ג:
כל
כנויי נזירות
פרק ראשון נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרי
עלי קן מיבעי ליה. דדרך נודבי נדבת עולת העוף לומר
ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה. ולא אמרי' שבדעתו
טו א ב
א) ב)
בלשון קן: צפורי מצורע קאמר. כלומר להתחייב בקרבן
ג)
היה לומר גידול שער אי לאו דמפרש בהדיא ואע"ג דנזיר עובר
ד)
לפניו: ור' יוחנן אומר דכ"ע לא מתפיס. איניש במידי דסמיך ליה:
מצורע ולהביא תחתיו צפורים ולהצריכו 1 לו לטהרתו ואפילו אין
ה) ו)
אלא היינו טעמא דר"מ דחיישינן. כי אמר הרי עלי ציפורין דדלמא
מצורע עובר לפניו דאי אפשר דליכא
חד מצורע דטעון צפורים
❖
טז ג
ז)
ולא נזירות וגם דצפורי שייכי שפיר
קאמר שבדעתו לקבל עליו מידי
יז ד
גבי מצורע: כגון שהיה נזיר
דזימנין דמייתי עליה צפורים דהיינו
ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך
❖
תורה אור השלם
עובר לפניו. והיה סבור אפילו
נזירות דלכי מיטמא מייתי צפרים.
ליה ר' יוחנן אמר דכ"ע לא מתפיס אלא
1. וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ
נזיר טמא לפניו ולהכי פריך ודלמא
בנזיר טמא כתיב וכי ימות מת עליו
היינו טעמא דר"מ דחיישינן שמא צפורי נזיר
לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל
מוסף רש"י
צפורין דקאמר לפטור נזיר טמא
בפתע פתאום כו' וביום השמיני
טמא קיבל עליו מכדי חיישינן קאמר
לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ
העובר לפניו מקרבנותיו ומשני כגון
יביא שתי תורים והזיר לה' את ימי נזרו
אינו חייב עד שידור
וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע
דלמא צפורי נדבה קיבל עליו א"כ הרי עלי
מכולם.
וגו' : מכדי חיישינן קאמר.
בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד
שנזיר טהור עובר לפניו ויודע זה
❖
(לקמן יא:)
מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ
קן מבעי ליה ודלמא הרי עלי צפורי מצורע
כלומר דלא הוי נזיר אלא משום דאמרי'
הנודר דטהור הוא וקאמר הרי עלי
יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל
קאמר כגון שהיה נזיר עובר לפניו ודלמא
שמא צפרי נזיר טמא קבל עליו ואי
צפורים ואכתי קשה נימא דצפורים
דניאל יב ז
אֵלֶּה:
2. נִשְׁבַּע יְיָ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ
נזיר טמא ולפוטרו מן קרבנותיו קאמר כגון
דקאמר היינו דאם יטמא זה הנזיר
בתר חששא אזלינן ליחוש דילמא
פי' הרא"ש
עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד
העובר לפניו שיביא תחתיו צפורים
צפרי נדבה קיבל עליו ולא ניתנה
שהיה נזיר טהור עובר לפניו מאי בינייהו
מכדי חיישי' קאמר ודלמא
מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ
וצריך לדחות ולומר כגון דאמר בלבו
נזירות אלא להפלאה ואמאי קאמר
נדבה קבל עליו שנדר להביא
ה)
בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ
איכא בינייהו כגון דאמר ציפרין הסמוכין
ישעיהו סב ח
ב' תורים נדבה. לכאורה
בּוֹ:
ר"מ דהוי נזיר כלל: א"כ. דבעי
להיות שייך למצות נזירות דשייכא ביה
לשער עלי לר' יוחנן אע"ג דאמר הכי אי
3. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר
משמע צפורי ולא נזיר וק'
ציפורים אם יטמא ולעיל כי פריך
למימר צפרי נדבה הוה אמר הרי עלי
כיון דחיישי' קאמר ליחייב
יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים
נזיר עובר לפניו אין אי לא לא לרשב"ל
ודלמא צפורי מצורע קאמר לא מצי
קן דקן משמע צפרי נדבה אבל
נמי בנזיר' מיהו איכא למימר
וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
אע"ג דאין נזיר עובר לפניו מי איכא למ"ד לא
במדבר ו ד
כיון דהדבר שקול לא מחייב
לשנויי כגון דאמר בלבו דדיבוריה
כי אומר הרי עלי צפורים לא משמע
4. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן
בנזיר דספק נזיר להקל. ומיהו
מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה והתניא
צפרי נדבה כלל הלכך מדקאמר צפורין
מישתמע טפי אצפורי מצורע טפי
2
קשה דמשמע דלא קשה ליה
וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל
האומר ימין הרי זו שבועה מ"ט לאו משום
אלא משום דחיישינן קאמר
ליכא לספוקי אלא בצפורי נזיר:
מנזירות משום דנזירות טריחא ליה
מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה
אבל אי הוי ודאי ניחא ליה
וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא
וחמיר עליה לקבל ועוד דלשון צפורים
ודלמא. מקבל עליו תורת ציפורי מצורעו)
דכתי' וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע
❖
1
במדבר ו ג
ואמאי אדרבה כ"ש דקשה
יֹאכֵל:
כתובין אצל מצורע כדפרישית ולא אצל
לטבול החיה בדם השחוטה ולשלחן
טפי ואמאי הוי ודאי דלמא
בחי העולם אמרי לא משום דימין גופיה
נדבה קאמ' הלכך נראה
נזיר אלא תורים ואפי' קאמר בלבו אין
ולעשותן כהלכות צפרי מצורע. והך
איקרי שבועה דתניא מניין לאומר ימין
א
לפרש דלמא צפורי נדבה
נוסחת הריב"ן
כח במחשבת הלב להכריע דיבוריה
פירכא דפרכינן השתא קא פריך בין
קאמר ויביא מספק זה וזה
שהיא שבועה שנאמר 2 נשבע ה' בימינו
לנזירות דאין זה פיו ולבו שוין אבל
לרבי יוחנן בין לר"ל דמכדי צפרים
כיון דחיישי' קאמר אבל אי
ומניין לאומר שמאל שהיא שבועה שנאמר
ב
הוה אמר ודאי לא הוה קשיא
סתם קאמר הא איכא למיחש נמי
הכא אע"ג דנזירות חמיר עליה וטריחא
2 ובזרוע עוזו: מתני' גהריני נזיר מן החרצנים
ליה שיביא שניהם ונ"ל דעל
לצפורי מצורע: ודלמא נזיר טמא. הוה
ליה כיון דנזיר שהוא3 עובר לפניו ז)אין
כרחי' חיישי' דקאמר לאו
ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה הרי זה
סברא שיקבל עליו נזירות צפורים טמא
וקאמר לאיתויי צפורים ולפוטרו הוא
משום ס' דאי אפשר לעשותו
גמ'
נזיר מס' ולהביא קרבנותיו
במקומו (א): כגון שהיה נזיר טהור
נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו: מתני'
שדבר זה אינו בעולם עדיין והדבר
לעזרה ומצי' כיוצא בזה
עובר לפניו. דלאו בר אתויי הוא
שקול לכך מהניא מחשבת הלב לומר
דלא כר' שמעון דתניא ר"ש אומר אינו חייב
חיישי' להקל דחשבי' ליה
דנזירות קביל עליה וחשיב שפיר פיו
והלכך כי אמר צפורין לא אמר
כודאי אבל לא לענין נזירות
עד שידור מכולם ורבנן אמרי אפילו לא
דספק נזירות להקל: א"כ הרי
ולבו שוין וכן לעיל כי אמר אהא טפי
אלא אדעתא דליהוי נזיר כמותו:
נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר מ"ט דר"ש
עלי קן מבעי ליה. שכן דרך
מאי בינייהו. בין לרבי יוחנן בין לר"ל
משמע הלשון אנזירות ולומר כמוהו
❖
4
הנודרים לומר ובנדרים הלך
אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין
3
אחר לשון בני אדם: ודלמא
לאלתר אע"ג דטריחא ליה וחמיר
לא מיתרצא שמעתתא אלא כגון שנזיר
מחרצנים ועד זג ורבנן מ"ט אמר קרא מיין
צפורי מצורע קבל עליו
4
עליה מלומר אהא תחתיו בקרבנותיו
טהור עובר לפניו משום דאית ליה
לפטור מצורע שחייב להביא
הגהות הב"ח
ושכר יזיר ור' שמעון נמי הכתיב מיין ושכר
לאחר זמן כשישלים והדבר שקול לכך
למיפרך בה כל הני פירוכין ותריצנא
לטהרתו. לפי' קמא להתחייב
(א) רש"י
יזיר ההוא מיבעי ליה $ לאסור יין מצוה כיין
ולפרושי דוקא צפורי מצורע.
מחשבת הלב מכרעת הדיבור לנזירות
כגון דנזיר טהור עובר לפניו עסקינן
וק"ל אמאי שביק נזיר
והרי פיו ולבו שוין וקשה דהספר לא
מה לי אי משום צפרין סמוכין לשיער
הרשות מאי היא
קדושתא ואבדלתא
ד
דקיימי' בזה ונקט צ"מ ליפרך
הזכיר כאן כלל דקאמר בלבו לכן
אי משום צפרי נזיר טמא אי משום
דלמא לפטור נזיר טמא
הרי
צפרים
מצפורי' קאמר. ולהך פירוש
הכי אי משום הכי הוה ליה נזיר:
נראה למהר"ף דאהיה תחתיו5 אין סברא
(ב) ד"ה
דלתחייב זה בזה קאמר איכא
איכא בינייהו כגון דאמר צפרין סמוכין לשיער. ר' יוחנן סבר אע"ג
לומר דאם יטמא קאמר שיתחייב בצפורין הואיל והשתא טהור הוא
למימר דלא ניחא ליה למימר
❖
ודבר זה לא בא לעולם כלל וא"כ סברא לומר דנזירות קביל עליה
דאמר הכי לא מוכחא מילתא דלקבולי עליה נזירות הוא דקאמר אלא
לאומר
להתחייב שתים מתורת נזיר
חדא להיותו נזיר דאמרי'
דדבר זה מבורר לפנינו ויש בידו לקבל לאלתר אע"ג דחמיר וטריחא
לקבל עליו צפרין סתם בלא נזירות אי לאו דנזיר עובר לפניו:
צפורי נזיר טמא קבל עליו
לריש לקיש. כיון דאמר בהדיא צפורין סמוכין לשיער מוכחא מילתא
ליה ולעיל כי פריך ממצורע התם נמי הדבר מבורר לפנינו דודאי
ועוד לפטור נזיר מקרבנותיו
גליון הש"ס
יש מצורע בעולם הצריך צפרים: מאי בינייהו. כלומר מאי בינייהו
דמשום נזירות קאמר ואף על גב דאין נזיר עובר לפניו דמיתפיס איניש
הלכך ניחא ליה למפרך
גמ' לאסור יין מצוה כיין
מצפורי מצורע. ולפי' איכא
בשיער דסמיך ליה וכמאן דאמר הרי עלי לגדל שיער דמי: האומר ימין.
בפי' דמתני' בין לר"ל בין לר' יוחנן אליבא דר"מ וא"ת ולישני דאיכא
הרשות.
למימר דניחא ליה טפי
❖
שלא אוכל ככר זה הרי זו שבועה: מאי טעמא לאו משום דכתיב
בינייהו היכא דאמר צפורים סתמא קביל עליה דלר"ל אליבא דר"מ
6
למיפר' מצפורי מצורע
וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם. דקא מתפיס
מהא לחוד לא הוי נזיר אם לא הזכיר גם סמוכין לשיער כדפירש
שמביא ב' צפורים מנזיר
שמביא תורים ובני יונה: ות'
ימינו לוישבע דסמיך ליה: (ב) לא. ימין שאוכל ככר זה כאומר שבועה
ר"ל במילתיה צפורים סמוכין לשיער קביל עליה ולר' יוחנן דלא
הגהות מהר"ב
לישני לי הב' בלבו. וי"ל
שאוכל ככר זה דמי שנאמר נשבע ה' בימינו בימינו אמר ונחשב
הזכיר במילתיה סמוכין לשיער כשיקבל עליו צפורים סתמא בלא
דלא מהני כיון דצפורים
רנשבורג
משמע הכי והכי ולא מוכח
כשבועה: שנאמר ובזרוע עוזו. מדכתיב ימינו וכתיב ובזרוע עוזו
סמוכין לשיער הוי נזיר ועוד היא גופה תיקשי לר"ל למה ליה סמוכין
א] תוס'
טפי לנזיר: כגון שהיה נזיר
לשיער בצפורים סתמא לחוד סגי לר"מ למיהוי נזיר שהרי מתניתין
אלמא דזרועו היינו שמאלו והכי נמי אמרי' בפרק קמא דמסכת ברכות
טהור עובר לפניו. ואיהו לא
לר"מ לא הזכיר אלא צפורין לחוד לכ"נ לפרש דלר"ל אליבא דר"מ
מנין שהקב"ה מניח תפילין דכתיב ובזרוע עוזו ואין עוזו אלא
מחייב להביא צפורים הלכך
תפילין כו' ותפילין בשמאל קיימי: מתני' אמר הריני נזיר מן
ע"כ ה"ק הרי עלי דבר שאם
בצפורין סתמא הוי נזיר כשנזיר עובר לפניו דוקא והא דנקט ר"ל
אטמא אתחייב להביא
החרצנים. או שאמר הריני נזיר מן הזגין כו' הרי הוא כמי שאמר הריני
במילתיה סמוכין לשיער להשמיענו דכי אמר צפורים סמוכין לשיער
צפורים. ות' דלמא ה"ק הרי
גמ'
❖
נזיר סתם שמקבל עליו כל דקדוקי נזירות: אפילו לא נזר אלא
דבלא נזיר עובר לפניו נמי הוי נזיר בהכי וא"ת כיון דלר"ל כשיקבל
עלי לפטור זה מצפורים אם
יטמא. וי"ל דבכי האי גוונא
מאחד מהן. או מן חרצן או מן זג הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות
צפורים סתמא לא הוי נזיר אם לא כשנזיר עובר לפניו אליבא דר"מ
מהני אם אמר בלבו היה כך
עליו: מכל אשר יעשה. משמע שצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה
הוי ליה להש"ס להזכיר נזיר עובר לפניו במילתיה דר"ל כמו במילתיה
משום דיש לנו לפרש דבריו
הגהות התוספות
שאינו נזיר אלא א"כ נוזר מכולם: אמר קרא מיין ושכר יזיר. דמשמע
דרבי יוחנן וי"ל דלכך הזכיר טפי במילתיה דר' יוחנן ממילתיה דר"ל
בענין זה שחייב עצמו ודאי
1. 2.
מהשתא. ולא שקבל עליו
דאפילו דלא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם: לאסור יין מצוה
משום דר' יוחנן פסיקא ליה דאף כשאמר צפורים הסמוכין לשיער עלי
3.
דבר שאם יארע במקרה
כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא. מי חייל עליה איסור נזירות:
לא הוי אלא כשנזיר עובר לפניו ולר"ל הוי נזיר כשאמר צפרים הסמוכין
4.
שיתחייב הלכך לא מפרש'
5.
לשיער אפילו אין נזיר עובר לפניו והשתא ניחא דפריך מאי בינייהו
דברי' אלא להיותו נזיר או
והרי
לפטור מי שנתחייב כבר
דלכולהו אף בשלא הזכיר צפורין סמוכין לשיער אלא צפורים סתמא הוי נזיר כי נזיר עובר לפניו ואי אין נזיר עובר בצפורים סתמא לחוד לא היה
קרבנו'. לר"ל אע"ג דאין נזיר
נזיר לכולהו והשתא נמי ניחא דלר"ל בצפורים סתמא לא מיחייב משום דסמוכין לשיער בקרא דא"כ ליחייב נמי כי אמר נשרין וטופרין דסמיכי טפי
6.
עובר לפניו. דכיון דלדידיה
לשיער בקרא מצפורים. כך שיטת הר"ף נ"ע: הגה"ה היכא דאמר צפורים סמוכים לשיער קביל עליה. ר"ל שקיבל עליו דבר הסמוך
7.
אהני טעמא דסמוכים (הוא)
7
8.
[אף] דלא פי' בהדיא להיותו
לצפורים דהיינו גידול שיער8 אבל כי אמר הרי עלי צפורים ולא אמר צפורים סמוכין לשיער חייל עליה נזירות משום דמשתמע שנדר דבר שיכול
❖
נזיר אם נע"ל. אם פי' בהדיא
לבא לידי חיוב צפורים דהיינו נזיר כשנזיר עובר לפניו דוקא ומשום הכי לא מהני הרי עלי נשרין דלישנא דנשרין לא משמע שום לשון נזירות כן נ"ל
לא בעי נע"ל. אבל לר"י
סמוכים לא מהני מידי הלכך
הגה"ה והר"ר שבתאי כתב שיטה זאת מאי בינייהו כלומר מאי בינייהו בפירוש דמתני' דודאי נראה ליה דר"ל לא קאמר אליבא דרבי מאיר
בעי' לעולם נזיר עובר לפניו:
פי' הרא"ש (המשך)
דבצפורים סתמא מיחייב בנזיר דאיכא למיפרך כל הני פירכי דפריך לעיל לר' יוחנן וע"כ יפרש המשנה כמו ר' יוחנן דגם לא יוכל
האומר ימין היא שבועה. אם
לפרש המשנה שאמר בפירוש צפורים הסמוכים לשיער עלי דהא מתני' סתמא קאמר צפורים עלי הילכך ע"כ כרבי יוחנן מפרש ובנזיר
להזכיר צריך שיזכיר כולם.
אמר ימין שלא אוכל דבר זה
עובר לפניו והוא טהור וע"כ פריך מאי בינייהו בפירוש דמתני' ונראה שנתכוון להבין כמו שפירשתי בתחילה: האומר ימין הרי זו
ומיהו מודה ר"ש בהריני
ואכלו לוקה. לאו משום
דכתיב וירם ימינו וישבע.
מסלסל ומכלכל דהתם לא
מן
שבועה. ימין שלא אוכל ככר זה וה"ה שמאל כדלקמן א] פירוש התפילין מדהזכיר ימין תחילה: החרצנים ומן הזגים. או או קתני
ומנין לשמאל שהיא שבועה
התיר כלום אע"ג דלשון גדל
כדמוכח בגמרא: וכל דקדוקי נזירות עליו. משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים קאמר הכא וכל דקדוקי נזירות עליו:
דכתיב ובזרוע עוזו. ומדכתיב
שער הן הוי כאילו אמר הריני
בימינו מכלל דבזרוע עוזו
כאותו שרגיל לגדל שער והוי
היינו שמאל ואמר נמי פ"ק דברכות מנין שהקב"ה מניח תפילין דכתיב ובזרוע עוזו ואין עוז אלא תפילין דכתיב ה' עוז לעמו
כאילו אמר הריני נזיר בסתם: אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג וכיון דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין
יתן וגו' ותפילין דשמאל הוו: הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר. פי' אם הזיר בא' מכל למה לי תו למכתב מחרצנים ועד זג לומר שאם בא לפרש צריך לפרש הכל וכיון דקפיד קרא אחרצנים וזג ה"ה נמי אתגלחת
אלו ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזיר עליו כאילו אמר הריני נזיר בסתם. ומשום דבעי למתני בתר הכי דנזיר עולם ונזיר שמשון אין וטומאה: ורבנן אמר קרא מיין ושכר יזיר. וכיון דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין מיין ושכר למה לי לומר לך דאפי' נזר מיין
לחודיה הוי נזיר דיין ושכר חד הוא:
כל ענין נזיר עליהם תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו: אינו חייב עד שיזיר מכולן. פי' עד שיאמר הרי' נזיר בסתם ואם בא