מי שאמר פרק
שלישי נזיר
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
במאי עסקינן ביוצא ונכנס. ביוצא מן הטומאה והזה ושנה
הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס. שיצא והזה בשלישי ובשביעי וטבל
ט
א) [לקמן יח.], ב) [נדרים
א מיי' פ"ו מהל'
ד.], ג) [שבועות יז. ע"ש
נזירות הל' ז [ח]:
והדר אמר הריני נזיר והדר נכנס סופג את הארבעים ולאפוקי
וטבל וקיבל עליו נזירות פעם אחרת ושוב נכנס לטומאה
א]
י ב מיי' שם הל' ח וע"ש
ובתוס' שם ד"ה צריך],
מדר' אליעזר דאמר לא בו ביום כו' אבל אי לא הדר ואמר אינו
[והא] קמ"ל ההיא ברייתא דאע"ג דלא הדר ואמר הריני נזיר אלא
❖
❖
ד) בס"א: ונכנס,
בכ"מ:
אסור לגלח וכו' שאין נזירות חלה עליו: טמא שנזר. כגון שהיה
אמר יחול עלי נזירות דהוי נזיר ולקי כדפי' לשם בקונטרס אי נמי י"ל
עומד בבית הקברות ונזר: שביעי
דקמ"ל ברייתא (דמיירי) [דמיד]
נוסחת הריב"ן
גליון הש"ס
שלו עולה לו למנין. דכיון דטבל והוי
כשיטהר מוטל עליו לקבל נזירות מיד
הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס איתיביה
טהור מתחיל למנות מבו ביום לפי
ועובר בבל תאחר אם אינו נזיר מיד:
גמ' אמר מר בר רב אשי.
א] הריני נזיר ונכנס: ב] בכ"י
א) א אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא
אין בין נזיר טמא. שנדר בעודו
❖
עיין נדרים דף ד' ע"א:
כתוב כאן גליון ואמר לן
שאינו מביא קרבן: ונזיר טהור
אלא טמא שנזר שביעי שלו עולה לו למנין
רבי: ג] מגלח תגלחת טומאה
שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן
טמא לנזיר טהור שנטמא אלא
דנזיר טהור שנטמא מגלח בז'
ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו
המנין. אע"פ שטבל והוא טהור עד
דנזיר טמא שביעי עולה לו מן המנין
כו': ד] מיליה כדמפרשינן:
הגהות התוספות
למנין ואי ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו
ה] תנן: ו] כדי שיעור
יום שמיני שמביא בו קרבנותיו
כשהזה ג' ושנה בז' וטבל יום ז' ב] למנין
1. צ"ל ומוקמינן ליה לקמן
השתחויה מויכרעו לסיפיה
מן המנין $ ב) אמר מר בר רב אשי מיחל כ"ע
כדאמרינן בפ' ג' מינין (לקמן דף מד:)
נזירות טהרה לפי שאין צריך להביא
❖
כרבי דלא חייל כו'. 2. צ"ל
דקרא כדמפרש כו':
לא פליגי דחיילא אלא כי פליגי למלקי רבי
סדר תגלחת כיצד היה מזה בשלישי
קרבן בח' על טומאתו ומיד כשהזה
למיתני. 3. צ"ל ולא. 4. צ"ל
האי תנא. 5. צ"ל דכ"ע לא
יוחנן סבר כיון דחיילא לקי ור"ל סבר לא לקי
ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא
ושנה וטבל ראוי לחול עליו נזירות
פליגי. 6. צ"ל דפשיטא הוא
הגהות הב"ח
קרבנותיו בח': מיחל דכולי עלמא לא
לאלתר ונהי דבעי הערב שמש ואיך
וחיילא איתיביה ר' יוחנן לר"ל מי שנזר והוא
כיון דתני כו'. 7. תיבת והוא
❖
(א) גמ' בעי רבא. נזר
פליגי. דכיון דמשכחת טהרה חיילא
נמחק וצ"ל כשנטמא בשוגג.
יחול עליו נזירות יש לומר דטבול יום
בבית הקברות אפילו היה שם שלשים יום
והוא בבית הקברות:
ממילא: אלא כי פליגי למילקי ר"י
קלישא טומאתיה ולא מעכב מלחול
אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן
(ב) שם נזיר טהור מ"ט
ונזיר
❖
טהור שנטמא
סבר כיון דחיילא לקי. אפילו אטומאה
נזירות עליו:
לא:
מוסף רש"י
טומאה קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא
אין שביעי עולה לו מן המנין. למנין
דמעיקרא דנזר בבית הקברות ור"ל
מילקי לקי עליה בדין הוא דליתני אינו לוקה
אלא טמא שנזר שביעי
נזירות טהרתו וצריך להביא חטאת
סבר אע"ג דחיילא שהוא צריך לשמור
שלו. שטובל בו, עולה לו
הגהות מהר"ב
אלא משום דקא בעי למיתנא סיפא יצא
העוף ועולת העוף ואשם בשמיני
מכל דקדוקי נזירות לא לקי אפילו
למנין. דהואיל ואינו בר
רנשבורג
קרבן מתחיל למנות מבו
ונכנס עולה לו מן המנין ומביא קרבן טומאה
וכתיב (במדבר ו) וקדש ראשו ביום
אטומאה דבסוף אי לא הדר ואמר:
א] רש"י ד"ה בתקנתיה
ביום, ונזיר טהור
הא למלקות זה וזה שוין. ששניהם
ההוא דבאותו יום מתחיל למנות
תנא רישא אינו מביא קרבן טומאה ת"ש אין
שנטמא אין שביעי שלו
קמיירי וכו' ואמר לן רבי
לוקין על הטומאה ולדקדוקי נזירות:
נזירות טהרה מוקמינן ליה דלא חייל
1 ג]
עולה לו למנין. דאין לו
דהכי נמי מצי למיתני אלא
בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא
טהרה עד יום שמיני שמביא
טמא שנזיר. נ"ב עיין א"מ
אימא לתגלחת זה וזה שוין. ששניהם
עליה נזירות דטהרה עד יום ח' ואי
שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין
קרבנותיו (לקמן יח.). נזיר
דזה דוקא לפי' קמא בתוס'
מגלחין ביום שביעי שלהן: ליתנייה.
ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו מן
והוא בבית הקברות.
ד"ה לא הא וכו' ודו"ק:
ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו
המנין כיון דלא הדר קביל עליה
אין בין טמא שנזר כו' אלא שטמא
ב] תד"ה אין בין נזיר טמא
נזיר שנטמא באונס בתוך
מן המנין הא למלקות זה וזה שוין א"ל לא
בית הקברות, דומיא שנטמא
וכו' כשהזה ג' ושנה בז'
נזירות וא"ת [ולישני] דהדר וקיבל
שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין
בעזרה שלא נתחייב
וטבל יום ז' עולה כצ"ל:
לתגלחת זה וזה שוין אבל לענין מלקות מאי
כדשני לעיל ביוצא ונכנס ויש לומר
ואינו לוקה וטהור שנזר אין ז' שלו
ג] ד"ה ונזיר טהור שנטמא
בכניסתו, כגון שנכנס לבית
זה לוקה וזה אינו לוקה ליתנייה בתקנתיה
עולה לו מן המנין ולוקה: בתקנתיה
דא"כ ה"ל לאיתויי זה בעי למיהדר
וכו' דבאותו יום מתחיל
הקברות בשידה תיבה ומגדל
2
למנות נזירות טהרה
ופרע עליו את מעזיבת גג
קמיירי. אימת מתחילין למנות זה
קא מיירי בקלקוליה לא קא מיירי תא שמע
ולנדור וזה לא בעי למיהדר ולנדור
האהל ונטמא באויר בית
מוקמינן ליה לקמן כצ"ל:
משביעי וזה משמיני אבל קלקוליה
כיון דהאי תנא נחית לפרושי הכא ד]
מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין
ד] בא"ד כיון דהאי תנא
הקברות והתרו בו צא ולא
נחית לפרושי הכא מאי
יצא, ומיהו לא שהה כדי
דלוקה לא קמיירי. ואמר לן רבי
בין זה לזה וה"ה דמצי למיפרך לר'
א] ב]
ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים הרי זה
איכא כצ"ל: ה] בא"ד זה
השתחואה (שבועות יז.).
דהכי נמי מצי למיתני אלא טמא שנזר
שמעון ב"ל [ליתני] זה שותה ביין
סופג את הארבעים תיובתא ג)בבעי רבא (א) נזיר
בעי שהייה למלקות.
שותה ביין ומטמא דלא לקי
ומיטמא דלא לקי וזה לקי כדפירש
אין מגלח תגלחת טומאה ונזיר טהור
ה]
3
וזה לקי כדפי' הקונטרס.
קרבן לא שייך הכא כלל,
והוא בבית הקברות מהו בעי שהייה למלקות
שאין כרת בנזיר שנטמא
מלות כדפי' הקונטרס
שנטמא מגלח בז' וטמא שנזר אין
הקונטרס ונראה לומר דלא קשה דמצי
ג]
וקרבן נזיר טמא לאו אעון
נמחק ונ"ב כדפריך לקמן
או לא היכי דמי אילימא דאמרי ליה לא
מגלח בשביעי אלא תנא שביעי שלו
לשנויי דבקלקולא לא מיירי האי דינא
4
טומאה אתי אלא למיחל
כצ"ל ועי' א"מ ודו"ק:
תינזור למה לי שהייה נזיר (ב) מאי טעמא לא
וכל ד] מילי כדמפרש לקמן: ת"ש מי
אלא דין דנטמא באונס ולרבי יוחנן
ו] ד"ה הגה"ה מיחל דכ"ע
עליה נזירות טהרה כשאר
מחוסרי כפרה, ובענין זה
דחייל וכו' וה"ה נמי
בעי שהייה דקא מתרי ביה ה"נ קא מתרי ביה
שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולוקה.
לא קשה [דליתני] זה מביא קרבן על
מפורש שהייה זו במס' נזיר
דמודה ר"ש ב"ל דלקי
וש"מ דכיון דחיילא עליה נזירות דהוי
טומאתו וזה אין מביא קרבן דהיינו
אלא
❖
כצ"ל: ז] ד"ה קרבן
(שם).
הגה"ה
מיחל
אסור לגלח לוקה ותיובתא דר"ל. וביוצא ובנכנסד) לא מצי לתרץ ליה
הך דקתני אין ז' עולה לו מן המנין משום איתויי קרבן:
טומאה הוא דלא מייתי הא
מלקי לקי אטומאה לאלתר
דכ"ע 5 דחייל. ולכשיטהר אין צריך לחזור לידור בנזיר דחייל עליו
כדלעיל דהא אוקימנא דמודי ר"ל דחיילא וקאי ליה באיסורא אבל
אפילו תוך שבעה שמבקש
פי' הרא"ש (המשך)
מנזירות ראשון וניחא השתא דשביעי עולה לו מן המנין ואפילו לא יחזור
מילקי לא לקי ואילו הכא ה]משמע דכיון שאסור לוקה אע"ג דלא הדר
לטהר עצמו כצ"ל: ח] ד"ה
ואמר: בעי רבא. הואיל דאמר ר' יוחנן דלוקה ותנן במתניתין כוותיה:
ויקבל והוא הדין נמי דמודה ר' שמעון בן לקיש ו] (נמי אם שותה יין)
בתקנתא קמיירי וכו'.
עד שיקבל. וכ"ת דמיירי
דהיינו קלקול גופיה
בשקבל עליו א"כ ליתני
בעי שהייה למלקות. דלא לילקי עד דלישהי ביה כדי שיעור השתחויה
דלקי תוך ימי טומאתו אשתיה ואתגלחת וכי פליגי למלקי פירוש
בדאסור ליה וכו' כצ"ל
שזה צריך לחזור ולידור
ו] כדמפרש במס' שבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף יז.): נזיר.
אטומאה לחוד אי התרו בו אטומאה ר' יוחנן סבר כיון דחיילא נזירות
א"מ: ט] ד"ה אילימא
וזה אין צריך מיחל כ"ע
[לשאר] מילי אשתיית יין ואתגלחת [חיילא] נמי אטומאה אם התרו
טהור הנכנס בבית הקברות מ"ט לא בעי שהייה דקא מתרו ביה אל
דאמרי ליה לא תנזור וכו'
לא פליגי דחיילא ואינו
דלאו שיש בו מעשה הוא.
צריך לקבל עליו שנית וגם
בו לצאת ולא יצא דרחמנא לא מעטיה אלא מקרבן לחודיה לקמן
תכנס לבית הקברות הכא נמי מתרו ביה לא תינזור ושהייה למה לי:
נ"ב סברא הזאת רחוקה
לוקה על התגלחת ועל
ולא ממלקות דטומאה ור"ש בן לקיש סבר אע"ג דחיילא לשאר מילי
אלא
קצת דאיך יחשב זה כמעשה
היין: כי פליגי למלקי.
ליין ולתגלחת לא לקי אטומאה דכיון דמיעטיה רחמנא מקרבן טומאה מיעטיה מכל דין טומאה אף ממלקות: קרבן טומאה הוא דלא
ועי' בתוס' דשבועות דף יז
פי' על הטומאה: ר' יוחנן
ע"א ד"ה או וכו' שנדחקו
סבר כיון דחיילא. ללקות
מייתי הא מילקי לקי. אטומאה לאלתר אפילו תוך שבעה שמבקש לטהר ז] לענין ליטהר עצמו ולעשות נזירות דטהרה דאי [לא] לקי הוה ליה
בזה דאזלא סוגיין למ"ד
על היין ועל התגלחת לקי
למיתני במתני' ואינו לוקה: משום דקתני סיפא כו' ומביא קרבן טומאה. דהתם לא שייך למיתני דלוקה אטומאה דתני מביא קרבן
לוקין על לאו שאב"מ או
6
נמי על הטומאה כי היכי
טומאה לכך לא תנא לעיל ואינו לוקה אטומאה (וזה אינו לוקה): הא למלקות זה וזה שוין. מדלא תני זה לוקה וזה אינו לוקה אטומאה:
דלאיסור מלקות אמר אבל
דאינו מביא קרבן טומאה:
לא הא לתגלחת זה וזה שוין. י"מ דלקי אתגלחת [ולא נהירא דלימא] לתגלחת ויין זה וזה שוין כיון דבאיסור תגלחת קמיירי לכן נראה לי
לדעת הרב המגיד דס"ל כל
והא דאותביה ר"י לר"ל
לאו שאפשר ע"י מעשה
לעיל תלמודא הוא דמותיב
לוקה אף היכא דאין בו הא לתגלחת פירוש למצות תגלחת לענין שמגלח בשביעי לטהרתו אע"ג דלקמן בעיא היא ואיפשיטא דנזיר טמא דמעיקרא אינו מגלח
לפי מה דהוה ס"ד דפליגי
בשביעי לטהרתו אפ"ה לא קפיד לשנויי הכי [דבלא"ה] איתותב רבי שמעון בן לקיש בסוף: בתקנתא קמיירי. מתי יתחיל מנין
מעשה יעו"ש בפי"ג מהל'
וכהנה רבות בתלמוד: א"ל
שכירות הל' ב' א"כ א"ש
לא לתגלחת זה וזה שוין.
לנזירותו והוא7 נטמא בשוגג בקלקולא לא קמיירי שמקלקל עצמו במזיד דהיינו קלקול גופיה ח] דגם לר"ל אסור לטמאות אפילו בתוך [שבעה]
סוגיין ומכאן ראיה והוכחה
פי' לגלח א"נ ללקות על
הגה"ה
מי שהיה טמא ונדר. היינו בנזר והוא בבה"ק:
דאם לא כן ליתני זה מותר לטמאות וזה אסור לטמאות דהא לאו קלקולא הוא:
ברורה לדבריו ודו"ק
התגלחת וה"ה על היין:
❖
היטב:
אבל לענין מלקות. פי' על
ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג הארבעים. ומשמע דאף תוך ז' לוקה ואם תאמר ולישני ליה ביוצא ונכנס ושנה וטבל כדשני
הטומאה. בתקנתא מיירי
לעיל אהך גופא י"ל דמשמע ליה טומאה דומיא דגלוח ושתיית יין דחייל עליה בימי טומאה כדמסיק ליה מיחל דכ"ע חיילא דומיא דהכי
בקלקולא לא מיירי. פי'
מלקות דטומאה אפילו לא נטהר חייל עליה בימי טומאתו לכך איתותב אבל בלשון ראשון הוה משוי להו כולהו ר' שמעון ב"ל גילוח
להורות לנו תקנתו מתי
פי' הרא"ש
יתחיל ימי נזירותו. אבל לא
ושתיית יין לטומאה לכך הוה שייך לשנויי לעיל ביוצא ונכנס:
מיירי בקלקול להשמיענו
הכא במאי עסקינן ביוצא
בעי
אילימא
שהייה למלקות. כי היכי דבעינן שהייה בפ"ב דשבועות (דף יז.) גבי מקדש [או לא]:
דאמרי ליה לא תנזור. והוא עומד
ונכנס שיוצא מן הטומאה
הדין אם יעשה עבירה
בבית הקברות למה לי שהייה פשיטא דלקי בלא שהייה דנזיר טהור מאי טעמא דלא בעי שהייה ולא משכחת ליה [כלל] דבעי
ע"י הזאה וטבילה וקיבל
שיטמא למתים אי ישתה
יין ויגלח: ה"ז סופג את
עליו נזירות ונכנס וקמ"ל
שהייה משום דקמתרין ביה שלא יטמא והוא נזיר טהור הכא נמי מתרין ביה שלא ידור בו בנזיר והוא עובר לקי כמו היכא דהוה טהור
אע"ג דלא קבל עליו קבלה
הארבעים תיובתא. והכא
ומתרין ביה שלא יטמא ולאו האי כלאו שאין בו מעשה במה שמקבל נזירות ט] דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר:
גמורה אלא אמר הריני
ליכא לשנויי ביוצא ונכנס
דמשמע נטמא דומיא
נזיר (בנזירות) [הוי נזיר]:
אלא
אלא טמא שנזר ז' עולה
דגלח ושתה יין דמיירי
לזמן המנין לפי שאינו צריך להביא קרבן ומתחיל למנות מיד אחר שהזה וטבל אבל נזיר טהור שנטמא אינו מתחיל למנות
אפילו בלא יוצא ונכנס: בעי שהייה למלקות. שיעור שהייה המפורשת (בז') [בשבועות] למי שנטמא באונס בעזרה שאינו חייב
כרת אלא אם כן שהה שיעור השתחואה והלכה למשה מסיני הוא: אי דאמרו ליה לא תנזור למה לי שהייה. כיון דבמזיד
עד אחר הבאת קרבנותיו דכתיב וקדש ראשו ביום ההוא ואי ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו מן המנין הא אין עליו נזירות כלל