הריני נזיר פרק שני נזיר
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זבה
גמורה היכי משכחת לה. דמכאן ולהבא מטמינן לה וכל יומא
ורבי יוסי מכדי סבר מקצת היום ככולו.
רבי
יוסי קאי כוותיך:
א א
א) ב)
ג) ד) ה)
דכל
האי דקא משנינן
לעיל דמכאן ולהבא מטמא שינויי דחיקי
טומאה באפי נפשה היא וכיון דחזיא היא בפלגא דיומא אידך
1
ב ב
ו) ז) ח)
נינהו ומיהו שמעתין איתא כרב: זבה גמורה. דבעינן ג' ימים
פלגא דיומא הוא 2 קא סליק לה לשימור ואע"פ שלא טבלה בינתים
ג ג
ט)
❖
רצופים כדאמר מי תלה הכתוב את הזבה בימים היכי משכחת לה:
מכי ראתה ביום י"א וביום
י"ג וביום ט"ו דלא הויא זבה ואע"ג
ד ד
ג] 3
❖
והא כיון דחזיא בפלגיה דיומא.
שלא טבלה בינתים דבעינן שתראה
(ד)
וא"ל רבי יוסי קאי כותיך דאמר מכאן ולהבא
ביום שני מחצות ואילך אידך פלגא
ג' ימים רצופים: הלשון ק"ק אמאי
הגהות מהר"ב
מטמא והא רבי יוסי למפרע הוא דאמר מאי
דמבקר עד חצות עולה לה לשימור
קאמר אידך פלגא דיומא דבקיצור
רנשבורג
נוסחת הריב"ן
למפרע מדרבנן ורבי יוסי מכדי סבר מקצת
כאילו נשמר יום אחד בטהרה והוה
הוה מצי למימר אידך יומא סליק ליה
א] רש"י
היום ככולו זבה גמורה דמייתא קרבן היכי
לה הפסק: ע"א א] ור' יוסי מכדי.
שימור ובדוחק יש לפרש ד] ראתה י"א
שומרת יום כנגד יום כיון דקאמר
דכיון דחזיא ביום ב' בפלגא דיומא
משכחת לה כיון דחזיא בפלגיה דיומא אידך
ב] בא"ד
דטעמא הוי משום דמקצת היום
אידך פלגא דיומא שהיה לפני שראתה
פלגיה דיומא סליק לה לשימור אב"א דקא
ככולו . וכך שמענו כאן מפ"י
סליק ליה שימור וקשה ואמאי לא
שפעה תלתא תלתא (א) יומי בהדי הדדי ואב"א
המור"ה ב] אבל בכיצד צולין במסכת
משכחת לה דרואה שלשה לילות
דחזיא תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה
דהשתא היא טמאה בתחילת היום ופי'
פסחים שמעינן דמכאן ולהבא
דלא הואי שהות (ב) דסליק ליה למניינא:
בקונטרס בכיצד צולין
קמיבעיא לן דלר' יוסי זבה גמורה
הדרן עלך הריני נזיר
לפי הדברים למ"ד מקצת היום ככולו
היכי משכחת לה ולא מפ"י המור"ה:
4
איבעית אימא בשופעת. כל היום
ותחילת 5 הלילה תהא נמי ככולה
מי
שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים
[תלתא יומי] בהדי הדדי: ואיבעית
לספירה ובתחילת הלילה סליק לה
א
ג] תוס'
אימא. שלשה יומי בין השמשות
שימור ואין צריך עלות השחר: ולי
ח)
ואחד ואם גילח ליום שלשים יצא הריני
סמוך לשקיעת החמה דכי ראתה
נראה דמשנה שלימה היא בפרק תינוקת
נזיר שלשים יום אם גילח ליום שלשים לא
בשבת אחר שקיעת החמה הוי טמאה
ושוין ברואה ה] יום
יצא מי ב שנזר שתי נזירות מגלח את
כל יום ראשון וכי חזרה וראתה ביום
י"א וטבלה לערב [ושמשה] שמטמאין
הראשונה יום שלשים ואחד ואת השניה יום
ראשון שנית סמוך לשקיעת החמה
משכב ומושב למפרע ומוכח התם
ששים ואחד ואם גילח את הראשונה יום
הויא טמאה כל יום שני וכן שלישי דלא
דתחילת הלילה לא הוי שימור ונראה
שלשים מגלח את השניה יום ששים ואם
הויא שהות דטהרה ביני וביני כלל
לר"ת דכי היכי דלר' יוסי תחילת
ד] בא"ד
גילח יום ששים חסר אחד יצא וזו עדות העיד
ולא הוי סליק למניינא דשומרת יום
יום הוי שימור ה"נ ראתה בלילה
כנגד יום דהא לא הואי שהות:
סוף היום דלמחר שאינה רואה
רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות שאם
ה] בא"ד
עולה לשימור דכך לי סוף היום
הדרן עלך הריני נזיר
גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את
כתחילת היום ובהכי ניחא לישנא
השניה (ג) ליום ששים ואם גילח ליום ששים
מי שאמר הריני נזיר מגלח יום
ו] בא"ד
כיון דחזאי בפלגא דיומא אידך
ו]
חסר אחד יצא שיום של שלשים עולה
שלשים ואחד. לרב מתנא כדאית
פלגא דאותו יום עצמו בסופו הוה
לו מן המנין מי שאמר הריני נזיר ג נטמא
ליה דאנזירות סתם קאי ואין
ליה שימור וצ"ל דודאי בזבה גדולה
יום שלשים סותר את הכל רבי אליעזר
ז] בא"ד
נזירות פחות מל' יום ולבר פדא
לא אמר ר' יוסי דיום שלישי יהיה
❖
ח] בא"ד
אומר אינו סותר אלא שבעה הריני נזיר
כדאית ליה דמוקי לה (ה) כגון דנעשה
ממנין של ז' של טהרה דהא בפרק
שלשים יום נטמא יום שלשים סותר את
כאומר שלימים וכולה מתני' הכי
תינוקת קאמר דכותאי
ט] בא"ד
יום שפוסקת בו מונה אותו למנין
מפורש בפ"ק לרב מתנא כדאית ליה
הכל הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר
הגהות הב"ח
ולבר פדא כדאית ליה: גמ' ר"א
ז' והטעם דמצינו דבסוף הספירה
את הכל ר"א אומר אינו סותר אלא שלשים
(א) גמ'
י] בא"ד
אומר אינו סותר אלא שבעה. כדי
מקצת היום ככולו דזב וזבה טובלין
(ב) שם
נטמא יום מאה ואחד ד סותר שלשים יום רבי
❖
דלהוי סליק
שיביא קרבנו בטהרה וכדפרשינן
ביום הילכך בזבה קטנה ז] דתחילת
אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה:
(ג) במשנה
בפרק קמא לבר פדא כדאית ליה
הספירה מקצת היום ככולו אבל
גמ' מי שאמר הריני נזיר ונטמא יום
6
יום
דקסבר
בתחילת ספירת זבה גדולה שזקוקה
הגהות התוספות
שלשים סותר את הכל רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה
(ד) רש"י
לספור ז' אז לא אמרי' בתחילת ספירת'
1. 2.
ז' נקיים מקצת היום ככולו: והא
(ה) רש"י
3.
4.
דעביד ק"ו ומה נדה שאין תחילת יום ח] כסופו 7 דטבלה בלילה מהני סוף יום כתחילתו 8 דלא בעיא כ"א ט] ז' ימים ויום
5. 6.
דהכא
שפוסקת 9 בו [שנה] שתחילתו עולה בסופו אינו דין שסופו עולה בתחילתו לימא זבה גדולה תוכיח דתחילת יום כסופו 01 דטובלת ביום
❖
וסופו לאו כתחילתו 11 אלא ודאי רבא לא עביד הקל וחומר אליבא דר' יוסי י] ומיהו לפירוש רש"י ניחא דלא מצי למימר זבה תוכיח ט):
ומשני דחזיא שלשה יומין סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות דסליק לה למניינא. לפי [שהם] מסובבין בטומאה בתחילת היום ובסופו
7.
8.
מוסף רש"י
וליכא בהם שימור כלל וכן יום שלישי טמא בתחילתו והרי שלשה ימים רצופין טמאין דמקצת יום שלישי ככולו ואין בהן שימור בינתים:
וא"ל.
9.
הדרן עלך הריני נזיר
01.
ר' יוסי קאי כותיך.
מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד. בפרק קמא מייתינן ליה ופי' רב מתנא ובר פדא כדאית להו: שיום ל'
11.
עולה לו מן
המנין. לרב מתנא עולין למנין ימי נזירות דראשון דמדאורייתא ל' וכן למנין שני עולה לו מדאורייתא דבעינן
21.
(פסחים
שלשים דאורייתא ולבר פדא אין צריך למנות נזירות ראשון שכבר נשלם מיום כ"ט ותגלחת ראשונה נעשית ביום ל' כדין תורה ודקאמר
21
פא.) והא ר' יוסי כו'.
31.
במתניתין דיום ל' עולה לו מן המנין היינו לענין נזירות שני כדי שגם תגלחת שניה תהיה ביום ל' שהרי גילח ביום [ששים] חסר אחד:
41. 51.
הריני
❖
נזיר נטמא יום ל' סותר הכל. לרב מתנא סותר מן התורה ומביא קרבן טומאה וחוזר ומונה שלשים יום נזירות טהרה ולבר פדא סותר
(שם) מכדי
קסבר.
הכל מדרבנן דיום כ"ט נשלם הנזירות וסותר מדרבנן גזירה להיכא דאמר הריני נזיר ל' יום ואינו מביא קרבנות נזיר טמא:
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. לבר פדא לא גזרינן ולרב מתנא אליבא דר"א ס"ל מקצת היום ככולו ואפילו נטמא קודם
מקצת היום ככולו.
פי' הרא"ש (המשך)
הבאת קרבנותיו ורבנן אית להו דלא אמרי' מקצת היום ככולו אלא היכא דהביא קרבנותיו בטהרה ביום ל' דיצא כאילו הביאם
ביום ל' ואחד: הריני נזיר ל' יום נטמא יום ל' סותר את הכל. ולא פליג ר"א לרב מתנא דאמר דסתם נזירות ל' יום והכא31 מיתורא דלישנא
דינא הכי לגלח יום ל' ולרב
(ראמ"ה בשמו)
מתנא מפ' לעיל משום
דקאמר ל' הוי כאילו אמר שלימים הילכך אפי' לר"א דאמר דמקצת היום ככולו סותר הכל (ולבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו) דהכא
❖
הדרן עלך הריני נזיר
דמקצת היום ככולו. הריני
אמר ל' הוי ממנין הנזירות כיון שפירש ל' יום וא"ת מ"מ אמאי סותר הכל לר"א הא לר"א דריש לקמן בברייתא דהריני נזיר מאה יום ונטמא
נזיר ל' יום אם גילח יום
41
ל' לא יצא. אף בר פדא
יום מאה יכול יסתור הכל ת"ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים וה"נ כי נטמא ביום ל' אין לו אחרונים
מודה בהא כיון דאמר ל'
פי' הרא"ש
והל"ל דלא יסתור הכל ונ"ל דכיון דאמר ל' א"כ יום ל' הוי יום מלאת ודרשינן וזאת תורת הנזיר ביום מלאת נטמא ביום מלאת תן
יום דבעי' ל' יום שלימים:
לו תורת נזיר ולקמן נמי בברייתא גבי נטמא בסוף מאה לא קממעיט להו מוהימים יפלו אלא דאינו סותר כל מאה אבל שלשים יום
מי שאמר הריני נזיר ונטמא
ור' יוסי מכדי קסבר מקצת
היום ככולו זבה גמורה
יום ל' סותר את הכל. לרב
ודאי סותר כדקתני בסמוך במתני' נטמא יום מאה דלר"א סותר שלשים אבל ברישא כי אמר הריני נזיר סתמא דקאמר ר"א אינו
היכי משכחת לה. כיון
מתנא סותר מן התורה
סותר אלא שבעה כי נטמא ביום שלשים לבר פדא ניחא משום דמיום כ"ט פסק מנין נזירותו ויום שלשים אינו יום מלאת כיון דלא אמר
דחזאי בפלגא דיומא סליק
ומביא קרבן טומאה לבר
לה שימור כשראתה ביום
פדא סותר מדרבנן אטו
שלשים בפירוש וגם לת"ק דסותר אינו אלא מדרבנן לבר פדא ולא מייתי קרבן טומאה ולרב מתנא נמי דקאמר מקצת היום ככולו הילכך
א' וביום ב' תחלת יום ב'
היכא דאמר ל' ואינו מביא
יום ל' אינו יום מלאת דהוי כאילו כלה כל אותו יום [כיון] דעשה מקצת בנזירות אבל בסיפא מחשב כאילו אמר שלימים לרב
קרבן טומאה: ור' אליעזר
הוי שימור ליום ראשון
מלאת דלכך סותר לר' אליעזר מדרשא דזאת תהיה תורת הנזיר
מתנא לא אמרינן מקצת היום ככולו הילכך הוי שפיר יום שלשים
51
וטהרה מאותה ראיה
אומר אינו סותר אלא ז'
וכשרואה אח"כ מכאן
דלא גזר. ולרב מתנא
ולתנא
משום דסבר מקצת היום
ולהבא היא מטמא ולא
מצטרף בהדיה יום ראשון להיותה זבה: כגון ששפעה ג' ימים ולא היה לה טהרה בינתיים לשימור: ואי בעית אימא כגון
ככולו. ורבנן לית להו מקצת היום ככולו אלא אחר שהביא קרבנותיו: הריני נזיר ל' יום ונטמא יום ל' סותר הכל דכיון דאמר
דחזאי ג' יומי סמוך לשקיעת החמה. שהתחילה קצת מבעוד יום וראתה עד הלילה נמצאת בכל יום טמאה תחלתו וסופו
ל' יום בעי' שלימים ולא אמרי' מקצת היום ככולו: ר"א אומר אינו סותר אלא ל' כדדריש לעיל נטמא ביום מלאת תן לו
ולא סליק לה שיעור: סליק פירקא
תורת נזי': נטמא יום ק' וא' סותר ל'. מדרבנן גזרו שיסתור יום תגלחת אטו יום ק' ולא גזרו שיסתור אלא כסתם נזיר. וה"ה
מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום ל"א. לרב מתנא דאמר סתם נזי' ל' יום הילכך מגלח יום ל"א. ולבר פדא סתם נזי' כ"ט
סתם נזיר שנטמא ביום ל"א הוי כנטמא יום ק"ב שאינו סותר: [ר"א אומר] אינו סותר אלא ז' ר"א לטעמי' דאפי' ביום
יום והיה לו לגלח יום ל' אלא כדמפרש לעיל נעשה כאומר שלימים: ואם גלח יום ל' יצא לבר פדא ניחא דמדאורייתא
ל' לא גזרי':