יח:
מי שאמר פרק שלישי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
אע"פ
ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה (ג)
ביום ההוא למה לי. דממילא ידעינן דאשמיני קאי:
שלא
יז א
א)
ב)
הביא קרבנותיו. דפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה
כרבי. ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה: כגון דחזיא בליל
❖
יח ב
ג) ד)
שמיני. כלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא
נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו
הכא אלא איידי דנקיט לה במס' כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא
והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום
❖
ה)
בליל שמיני דטומאות הרבה איכא
שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו:
תורה אור השלם
לוקמה
כרבי וכגון שנטמא בליל
מכיון דנטמא בליל ח' וחיילא עליה
ביום ההוא למה לי
אם אינו ענין לשמיני
1. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד
הגהות הב"ח
שמיני. דחייל עליה
טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן
תנהו ענין לשביעי ורבי נמי הכתיב ביום
לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה
(א) גמ' תנו
אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני
נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול"ג
וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא
ההוא אמר לך רבי ההוא להכי הוא דאתא
רבנן
עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת
[דחזא]1 פי' כיון [דמרבינן] לרבי ביום
שהיתה שעה הראויה להביא בה
(ב) שם כך
לומר לך אע"פ שלא הביא קרבנותיו ורב
רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
קרבן: ומדלא מוקים לה. רב חסדא
השמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו
(ג) רש"י
במדבר ו יא
חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כר' יוסי ברבי
2. וְהִזִּיר לַיְיָ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ
בכה"ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה
א"כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות
לרבי
וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ
יהודה לוקמה כגון דנטמא דחזיא בליל שמיני
דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו
ושייך2 ליום שמיני ומעתה נוקי למתני'
לְאָשָׁם
וְהַיָּמִים
ורבי היא מדלא מוקים לה כרבי לימא קסבר
(ד) ד"ה
מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל
כרבי דנטמא בליל ח' דכיון דחייל
הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא
❖
בעיא מיעוט
במדבר ו יב
נִזְרוֹ:
ליליא לאו מחוסר זמן הוא אמר רב אדא בר
שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא
עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן
דההוא דעולה
בשעה שראויה להביא קרבן אע"ג
ומ"מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי
אהבה הא בהא תליא אי אמרת ליליא
כפרה
❖
שלא יצא שעה אחת הראויה להביא
דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום
א]
מחוסר זמן אימת מיחזי לקרבן לצפרא נזירות
נוסחת הריב"ן
וחייב קרבן על כל אחת ואחת: אמר
קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות
נמי לא חיילא עד צפרא ואי אמרת ליליא אינו
רב אדא בר אהבה. אפילו אי אית
בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה
גליון הש"ס
מחוסר זמן נזירות טהרה חיילא מאורתא:
הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר
ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן
גמ' הביא חטאתו.
(א) גופא נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי
זמן הוא פי' ולא לענין שיוכל להקריבו
הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי
אינו מביא אלא קרבן אחד נטמא בשמיני
דהא בהא תליא: דאי אמרת לרבי
בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה
תוס' ד"ה
מתחיל ומונה מיד כו'
וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן על כל אחד
מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן
שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר
אלא א"א לומר כן.
הא
בהא
לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא
בקרבן טומאה אחד:
ואחד מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר
❖
[א]
ה"ג
תליא. ולא מצי אתיא כרבי: אי
עליה עד צפרא. והילכך כי מיטמי
וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו
א
אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי
בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא
הביא חטאתו ונטמא והביא חטאתו ונטמא
הגהות הגר"א
קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל
ולית לך למימר בהו טומאות הרבה
מביא קרבן על כל אחד ואחד $ בהביא חטאתו
עד צפרא דכפר וקדש כתיב בשעה
ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן
[א] גמ'
ולא הביא אשמו מונה ר' ישמעאל בנו של
דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו
שראויה להביא קרבן חייל נזירות
רבי יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו
טומאות הרבה נזירות טהרה נמי
טהרה כי3 נטמא בלילה לא הוו טומאות
[ב] שם
❖
עיכבתו כן אשמו מעכבו בשלמא לרבי
חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל
הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר
(ב)
טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא
לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה
אליעזר אמר קרא וקדש את ראשו ביו' ההוא
[ב]
1
כרבי כלל: ה"ג ת"ר נטמא בשביעי
שראויה להקריב בלילה נזירות נמי
אע"פ שלא הביא קרבנותיו ורבנן ההוא אע"פ
הגהות מהר"ב
וחזר ונטמא כו'. ואית ספרים דגרסי רנשבורג
חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה
שלא הביא אשמו אלא רבי ישמעאל ההוא
על כל אחת ואחת: אית ספרים
ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא
א] רש"י
למה לי אמר לך ההוא אע"פ שלא הביא
דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי
הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא
עולתו ורבנן עולה לא בעי מיעוטא דורון
כו' ולא גרסינן דבכולה הש"ס לא
דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו
4
ב] תוד"ה
בעלמא הוא מאי טעמייהו דרבנן דתניא
הכא לא נשנית כלל: מתחיל ומונה.
גרסינן גופא אלא כשהש"ס הביא
❖
והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו
מימרא או ברייתא תחילה ומייתי
לנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני
2
לאשם מה ת"ל לפי שמצינו שכל אשמות
אותה אגב גררא אז חוזר ואומר
ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי
❖
מוסף רש"י
ר' אליעזר: וחכ"א קרבן אחד על
גופא לפרש המימרא או הברייתא
שבתורה שהן מעכבין
יכול אף זה מעכבו
הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו
אבל ברייתא לא הביא הש"ס כלל
לילה לאו מחוסר זמן
ת"ל
הוא.
ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת
לעיל אלא מלישנא דהש"ס לעיל
הגהות התוספות
דקאמר אילימא שנטמא בשביעי: אינו מביא אלא קרבן אחד.
הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה. נזירות דטהרה אבל אם לא הביא
❖
1.
(חגיגה ט:)
חטאתו אינו מונה. לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא
אע"ג דס"ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא
2.
3. 4.
חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא
האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על
5.
פי' הרא"ש
קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא
טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח' כיון שיצא
❖
חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה:
לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד:
ביום ההוא למה לי
מתחיל
תנהו ענין לז'. כלומר
ומונה מיד דברי ר' אליעזר וכו'. לכאורה הוה משמע
כך אשמו מעכבו. שלא יתחיל למנות עד שיביא אשמו: בשלמא
ביום ההוא של תגלחתו:
פי' הרא"ש (המשך)
לר' אליעזר. דאמר מתחיל ומונה מיד: אע"פ שלא הביא קרבנות.
דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני $ אלא אי אפשר
לוקמה כר' וכגון שנטמא
לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי
מתחיל למנות מבו ביום. ולרבנן אתא ליה ההוא אע"פ שלא הביא את
בליל ח' דקרי' ביה
שלא הביא קרבן לאפוקי
טומאות הרבה דמתחיל'
מדרבנן דאמרי דאינו
אשמו: אע"פ שלא הביא עולתו. שהאחד לעולה ובלבד שהביא אשמו
נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה
ליל ח' חלה עליו נזירות
מביא קרבן על טומאתו
וחטאתו מתחיל למנות: משום עולה לא (ד) מיבעיא. דהיא לא אתיא
לרבי אליעזר [כדתנן] במתני' ר"א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל
ואינו מתחיל למנות עד
טהרה וחדא קרבן הוא
שיביא חטאתו משום
דמייתי דאכתי לא יצאת
לא משום עולהה) ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא: כל האשמות
ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל
שעה שראוי להביא קרבן
דר"א הוא דקאמר במתני'
שבתורה מעכבין. כדאמרינן הביא כפרתו אוכל בקדשים:
(מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב' ימים ומתחייב שפיר
עד למחר. ומדלא מוקי
לא בו ביום דאם נטמא
בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר: וחכ"א קרבן אחד על הכל עד
ת"ל ביום ראשון לנזירותו אינו
ב]
לה הכי ש"מ קסבר לילה
לאו מחוסר זמן דכל
סותר א"כ ע"כ מדהביא
שיביא חטאתו כו'. רבנן סבירא להו דלא חייל נזירות טהרה עליה עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות טהרה
[וטעמייהו] יליף בסמוך: כך אשמו מעכבתו. דלא חייל עליה נזירות טהרה עד שיביא גם אשמו וטעמיה מפרש בסמוך:
דבר שזמנו ביום מתחלת
קרבן על טומאתו שנטמא
הלילה יש לו דין היום
בח' צ"ל שהתחיל למנות
בשלמא לר' אליעזר אמר קרא וקדש ראשו ביום ההוא.
מיותר ביום ההוא לרבות ביום השביעי דמשביעי חייל עליה נזירות טהרה
אע"פ שאינו מביא קרבן
נזירותו מאתמול ולקמן
בלילה הילכך מביא ב'
דקאמר ר"א היא הוה
כדפרישית לעיל לר"א ולשון הש"ס דקאמר אע"פ שלא הביא קרבנותיו הוי פירושו אע"פ שלא הגיע יום הראוי קצת 5 להביא
קרבנות: הא בהא תליא.
מצי למי' ר"י ברבי יהודה
קרבנותיו דהיינו יום ז' ולא הוי פירושו כההוא דלעיל דקאמר הש"ס אליבא דרבי ביום ההוא מיותר לומר לך אע"פ שלא הביא קרבנותיו דההוא
כלומר לא מצית למפשט
היא. וכן לעיל הוה מצי
ודאי הוי פירושו לרבות יום שמיני דוקא משהאיר הבקר אבל אליבא דר"א אתא [לרבות] אפילו יום השביעי כדפי': ולרבנן ההוא אע"פ שלא
דלילה לאו מחוסר זמן
למימר ר"א היא: ביום
הוא מדלא אוקמא כר'
ההוא אע"פ שלא הביא
הביא אשמו. אע"ג שכל אשמות שבתורה מעכבות הכא מרבינן מההוא דלא מעכב ליה מלחול עליה נזירות טהרה: אלא לר' ישמעאל ההוא
דאפי' אי לילה מחוסר
קרבנותיו כלומר אע"פ
ורבנן
עולה לא בעיא מיעוטא דדורון בעלמא הוא. וא"ת מ"ט דרבי ישמעאל
מאי אתא לרבויי אמר לך אע"פ שלא הביא עולתו:
זמן לא מצי לאוקמה כר'
שלא הגיע זמן הבאת
שפיר קאמרי ליה רבנן וי"ל משום דחטאת ועולה כתיבי בחד קרא והדר כתיב וכפר עליו וקדש ראשו דס"ד דאע"ג דעולה דורון הוא
דאי אמרת לילה מחוסר
קרבנותיו דהיינו משביעי
זמן אימת מחזי לקרבן
וכדדריש ר"י בר' יהודה
כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו לא חייל עליה נזירות טהרה עד דמייתי לעולה נמי קא משמע לן ההוא לומר אע"פ שלא הביא עולתו
נזיר מצפרא טהרה נמי לא
לעיל. וארבע מחלוקות
ומסתברא לאוקמי לעולה ולא לחטאת דעיקר כפרה בחטאת וא"ת מנא ליה להש"ס לעיל לומר בפשיטות אליבא דרבי דההוא (מפרש) מרבה
חיילא עד צפרא דוכפר
ר"י בר יהודה ור"א
וקדש את ראשו בשעה
משביעי הוא דחיילא נזי'
אע"פ שלא הביא קרבנותיו פי' משהאיר השמיני חייל עליה נזירות טהרה דלמא לא מרבה רבי אלא הביא חטאתו ולא אשמו או כר' ישמעאל
הראויה להביא קרבן חייל
טהרה ור' סבר דמח' הוא
וי"ל דחיילא נזי' טהרה אע"פ
עליה נזי' טהרה וכי נטמא
בלילה טומאה אריכתא הוא. ואי אמרת לילה לאו מחוסר זמן נזי' טהרה חלה מאורתא וכי נטמא בלילה מביא קרבן על כל
שלא הביא קרבן. ורבנן סברי דלא חיילא עד שיביא חטאתו. ור' ישמעאל אומר אפילו אשמו. וא"ת הא דקאמר רב חסדא
א' וא' כמו שנטמא ביום ח': גופא נטמא בז' וכו'. הך גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא
לעיל אי בנטמא בח' וחזר ונטמא בח' הרי יצאת שעה שראוי להביא בה קרבן מנליה דר' דלא כרבנן ודלא כר' ישמעאל.
הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ורבי יוסי איירי לעיל בהך עניינא אמרי גופא: מתחיל ומונה מיד. פי' מיד בז' אחר
וי"ל דלישנא דמילתיה דר' משמע ליה הכי מדקאמר ביום הבאת קרבנותיו בסתם ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו.
שהזה וטבל דס"ל דנזי' טהרה חיילא בז' כר' יוסי בר יהודה. וכן מוכח לקמן פ' כ"ג דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר
משמע דהיום גורם אע"פ שלא הביא כלל. ורבנן ההוא אע"פ שלא הביא אשמו. דוקדש את ראשו כתיב בתר ב' תורים או
ומיבעי' ליה בגמ' עד שיטהר בז' ומני ר"א היא. והאי דקים ליה לתלמוד הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בח' אע"פ
ב' בני יונה כתיב וקודם אשם לומר לך אפילו לא הביא אשמו: אע"פ שלא הביא עולתו (דממילא) [דמעולה] סליק דעולה