כ:
מי שאמר פרק שלישי
נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא ל"ל. למיהדר ולמיתני: השתא י"ל חמירתא אמר רב. היכא דהוו
אלא אחד אומר אחת
ושתים ואחד אומר שלש וארבע וחמש ואינם
א א
א)
ב)
מכחישים בפירוש זה
את זה וקמ"ל רב דכיון דכל חד וחד נחת
ב' כתי עדים ואחת אומרת אחת שתים ושניה אומרת ג' ד' ה'
❖
ב ב
למניינא שזה אינו אומר שתים בבת אחת אלא אומר אחת ושתים וזה
שמעינן ליה לרב נחלקה עדותן בקילתא דלא הוו אלא חד וחד לא
ג' וארבע וה' ולא אחת ושתים כאילו אמר לא אחת ושתים נדר אלא
אמר דנחלקה עדותן פשיטא דודאי אמר. והיכא שמעינן ליה לרב דאמר
של שלש וארבע וה' וזה שאמר אחת
הכי במס' סנהדרין ירושלמית
נוסחת הריב"ן
ג ג
דקתני התם להך מתני' דהכא וכתיבא
ושתים כאילו אומר ולא נדר שלש
הא למה לי
השתא יש לומר חמירתא אמר
תמן הכי תנינן תמן מי שהיו שתי כתי
וארבע וחמש:
ד ד
רב קילתא
לא אמר
אמרי במערבא אין
ה"ג תו ל"ל השתא י"ל חמירתא
עדים מעידים אותו אלו מעידים
הכחשה במונה:
שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש
אמר קילתא לא כ"ש ולא גרסינן
הדרן עלך
מי שאמר
ה ה
אמר רב וה"פ דפריך [אמאי] קאמר
ב"ש אומרים נחלקה עדותן ואין כאן
דהוי הכחשה משום דאמרינן כיון
נזירות כלל וב"ה אומרים יש בכלל
מי א שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר
ו ו ז
דזה [אמר] שלש ארבע חמש ולא
חמש ב' שיהא נזיר שתים ואמר רב
ואני ואני כולם נזירים הותר הראשון
ז ח
אמר גם אחת ושתים הוי כאילו
בכלל נחלקו אבל בפרט דברי הכל
ב
הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר
אומר בפירוש ולא אחת ושתים נזר
נחלקה העדות ור' יוחנן אומר בפרט
ח ט
אמאי נימא דלא הוי הכחשה ומה
נחלקו אבל בכלל יש בכלל חמש שתים
❖
וכולם אסורין אמר הריני נזיר ושמע חבירו
שלא הזכיר אחת ושתים דמה לו
יהא נזיר שתים פרט כגון שהאחת
ואמר פי כפיו ושערי כשערו ה"ז נזיר הריני
ג
ד
אומרת אחת שתים והשניה אומרת ג'
להזכיר חמירתא 1 דהיינו שלש וארבע
נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את
מוסף רש"י
ד' ה' כלל שהאחת אומרת שתים
וחמש אמר קילתא לא אמר הא
שלה ושלו קיים הריני נזירה ושמע בעלה
כולם נזירים.
והשניה אומרת ה': אמרי במערבא
מצינו למימר דאחת ושתים בכלל
ואמר ואני אינו יכול להפר הריני נזיר ואת
(ראמ"ה
ה
אין הכחשה במונה. שאם אחד אומר
דבריו ומוסיף הוא על האחד אלא
בשמו, עי"ש שחולק) הריני
ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים הריני
ודאי לא הוי הכחשה:
אחת שתים ואחד אומר שלש ארבע
ו
נזירה ושמע בעלה
אמרי
ואמר ואני.
נזירה ואתה ואמר אמן אינו יכול להפר:
במערבא אין הכחשה
חמש אין זו הכחשה ויש בכלל חמש
ז
גמ' יתיב ר"ל קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב
במונה. דודאי כי אמר
שתים ויהא נזיר שתים:
אידך שלש וארבע וחמש לא מיעט
וקאמר ח והוא שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור
הדרן עלך מי שאמר
שלא אמר הנודר אחת ושתים
וכמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום וכמה
(לקמן כא:)
מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו
ובירושלמי דסנהדרין משמע דמונה
כדי שאלת שלום ט כדי שאומר שלום תלמיד ואמר ואני כו'. וכן חבירו אמר
❖
הוי הכחשה אפילו טפי א] כאילו
לרב א"ל תוב לא שבקת רווחא לתלמידא ואני: הותר (א) ראשון. שנשאל על
❖
(נדרים ע.)
אמר [לא] אחת ושתים [אלא] שלש
תניא
נזירותו הותרו כולן שכולן תלו נזירותן
וארבע2 דקאמר התם אמר רב מחלוקת
הגהות הב"ח
בראשון: גמ' יתיב ר"ל קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר. כי
בכלל אבל בפרט לכ"ע נחלקה עדותן ואין כאן נזירות ורבי יוחנן אומר
פי' הרא"ש
(א) רש"י
בפרט נחלקו אבל בכלל לכ"ע יש בכלל חמש שתים:
תנן במתני' וכולן נזירים כגון שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור של ראשון
הראשון
זא"ז: ה"ג הא למה לי
דבכדי שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות שלום עליך רבי
(ב) ד"ה
השתא חמירתא אמר
הדרן עלך מי שאמר
כולן שלש
התפיסו כולן ומתניתין דקתני ואני ואני דלא תני אלא תרין דוקא קתני
קילתא לא כ"ש. ולא גר'
מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני. כלומר שנים
(ג) ד"ה
חמירתא אמר רב וה"פ
דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר הריני נזיר ומצרפת ליה להנך
אמאי הויא הכחשה. הך
שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אומר ואני וכן השני אומר
דאמרי ואני ואני (ב) שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד
דקאמר ג' וד' לא מכחיש
לרב דהוויין נמי שלשה תיבות: תוב לא שבקת רווחא לתלמידא. דלימא
כלל הא דקאמר א' וב'
ואני כולם נזירים: הותר הראשון. אם הראשון בא לחכם והתיר לו
דמימר אמרי' הא למה
❖
ליה אלא הנך תלת מילי. ולאו משום דאית ליה לרבי יהודה נשיאה דלימא
נדרו גם האחרונים הותרו לפי שאמרו ואני כמוהו ותלו נדריהם
לי להזכיר א' וב' מה שאמר
ליה טפי אלא מילתא בעלמא קמ"ל (ג) ומסייע ליה לריש לקיש:
בנדרו: הותר האחרון. ע"י חכם הוא מותר וכולן אסורים אם לא יתירו
חבירו בזה אני מודה לו
חמירתא שאני מוסיף
גם הם נדריהם ע"י חכם אבל בלא התרה לא שלא תלו נדריהם
תניא
בנדר האחרון: פי כפיו שערי כשערו ה"ז נזיר. בגמרא מפרש: הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ושלו קיים. דלא
הגהות מהר"ב
ומחמיר עליו זה אומר
קילתא שאמר חבירו לא
הריני
נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו רנשבורג
תלה כלל נדרו בנדרה אלא אדרבה היא אמרה ואני נזירה כמוך אחר שהוא כבר נדר בנזיר:
כ"ש שהם אומרים בכלל
א] תוס'
דברי ומה לי להזכירם
יכול להפר. בגמרא בעי לאכוחי מינה דבעל מיעקר קא עקר נדר אשתו מעיקרו ולכך אינו יכול להפר שאם מיפר לה א"כ יתבטל גם את שלו
דבכלל דברי ישנו דבריו:
שנדרו תלוי בנדרה וכדתנן לעיל הותר הראשון הותרו כולן שבאו מחמתיה דראשון ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל כדכתיב לא
במערבא אמרינן אין
יחל דברו ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ודחי בגמרא דלעולם מיגז גייז מהפרה ואילך מהשתא אבל כי נמי מיפר את שלה
ב] 3
הכחשה במונה כאתקפת'
הריני
דרמי בר חמא:
נזיר ואת. כלומר וכי גם את רוצה
ג]ושלו קיים מ"מ חל נדרה עד עתה ונזירותיה אינו יכול להפר דכיון דאמר ואני קיים לה נדרה:
סליק פירקא
לידור בנזיר: ואמרה אמן. פי' קבלה עליה נזירות: מיפר את שלה ושלו קיים. דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם לא אמרה אמן היא מותרת שאינו
פ"ד מי שאמר הריני נזיר
יכול להדירה בע"כ ודאי מה דאמר לה ואת לא הוי קיום שאין הנדר חל עליה אלא כשאמרה אמן ועדיין אינו יודע אם תקבלנו אם לאו ולכך
ושמע חבירו ואמר ואני
לא הוי קיום: הריני נזירה ואתה. הכי גרס ר"ת ושמע בעלה ואמר אמן אינו יכול להפר אי מיעקר [קא עקר] ניחא משום דא"כ יתבטל
ב] ד"ה
ושמע חבירו ואמר ואני
כולם נזירים הותר הא' ע"י
הרי
נזירותו ואי מיגז גייז משום דהוי קיום כי אמר אמן כמו ואני כדלעיל: זו סופגת את הארבעים. בגמ' מסיק
חכם כולם מותרים שכולן
ג] בא"ד
שלא היפר לה בעלה ופשיטא הוא ומשום דקא בעי למיתני סיפא ואינה סופגת וכו' דהוי חידושא אע"ג דנתכוונה לאיסורא כיון דעלה בידה
תלויין בו: והוא שתפסו
היתר אינה סופגת תנא נמי רישא וסופגת: רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות. מדרבנן שנתכוונה לאיסורא
בתוך כדי דיבור דהיינו
❖
שלום עליך רבי כדמפ' כדי
במזיד ובפ' בתרא דמכות מכות ארבעים מן התורה אבל מכת מרדות בלי מנין אלא מכין עד שתצא נפשו או עד שמקבל עליו.
4
שאלת תלמיד שהם ג'
תיבות. הילכך ג' מתפסה
ומספקא לרבי דהכא דלוקה על שעברה דשמא דוקא מ' ותו לא דדוקא כשאין רוצה לקיים אותה המצוה מכין אותו בלי מספר אבל הכא שכבר
יתיב
בראשון אבל ד' לא שכבר
הגהות התוספות
ר"ש בן לקיש קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו
עברה למה תלקה יותר מדאורייתא אם לא הפר: הג"ה גמ'
הפסיקו בג' ואני והוי יותר
כולם בתוך כדי דיבור. כדמפרש והולך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ג' תיבות ה"נ יכולין שלשה אנשים להתפיס עצמן
1.
מכדי דיבור: א"ל תו לא
2.
שבקת רווחא לתלמידא
בראשון שנדר בנזיר שכל אחד אמר ואני הם שלש תיבות דאפילו האחרון תוך כדי דיבור מן הראשון אבל הרביעי אינו יכול להתפיס עצמו
בראשון אפילו אמר ואני שכבר שהו כדי דיבור מן הראשון ולכך לא חייל נזירות ארביעי: אמר ליה תו לא שבקת רווחא לתלמידא.
3.
שאם פגע בו רבו ונתן לו
שלום לא יוכל להתפיס
כלומר תלמיד ששמע לאחד שנדר בנזיר ובקש לומר ואני ובתוך כך עובר רבו לפניו והוא חייב להקדים לו שלום ולומר שלום עליך רבי
4.
באותו שנדר לפניו. הלכך
גר' דגם הד' יכול להתפיס
[והם שלש תיבות] שוב לא יועיל להתפיס בנזיר אם יאמר ואני שכבר שהה כדי דיבור ואין זו סברא אלא ודאי גם הרביעי נתפס הואיל
דהמחובר לתוך כדי דיבור
ולא שהה כלל לאחר כדי דבור אלא לאלתר אחר כדי דבור אמר
ואני אבל החמישי
ודאי אינו
נתפס ששהה קצת
אחר כדי דיבור:
כתוך כדי דיבור דמי:
תניא