא. לשתות ביין וכיון שהביא קרבנות
נזיר ק' אבל במתני' בדעתו
בעוד שערו קדוש דהיינו
מותר לטמאות ולשתות בלא תגלחת כלל: לעולם אליבא
אחד הוא מביא ולא שני קרבנות וכבר הביא קרבן אחד ואין עולה
היה שיהיה נזיר מיד אולי
קודם גילוח כדכתיב וקדש
ישלמו נזירותו קודם שיולד
ראשו ביום ההוא דגידול
דרבנן ומאי אין לו תקנה למצות גילוח. דכיון שהביא כבר קרבנותיו
לו דהא כבר נטמא לפיכך אין לו תקנה. והא דקתני קידש לישנא
לו בן. ואם יולד לו בן קודם
שער מקרי קדושה: אין לו
דקרא נקיט דכתיב וקדש את ראשו : כיון דאמר תגלחת
שוב לא יביא ונסתלק ומיד מותר לשתות ביין בלא תגלחת כלל
שישלימו שיהו מובלעים זה
תקנה. קס"ד שלא יוכל לגלח
מעכבת. לשתות ביין בתוך מלאת קרינא ביה לסתור מה שמנה
והכל מודים דקאמר רב חסדא קאי אפלוגתא דרב ושמואל דפליגי
בתוך זה: נטמא בימי בנו.
וליטמא למתים לעולם. דכיון
אסיפא דמתני' קאי דקתני
שניטמא אחר זריקת הדם
ולייתי קרבן אחר: אלא אליבא דרבנן. דפליגי עליה בפרק ג'
דנטמא 5 ביום גידול שער אם סותר והכא דנטמא קודם תגלחת 6
מניח את שלו ומונה את של
קודם שגילח לא יוכל לגלח
נזיר
שכלו לו ימיו.
מודים דאינו סותר דהוי כמי שגילח כבר:
מינין ואמרי כיון שזרק עליו אחד מן הדמים
בנו: ר' יוחנן אומר סותר אף
קודם הבאת קרבן אי
נטהר : למצות גילוח. דלא יהא תגלחת בטהרה כמצותו
שמנה כל ימי נזירות ועומד ביום הבאת קרבנותיו:
שלו דכיון דהפסיק באמצע
אליבא דר' אליעזר כיון דאמר
לוקה
נזירות והתחיל למנות את של
תגלחת מעכבת דאפי' הביא
על הטומאה. אם נטמא קודם הבאת קרבנותיו אבל אינו
(ג) לעולם שהרי אינו יכול לסתור ולמנות נזירות אחרת שהרי לאחר
בנו כוליה נזירות אריכתא
קרבנותיו אסור לשתות יין
סותר נזירות שמנה אחר שכלו ימיו כבר ונהי דאשכחן
מלאת נטמא הילכך אין לו תקנה לגלח בטהרה אלא מגלח בטומאה:
היא וקרינן בכוליה והימים
וליטמא למתים עד שיגלח
נזיר שכלו לו. ימי שלשים נזירות סתם ולנזירות מרובה כל ימים
בפירקא דלקמן ואייתי לעיל נטמא יום מאה ואחד סותר
הראשונים יפלו. אבל ברישא
דאמרי' לקמן פ' ג' מינין
(ד)
אם משנזרק עליו א' מן
מודה ר' יוחנן דאינו סותר
שלשים היינו דוקא יום ק"א וגזרינן אטו יום שלשים דהוי יום תגלחת
שהזיר ולאחר מלאת שצריך להביא קרבנותיו נטמא לוקה על הטומאה:
הדמים נטמא ר"א אומר סותר
הכל כיון דכבר השלים את
ואינו לוקה על התגלחת. אבל אינו לוקה אם גלח קודם שהביא קרבנותיו
דאורייתא כדתנן פרק קמא אבל ביום מאה ושנים אינו
שלו וכן בסיפא אם נטמא
הכל ופריך לקמן והא אמר
סותר $ או ביום שלשים ואחד אינו סותר: שאני הכא דאמר.
או שתה יין קודם שהביא קרבנותיו: דאמר קרא כל ימי הזירו לה'.
ר' אליעזר כל לאחר מלאת
בימי השלמה שלו: נטמא
ג)
7
אינו סותר ומשני מאי סותר
בימי צרעתו. אמר הריני
לענין טומאה דאמר רחמנא וטמא ראש נזרו מי שנזרו תלוי לו בראשו
דכתיב כל דלא צריך וכתביה ואמר כל ימי הזירו לה' על נפש מת
נזיר ק' יום והתחיל למנות
קרבנותיו ולאחר ז' יביא
יבא לרבות ימים כו': כל ימי נדר נזרו תער וגו' כל
שכבר שלמו אלא אין לו עדיין נזירות אלא בראשו שלא גילח אז לוקה
לא
8
9
קרבנותיו: תוך מלאת הוא
ונצטרע ואמרי' לקמן דימי
ולסתור ולאו דוקא תוך מלאת
חלוטו אינן עולים וגם אינן
ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגו'. ולילקי נמי אתרוייהו:
על הטומאה דכתיב וטמא [ראש נזרו] ומיהא אם נטמא אחר
סותרים וכשטיהר מצרעתו
אלא הוי כמו נטמא קודם
שהביא קרבנותיו לא מחייב למ"ד תגלחת לא מעכבא דהך דרשא
שאני הבאת קרבנותיו שסותר ז':
יגלח ויביא קרבן מצרעתו
לא מתוקמא אלא קודם הבאת קרבן ומיקרי שפיר נזרו תלוי בראשו
אע"פ שעדיין לא הביא קרבנותיו לפי שאין בגופו לעשות
הא אמרי' תגלחת לא מעכבא.
וישלים ימי נזירות שהפסיק
ר' יוחנן אומר סותר כיון
ואחר הבאת קרבנותיו מותר
אלא תגלחת אבל אם שתה יין או גילח לא מחייב דהא ליכא בהו קרא כמו גבי טומאה:
לשתות יין וליטמא למתים
שנטמא קודם שהשלים ימי
אפי' לא גלח: אין לו תקנה
נזירות [נזירות] אריכתא היא:
למצות גילוח דכיון שהביא קרבנותיו נסתלק נזירותו בלא גילוח ואפי' אם יגלח עיקר מצות גילוח דקרא באדם טהור. ואינו
וצריכא לאשמועינן פלוגתייהו בתרוייהו: נטמא ביום גידול שער כגון סתם נזיר שנצטרע וביום טהרתו מגלח ומביא קרבנותיו
וצריך למנות עוד ל' יום לגדול שער מלבד הימים הראשונים שמנה קודם שנצטרע לפי שאין תגלחת פחות מל' יום. וכן אם
סותר כדי לקיים מצות גילוח בטהרה ובהא מודו רב ושמואל: נזיר שכלו לו ימיו ששילמו ימי נזירותו ועדיין לא הביא קרבנותיו
לוקה על הטומאה אע"פ שאינו סותר אפי' מדרבנן אלא ביום ל"א אבל ביום ל"ב אינו סותר אפ"ה לוקה. דאמר קרא כל ימי
גלחהו לסטים אחר שמנה קצת צריך למנות ל' יום לגידול שער אם נטמא אחר שהשלים ל' יום נזירותו קודם שהשלים ימי גידול
הזירו לה' על נפשות מת לא יבוא וכל לרבויי אפי' ימים שלאחר מלאת ואמר רחמנא וטמא ראש נזרו ימי שנזירות תלוי בראשו.
שער פליגי רב ושמואל. והא דנקט ביום גידול שער. ולעיל נקט בימי צרעתו לפי שא"א שלא יהיה בצרעת יותר מיום א' אבל
הכא אפשר שאין גידול שער אלא יום א' כגון שנצטרע או שגלחוהו לסטים ביום הראשון: התם שתי נזיריות שלו ושל בנו. וכן
כלומר ששלמו ימי נזירתו ואין לו נזיר עתה אלא בראשו שלא גלח עדין מוזהר על הטומאה. ומי' אם הביא קרבנותיו לא מחייב
למ"ד תגלחת לא מעכבא. ומקרי שפיר נזיר תלוי בראשו אע"פ שלא הביא קרבנותיו לפי שאין בגופו לעשות אלא תגלחת:
נזיר לחוד וצרעת לחוד: הכל מודים שאם קדש שער בדם אין לו תקנה הכל מודים רב ושמואל דפליגי בניטמא ביום גידול שער