טו:
הריני נזיר
פרק שני נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבא
שאול אומר אפילו לא סיפר ערב הרגל מותר לספר אחר
אבא שאול אומר כו'. מצות אבילות הנוהגת שלשה ימים הראשונים
לח א ב
א) ב)
ג)
הרגל. פליג את"ק דסבר דרגל מבטל בכל [ענין] ופליג
כיון שעשאם קודם הרגל בטל הימנו גזירת ז' לגמרי כך מצות ז' כיון
ד) ה)
באחריתי שכשם שמצות [ג'] מבטלת גזירת ז' כך מצות ז' מבטלת
שנעשו קודם הרגל שוב הרגל מבטל גזירת ל' לגמרי. גזירת ל' גלוח
ו)
וכיבוס ו): מ"ט דאבא שאול. דאמר דיום ז' מבטלת גזירת ז' ול' והא
גזירת ל' ופליג את"ק דמצריך ח' א] לאו משום דקסבר יום ז' עולה לו
ז) ח)
לט ג
ט) י)
למנין שבעה ומקצתו עולה למנין ל'
לא שימר עדיין מיום ל' כלום קודם
כ)
הרגל אפי' יום אחד דבשלמא לת"ק
אע"פ שעומד באמצע אבילות: אלא
אבא שאול אומר אפי' לא סיפר קודם הרגל
מ ד
א
ל) מ)
❖
דאמר שמנה היינו משום דיום שמיני
באבילות דרבנן. דמן התורה אינו אבל
נ)
מותר לספר אחר הרגל שכשם שמצות
מא ה
עולה למנין ל' אלא לאבא שאול
אלא יום ראשון כדכתיב ל) ואחריתה
❖
שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות
ב
כיום מר אבל בנזירות דאורייתא
מ"ט לאו משום דקסבר דיום
שבעה מבטלת גזירת ל' מ"ט דאבא שאול
נוסחת הריב"ן
שביעי עולה לכאן ולכאן למנין ז'
דדרשינן מקרא דבעינן ל' יום לא
לאו משום דקסבר שביעי עולה לכאן ולכאן
הגהות מהר"ב
ולמנין ל' וכמאן דעבר עליו יום אחד
אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן
ולכאן: ששחטו וזרקו עליה
דלמא עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא
רנשבורג
מגזירת ל' דמי ומש"ה מתבטלת:
באבילות ז' דרבנן אבל בנזיר דאורייתא לא
בשני. שחל בערב פסח ושחטו עליה
אלא באבילות (ב) דרבנן. דעיקר
א] תוס'
אלא רב דאמר כר' יוסי דתניא ר' יוסי אומר
הפסח ואח"כ ראתה הרי זו אינה
אבילות אינו אלא יום אחד דכתיב
אוכלת בלילה בפסח לפי [שהיא]
ואחריתה כיום מר אלא
שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה
❖
נטמאה ופטורה מלעשות פסח
רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב
ב]
בשני שלה ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת
ב] ד"ה
שני דבשעת שחיטה טהורה היתה:
ויעש לאביו אבל שבעת
ופטורה מלעשות פסח שני מ"ט דר' יוסי לאו
מאי
טעמא דר' יוסי (הגלילי)
ימים אבל נזירות דאורייתא בחושבנא
הגהות הב"ח
משום דקסבר מקצת היום ככולו ממאי
[א]
דיומי דל' יום בעינן כדכתיב
לאו משום1 מקצת היום ככולו.
(א) גמ'
ודלמא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא
יהיה לא אמר דיום אחד
ומכאן ולהבא היא מטמאה (דאתמול)
ז)
מ)
2
אומר זב הרואה
ומי סבר ר' יוסי הכי והתניא ר' יוסי אומר
עולה לכאן ולכאן: ששחטו וזרקו
נמצא כי בשעת שחיטה וזריקה היתה
(ב) רש"י
ג] ד"ה
ז'
זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו
עליה בשני שלה. שכבר ראתה ביום
טהורה גמורה דמכאן ולהבא היא
דרבנן דחושבנא
שמיני (ג) עד שלא ראתה ביום
מטמאה ולא למפרע וכי הדרא
בשביעי וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו
תשיעי שהיא שומרת כנגדו לידע אם
חזיא מטמאינן לה מכאן ולהבא ולמחר
אמרינן (ג) ד"ה
וזרקו עליה ואח"כ ראו אע"פ ג שמטמאין
ועד
תראה בג' ימים ג' ראיות ותהא זבה:
תעשה שימור גמור למקצת יום זה
משכב ומושב למפרע פטורין מלעשות
ד] ד"ה
שחטו הפסח
ד
ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת.
שנטמאת אלמא דיום שני זה מקצת
וזרקו עליה
פסח שני מאי למפרע מדרבנן הכי נמי
יום חשבינן ליה יום טהור דליהוי
בפסח דטמאה היא ואע"ג דאינה
ה] ד"ה
(ד) ד"ה
מיסתברא דאי ס"ד מדאורייתא אמאי פטורין
שימור ליום שאתמול הילכך שחיטה
אוכלת פטורה מלעשות פסח שני
אלא
מלעשות פסח שני לעולם אימא לך טומאה
דאכילת פסחים לא מיעכבא: מ"ט
וזריקה בטהרה היה ומקצתו חשבינן
ו] ד"ה
אלא טעמא
רבי
דאורייתא תהום דזיבה התירו ואף
(ה) ד"ה
דר' יוסי. דפטורה מלעשות פסח
ליה יום טומאה דליהוי יום של מחר
ז] ד"ה
והא דקאמר
אושעיא סבר למפרע מדרבנן דתניא רבי
שימור להאי מקצת יום אבל רבנן
שני לאו משום דקסבר מקצת היום
דלמפרע הוא
פליגי ומטמאי למפרע וחשבינן
ככולו דיום שני שהוא תשיעי ככולו
אושעיא אמר (אבל) הרואה
זב
(ו) ד"ה
ה
(א)
❖
זה היום ככולו טמא [כיום] של אתמול
דמי והויא לה טהורה בשעה ששחטו
בשביעי שלו סותר את שלפניו ואמר ליה
והיינו
ורב דאמר כר' יוסי ואע"ג דהכא
וזרקו עליה והכא נמי לימא דעולה
(ז) ד"ה
ר' יוחנן לא נסתור אלא יומו מה נפשך אי
נמי היה סברא לחשיבת יום ככולו
לו לכאן ולכאן משום דמקצת היום
לר'
הגהות התוספות
סתר כולהו סתר אי
לא סתר לא נסתור
❖
ככולו: דילמא. האי דקאמר ר' יוסי
טמא כיום שלפניו כסברא דרבנן
1. 2.
ולא יומו אלא אימא
לא נסתור ולא יומו
דפטורה לאו משום דקסבר דמקצת
אפ"ה ר' יוסי מחשיבו לכאן ולכאן
3.
וא"ל
היום ככולו אלא משום דקסבר
והיינו כסברת רב וזו שכתוב בספרים
4. 5.
הגהות הגר"א
6. 7.
דכשהיא רואה מכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא ומשום הכי
ודילמא משום דקסבר לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו
[א] גמ'
מטמא למפרע: זב בעל שתי ראיות. דאילו בעל שלשה לא חזי
8.
פטורה דבההיא שעתא דשחטו וזרקו עליה טהורה הואי ולהך דבתר
9. 01.
❖
נטמאת לא חיישינן: ומי סבר ר' יוסי. דמכאן ולהבא היא
למיכל ג] [לאחר דראה שלישית] עד יום ח' שיביא קרבנותיו וביום
❖
מטמאה אבל למפרע לא : זב בעל שתי ראיות. בין ביום אחד בין
ח' לא מצי למינקט ואח"כ ראה מטמא משכב ומושב למפרע דמיום
בשני ימים כדאמרי' התם תלה הכתוב את הזב בראיות
ז' ואילך פסק מסתירה ומשכב ומושב דמאתמול שאחר הטבילה
פי' הרא"ש
עד הנה טהורין ואפי' ראה היום ביום ח' לא מטמא למפרע:
דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו ואת הזבה בימים דכתיב ואשה כי
ח)
מוסף רש"י
אע"פ
מ"ט דאבא שאול. דבשלמא
שמטמאין משכב ומושב למפרע. ואפילו טבל בשביעי
יזוב זוב דמה ימים רביםט) מיעוט ימים שנים רבים ג' י): בשביעי שלו.
שכשם שמצות שלשה
מצות ג' מבטלת גזרת ז'
שאין בין זב רואה שתים לרואה ג' אלא קרבן שבעל ג' מונה ז' ומביא
משכבות דלאחר טבילה טמאין סתר מניינו והרי הוא כתחילתו
ד] 3
מבטלת שבעה.
משום דנהג מצות ג'. אלא
קרבן ובעל ב' מונה ז' ואין מביא קרבן. להכי נקט בעל שתי
דכתיב וספרה לה שבעת ימים והרי אין כאן ז' ימים ומדקתני
מצות ז' אמאי מבטלת גזירת
ל' הא אכתי לא נהג דין ל':
בשמירת4 יום למפרע טומאה אלמא לא אמר מקצת יום ככולו וקשיא
ראיות ושומרת יום משום דלאו בני קרבן נינהו דעל הנך דבני קרבן
כך מצות שבעה מבטלת
משום דקסבר ז' עולה לכאן
דר' יוסי אדר' יוסי ומשני למפרע מדרבנן אבל מן התורה טהורה:
לא מצי למשחט עלייהו בשביעי משום דלא מצו אכלי פסח בערב
גזרת ל'.
ולכאן תחלתו עולה למנין ז'
הכי נמי מסתברא וכו'. ודחי אימא לך טומאת התהום דזיבה
דכפרת קרבן דבעו לאיתויי בשמיני מעכבת להו כדקי"ל
וסופו עולה למנין ל'. הרי נהג
5
דין ל' (ובכו"ש) דייקינן כיון
הביא כפרתו אוכל בקדשים. (ד) אלמא מיהא מדקתני מטמא
התירו כלומר אימא לך שמטמאין למפרע מדאורייתא ופטורין
דז' עולה לכאן ולכאן לא
משכב ומושב למפרע דלא הוי טעמא דר' יוסי משום דמכאן ולהבא
לעשות פסח שני דהלכה למשה מסיני ה] דטומאה דמת הותרה לעושי
(מו"ק יט:) שביעי עולה
ימנה אלא כ"ט כדאמר הכא
לכאן ולכאן.
בנולד לו בן ביום ע' דמגלח
פסח והאי תנא ס"ל דאפי' טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח:
הוא מטמא וטעמא משום דמקצת היום ככולו קא פטר מלעשות פסח
התהום. פי' דבשעת שחיטה ישב על אבן אחת ולא נודע
(שם) בשני שלה.
ביום ק' ולא משא מידי.
שני דה"ל ככל מידי דתלי במניינא דאמרי' ביה מקצת היום ככולו
ולי נראה דלא קשה דל' יום
ומש"ה פטורין: לעולם אימא לך דמכאן ולהבא הוא מטמא ולאו
כלל שקבר תחתיו עד אחר שחיטה נודע לו שניטמא
לגיהוץ ולתספורת אסמכוה
אקרא במ"ק דיליף פרע פרע
טעמא דר' יוסי משום דמקצת היום ככולו (ה) ודקאמר למפרע
בקבר התהום וכן הכא לא ידע אדם בשעת שחיטה אם אחרי כן
מנזיר. ואי אמרת דיום ז' עולה
תראה ותסתור להיות טמאה וטומאת התהום [התירו]6 לעושי הפסח
מטמא מדרבנן הוא דקאמר ומשום דלית בהו טומאה אלא מדרבנן
אינה
לב' ימים לא משכחת לה ל'
ואף רבי אושעיא.
אבל
דאי ס"ד מדאורייתא. מטמאין למפרע
ונזיר:
קאי אשינויא דלמפרע דרבנן:
פטורין מלעשות פסח שני:
אוכלת.
לעולם: אבל בנזיר דאורייתא
לא. ואע"ג דפרישית לעיל
הרואה זוב. פי' [רש"י] בכיצד צולין ו] לא ידעינן אהיכא
אפי' אמרת מקצת היום ככולו אכתי אמאי פטורין והא איגלאי מילתא
(פסחים פא.) זב בעל שתי
קאי : סותר את שלפניו כו'. ספורים שספר וצריך למנות ז' ימים
דרב לא בא לעקור נזיר'
למפרע דבההיא שעתא דשחט ונזרק הדם טמאה מדאורייתא הואי:
7
8
ראיות.
דאורייתא אלא לאוקומי
לעולם אימא לך. דטמאין למפרע מדאורייתא וכל היכא דתלי מילתא
אחרים: [א"ל ר"י לא נסתור אלא יומו] יחזור ויספור יום אחד:
אדאורייתא מ"מ נזי' יש לו
עיקר מן התורה וראוי
והוינן בה. במילתא דר' יוחנן אי סתר כולהו בעי למיסתר דכתיב
במניינא כגון בשתי נזירות שצריך למנות לזו ל' ולזו ל' הוי מקצת
להחמיר בו יותר מבאבלות
וספר לה ז' ימים לטהרתו שלא תהא טומאה מפסקת בינתים
היום ככולו והכא אע"ג דמדאורייתא מטמא למפרע אמאי
(ו)
9
שאין לו עיקר מן התורה: הרי
הקילו בה היינו טעמא דטומאה דתהום דזיבה התירו דכיון
בפרק כיצד צולין גרס [אי קסבר למפרע הוא מטמא אפילו כולהו
זו אינה אוכלת דטמאה היא.
ז]
מ"ט דר' יוסי דכיון דראתה
דבההיא שעתא דנשחט אכתי הוה קיימא טיפת דם במקור של אשה
נסתור] ואי מכאן ולהבא הוא מטמא יומו נמי לא נסתור דהרי היא
סותרת ואיגלאי מלתא
ולא יצא לחוץ אהני בה מקצת היום ככולו דכמאן דנשחט עליה
כראיה ראשונה של זיבה אחרת ואין בה אלא טומאת ערב ויטבול
דטמאה היתה בשעת שחיטת
לערב ויטהר דקי"ל ראיה ראשונה של זב קרי בעלמא הוא: ה"ק
הפסח ואמאי פטורה
בשעת טהרה דמי. ואית דמפרשי טומאת התהום בזיבה היינו דבשעת
מלעשות פסח שני: לאו
לא יסתור ולא יומו. כלומר אפי' יומו לפי שכבר עלה לו מקצת
שחיטה וזריקה עדיין לא היתה יודעת אם תהא רואה בו ביום
(פסחים פא.)
משום דקסבר מקצת היום
היום ושלמו לו ספורים שלו ויצא מכלל הזיבה: א"ל. פי' ר' אושעיא
ואם לאו משום הכי קרי לה טומאת תהום דהויא טמאה למפרע
נ)
אע"פ שמטמאין משכב
01
ככולו. ומכאן ולהבא מטמא
ומושב למפרע.
משעת ראיה ואילך ולא סתרה
לר' יוחנן רבי יוסי סבר כוותך השתא מסיק דרבי אושעיא ס"ל
בשעת שחיטה וזריקה ואיהי לא הות ידעה בההיא שעתא ודמי
למפרע וחשוב יום ב' כב'
לעובר ברשות הרבים וטומאת התהום תחתיו: ואף רבי אושעיא
אליבא דר' יוסי דמטמא למפרע היינו מדרבנן:
ימים ותחלת היום עולה לה
סבר. דרבי יוסי לא אמר דמטמא למפרע אלא מדרבנן. ומהדר
זבה
לשיעור וכשראתה אח"כ הוי
(שם)
ביום א': ומי סבר ר' יוסי.
אהא דאמר לעיל מאי למפרע מדרבנן: אי סתר. דלמפרע טמאה כולהו לסתור דהא לא הוו להו שבעה נקיים כלל: אלא
מאי למפרע מדרבנן.
דמכאן ולהבא מטמא: אע"פ
אימא ולא לסתור אפילו יומו. משום דמכאן ולהבא מטמאה ולמפרע הויא טהורה ממש: כ) ואמר ליה. (ז) רבי יוחנן
שמטמאין משכב ומושב
רבי
למפרע וכו' אלמא קסבר
למפרע הוא מטמא: מדרבנן.
(שם) סותר את שלפניו. (שם)
רבנן החמירו לסתור למפרע אבל מדאורייתא מכאן ולהבא הוא מטמא: לא דטומא' זיבה בתהום התירו. כלו' ה"נ מסתברא
לא יסתור אלא יומו. מה נפשך
דקאמר ליתא דמצינא לדחויי דלעולם מדאוריי' מטמא למפרע ואפ"ה פטורה מלעשות פסח שני משום דבשעת שחיטת הפסח
היה הדבר עומד בספק אם תראה ואמרי' בכיצד צולין דטומאת התהום התירו בפסח. כל טומאת ספק קרי ליה טומאת התהום
(לג:)
כמו שהתהום מכוסה ואין אדם יודע מה יש בו. ומי' מסקי' התם דלא התירו טומאת התהום אלא למת בלבד וכך היא הלכה
למשה מסיני: א"ל ר' יוחנן ולא לסתור אלא יומו. פי' יום הראיה. מתמה תלמודא אי סותר יומו ליסתור כולהון כדאיתא בנדה
(שם) אלא. לא יסתור ולא יומו.
ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם: ה"ק ולא לסתור ולא יומו. כלו' אף יומו לא ליסתור דס"ל מקצת היום ככולו
(שם)
ומכאן ולהבא הוא מטמא א"ל ר' אושעיה [ר"י] סבר כותיך: