מי שאמר פרק
רביעי
נזיר
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תניא
מי
נמי הכי. פירוש כרבי שמעון בן לקיש: שאמר
תניא נמי הכי. דבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור: הוא
ט א
א) ב)
ג)
הריני נזיר ושמע חבירו ושהה כדי דבור. פי' כדי דבור
אסור. הראשון שאמר הריני נזיר והשני שאמר ואני מותר לפי ששהה
ד) ה)
כדי דבור הא אם לא שהה הרי זה נזיר כמותו: לימא מסייע ליה
דווקא ולא יותר ואומר מיד ואני הוא אסור פירוש הראשון שנדר
ו)
מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני. ומדלא קתני
בנזיר וחבירו מותר אלמא דלא מצי לאיתפוסי אלא שהן כולם תוך
י ב
(ג)
ז) ח)
1
לימא ❖
❖
אלא הנך תרין ש"מ דמשום דאי קתני
כדי דבור אבל הרביעי ששהה אחר
מסייע
טפי לא הוי כדי דבור של ראשון
כדי דבור לא כר"ל:
תניא נמי הכי מי שאמר הריני נזיר ושמע
ליה מי שאמר הריני נזיר. מתניתין
ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דבור
חבירו ושהה כדי דבור ואמר ואני הוא
נוסחת הריב"ן
מוסף רש"י
ותו לא: מהכא לא תסייע ליה
היא וכו' וקתני ואני 2 ותו לא לרבי 3
אסור וחבירו מותר וכמה כדי דבור כדי
תנא כי רוכלא ליחשיב
יהודה נשיאה מצי למיתני ואני ואני
דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד
וליזיל.
שאילת שלום תלמיד לרב לימא מסייעא
מאה אלא לאו אורחיה דתנא כי
ארבע פעמים וא"ת ולרשב"ל נמי
(גיטין לג.)
ליה מי שאמר
הריני נזיר ושמע חבירו ואמר
רוכלא דמחזר על העיירות בפרגמטיא
ניתני ואני ואני שלש פעמים וי"ל דהכי
❖
(ערכין כג:)
ואני ואני ותו לא תנא כי רוכלא ליחשיב
שלו והולך ומכריז ומונה יש לי מחטין
קאמר בשלמא לרשב"ל [לא] איצטריכא
וליזיל וליתני
חד ולשמעינן הני ה"נ
וכוסות וקערות ה"נ ליחשיב וליזיל:
ליה למתני אלא ב' פעמים ואני
(א)
ומשום דקתני
סיפא הותר הראשון הותרו
ואי לאו משום דווקא ליתני חד ותו
לאשמועינן דגם השני נתפס בראשון
פי' הרא"ש
לא ולשמעינן (ד) הני ד) (הכי נמי)
שהוא תוך כדי דבור ואע"ג דאמצעי
כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן
תניא נמי הכי מי שאמר
מפסיק בדבורו בין ראשון לשלישי
לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור:
הריני נזיר ושמע חבירו
א]
אסורין מכלל דאיכא אמצעי ומשום הכי
ושהה כדי דבור וכו' הוא
אין ה"נ. אלא משום דלא משכחת בה
והוא הדין דגם לשלישי שיאמר ואני
קתני ואני ואני איבעיא להו חד בחבריה
אסור וחבירו מותר. אלמא
יתפיס בראשון דאין שום סברא לחלק
אמצעי דאיבעי ליה למיתנא משום הכי
❖
כיון דשהה כ"ד אע"פ
מיתפיס או דלמא בקמא מיתפסי למאי נפקא
נמי תני ואני ואני: איבעיא להו חד
בין שני לשלישי ששניהם עומדים תוך
שאמר ואני סמוך לכדי
מינה לאתפוסי ומיזל אי אמרת חד בחבריה
דבור לא אמר כלום רק
בחבריה מיתפיס . (ה) ב] [ולא]
כדי דבור אבל לר' יהודה נשיאה אי
בתוך כדי דיבור כנ"ל:
הגהות הב"ח
מתפיס מתפסין ואזלין לעולם ואי אמרת
איתא דרביעי נמי נתפס בראשון
כר"ל ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין:
לימא מסייע ליה וכו' ואמר
(א) גמ' הכי
בקמא מתפסי טפי מכדי דבור לא מתפסין
ואני ואני ותו לא אלמא
ת"ש ואני ואני. מדלא קתני טפי ש"מ
ליתני דהא ודאי חדוש הוא ואיצטריכא
(ב) שם
דרביעי אינו יכול להתפיס
לי' לאשמועינן אע"ג דשהו כבר תוך
דהיינו (ו) טעם דבקמא מיתפסין:
מאי ת"ש הריני נזיר ושמע חבירו ואמר
כיון שהוא אחר כדי דיבור
ראשון הוא דשרי. כלומר משום ראשון
כדי דבור כיון שהוא סמוך לאלתר
ת"ש הותר
מדלא תנא ד' ואני. ולר"ל
ואני ואני ותו לא מידי ש"מ בקמא הוא
האחרון האחרון מותר
לא איצטר' למתני ג'
לכדי דבור ומשני אטו תנא כי רוכלא
דאישתרי אישתרו נמי כולהו הא אם
דמתפסי דאי ס"ד חד בחבריה מיתפיס
וכולן אסורין ש"מ
דמילתא דפשיטא דתוך
כו' כלומר אה"נ דהוי מצי לאיתנויי
הותר אמצעי לא יהא מותר אחרון
בקמא מיתפסין דליכא
כדי דבור כדבור דמי וכיון
ליתני טובא ואני תנא כי רוכלא ליחשיב
ארבע פעמים ואני ולא חש למנות
שלמטה הימנו וש"מ דטעמא הוי
אחרינא בתריה
דאשמועינן דב' מתפיסי'
וליזיל וליתני חד ולשמעינן כולהון איידי כל מה שהיה יכול למנות:
(ג) רש"י
בא' ומותרין בהתרתן
משום דבקמא מיתפסין: לעולם אימא
ממילא ידעי' דה"ה ג' אבל
ומשני אה"נ ומשום דקתני סיפא
דקתני הותר הראשון הותרו כולן הותר
לך חד בחבריה מיתפיס. וכי הותר
דמדלא
לר' יהודה נשיאה הו"ל
האחרון האחרון מותר וכולן אסורין מכלל
וכו' מכלל דאיכא אמצעי
אמצעי הותר נמי אחרון והא דלא
טפי מכדי
למתני ד' ולאשמועינן
(ד) ד"ה
דמתפיסים סמוך לכדי
משום הכי קתני ואני ואני. וא"ת
דאיכא אמצעי משום הכי קתני ואני ואני ת"ש
קתני לה משום דלא אפשר דאיידי
הכי
דבור בתוך כדי דבור דמי.
דהיא גופא תיקשי דליתני חד ואני
דבעי למיתנא כי הותר ראשון הותרו
הותר הראשון הותרו כולן ראשון הוא דשרו
דלאו (ה) ד"ה
כי רוכלא ליחשיב וליזיל
וסיפא ליתני הותר הראשון הותר
כולן משום שאם אין ראשון אין
אפי' אי הוה תני ד' לא
הא אמצעי לא ש"מ בקמא מתפסין אימא
והא דלא
שמעינן מיניה דסמוך
השני הותר השני לא הותר הראשון
אמצעי ואין אחרון ואי תני אמצעי
לך לעולם חד בחבריה מתפיס ואיידי דבעי
לכ"ד כדיבור דמי דס"ל
וי"ל דלמ"ד לקמן חד בחבריה מתפיס
לא מצי למיתנא הותרו כולן דהא
מיתפסין ואזלין לעולם
לתנא דמתני' דחד בחבריה
מיתנא הותרו כולן דאי תנא אמצעי איכא
אפילו (ו) ד"ה
איכא ראשון דלא משתרי כו': מדקאמר
מתפיס ולא בראשון. וכיון
נקט למידק מיניה אחרון הוא דליכא
ראשון דלא משתרי משום הכי קתני ראשון
דלא נפקא לן מידי מניה
❖
האחרון מותר וכולן אסורים. ואפילו
אחריני בתריה אבל אמצעי דאיכא
טעמא
לא תני ליה: ופריך כיון
ת"ש הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין
אחריני בתריה ומישתרי אותו שאחריו
אותו שהתפיסו לאחר שלישי שמע
(ב)
ג]
4
דלא שמעינן מיניה מידי
דלא איכא אחרינא בתריה אבל אמצעי
לא לתני אלא חד משום
מינה דבקמא מיתפסין ומשום הכי
כדדייק לקמן ולמ"ד דבקמא מיתפסו
הגהות מהר"ב
דקתני סיפא וכו' מכלל
ותני אמצעי למידק כבסמוך ראשון
לא מישתרו: א"ל מהכא ליכא למשמע
דאיכא אחרינא בתריה משתרי ש"מ חד
5
דאיכא אמצעי משום הכי
רנשבורג
הוא דשרי של אחריו הא אמצעי לא
מידי דהכא מיירי דליכא אחרינא
קתני ואני ואני וא"ת ולא
בחבריה מתפיס לעולם אימא לך בקמא
א] רש"י
ליתני אלא חד ובסיפא
הותר של אחריו דבקמא מתפיס:
בהדיה והא דקאמר וכולן אסורים
מיתפסין ומאי אחרון דקתני אמצעי ואיידי
חד בחבריה מתפיס. דהיינו כל
ליתני הותר הב' [הב']
אאמצעי ואראשון קאי: אבל אמצעי
הותר (ה"ב) ולא הותר
דתנא ראשון תנא אחרון ת"ש דתניא בהדיא
דאיכא אחרינא בהדיה. כלומר דאי
ב] ד"ה
אחד בסמוך לו ובתוך כדי דבור
[הראשון] (ה"ג). וי"ל
הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון
דנקט אחרון למידק אחרון
א
לחבירו או דלמא בקמא שאמר הריני
לא דייקת מינה להאי גיסא דוק מינה
הוא דליכא בהדיה אחרונה
נזיר מיתפסו כולם: מיתפסו ואזלו
האחרון מותר וכולן אסורין הותר אמצעי
לאידך גיסא דמדקאמר האחרון מותר
אבל אמצעי דאיכא בתריה
הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה
אסור
לעולם. ואפי' מאה ואי בקמא מיתפיס
וכולן אסורין דליכא אחרינא בהדיה
אחרונה משתרי אותו
ג] ד"ה
שאחריו דכל חד בחבריה
שמע מינה חד בחבריה מתפיס שמע
מכלל דאי הותר אמצעי דאית ליה
טפי מכדי דבור לא היה מיתפיס לרשב"ל
ב
מתפיס: כי רוכלא ליחשיב
אחריני בהדיה דאישתרי נמי ההוא
כדאית ליה ולרבי יהודה נשיאה אפי' ד'
מינה: הריני נזיר ושמע חבירו
ואמר
ד] ד"ה
וליזיל אדרבה ס"ל דכל א'
בתרא דמיתפיס ביה וש"מ דחד
כיון דבסמוך לכדי דבור לאלתר:
בחבריה מתפיס וליכא
פי כפיו ושערי כשערו וכו': משום
ת"ש מי שאמר הריני נזיר וכו' דאי
חידוש בק' יותר מבשנים
בחבריה מתפיס: לעולם אימא לך
דאמר פי כפיו ושערי כשערו הרי נזיר
ובשנים איכא חדוש למידק
בקמא מיתפסין והאי אחרון דקאמר
ס"ד חד בחבריה מיתפיס ליתני ואני
ה] תוס'
דוקא אחרון כדפרי' לעיל
ורמינהו
ואני טובא: מכלל דאיכא אמצעי
לאשמועינן דחד בחבריה
היינו אמצעי. וקאמר לך דאפי' של
מיתפיס ומיהו הוכחה
ה) אחרון לא הותר משום דבקמא
מיתפסין והאי ד] דקאמרי
מש"ה קתני ואני ואני. ה] ולדקדק [דאיכא] אמצעי כמו שמדקדק והולך לשתי
ו] ד"ה
גמורה לא הוי דאיכא
פנים מתניתין: ראשון הוא דשרו.
ת"ש
ליה אחרון לאו דוקא אלא איידי דתנא ראשון תנא אחרון:
אותם שאחריו ו) (יד נזירה)
למימר דלא דק התנא
מתפיס 6 מדלא קתני הותר אמצעי הותר אחרון: אחרון הוא
❖
כדאיתא לקמן: ת"ש הותר
דתניא בהדיא כו' הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר. דהיינו
הראשון הותרו כולם
דליכא אחריני בתריה. הלכך כשהותר הוא כולן אסורין אבל
אחרון וש"מ דכל חד וחד בחבריה מתפיס ש"מ: משום דקאמר
ומדנקט א' ולא נקט
פי כפיו. דמשמע דקאמר פי נזיר ושערי נזיר מי הוי נזיר:
לאמצעי דאיכא אחריני בתריה לא מצי למיתני הותר הוא כולן אסורים
אמצעי אלמא בקמא
הגהות התוספות
ש"מ
מתפיס: ה"ק יעשה פיו
חד בחבריה מיתפיס. מדלא תנא
דשל ז)אחרון נמי הותר:
ורמינהו
1. 2.
כפיו מיין ושערי כשערו
הותר האמצעי הוא מותר וכולן אסורין ומשני דאחרון היינו אמצעי ואיידי דתנא ראשון תנא לישנא דאחרון והא נמי דהוא 7 אחרון
3. 4.
מלגוז. ומיירי מתני' שאמר
לראשון: תא שמע דתניא בהדיא וכו' הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר אלמא חד בחבריה מיתפיס:
5. 6.
הך בפי'. ובא' מהם שאמר
דאמר
הוי נזיר וה"ה נמי אם אמר
פי כפיו מיין. כלומר במתניתין שאני הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין אבל בברייתא דקאמר
ח)
7.
רגלי כרגלו וידי כידו
מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה [תלויה בו] ופי כפיו מיין מהני אפילו לרבי שמעון
8.
מלטמא למתים. ואפי'
דאמר לעיל עד שיזיר מכולן הכא מודה דלא גרע מידות וכן מהריני מסלסל ומכלכל דפ"ק דהוי נזיר וא"ת כי
לר"ש דאמר עד שיזיר
מכולן מודה הכא דלא גרע
אמר נמי ידי ו] נזיר 8 [נימא] דה"ק ידי כידו
מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות וי"ל דאה"נ דאי שמע לחבירו
מידות כדאיתא לעיל פ"ק
ברישא דברייתא בהדיא ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר:
שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וה"נ
תניא בתוספתא
גבי מסלסל מכלכל. א"נ
אפי' לא פי' כיון ששמע
ידי
שאמר חבירו הריני נזיר
ואמר איהו פי כפיו הוי כאילו אמר פי כפיו מיין אבל כשאמר מעצמו ידי או רגלי לא