יט:
מי שאמר
פרק שלישי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
גרסינן ונטמא
בתחילה. פירוש ביום ראשון ב] וזה
אמר רבא מאי טעמא דר' אליעזר. אליבא דעולא: אמר קרא והימים
אין לו
כא א ב
א)
ב) ג)
הראשונים מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים. לפיכך אינו
[ראשונים] הילכך יום שנטמא ממנין נזירותו הוא
וימנה
כב ג
ד) ה)
סותר כולן אלא שלשים. ורבי אליעזר לטעמיה כדאמרינן בפירקא
צ"ט לזה ויגלח ביום מאה שהוא יום ק"א למנינו: נטמא בסוף מאה.
❖
ו)
קמא זאת תורת הנזירד)(ב) : נטמא ביום מאה חסר אחת.
ביום אחרון יכול יהא סותר הכל ת"ל
והימים הראשונים יפלו מכלל
❖
דהשתא איכא תרי מקצת יום צ"ט וכל
דאיכא אחרונים לבא עליו כשנטמא
פי' הרא"ש ומסתמא שנים בעינן דומיא דראשונים
יום מאה: ומדקתני הריני נזיר מאה
אמר רבא מ"ט דר"א אמר קרא כי טמא
1
תורה אור השלם
יום ונטמא בתחילת מאה. דהיינו
ולכך אינו סותר הכל ואם תאמר
(ג)
נזרו משום דבטומאה נזר איתיביה אביי
נטמא בסוף מאה יכול יהא
1. וְהִזִּיר לַיְיָ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ
סותר פי' הכל. אבל ל' יום
והא תנן במתניתין (כו')
בו ביום וקתני שיהו לו ימים הראשונים
הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחלת מאה
סותר כדדרשינן בפ"ק
וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ
נטמא ביום מאה סותר שלשים לר"א
אלמא שמעינן מהא דבנזיר טהור
דכתיב ביום מלאת ימי נזרו
יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו
לְאָשָׁם
וְהַיָּמִים
וי"ל דהכי נמי קאמר יכול יסתור הכל
שנטמא נמי אמר ר' אליעזר דבעינן
התורה אמרה ביום מלאת
הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא
עד שיהו לו ימים ראשונים וזה אין לו
❖
א
תן לו ימי נזרו. ותרוייהו
במדבר ו יב
נִזְרוֹ:
ת"ל והימים הראשונים יפלו וזה אין
ימים הראשונים ותיובתא דעולא:
קראי צריכי דאי לא כתיב
ראשונים נטמא בסוף מאה יכול יהא סותר
הלין ימים דבעינן. אליבא דרבי
לו אחרונים ולכך לא יסתור הכל אבל
אלא ביום מלאת הוה
ת"ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא
שלשים מיהא סותר מדרשא דדרשינן
אליעזר מפיק חד ומתחילין תרין
אמינא היום ק' וא' שהוא
נוסחת הריב"ן
יום הבאת קרבנותיו קרי'
שעומד ביום שני כשנטמא: או נפקין
אחרונים וזה אין לו אחרונים נטמא ביום מאה
בפ"ק וזאת תורת הנזיר ביום
יום מלאת כמו ובמלאת
תרין ומתחילין תלתא. דבעינן שני
מלאת נטמא ביום מלאת תן לו תורת
חסר אחת יכול לא יהא סותר ת"ל והימים
ימי טהרה דכתיב גבי
ימים שלימין: אמר ליה יפלו כתיב.
נזיר וצריכי הני תרי קראי דאי לאו
יולדת אבל נטמא יום ק'
הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים וזה
סותר הכל ת"ל והימים
זאת תורת הנזיר ה"א דכי נטמא
דמשמע דליהוון תרין בנפילה וכגון
יש לו ראשונים ואחרונים והא בטמא שנזר
הראשונים ואי לא כתיב
דנפקין תרין ועיילין תלת: ואי כתב
ביום אחרון שהוא יום מלאת לא יסתור
❖
אלא והימים הראשונים
לא מצית אמרת מדקתני הריני נזיר מאה
רחמנא ימים ולא כתב יפלו. אלא
כלל ואפילו שלשים יום כתב רחמנא
הוה אמינא נטמא ביום הק'
ונטמא בתחלת מאה וקתני עד שיהו לו ימים
לא יסתור כלום ת"ל ביום
זאת תורת הנזיר וא"ת א"כ לכתוב
והימים הראשונים יעזוב ה"א האי
מלאת: הלין ימים דנפק חד
הגהות הב"ח
ראשונים תיובתא א"ל רב פפא לאביי הלין
זאת תורת הנזיר ולשתוק מוהימים
דכתיב ימים משמע כגון דנפיק חד
ומתחלי תרי. פר"ת דהכי
(א) גמ'
ימים דקאמרינן דנפק חד ומתחילין תרין או
מיבעיא ליה מי אמרינן כי
הראשונים יפלו וי"ל א"כ הוה אמינא
ועיילין תרין ואפילו הכי אקיים
היכי דבימים אחרונים לא
ימים דהא כבר עייל יום שני כתב
דיום מלאת היינו יום ק"א כמו ובמלאת
דלמא דנפקין תרין ומתחילין תלתא לא הוה
בעי' אלא שיש עוד עליו
רחמנא יפלו דמשמע ימים שלימים:
ימי טהרה דהוי לאחר
דנפק חד ועיילין תרין
נזי' ב' ימים הכי נמי בימים
בידיה אתא שייליה לרבא א"ל ב יפלו כתיב
(ב) רש"י
הראשונים לא בעי' אלא
ואי כתב יפלו ולא כתב ימים הוה
שמלאו ימי טהרה שהוא יום התגלחת
ואיצטריך למיכתב ימים ואיצטריך למיכתב
שיהא עליו נזירות ב' ימים
אמינא אפילו חד. כלומר הוה אמינא
שמלאו ימיו כבר וההוא סותר שלשים
נטמא ביום
והיינו דמיפיק חד ועייל
יפלו דאי כתב רחמנא ימים ולא כתב יפלו
דהאי דכתיב יפלו משמע אכולהו ימים
יום אבל נטמא יום מאה יסתור כולם
מלאת וכו'
תרי או דלמא דומיא
ה"א עד דנפקין תרין ועיילין תלתא כתב
(א)
דאחרונים לגמרי בעי'
שכבר מנה או ארבעה או תלתא או
כתב רחמנא והימים הראשונים יפלו
יומי (ג) ד"ה
שיהא עליו יום א' שלם.
רחמנא יפלו ואי כתב יפלו ולא כתב ימים
תרין או חד. ואית דמפרשי אי כתב
דאפילו נטמא ביום מאה [אינו] סותר
דיום אחרון של נזי' שלם
הוה אמינא אפילו חד כתב רחמנא ימים:
יפלו ולא כתב ימים ה"א האי דכתיב
כולם ועוד דלא סגי דלא לכתוב
ומנה יום אחד
הוא דמביא קרבנותיו ביום
❖
מתני' מי שנזר נזירות הרבה והשלים את
שאחר השלמת נזירו'
יפלו אפילו חד משמע והאי דכתיב
והימים לאפוקי תחלת המאה שלא היו
ואפ"ה אם ביום ל' [נטמא]
ה"ג
לו ראשונים: וזה יש לו אחרונים.
יפלו אנזירים דעלמא קאי כלומר
נזירותו ואח"כ בא לארץ בש"א נזיר שלשים
כל זמן שלא הביאם לא
הגהות מהר"ב
ונפיק חד ועיילין תרין ואיקיים לו יפלו.
יום טומאה ויום מאה שאחריו שהוא
פסקה נזי' אף ראשון בעי'
יום ובית הילל אומרים נזיר בתחלה מעשה
ג
יום א' שלם והיינו דנפקי
לשון אחר דאי כתב רחמנא ימים ולא רנשבורג
כולו ממנין הנזירות כל כמה שלא
בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה
ב' ומתחלי ג': א"ל יפלו
כתב יפלו הוה אמינא עד דנפקין
הביא קרבנותיו דאפילו לרב מתנא
א] גמ'
כתיב דמשמע נפילה כל
אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא
דהו: ואצטריך למכתב ב'
תרין ועיילין תלת דב' ימים שלימין
דאמר מקצת היום ככולו מצוה עליו
נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה
ימים ואצטריך למכתב
בעינן ואי כתב יפלו ולא כתב ימים
להשלים לכתחלה כדאמר בפ"ק
ב] תוס'
יפלו. דהוה מצי למכתב
: מדקתני הריני נזיר ק'
והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים
הוה אמינא דאפילו חד דיפלו משמע
וקדש ראשו ביום ההוא
עלתה לארץ והורוה ב"ה שתהא נזירה עוד
מלבד הימים הראשונים:
יום ונטמא. אלמא שנדר בטהרה
נפילה והאיכא נפילה דחד יומא להכי
ג] ד"ה
והדר נטמא: אמר ליה רב פפא
הוה אמינא אפילו חד.
כתב רחמנא ימים דבעינן דנפיק חד
שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת
(כמת"ק) דיפלו נפילה כל
לאביי הלין ימים.
ועיילין תרין: לימא בהא קמיפלגי
הראשונים דקאמר
דהו משמע: מתני' מי
ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה אמר רבי
ד] ד"ה
שנזר נזיר' מרובה יותר מל'
דב"ש סברי משום גושה גזרו. ולא
ר' אליעזר דנפק חד ומתחילין תרין
יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה
יום ואח"כ בא לארץ
דהיינו ביום שני לנזירותו או דלמא
משום אוירא והויא קלישא טומאתה
להביא קרבנותיו: ב"ש
דבעינן יום אחד שלם כי היכי דבימים גמ'
שנה: א] קתני רישא בית שמאי אומרים
❖
ומשום הכי סגי לה בשלשים יום:
אומרים [נזיר] ל' יום
נזיר שלשים יום ובה"א נזיר בתחלה לימא
דקנסינן ליה למנות נזירות
אחרונים איכא חד יום שלם דהיינו
וב"ה
טהרה: וב"ה סברי דקנסינן
בהא קמיפלגי דבית שמאי סברי ארץ העמים משום גושה גזרו עליה
יום המאה ה"נ בימים הראשונים כי
ליה להשלים כל נזי'
ובית הגהות התוספות
מתחיל תלת אבל כי נטמא ביום שני
דמחשבינן ליה כאילו נדר
1. 2.
בבית הקברות. ואינו עובר
דפעמים אינו אלא שני חצאי ימים כגון דקבל נזירות אתמול בחצי היום והיום נטמא בחצי היום ואם תאמר ונפשוט ליה ממתניתין דקתני
3.
משום בל תאחר דיש כח
ר"א [אומר] לא לבו ביום מכלל דיום שלאחריו סותר וי"ל דלא חש ר' אליעזר להזכיר רק ממה דפליג אדרבנן דאמרי בו ביום מביא קרבן
4.
ביד חכמים לעקור דבר מן
טומאה ואמר להו ר' אליעזר לא לבו ביום וה"ה נמי לא ביום שני עד שלישי ואם תאמר ולפשוט ליה מברייתא דאייתי לעיל גופא נטמא
התורה בשב ואל תעשה:
1
קתני רישא ב"ש אומרים
בתחילת מאה יכול יהא סותר וכו' מכלל דכי נטמא ביום שני ודאי סותר וי"ל תחילת מאה ג] היינו נמי יום שני [קרא] 2 תחילת מאה ועי"ל
וכו'. לא הוה צריך למימר
דמשום דלרבנן סותר אפילו ביום ראשון קאמר להו ר"א [דאינו] סותר וא"ת ונפשוט ליה מסיפא דקאמר כי נטמא ביום מאה חסר אחת
כן דארישא קיימינן אלא
דשיט' נזי' משונה: [ה"ג]
דסותר אלמא דבתרי יומי סגי ליה וה"ה בתחילת נזירות דמסתמא אחרונים דומיא דראשונים וי"ל דאחרונים פשיטא ליה דבתרי יומי סגי
דב"ש סברי ארץ העמים
ליה לפי שיש שם יום שלם דהיינו יום מאה אבל בתחילת נזירות פעמים דליכא אלא שני חצאי ימים כגון אם נדר בחצי יום לכך מספקא
משום אוירא גזור. דאפילו
ליה אי לכך בעינן דנפקא תרין וקאי בתלת אבל קשה דליפשוט ליה מברייתא דלעיל דמתחיל ומונה מיד פי' משביעי וכי נטמא בשמיני דליכא
נכנס לה בשידה תיבה
ומגדל טמא שהחמירו על
אלא ב' ימים מביא קרבן טומאה (לו) לר"א וצריך לומר דלא שמיע ליה לההיא ברייתא דלעיל אי נמי שמיע ליה וקבעי טעמא מקרא א"נ י"ל
ארץ העמים לטמא אף
כדפרישית לעיל דהא דבעינן דנפקא תרין וקאי אתלת משום דבעינן יום שלם שחל עליו נזירות דומיא דאחרונים אבל לעיל כיון דנזירות
האויר ולא כדין טומאת
חל עליו משביעי דנטמא בשמיני יש כאן שביעי שלם ולכך כיון דנטמא בשמיני מביא קרבן טומאה וקצת קשה הא שביעי אינו שלם שצריך
מת. הלכך אין טומאתה
כטומאת מת ודי בל' יום.
להזות ולטבול קודם שיחול הנזירות: לשון הג"ה א"ל יפלו כתיב משמע נפילה כל דהו לרבות ה) שלא בא נמי יום שלם: ואיצטריך למיכתב
וב"ה סברי משום גושה
ימים ואיצטריך למיכתב יפלו. דמצי למיכתב הכי וקדש ראש נזרו ביום ההוא מלבד ימים הראשונים ולשתוק מיפלו: עד דנפקי תרין ועיילי תלת.
גזור כדין מאהיל על הגוש
דימים משמע הכי דבעינן דומיא דאחרון דאיכא יום שלם כתב רחמנא יפלו דמשמע כל דהו דנפק חד וקאי בתרין: ואי כתב רחמנא יפלו
ו)
ואם נכנס בשידה תיבה
ומגדל טהור הלכך טו"מ
הראשונים ולא כתב ימים דמצי למיכתב והראשונים יפלו ה"א ואפילו לבו ביום כת"ק ולשון יפלו קאי אנזירות דעלמא כתב רחמנא ימים:
כדין מאהיל על המת והוי
מי
שנדר בחוצה לארץ נזירות הרבה מל' יום והשלים נזירותו בחוצה לארץ ואח"כ בא לארץ. לאו דוקא במקרה בעלמא דלא סגי דלא אתי
כנדר בבית הקברות:
לארץ ישראל להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירותו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: נזיר שלשים יום. בגמרא מפרש
דמדרבנן קנסא בעלמא הוא שגזרו 3 בארץ העמים דגזרו עליהם טומאה ומן התורה ודאי טהור ויצא ידי נזירותו: נזיר בתחילה.
לחזור ולהתחיל כל מניינו גם דברי ב"ה קנס ומדרבנן והכי מפורש בגמרא: ובסוף שבע שנים באה ואחר כך נטמאת. ד] וי"מ 4
אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה. בגמ' מפרש לה:
בגמרא דלא נבלעו
[אלו] באלו [מדמנינן] אחת ועשרים שנה:
לימא