מי שאמר פרק
שלישי נזיר
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
בהא קמיפלגי דב"ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו
וב"ה סברי משום אוירא גזרו. וחמירא טומאתה ומשום הכי צריכה
כג א
א) ב)
ג)
וב"ה סברי משום אוירא גזרו. אית ספרים דגרסי הכי
דתיהוי כבתחלה: לא דכ"ע משום גושה גזרו. דקילא טומאה והאי
כד ב
ד)
דאמרו לה דתיהדר לנזירותה קנסא בעלמא הוא דקנסוה:
דב"ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו עליה ולא על אוירא ומותר
❖
איבעיא להו. הא דא"ר יהודה דלא
ליכנס בה בשידה תיבה ומגדל וב"ה סברי אפילו על אוירא גזרו
היתה נזירה אלא י"ד
❖
ה)
בשנטמאת קאמר: ואליבא דב"ש.
ומש"ה החמירו לסתור הכל וקשה
פי' הרא"ש
דכשעלתה לארץ והיתה עושה ל' יום
לגירסא זו דמאי טעמא דב"ש דנהי
ובית הלל סברי משום אוירא גזרו עליה לא
תורה אור השלם
כב"ש נטמאת בטומאת מת וסתרה
דלא גזרו כי אם משום גושא מ"מ
דכולי עלמא א משום גושה גזרו עליה וב"ש
לא דכ"ע משום אוירא גזור
1. וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר
הלכך לב"ש די בל' וב"ה
את הכל ועשתה ז' שנים אחרים
לסתור הכל מידי דהוה אבית הקברות
סברי בסתם נזירות קניסנא וב"ה סברי כי
סברי דאפ"ה קנסוה בעיקר
בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ
כבתחלה: או דלמא שלא נטמאת.
דאינו מטמא באויר ואפ"ה סותר הכל
נזירות ולקמן בפ' כ"ג
קניסנא בתחילת נזירות: מעשה בהילני
יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל
❖
אלא בשביל שבאת בארץ העמים
לכן נראה דגרסינן איפכא ב"ש סברי
מוכח כי האי גירסא
במדבר ו יג
מוֹעֵד:
המלכה וכו': איבעיא להו בשנטמאת
דאמרינן לקמן אי משום
ועלתה לא"י עשתה ז' שנים כבתחלה
משום אוירא גזרו והחמירו בארץ
אוירא למה לי הזאה אלמא
ואליבא דב"ש או דלמא בשלא נטמאת
ואליבא דב"ה: ת"ש עלתה לארץ ואי
העמים וב"ה סברי משום גושא גזרו
אי משום אוירא אין לה דין
נוסחת הריב"ן
ואליבא דב"ה ת"ש עלתה לארץ והורוה ב"ה
ס"ד כו' . ואי ס"ד כשנטמאת
וא"ת והשתא נמי מאי טעמא דב"ש
טומאת מת ולא בעיא
הזאה: איבעיא להו
שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות וכו'
ואליבא דב"ש אי הכי י"ד שנה ול' יום
אטו משום דהחמירו בה יותר מקבר
כשנטמאת וה"ק ליה ר'
מיבעיא ליה שהרי בתוך ל' נטמאת
לא יסתור אלא ל' וי"ל דאין הכי נמי
ואי ס"ד בשנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי
יהודה לת"ק ודאי אמת
וסתרה כל שלמפרע ז' שנה ול' יום א"כ
דכיון דהחמירו בה לגזור על אוירא גלוי
היה שנטמאת בסוף
ר' יהודה אומר לא היתה נזירה אלא י"ד
נזירותה ואפ"ה לא היתה
ז' שנים ול' יום היה לה למנות תחתיהן
לכל דאותה טומאה אינה אלא מדרבנן
שנה י"ד שנה ושלשים יום מיבעי ליה תניא
נזירה אלא י"ד שנה דהורו
אלא מדלא תני הכי אלא י"ד שנה ש"מ
ולכך סגי לן דיסתור שלשים יום דלא
לה כב"ש להיות נזירה ל'
נמי הכי רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר
דבלא נטמאת מיירי ר' יהודה
מיחלפא בטומאה דאורייתא וב"ה
יום ונטמאת בסוף ל' יום
(ב)
דאמר קרא זאת תורת הנזיר (א) התורה
והוצרכה להיות נזירה עוד
1
ואליבא דב"ה: ע"א איבעיא להו. הא
סברי משום גושא גזרו וכיון דדינה
ז' שנים: או דלמא כשלא
אמרה כי נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר:
כקבר צריך שיסתור הכל ומשום
דא"ר יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד
נטמאת ואליבא דב"ה. ולא
מתני' מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות
פליג ר"י את"ק אלא בעיקר
דמיחלפא ארץ העמים בקברות וכענין
שנה כשנטמאת עוד טומאה אחרת
המעשה שרבי יהודה אומר
סברא זו איכא בפ' כהן גדול
בסוף שבעה ראשונים אבל לא יום
אותו אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים
שכך היה המעשה שלא
מלאת ועדיין יש לה יום אחד או
דקאמר אי משום אוירא ל"ל
נטמאת אבל אם נטמאת
שנזר חמש ב"ש אומרים נחלקה העדות
היתה צריכה להיות נזירה
ב' מן הז' שנים ולבסוף ז' שנים עלתה
הזאה אבל אי משום גושא ניחא
ואין כאן נזירות וב"ה אומרים יש בכלל
ב
כ"א שנה: ת"ש עלתה
דטעמא1 דהזאה כשאר טומאות ולפ"ז
לארץ ומנתה ז' שנים אחרות שהרי
חמש שתים שיהא נזיר שתים: גמ' מתני'
❖
לארץ וכו' לא היה צריך
ה"ג לא דכ"ע משום אוירא גזרו ולכך
סותרת ז' שנים ראשונים לד"ה דהא
להביא כל זאת המשנה
דלא כי האי תנא דתניא רבי ישמעאל בנו
אלא שרוצה לדקדק דכי
ניחא לב"ש דלא קניס אלא ל' יום
נטמאת הרי י"ד שנה ולהכי לא אמרי
היכי דלת"ק נטמאה בסוף
של רבי יוחנן בן ברוקא אומר לא נחלקו
הגהות הב"ח
ב"ש דצריכה למנות ל' יום בארץ
וב"ה סברי א] אע"ג דגלוי לכל דטומאה
ימי נזירותה הכי נמי לר'
ב"ש וב"ה על שתי כיתי עדים אחת אומרת
(א) גמ'
דהא סגי לה באותן ז' שנים שהיא
דרבנן הוא ואינה כשאר אהל קנסינן
יהודה הלכך פריך אי ס"ד
ביום מלאת
בשנטמאת ואליבא דב"ש
שתים ואחת אומרת חמש שיש בכלל חמש
מונה בארץ תא שמע עלתה לארץ כו'
ליה בתחילת נזירות ובקנסא הוא
(ב) רש"י
א"כ נטמאת בסוף ל' יום
בשנטמאת
ואליבא
ואי ס"ד כשנטמאת ואליבא דב"ש
דפליגי:
שתים על מה נחלקו על כת אחת אחד
של נזירו' א"כ י"ד ול'
דב"ש. [אמר] רבי יהודה דהוצרכה
משבאת לארץ
דנטמאת בסוף ז' ראשונים וחזרה
מבעי ליה. ואית ספרים
אומר שתים ואחד אומר חמש שב"ש אומרים
דגרסינן י"ד שנה ל' מבעי
ונטמאת בסוף י"ד כדאמר ת"ק אי
למנות ל' יום בא"י ונטמאה בסוף ל'
נחלקה עדותן ובה"א יש בכלל חמש שתים
שבע
ליה דתניא ר' יהודה אומר
הכי י"ד שנה ול' יום איבעי ליה לרבי
יום בא"י ומנתה עוד ז' שנים שהרי
ביום דעדיין הי'
משום ר"א זאת תורת הנזיר
אמר רב הכל מודים במונה א"ל רב חמא
ביום מלאת אמרה תורה
הוצרכה לסתור כל נזירות ונמצא דלר'
יהודה למימר דכיון שנטמאת בסוף י"ד
לרב חסדא מאי קאמר אילימא אחד אומר
נטמא ביום מלאת תן לו
דיום מלאת היתה צריכה למנות
יהודה היתה י"ד שנים ול' יום והיינו
תוך מלאת
תורת נזיר. ואי ס"ד
חמש ולא שתים ואחד אומר שתים ולא
עוד ל' דהא ס"ל דכי נטמאת ביום
דוקא לב"ש דאין צריך למנות בא"י רק
ביום
כשנטמאת ואליבא דב"ש
(ג) ד"ה
חמש הא קא מכחשי אהדדי אלא אחד אומר
כיון שנטמאה בסוף ל' לא
מלאת מונה ל' תניא נמי הכי דלר'
ל' יום לבד דאי לב"ה זקוקה לחזור
היתה צריכה להיות נזירה
ולמנות בא"י ז' שנים אחרים אי
יהודה אית ליה דכי נטמאת ביום מלאת
אחת ושתים ואחד אומר שלש ארבע חמש
אלא ל' יום: מי שהיו ב'
מונה ל' וכיון דס"ל הכי ודאי הא
נטמאת בסוף מנין כנטמאת 2 דלעיל
דיש
כתי עדים מעידים אותו
הא
❖
בשתי
אלו מעידים שנדר ב'
דא"ר יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה בשלא נטמאת וקא פליג
היה כך שנטמאה בסוף מנין של הארץ וא"כ היתה צריכה להא נזירות
שקבל עליו ב' נזירו' ואלו
אתנא קמא דסבירא ליה לרבי יהודה דלא נטמאת כלל אלא לסוף
כ"א שנה או דלמא בשלא נטמאת ודר' יהודה אליבא דב"ה דוקא
מעידים שנדר ה' באותה
דלב"ש לא הוצרכה לי"ד שנים ובז' שנים ול' יום סגי: תא שמע
שבע שנים עלתה לארץ והורוה שתהא נזירה עוד שבע שנים.
הגהות מהר"ב
שעה שאתם אומרי' שנדר
ב' אנו אומרי' שנדר ה'.
ובלשון הזה דן ר"א ב"ר יצחק הלוי לפני רבינו וקבלה (כ"ל ז"ה
עלתה לא"י וכו' ואי ס"ד בנטמאת ואליבא דב"ש אי הכי ר' יהודה אומר
רנשבורג
ומפרי' כגון שהיה מכחיש
לא היתה נזירה אלא י"ד שנה י"ד שנה ול' יום מיבעי ליה. ב] ולא
גליו"ן) : (ג) כת אחת. אחד אומר שתי שנים קיבל עליו נזירות
א] תוס'
ואומר שלא נדר כלל. דאי
ואחד אומר חמש שנים: שב"ש אומרים נחלקה העדות. הואיל ואין
גרסינן מה שכתוב בספרים ועוד מתניתין וא"ת ודלמא ל' יום היו
שתיק הוי' שתיקותא
3
כהודאה כדאי' בקידושין
שם ב' עדים על ב' שנים: וב"ה אומרים. מ"מ שניהם מעידים על
מובלעים בז' שנים הראשונים כגון שעשתה בחו"ל ז' שנים חסר חדש
פ' האומר גבי נטמאו
ב' שנים ויש בכלל חמש שתים ולא נחלקה עדותן אבל בשני
ושלשים יום דקנסא בארץ [הרי] ז' שנים ולא יותר ונטמאה בסוף ל'
טהרותיך והלה שותק. ומי'
כיתי עדים אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש דברי הכל יש
יום של הקנס ועשתה עוד ז' שנים הרי י"ד בין הכל ועוד קשה למה
איכא למי' דמיירי אפילו
בשותק דכיון דבאו ב'
בכלל חמש שתים: אמר רב הכל מודים במונה. שנחלקה עדותן:
לו להאריך דברי ת"ק לא יביא אלא דברי ר' יהודה לדקדק מהם
כתות כאחד ומכחישות זו
מאי קאמר אילימא באחד אומר חמש ולא שתים ואחד אומר שתים
וי"ל דמש"ה מייתי דברי ת"ק לאוכוחי דלת"ק לא מיירי בהבלעה
ב] ד"ה
את זו נתבטלו דבריהם והוי
כאילו לא העידו ולא שייך
ולא חמש. פשיטא דנחלקה עדותן דהא קא מכחשי אהדדי: אלא.
דקתני ולבסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה כ"א שנה (ול' יום)
❖
הכא למימר שתיקה
כגון שהאחד אומר אחת שתים והאחד אומר שלש ארבע חמש:
[א"כ] גם דברי ר' יהודה לא מיירי בהבלעה וא"כ י"ד שנים ושלשים
כהודאה דמיא: שיש בכלל
מי
יום מיבעי ליה: שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידין
הא
ה' שתים כיון שיש עדות
שלימה בכולה דבר אבל
שנדר שני נזירות ואלו מעידין שנדר חמש נחלקה עדותן. ואין כאן נזירות כלל וא"ת היכי דמי אם שתק הנודר שתיקה כהודאה דמיא וי"ל
הגהות התוספות
בכת א' בהא קאמרי ב"ש
שהנודר מכחיש כל אחת ואחת דאי מודה לאחת למה לא יהיה כהודאתו א"נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א"נ כששותק
1.
דנחלקה עדותם שהאחד
ובאו שתי הכיתות יחד דלא הוי שתיקותיה כהודאה דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישין זה את זה: וב"ה אומרים יש
אומר אמת והא' משקר
2.
ואין כאן אלא עד אחד
בכלל חמש שתים. [ומונה] ב' דהוי כאילו אמרו שתיהן שתים נדרת:
אמיתי וב"ה אומר יש
קתני
מתניתין.
רישא ב"ש כו'. כל זה לא היה צריך דודאי ברישא קיימינן ולשון נזיר משונה:
דקתני דפליגי ב"ש וב"ה בשתי כתי
ה)
בכלל ה' שתים ושניהם
עדות [דלא כהאי] תנא דר' ישמעאל: אמר רב הכל מודים במונה. שנחלקה העדות לרבי ישמעאל דאמר דפליגי בית שמאי
3.
מעידים על שניהם. ולתנא
ובית הלל בכת אחת היינו כשאומר אחד שתים ואחד אומר חמש אבל אם מונה כדמסיק ואזיל נחלקה העדות: מאי קאמר. כלומר
דמתני' גם ב"ה מודו בכת
אחת דנחלקה עדותם: אמר
והיכי דמי מונה דקאמר אילימא דקא
מכחשי אהדדי להדיא כדקאמר חמש ולא שתים כו' פשיטא דנחלקה עדותן ומאי קא משמע לן רב
רב הכל מודים במונה
אהא' מן העדים נזי' א'
אלא
ועוד שניה והשני אומר נזר
ג' נזירות ועוד ד' ועוד ה' כיון דנחת למניינא הוי כאילו מכחישים