טז:
מי שאמר
פרק שלישי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולתנא קמא דאמר הכל סותר בנזיר סתמא לרב מתנא הוי מן
דקסבר ר' אליעזר אחר מלאת הוא שאין נזירות אלא כ"ט ולכך
ה א
א) ב)
ג)
אינו צריך לסתור אלא ז' וכדאמרינן נמי קים להו לרבנן דאין
התורה דהוי ממנין הנזירות ומקצת היום ככולו דאמרי רבנן היכא
א]
ו ב
ד) ה)
תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות מז' יום ולרב מתנא כדאית ליה
[דלא] נטמא 1: הגה"ה ובסיפא דהריני נזיר מאה יום ונטמא יום
ו) ז)
ג
דמקצת היום ככולו: נטמא יום שלשים
דטעמא דר' אליעזר משום
מאה סותר [שלשים] לרבי אליעזר מדרשא דזאת תהיה וגו' וצ"ל
ז ד
ח)
2
❖
ח ה
ט)
סותר את הכל ולא פליג ר' אליעזר
לרב מתנא מאי שנא מרישא כי נדר
י) כ)
דהא קאמר שלימין. ואפילו לבר
סתם ונטמא יום שלשים דחשבינן
קסבר ר"א כל אחר מלאת שבעה סותר
❖
ליה לרבי אליעזר אליבא דרב מתנא
פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה:
הריני נזיר שלשים יום ונטמא יום שלשים
נוסחת הריב"ן
נטמא ביום מאה סותר את הכל.
כנטמא אחר מלאת ומשום מקצת
סותר את הכל לא פליג ר"א דאמר שלימין
תורה אור השלם
דתוך מלאת קרינא ביה: רבי אליעזר
היום ככולו הכי נמי כי נדר מאה
הריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר
אומר לא סותר אלא שלשים.
יום נחשביה ליום מאה כאחר מלאת
1. וְהִזִּיר לַיְיָ אֶת יְמֵי
3 את הכל ר"א אומר אינו סותר אלא שלשים
נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ
כדאמר ר"ל בפ"ק דטעמא
דנימא מקצת היום ככולו הריני נזיר
לְאָשָׁם
וְהַיָּמִים
וכולה כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב
מאה דליכא יתור ותירצו התוספות
דר' אליעזר משום דקאמר קרא
הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא
מתנא: מתני' מי שנזר והוא בבית
❖
לעיל דמיירי דאמר הריני
זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה
ה)
במדבר ו יב
א
נִזְרוֹ:
הקברות אפי' היה שם ל' יום אין עולין לו
נזיר מאה יום שלימים ובזה ניחא
אמרה נטמא ביום מלאת תן לו
דהשתא ליכא למימר מקצת היום
תורת נזיר ואפי' בנזירות מרובה:
מן המנין ואינו מביא קרבן
טומאה יצא
ב
גליון הש"ס
וכולה. טעמא דמתניתין עד השתא
ככולו בסיפא והסוגיא מתיישבת
ב]
ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן
גמ' מי שנזר וכו'.
כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב
בפ"ק דמייתי הך דנזיר ג] שלשים4
טומאה ר"א אומר לא ג בו
ביום שנאמר
מתני'
ונטמא יום שלשים כו' סותר הכל
מתנא בפ"ק :
תוס' ד"ה נטמא כו' הריני
והימים הראשונים יפלו עד שיהו לו ימים
1
נזיר נטמא יום ל"א.
מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא
בשלמא לרב מתנא 5 אלא כו' א"ל
ראשונים: גמ' איתמר $ מי שנזר והוא
❖
עומד שם שלשים יום אינן עולין לו
בר פדא אימא סיפא ר' אליעזר
בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חלה
מן המנין. כלומר אין עולין לכך
אומר אינו סותר כי אם ז' והשתא
ד
עליו ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו ר' יוחנן
היכי מוכח לעולם אימא לך משך
שתהא חלה עליו אותו נזירות
הגהות מהר"ב
נזירות ל' והא דאינו סותר כי אם
שקיבל כשנטמא ואין מביא קרבן
אמר נזירות חלה עליו סבר מיתלא תליא
טומאה: יצא ונכנס. כגון שהזה רנשבורג
ז' לר"א [משום] דאין כאן ימים
6
וקיימא כיון דמשכחא טהרה חיילא ור"ל
אחרונים ולרב מתנא נמי מאי
ושנה וטבל כדמפרש בגמראו) ואח"כ
אמר אין נזירות חלה עליו אי הדר ואמר
א] בא"ד
נכנס עולים לו למנין נזירות דכיון
דוחקיה דסבר דמקצת היום ככולו
חיילא עליה ואי לא לא איתיביה ר' יוחנן
[שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו
לימא טעמא דר"א משום דליכא
לר"ל מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' היה
מביא קרבן על הטומאה: רבי
ימים אחרונים ולמאי דפרישי' ניחא
שם שלשים יום אין עולין מן המנין ואינו
אליעזר אומר לא בו ביום. כשהזה
דאם היה יום שלשים ממנין הנזירות
ב] בא"ד
מביא קרבן טומאה קרבן טומאה הוא דלא
לבר פדא ולרב מתנא נמי אי לאו
ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא
מייתי הא מיחל חיילא עליה א"ל אינו בתורת
קרבן טומאה עד שיעבור עליו
דאמרינן מקצת היום ככולו היה
סותר הכל מדרשא דזאת תורת
ב' ימים בטהרה שנאמר והימים
טומאה ואינו בתורת קרבן איתיביה מי שהיה
ה
הנזיר ע"ד כא"ן הגה"ה: זאת הגה"ה
הראשונים יפלו אימתי לכשאני קורא
טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין וליטמא
ממורי רבינו יצחק בהר' יצחק זצ"ל.
מקרא זה שיהיו לו ימים הראשוני'
ג] בא"ד
למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז
נראה דלכ"ע בין לרב מתנא ולבר
דטהרה ואין ימים פחותים
סופג את הארבעים אי אמרת בשלמא חיילא
משנים: גמ' איתמר מי שנזר
פדא קרא דזאת תורת הנזיר וקרא
ד] ד"ה
היינו טעמא דסופג את הארבעים אלא אי
והוא בבית הקברות ר' יוחנן אומר
דימים הראשוני' איירי במאה שלימים.
❖
אמרת לא חיילא אמאי סופג את הארבעים
נזירות חל עליו. דקסבר דהאי מאן
נראה דלפי הגה"ה זאת ר"ל דלא
הכא
בנזירות מועטת דרשא דזאת
דמקבל נזירות בבית הקברות מיתלא
הגהות התוספות
כדפרישי' בפ"ק בשם מהר"ף נ"ע וכן דרשא דקרא 7דמן
תליא וקיימא וכיון דמשכחת טהרה דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה
הימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים [לא] דרשינן בנזירות
וטבל חיילא עליה אע"ג דלא הדר אמר אני אקבלז) עלי מה שאמרתי
ה] ד"ה
1.
2.
כשהייתי עומד בבית הקברות: ור"ל אמר. אי הדר אמר אהא
מועטת אלא בנזירות ארוך דלמאה יום ובהכי נמי מתיישב הסוגיא:
3.
הריני
נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר הכל. שהוא אחרון
כמו שקבלתי בבית הקברות חייל עליה ואע"ג דלא מפרש
ח)
ו] ד"ה
אהא נזיר ואי לא לא שאם נטמא למתים ושותה יין אין בכך כלום:
של נזירותו ולרבנן לא אמרינן מקצת היום ככולו היכא
4.
דנטמא ולא הביא קרבנותיו: ולרבי8 אליעזר אינו [סותר] אלא
א"ל. מסקנא דמתניתין בהכי הוי דמי שנזר בבית הקברות אינו
5.
שלשים. מן הדין היה לו לסתור הכל לבר פדא דלא אמרינן מקצת
בתורת
טומאה ואינו בתורת קרבן טהרה ליסתור ולהביא קרבן
6.
טהרה לפי שאין נזירות חל עליו כלל: מי שהיה טמא ונזר.
7.
היום ככולו ולרב מתנא נמי פרשינן בפ"ק דאמר שלימים והיה לו
דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות:
לסתור את הכל אלא מדרשא דזאת תורת הנזיר גזירת הכתוב הוא
ז] ד"ה
8.
נטמא
ביום ק"א סותר שלשים.
הכא
דאינו סותר אלא ל' יום ד]:
9.
01.
מדרבנן בעלמא הוא ולכך אינו סותר אלא שלשים דהואיל ויום ק"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרי' אטו היכא דנטמא ביום שלשים
9
11.
היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי ה] (כמו) יום שלשים יום תגלחת מה"ת לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא שמיום
21.
כ"ט נשלם הנזירות וביום שלשים מגלח מה"ת ואם נטמא ביום שלשים סותר לרב מתנא מה"ת וגזרי' יום ק"א אטו יום שלשים ולבר פדא
ח] ד"ה
31.
41.
ביום שלשים סותר מדרבנן אטו היכא דאמר הריני נזיר שלשים וכן נטמא ביום אחד ומאה שהוא יום תגלחת גזרו אטו יום ל' דאי לא הא
ט)
51.
לא קיימא הא שגם יום ל' הוא יום תגלחת וה"ה לעיל הוה מצי למיתני הכי גבי $ הריני נזיר01 נטמא יום ל"א דסותר הכל מדרבנן [אבל]
61.
ור"א
❖
אומר אינו סותר אלא ז'. דלא גזר יום ק"א אטו
ודאי נטמא יום ק"ב אינו סותר שלשים רק [שבעה] שיטהר ויביא קרבנותיו:
ט] ד"ה
יום ל' דביום ל' גופיה לא סתר לר' אליעזר ו] ואע"ג דלבר פדא דאמר הריני נזיר סתמא ונטמא יום י)אחד דנזירותו פסק כבר מיום כ"ט
ויום ל' הוי תגלחת מה"ת אבל יום ל' ואחד הוי יום דבתר תגלחת והוי [כמו] ק"ב: מי שנדר והוא בבית הקברות. וה"ה אם היה טמא
❖
ואפי'
פי' הרא"ש ונדר ובגמ' מדמה להו:
היה שם ל' אין עולין לו מן המנין. לענין דמונה והולך דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מיעטיה מקרבן
11
[מתני'] מי שנזר והוא
[כדמפרש] בגמרא אבל הא פשיטא דהימים אינן עולין דאפי' מנה בטהרה ונטמא סותר את הראשונים וכ"ש שאין עולין לו כי טמא
מעיקרא: יצא ונכנס עולה לו מן המנין. מפרש בגמ' יצא ונכנס והזה ושנה ונכנס בו ביום שטבל בשביעי עולין מן המנין לענין זה כשנטמא
בבית הקברות
פי' הרא"ש (המשך)
21
אפי' שהה שם ל' יום וכו'
סותר אותו מנין ומתחייב (אותו) קרבן טומאה דבאותו יום עצמו מתחיל נזירות טהרה ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור"ל כשנטהר אם צריך לחזור
ואינו מביא קרבן טומאה
וכן לר' יוחנן כדי
ולקבל נזירות או סגי ליה במה שקיבל בימי טומאתו: ר"א אומר לא בו ביום. כלומר אם נכנס בו ביום שנטהר אין מביא קרבן טומאה
דכי כתיב קרבן טומאה
שיחול עליו נזי' טהרה.
בנזיר טהור שנטמא כתיב.
ונראה דלר"ל נמי אינו
עד יום שני שהתחיל הטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו דבעינן בסותר שיסתור ב' ימים דאז מביא קרבן טומאה וה"ה דמצי למיתני
וה"ה טמא שנזר: יצא
צריך קבלת נזי' גמורה
פלוגתייהו בנזיר טהור שנטמא ביום ראשון של קבלת נזירותו וביום נטמא בתחילה דלרבנן מביא קרבן טומאה ולר"א אינו מביא קרבן
ונכנס כלומ' והזו עליו
אלא אומר הריני בנזיר:
ז]
31
גמ'
ג' וז' [וטבל] ומיד אחר
הא מיחל חיילא. דאי לא
טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ"ט יום ליום הראשון שמנה ומגלח ביום ל' שהוא ל' ואחד לנזירותו: כ) קסבר
הזאה וטבילה מתחיל
חיילא מה שייך למתני אינו
ר"א כל אחר מלאת ז' סותר. ולכך אומר דהריני נזיר סתם ונטמא יום שלשים [דאינו] סותר דלאחר מלאת הוא לרב מתנא משום דאמר
נזירותו. אם נכנס בבית
מביא קרבן טומאה הא לא
מקצת היום ככולו ולבר פדא מיום כ"ט נשלם נזירותו: לא פליג ר"א דאמר שלימים. לרב מתנא חשיב ליה כאילו אמר שלימים ולא אמר
הקברות אפי' בו ביום
חלה עליו נזי' כלל: א"ל
מביא קרבן טומאה: ר"א
אינו בתורת טומאה ואינו
מקצת היום ככולו הילכך סותר הכל ולבר פדא נמי כי אמר שלשים בפירוש חשיב כאילו אמר שלימים דלא אמר מקצת היום ככולו הילכך לא
בתורת קרבן. וה"ק אין
אומר לא בו ביום. שנאמר
פליג ר"א כלל: רבי יוחנן אמר נזירות חלה עליו. לכל מילי ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ממנו יוצא ואתגלחת
41
והימים הראשונים יפלו
עולין לו מן המנין לנזי'
מיתלא
לאשמועינן דסותר כל מה
כלל שאם נטמא אח"כ
תליא וקאי. ח] ומ"מ נ"ל דאסור: וכי משכחת טהרה חייל. פירוש
ואשתיית יין וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו נזירות:
51
אע"פ שטהר לא לקי ואינו
שמנה: איתמר מי שנזר
דין נזירות טהרה לענין הבאת קרבן. מיתלא תליא וקאי עד שיצא משם ויטהר וכי יטהר חייל ממילא עליה לענין הבאת קרבן ובקיצור הוה
והוא בבית הקברות ר"י
מביא קרבן טומאה עד
מצי למימר דחייל עליה נזירות מהשתא ולקי על תגלחת ויין וטומאה: וריש לקיש אמר אין נזירות חייל עליה.
בעודו טמא עד שיטהר ואז
אומר נזירו' חלה עליו
שיטהר ויקבל עליו נזי':
ליאסר ביין ותגלחת ואם
יצטרך לחזור ולקבל עליו הנזירות ובקונטרס פי' דבקבלה מועטת סגי ט] לומר יחול עליו 61 הנזירות אומר הריני כמו שנדרתי ובפ"ק
דנדרים אמרי' לר"ל דעובר בבל תאחר אם אינו מקבל נזירות עליו מיד כשיטהר: קרבן טומאה הוא דלא מייתי. דמעטיה
א"ל אל תנזור ונזר או אחר
שנזר התרו ביה לצאת ולא
קרא לקמן הא מיחל חייל עליה נזירות לענין דלקי אטומאה אתגלחת ואיין: א"ל אינו בתורת טומאה. דלא חייל נזירות כלל:
יצא לוקה אבל קרבן נזי'
לא מייתי כל זמן שלא
חלה עליו נזי' טהרה. מיתלא תליא וקיימא. נזירות טהרה תלויה ועומדת ולכשיצא מיד תחול ואינו צריך לקבל עליו שנית. ור"ל אמר אי הדר אמר חיילא עליו לכשיצא ויטהר. ומיהו מוטל עליו לצאת ולקבל כדמוכח פ"ק דנדרים