כא:
מי שאמר
פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ידי נזירה כו' . וה"ה במתניתין אי לא פי כפיו אלא פי נזיר
ורמינהו כו' זה הכלל כו'. ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה
ב]
יא א
א) ב)
1
ג)
בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית: אמר רב יהודה
ושערי נזיר לא אמר כלום דאין הנשמה תלויה בו:
יב ב
ד)
בעל
מיעקר קא עקר. הנדר מעיקרא כשמפר לאשתו והוי
דאמר הכי יעשה פי כפיו מיין. דהואיל דפריש הכי הוי נזיר:
ה)
ט)אמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שניהם נזירין ואינו יכול
כאילו לא חל מעולם כמו חכם
שעוקר הנדר מעיקרו או
יג ג
ו)
❖
ז)
להפר לה. דכיון דאמר ואני גלי
מיגז גייז מהפרה ואילך הוא דמתבטל
ח)
אי
אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה
הנדר ועד ההפרה היה מקויים:
ורמינהו ידי נזירה ורגלי נזירה לא אמר
א
ט)
❖
אמרינן מיעקר עקר חבירתה נמי
איהי והשתא מקיים לה: ואי אמרת
י)
כלום ראשי נזירה כבדי נזירה ה"ז נזיר זה
מוסף רש"י
מישתראי שהרי הוא כאילו לא חל
מיעקר עקר. בעל את הנדר מעיקרו
הכלל דבר שהנשמה תלויה בו ה"ז נזיר אמר
ליפר לאשתו והוא
הנדר מעולם ואי אמרינן מיגז גייז היא
אישתכח דבההיא שעתא דקאמרה
ליתסר.
רב יהודה דאמר הכי ב יעשה פי כפיו מיין
נוסחת הריב"ן
מישתראי וחבירתה אסורה לפי שהיתה
חבירתה ואני דלא חייל עלה נזירות
ושערי כשערו מלגוז: הריני נזירה ושמע
כלל: ואי אמרת מיגז גייז. דמכאן
הראשונה בכל דין נזירות עד ההפרה
בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר: איבעיא
ושפיר מיתפיס בה שניה והפרת
ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל
(חגיגה י.)
להו בעל מיעקר עקר או דלמא מיגז גייז
למפרע הוות נזירה: איהי אישתראי
הראשונה אינה מועלת לשניה ונהי
וחבירתה אסירא. דלכי אמרה ואני
למאי נפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר
דלגבי חכם הותר הנדר הראשון
הוות חבירתה נזירה מעליא: ואי
הותרו כולם היינו משום דחכם עוקר
ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה
ס"ד בעל מיגז גייז. את הנדר מכאן
הנדר מעיקרו ונמצא כאילו לא חל
של ראשונה והפר לה אי אמרת מיעקר עקר
מעולם אבל בעל שמיפר בלא חרטה
ולהבא אמאי אינו יכול להפר משום
ההיא נמי אישתראי ואי אמרת מיגז גייז איהי
(מאירי בשמו)
אינו עוקר הנדר מעיקרו אלא מיגז
דקאמר ואני נימא דהאי דאמר ואני
החטאת תמות.
אישתראי חברתה אסירא מאי ת"ש הריני
גייז וה"ה דמצי למימר דנפקא מינה
להכי הוא דקאמר הכי דתהוי נזירה
❖
נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול
(לקמן כד.)
אם שתתה ביין ונטמאה וגלחה במזיד
לפי שעה עד דליקבל עליה נזירות
❖
להפר ואי ס"ד בעל מיגז גייז ליפר לאשתו
ואח"כ היפר לה דאי מיעקר עקר אינה
וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא
והוא ליתסר אלא לאו ש"מ בעל מיעקר
פי' הרא"ש לוקה ואי מיגז גייז לוקה וכן לענין
ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא
הגהות הב"ח
דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע: אלא
אם נטמאה בשוגג ואח"כ היפר אי
עקר לא לעולם מיגז גייז ובדין הוא דליפר
אמר כלום אם לא הזכיר
לאו שמע מינה. הבעל כי מיפר
מיעקר עקר לא תביא עולת העוף
(א) גמ'
אבר שהנשמה תלוי' בו.
לה והיינו טעמא דלא מצי מיפר כיון דאמר
והכי תניא בתוספתא פי
ואשם ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף
לנזירות אשתו מיעקר עקר לה. ומשום
לה ואני כמאן דאמר קיים ליכי דמי אי
דצריכה
כפיו שערי כשערו ה"ז נזיר
ואשם שהרי חל הנזירות עד עתה:
הכי אינו יכול להפר לה שאם יהא
כפרה (ב) רש"י
ידי כידו רגלי כרגלו ה"ז
מתשיל אהקמתו מצי מיפר ואי לא לא מצי
אלא
ש"מ בעל מיעקר עקר.
מיפר לה נמצא מיפר את שלו דמיעקר
נזיר ידי נזירה רגלי נזירה
מיפר ת"ש האשה שנדרה בנזיר והפרישה
דידיה
לא אמר כלום הריני נזיר
ובהתרתה הוא מותר כמותה דלא חל
עקר והיינו טעמא דאינו יכול להפר
(ג) ד"ה
ושמעה אשתו ואמרה ואני
את בהמתה ואח"כ הפר לה בעלה אם
הנדר מעולם ולכך אינו מיפר דאינו
את שלה משום דבההיא שעתא דאמר
והא דנקט
מיפר לה ושלו קיים שאין
❖
שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם
מיפר לעצמו אלא אחרים מוחלין לו
ואני ניחא ליה דתהוי נזירה עד
בהמה
נזרו תלוי בנזרה שהוא נזיר
תחילה: הריני נזירה ושמע
שלה היתה הבהמה החטאת תמות ואי ס"ד
וצ"ע ג] דלא דמי לאחרים דכיון דרשאי
דחייל עליה נזירות (ב) דהא קיים לה
בעלה ואמר ואני אינו
להפר לאשתו ותירץ הר"ר אליהו
לפי שעה ומההיא שעתא ואילך לא
בעל מיעקר עקר תיפוק לחולין אלא לאו
הגהות מהר"ב
יכול להפר לה שאם הוה
מצי מיפר משום דבעל מיעקר עקר רנשבורג
דה"פ אא"ב מיעקר עקר אינו יכול
מיפר שלה היה גם נזרו
ש"מ בעל מיגז גייז לעולם אימא לך בעל
בטל כדתני' בריש פירקין
להפר דפשיטא דקיים לה שאם לא
דלעולם אינו יכול להפר מכאן
א] רש"י
מיעקר עקר והיינו טעמא כיון (א) דלא צריכה
הותר הראשון הותרו כולם
קיים לה לא היה דיבורו שום דבר
ולהבא בלא מפרע והכא למפרע לא
וכתיב לא יחל דברו הוא
כפרה הות כחטאת שמתו בעליה וגמירי
ג
אינו מיחל לעצמו: הריני
אא"א מיגז גייז א"כ אינו תלוי בדבורו
מצי מיפר דהא קיים לה לפי שעה:
דחטאת שמתו בעליה תמות ת"ש האשה
נזיר ואת ואמרה אמן שאל
לא לעולם מיגז גייז. אלא היינו
וכיון שאין תלוי בדבורו ממילא הוי
אותה אם גם היא תרצה
כמאן דאמר קיים ליכי
שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה
מופר:
טעמא דלא מצי מיפר לה דכיון דאמר
להיות נזירה ואמרה אמן
ב] תוס'
למתים הרי זו סופגת את הארבעים היכי
מיפר שלה ושלו קיים
דמי אי איתשיל אהקמתו מצי מיפר.
לה ואני כמ"ד לה קיים נזירותיך דמי
שאין נזרו תלוי בנזרה.
והלכך אי מיתשיל אהקמתו אהא
[במאי] שאמר קיים ליכי דאמת הוא
דמי אילימא דלא היפר לה בעל צריכא
הריני נזירה ואתה שאלה
דנשאלין על ההקמה דהכי אמר רבי
דקא מקיים לה ברישא מצי מיפר
ג] ד"ה
לו אם גם הוא רוצה
למימר אלא פשיטא דהיפר לה בעל ואי ס"ד
להיות נזירה ואמר אמן
ואי לא לא מצי מיפר: ואם שלה היתה
יוחנן בנדרים :
בעל מיעקר עקר אמאי סופגת ארבעים אלא
האשה שנדרה בנזיר והפרישה
אינו יכול להפר לפי שנזרו
הבהמה. וכגון שהקנה לה אחר
ד] ד"ה
תלוי בנזרה. אינה סופגת
לאו ש"מ בעל מיגז גייז לעולם אימא לך בעל
בהמתה. חטאת עולה
לנזירותה ואמר לה על מנת שאין
ארבעים שכבר היפר נזרה.
מיעקר עקר ומשום דקתני סיפא היפר לה
ר' יהודה או' אם אינה
לבעליך רשות בה: והיינו טעמא.
ושלמים אם שלו היתה הבהמה פי'
סופגת ארבעים מן התורה
בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה יין
דתמות דכיון שהפרישה לשם חטאת
מבהמות של בעלה תצא ותרעה
תספוג מכת מרדות מדרבנן
ומטמאה למתים אינה
סופגת את הארבעים
ה] ד"ה
מעיקרא והשתא לא מצטרכה לכפרה
בעדר כלומר חולין היא כיון שהיפר
לפי שכיוונה לעבור על
דברי תורה ובתוס' דמכות
תנא
דהא היפר לה בעלה ועקר את
לה בעלה וכדמפרש לקמן
תניא מכות מ' מן התורה
הנדר מעיקרו הויא לה כחטאת שמתו
דכי [מקנה] לה בעלה מילתא דצריך
❖
אבל מכת מרדות אינו כן
בעליה דגמירי דלמיתה אזלא לפי שאין כפרה למתים. ואית דמפרשי
לה כלומר אם לא היפר לה שצריכה לקרבנות נזיר במילתא דלא
אלא מכין אותו עד שתצא
י)
נפשו אבל הכא שעברה
צריכה כגון שהיפר לה בעלה ואינה צריכה לקרבנות נזיר לא מקני
כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין והשתא לא צריכה
כבר לא עדיפה מאם לא
ואי
הגהות התוספות
לה: ס"ד בעל מיעקר קא עקר תיפוק לחולין. דעקר הנדר
דהיפר לה בעלה מעיקרא הויא לה כחטאת שמתו בעליה
הפיר לה: האשה שנדרה
1.
בנזיר והפרישה בהמתה
מעיקרו ולא חל הנדר מעולם והוי כאדם המפריש בהמתו לנזירות
דגמירי דלמיתה אזלא דאפילו ר"א הקפר מודה דלא קרבה אפי'
ג' בהמות חטאת ועולה
ונשאל לחכם והתירו דתנן דנפקא לחולין:
על הצער משום דהויא לה כחטאת שמתו בעליה (ג) משום
ושלמים אם משלו היתה
והיינו טעמא דכיון דצריכה כפרה.
דבחטאת בהמה גמרינן דתמות א] אבל בחטאת העוף לא גמרינן
על שציערה עצמה מן היין
2. 3.
הבהמ' תצא ותרעה בעדר
❖
דהפרשה בטעות היתה.
דתמות: אלא פשיטא דהיפר לה בעל. וקתני דסופגת את
וכרבי אלעזר הקפר דאמר דנזיר חוטא הוא הוה ליה
דכי אקני לה מידי דצריך
חטאת2 (העוף) שמתו בעליה אע"ג דהפר לה לענין ד] [איסור]3 על
הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה:
לה מידי דלא צריך לה לא
לעולם אימא לך מיעקר עקר לה בעל. והכא במאי עסקינן דסופגת
הבהמה דין חטאת אם הבהמה [שלה] היא דגמרה ומקדיש לה:
אקני לה ואם משלה היתה
פי' הרא"ש (המשך)
היכי דמי אילימא דלא היפר לה בעל. כלל צריכא למימר דלוקה
החטאת שהקנה לה אחר
את הארבעים כגון דלא היפר לה. ודקאמרת אי לא היפר לה בעל
ע"מ שאין לבעלה רשות
כגון ששתתה יין ונטמאת
צריכא למימר ודאי לא צריכא אלא משום דקתני סיפא כו': אינה
דהא נזירה היא ופשיטה הוא דלוקה אלא פשיטא דהיפר לה
בה תמות כדמפ' דהויא
למתים ואח"כ הפר לה
סופגת. דצריכא למימר דס"ד דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא:
הבעל אחר שנטמאה ואחר ששתתה ואפילו הכי לוקה דבההיא
כמו חטאת שנתכפרו
בעלה דאי מעיקרא עקר
בעליה דלמיתה אזלא.
אינה לוקה ואי מיגז גייז
שעתא דשתתה ביין הוי נזירה וש"מ הבעל מיגז גייז:
תנא לוקה כדאמרינן בסמוך:
ועולה ושלמים יקרבו
לעולם
מיעקר עקר. ומיירי שלא היפר ודקאמרת צריכא למימר משום סיפא דאיצטריך ליה למיתני אינה סופגת תני רישא אגב
כיון שהופרשו ונאכלים
ואי ס"ד בעל מיגז גייז
סיפא דסופגת וסיפא איצטריכא ליה למיתני לאפוקי מדרבי יהודה דאמר דכי נמי היפר לה בעלה ושתתה יין לוקה מכת מרדות
השלמים ליום א' כחומר
ליפר לאשתו והוא ליתסר
שלמי נזיר ואינן טעונין
שלא נתבטל נזרו בהפרתה.
ואם תאמר מאי איריא היפר לה ואחר כך היתה שותה לאשמועינן שתתה ונטמאה ואח"כ (שתתה) היפר לה [דאינה] סופגת כיון דמיעקר
לחם. ואפי' הפרישה הלחם
אי מתשיל אהקמתו מצי
עקר ה] וי"ל דמשום רבי יהודה נקט הכי דאפילו בהיפר ואח"כ שתתה סופגת מכת מרדות אע"ג דכבר היפר כיון דלאיסורא נתכוונה:
אין שחיטת השלמים
מפיר שישאל לחכם ויתיר
מקדשתן ומיהו פדיון צריך
לו מה שקיים לה ואז יוכל
הכי
שכבר קדש קדושת דמים
להפר לה כדאי' בנדרים
וכן אין חזה ושוק טעונים תנופה דבעי' על כפי הנזיר: היו מעות סתומים שייחדתן לקנות בהם קרבנותיה ולא פי' מאיזה מהן
נשאלין על ההקם ולא על ההפר. ואי ס"ד מעקר עקר תיפוק ליה דהוי כאילו לא נדרה כלל ומעיקרא הפרשה בטעות הואי:
יקנו עולה או שלמים או חטאת יפלו לנדבה לעולת קייץ [המזבח] ובגמ' מפ' דהלכה למשה מסיני הוא מפורשים דמי חטאת
והיינו טעמא כיון דצריך הפרה כר"א הקפר כדמפרש בסמוך משום דלקמן קריבה הוצרך ליתן טעם יפה להקרבה אבל הכא
ילכו לים המלח הואיל ואילו קנה בהם בהמה היתה מתה גם המעות אסור בהנאה ואין בהם מעילה דכיון דלא בודקה אצלה
דלמיתה אזלא לא חש להצריך: ואית דגרסי כיון דלא צריך כפרה דכבר הפיר לה בעלה הוי כחטאת [שמתו בעליה] אע"ג
לא קרי' בהו קדשיה: איבעיא להו בעל מעקר עקר כמו שחכם עוקר הנדר מעיקרו או מיגז גייז דכיון דמפיר בלא פתח של חרטה
דבעל מיעקר קא עקר. מ"מ בשעה שהפרישתה היתה צריכה כפרה כלו' היתה מחויבת להביאתה ואע"ג דהפיר לה בעל
חותך את הנדר מעיקרו ומבטלו מכאן ולהבא דוקא: ההיא נמי אישתראי מידי דהוה אם אמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר
ומיעקר קא עקר לא הוי הפרשה בטעות אלא כחטאת שמתו בעליה: ואי ס"ד מיעקר עקר אמאי סופגת מ' הא איגלאי מילתא
ואני דאמרי' הותר הראשון הותרו כלום אבל אי אמרת מיגז גייז מכאן ולהבא דוקא אז נדר השניה קיים וה"ה דהוה מצי למימר
למפרע דלא היתה נזירה מעולם אין הכי נמי ור"א הקפר היא הלכך בקל מביאה חטאת העוף ובעלילה מועטת כיון דאשכחן