הריני נזיר פרק שני נזיר
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אסור
לגלח. פי' קודם זריקת דמים שהרי מצותו לגלח על הדמים
שאני הכא. גבי טומאה טעמא מאי הוא דלוקה דכתיב וטמא ראש
לד א
א) ב)
ג) ד)
נזרו מי שנזרו תלוי לו בראשו דמשמע שתלה הכתוב את הטומאה
ואם גילח על אחד משלשתן אמרינן לקמן דיצא:
לה ב
ה)
אמר
רב יום שבעים עולה לו לכאן ולכאן. פי' נולד לו בן ביום
במי שעדיין לא נתגלח ואפי' לאחר שכלו לו ימיו כל זמן שלא גילח
❖
לו ג
שערו שנזרו על ראשו מי שכבר כלו ימי נזירותו ואין נזרו תלוי אלא
ע' מקצת היום שקודם הלידה עולה למנין המאה והרי עשה
בראשו: אם גילח ושתה יין ונטמא
ע' יום מן המאה (שהוא יום ל"א)
תורה אור השלם
למתים סופג את הארבעים. אלמא
ומקצת היום שאחר הלידה עולה
שאני הכא דאמר רחמנא 1 וטמא ראש נזרו
דגמרי ימי ימי לרבות ימים שלאחר
לתחילת הנזירות ולא ימנה נזירות
לז ד
1. וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו
מי שנזרו תלוי לו בראשו מיתיבי א נזיר
בנו אלא עד1 כ"ט יום הרי ביום צ"ט
מלאת ותיובתא לר' יוסי בר' חנינא:
בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ
שכלו לו ימיו אסור לגלח ולשתות יין
נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם
מתני' הריני נזיר כשיהיה לי בן
דשלו ל' 2 לבנו ונ"מ השתא שיום ע'
❖
ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא
טָה¢ רָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
❖
ונזיר מאה יום. והתחיל למנות את
עולה לכאן ולכאן שיוכל לגלח ביום
במדבר ו ט
יְגַלְּחֶנּוּ:
למתים ה"ז סופג את הארבעים תיובתא:
שלו אם נולד לו בן עד ע' יום
המאה שהוא יום ל"א לבנו מתוך
מתני' הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר
פי' הרא"ש
ב
צריך להניח את שלו ולמנות את
שאותו תגלחת עולה לנזירות בנו מן
נוסחת הריב"ן
מאה יום נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד
של בנו: לא הפסיד כלום. דשלשים
הדין שהוא יום [ל"א] לבנו עולה
אמר רב יום שבעים עולה
לכאן ולכאן. אם נולד לו בן
כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין
יום הוא דמייתרי ליה ממאה אלא
נמי אותו תגלחת גם לנזירות דנפשיה
עד יום ע' ויום ע' בכלל יום
תגלחת פחות משלשים יום: גמ' אמר רב
מניח את שלו ומונה את של בנו ומגלח
שהוא מאה יום אע"פ שאם לא
לידת הבן עולה לכאן ולכאן.
ומונה שלשים כדי להשלים מאה שלו
נולד לו הבן לא היה יכול לגלח על
כיצד נולד לו בן יום ע' אותו
יום שבעים עולה לכאן ולכאן תנן נולד לו עד
היום עולה לו לשנים ותחלתו
ומגלח דבשלשים אית בהו כדי גידול
נזירתו אלא ביום ק"א השתא כשנולד
שבעים לא הפסיד כלום ואי סלקא דעתך
קודם שנולד לו הבן עולה
שער: אבל אם נולד לו לאחר ע'.
הבן יכול לגלח ביום [ק'] כדפרישית
לנזי' כאלו השלי' ע'. וסופו
עולה לכאן ולכאן איתגורי מיתגר אלא בדין
וא"ת ומאי סברא היא כיון דאם
דלא מייתרי להו שלשים דלית בהו
עולה לו לנזירות בנו ומונה
הוא דלא ליתני עד שבעים ומשום דקתני
ל' יום עד יום (זה) [ק'] ומגלח
לא נולד לו בן לא יכול לגלח עד
גידול שער שאין תגלחת פחות מל'
ביום ק' דהיינו ל"א לנזירות
סיפא אחר שבעים סותר שבעים קתני רישא
יום ק"א דהא לא מצי לגלח עד יום
יום הלכך סותר את הכל ומתחיל
בנו ויום ק' לנזירותו הוי כמו
שבעים ת"ש מסיפא נולד אחר שבעים סותר
יום ק"א דכיון דיום ע' עולה
למנות את של בנו ומגלח ואחר כך
ק"א לנזיר נזירות דנפשיה השתא נמי
3
גם לנזי' בנו חשוב כשני ימים
מונה מאה שלו. וה"מ בנזירות מרובה
לא יגלח עד יום ק"א ויש לומר
שבעים $מאי אחר אחר אחר אבל אחר ממש
לענין נזירותו. והיינו טעמא
אבל בנזירות מועטת אינו סותר כלל
דהא [דלא] מצי לגלח ביום ק' לא
משום דמדאורייתא מותר
מאי הכי נמי דלא סתר אי הכי מאי איריא
לגלח ביום ק' דמקצת היום
הוי אלא מדרבנן כדפירשנו בפ"ק
כדתנן לעילג) מניח את שלו ומונה את
דתני נולד עד שבעים לא הפסיד כלום אפי'
ככולו. ומדרבנן הוא
של בנו ואחר כך משלים את שלו
דמדאורייתא מצי לגלח ביום
דאצטריך לאמתוני [עד] יום
ואינו סותר וטעמא מאי כדאמרן אחר שבעים נמי הא אמרת לא סתר אלא
ק' דמקצת היום ככולו אלא דרבנן
ק"א והכא אוקמו'
ש"מ אחר ממש וכן מתני' לרב שמע מינה
אדאורייתא ולאידך פירושא
שאין תגלחת בינתים וכחדא נזירות
גזרו דלא מגלח עד יום ק"א אטו
יום ע' מתחיל נזי' בנו ומגלח
ורב כמאן אמרה לשמעתיה אילימא כאבא
אריכא הוא: גמ' אמר רב. נולד
היכא דאמר שלימים והכא אוקמיה
❖
יום ק' שהוא יום ל"א לנזי'
שאול דתנן הקובר את מתו שלשה ימים
אדין תורה כשנולד לו בן שיוכל לגלח
לו בן ביום ע' עולה לו לכאן ולכאן
בנו ומשלים ל' לנזירותו
ג
נמצא שהרויח יום א'. ולפי'
קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שבעה
ביום מאה כיון דלנזירות ב] דבנו
אותו יום עולה לו למנין ע' ולמנין
קמא תימא הוא שיום א'
הגהות הב"ח
קא הוי יום ל"א ויכול לגלח לנזירות
של בנו דשלשים דלבנו נמי מתחיל
שמנה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת
באמצע עולה לו לשנים:
ד
(א) רש"י
דבנו ביום [ק'] הלכך גם לנזירות
למנות בו ביום וכן כשבא להשלים
אתגורי אתגור. וה"ל למתני
שלשים ומותר לספר ערב הרגל ואם לא
הרויח יום א'. בדין הוא דלא
דנפשיה עולה התגלחת של יום ק':
מאה שלו שלאחר נזירות של בנו אין
סיפר ערב הרגל אסור לספר אחר הרגל
למאה אלא כ"ט
ליתני עד ע' לא הפסיד אלא
נולד
הבן עד ע'. עד ועד בכלל:
צריך למנות אלא כ"ט: איתגורי
❖
הו"ל לשנות עד ע' הרויח.
אבא
לא הפסיד כלום. ואי ס"ד עולה
מיתגר. דעולה לו לכאן ולכאן שאינו
אלא משום דקתני סיפא אחר
ע' סותר שהוא מפסיד קתני
לו
לכאן ולכאן איתגורי מיתגר והוי ליה למיתני במתניתין הרויח
צריך להשלים (א) אלא למאה בלבד ועוד שנזירות של בנו מתחיל
רישא נמי לא הפסיד ולאו
גליון הש"ס
מבו ביום צריכא למימר דלא הפסיד כלום: אלא בדין הוא דלא
ג] בריוח הבן דאי לא נולד לו הבן לא מגלח אלא עד יום ק"א
דוקא אלא אף מרויח הוא:
גמ' מאי אחר.
ת"ש מסיפא נולד לו אחר ע'
ליתני עד שבעים ומשום דקתני סיפא כו'. הך אלא נשתנה מכל
והשתא לפי דברי רב מגלח ביום ק' נמצא שהרויח בלידת הבן ומאי
❖
קאמר לא הפסיד: אלא בדין הוא דלא ליתני עד ע' לא הפסיד
סותר. ולרב אם נולד לו ביום
אלא שבש"ס והכי משמע אלא משום דקתני סיפא אחר ע' תנא ליה
ע"א אמאי סותר הרי מובלע
כלל. כלומר מן הדין לא היה לו לשנות בזה הלשון לא הפסיד אלא
רישא עד ע' ובדין הוא דלא ליתנייה כלל דהא אמרינן דאפילו
נזי' בנו בתוך הק'. ותימה לרב
הגהות מהר"ב
לא היו מובלעים ימי נזירות
איתגורי מיתגר. ואית ספרים דכתיב בהו בדין ליתני עד ע'
אדרבה ה"ל למיתני הרויח ומשום דקתני סיפא לאחר שבעים סותר
בנו בתוך ימי נזירותו דימי
רנשבורג
כו' אלא משום דקתני סיפא לישנא דהפסיד דקתני אחר ע' סותר
פי' כי מפסיד בלידת הבן תני נמי רישא עד שבעים לא הפסיד כלום
נזירותו שלמי ביום צ"ט כיון
תנא נמי רישא [עד ע'] דאינו סותר : ת"ש נולד אחר שבעים
א] רש"י
וה"ה אפי' ברישא הרויח בלידת הבן ובמקצת ספרים אין כתוב אלא
דיום ע"א עולה לב' ימים
לנזירותו וימי נזירות בנו לא
סותר ע'. ואי איתא כדקאמרת אמאי סותר כיון דמתחיל למנות
רק בדין הוא דלא ליתני עד שבעים ולא הפסיד 4 ד] והוי כמו וכו':
ב] תוס'
שלמי עד יום ק'. וי"ל דמ"מ
ת"ש
מסיפא נולד לו לאחר שבעים סותר. פי' מפסיד וסבירא ליה
מבו ביום לבנו ויום שלשים דבנו עולה לו לכאן ולכאן אכתי פשו
נזי' בנו מובלע בתוך מאה
להו שלשים יום כדי גידול שיער: מאי אחר. דקתני אאחר אחר
דאחר שבעים הוי פי' ביום שבעים ואחד ואמאי מפסיד כלום לרב
יום שהזכיר בנזי'. ועי"ל הא
ג] ד"ה
דאמר רב דעולה לשנים אז
דהיינו ע"ב דאפילו אי אמרת דעולה לכאן ולכאן אכתי לא פשו להו
בלידת הבן והא יום הלידה עולה לכאן ולכאן עולה נמי לתחילת
לא יהיו מובלעים ימי נזירות
אלא כ"ט יום ואין תגלחת פחות משלשים יום: מאי איריא דקתני.
הנזירות דבן נמצא כי ל' יום דבן כלים ביום ק' ויכול השתא לגלח
בנו בימי נזירותו. ועל כרחיך
ביום ק"א והשתא כי נולד הבן ביום ע"א יגלח ביום ק"א הרי לא
רישא עד ע' לא הפסיד כלום אפילו לאחר ע' ביום ע"א נמי לא
אז לא יעלו לשנים. ולכך
5
הפסיד כלום: מאי אחר דמתני' דקתני סותר אחר אחר. פירוש
ד] ד"ה
אמרי' דאינו עולה לשנים ואז
הפסיד דהא אמרת דלא סתר אלא ש"מ אחר ממש ביום ע"א
יהיו מובלעים. ולאידך
דקתני סותר משום דלא אמרינן שהוא עולה לו לכאן ולכאן: א] וכן
שנולד ביום ע"ב דהשתא לא יכול לגלח אלא ביום ק"ב והפסיד
פירושא פריך שאם נולד ביום
אבל
אחר ממש מאי. דהיינו ביום ע"א הכי נמי לא סתר
ע"א אינו מפסיד כלום: מאי
מתניתין לרב. וכן לענין זה קשיא מתניתין לרב ש"מ: ורב כמאן
בלידה:
ה] ד"ה
וכן
אחר אחר אחר כגון שנולד
כו' אלא ש"מ אחר ממש: מתני' לרב ש"מ. פי' ממתני' יש
אמרה לשמעתיה. ואי קשיא למה לי מיבעיא הכי הא אשכחן בפ"קד)
לו ביום ע"ב: אלא ש"מ אחר
להוכיח דלא כרב דסבירא ליה למתני' דיום הלידה אינו נחשב
דתני יום שלשים עולה לכאן ולכאן דילמא מתני' דהתם לא מתרצא כרב
אחר ממש ומתני' ליתא לדרב
❖
כלו' לית לה להא דרב: ורב
מתנא אלא כבר פדא דאמר אין סתם נזירות אלא כ"ט : ג' ימים
לנזירות הבן כמו דנחשב לנזירות דידיה למאה יום שהוא נגרר ונחשב
כמאן אמרה לשמעתיה דאית
קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שבעה. שאין צריך להשלים אחר
אחר ימים שעברו דהיינו לנזירות דידיה ולא דמי למאי דפרשינן
ליה דיום א' עולה לב' ימים
במתני' דאי נולד הבן ביום ראשון לנזירות דעולה לשניהם דודאי כיון
הרגל ז' ימי אבילות דכיון דעיקר האבילות דהיינו ג' ימים ראשונים
אליבא דמאן (א"ר) [אילימא]
הגהות התוספות
כאבא שאול דתנן הקובר את
שהוא תחילת נזירות לזה כמו לזה למה יעלה לאחד טפי מלשני אבל
כדאמרינן במועד קטן ה) הוי קודם לרגל ביטל הרגל את האחרונים:
1. 2.
מתו ג' ימים קודם הרגל
ואם קברו ח' ימים לפני הרגל. כיון דיום אחד של שלשים היה
הכא דהוא התחיל לנזירותו כבר זה ימים רבים סברא הוא דיום לידה
3.
בטלה הימנו גזרת ז' דאמ'
קודם הרגל ביטל הרגל ממנו גזירת שלשים: ומותר לספר ערב
יהיה נחשב ונגרר אחר ימים שעברו דהיינו לנזירות דנפשיה ונזירות
במ"ק ג' לבכי וז' להספד ול'
4.
לגיהוץ. וכיון שמנה ג' ימים
הרגל. משום כבוד הרגל: אסור לספר אחר הרגל. עד שלשים:
הבן יתחיל מיום שאחר הלידה ואם תאמר והא תנן לקמן ומייתינן לה
החמורים קודם הרגל בטלה
בפ' קמא דיום שלשים עולה מקצתו לראשון ומקצתו לנזירות
אבא
5.
הימנו גזרת ז' ח' ימים בטלה
שני אלמא דיום ל' עולה לכאן ולכאן וי"ל דשאני התם דאותו יום בין שתי נזירות וראוי להחשיבו תחילתו (לו) לנזירות ראשון וסופו לנזירות
הימנו גזרת ל' דכיון דנהג יום
6.
א' דין ל' יום קודם הרגל
שני משום דכיון דהביא קרבנותיו א"כ נגמר נזירתו דין הוא שיתחיל נזירות השני מיד מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי היום דאותו יום עצמו
נתבטלו. ומותר לספר ערב
עולה למנין נזירות אבל הכא דיום לידה דהיינו ע"א עומד באמצע נזירות דידיה ובהתחלת נזירות דבריה ראוי להחשיבו כולו לנזירות
הרגל מפני כבוד המועד: ואם
לא ספר ערב הרגל. לא חש
דידיה אחר ימים שעברו משום דגם הוא מחשבון ק' יום וכיון שאותו יום ע"א נחשב אחר ק' שוב אין למנותו שיהיה חשוב כיום שלם להיות
נחשב נזירות אחד 6 לכך אינו עולה לבנו לתנא דמתני': ורב כמאן אמרה. כיון דתנא דמתניתין לא סבר לה כוותיה:
לכבוד המועד אסור לספר
אחר הרגל עד מלאת לו ל'
אילימא כאבא שאול כו' בטלה הימנו גזרת שבעה.
ה] תוך ז' שיהיה אסור בנעילת סנדל ובתשמיש המטה ומיהו לאו הילכתא הכי דבמ"ק
יום:
הכי מסקינן אפי' שעה אחת קודם לרגל בטלה הימנו [גזירת] שבעה: [שמונה] ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזירת
שלשים. לענין תספורת הואיל ומתחיל יום אחד מדין שלשים קודם לרגל: ומותר לספר ערב הרגל. משום כבוד הרגל ואי לא סיפר ערב הרגל
אסור לספר אחר הרגל דלא ניתן לדחות אלא מפני כבוד הרגל והואיל
ולא חילק כבוד לרגל לא יועיל
לו הרגל להפסיק וישלים אחר הרגל:
אבא