כל כנויי
נזירות
פרק ראשון
נזיר
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
כ) שיזיר מכולן. או
והרי מושבע ועומד עליו מהר סיני הוא. דכתיב ה) זכור את יום
יאמר סתמא דמשמע כל מילי דנזירות
יח א
א)
קיבל עליה ואם בא לפרש חרצן וזג צריך לפרש כולם גם
השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין
תגלחת וטומאה:
ת"ל כו' ו) וקי"לז) דנשבע לבטל את המצוה פטור דלא
יט ב
מכל
אשר יעשה מגפן היין. אלמא דמכולהו צריך להזיר וא"ת
אתיא שבועה ומבטלה מצוה. וא"ת הא תנן
כ ג
ואכתי תגלחת וטומאה לא שמעינן
חומר בנדרים מבשבועות שכן הנדר
וי"ל כיון דגלי לן ביין ה"ה שצריך
חל על דבר מצוה כדבר הרשות
הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני אלא כי הא
לקבל גם תגלחת וטומאה ונפקא לן
דאיש כי ידור נדר לה' כתיבח) אפילו
כא ד
דאמר רבא א שבועה שאשתה וחזר ואמר
מיין
ושכר
במידי דלה' נמי לא קשיא דהא לא
מלישנא דקרא מכל:
הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה
כב ה
יזיר. משמע אפילו בחד הוי נזיר
הוי אלא כגון דאמר ישיבת סוכה
ב)
ורבנן נמי הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה
עלי דאוסר אותה עליו ואין מאכילין
דהא כבר כתיב מכל אשר יעשה מגפן
כיין רשות א"כ לימא קרא מיין מאי ושכר
❖
כג ו
ג)
את האדם דבר האסור לו אבל אם
למה לי למיכתב מיין ושכר אלא
שמעת מינה תרתי ור"ש היינו טעמא דכתב
אמר קונם שלא אשב בסוכה אין
לאשמועי' דאפי' לא נדר כי אם בחד
ד)
שכר לאלופי שכר שכר למקדש דכתיב יין
ה)
בדבריו כלום והכי מסקינן לה בנדרים
מהני דחייל נזירות עליו ואפילו כשבא
1
תורה אור השלם
ו)
בפרק ואלו מותרין : אלא כי הא
ושכר אל תשת אתה ובניך אתך מה גבי
לפרש דהכא חרצן וזג לא כתיבי:
1. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה
לאסור
יין מצוה כיין הרשות.
דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר
נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא
ב
וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל
ז)
ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא
כלומר מקרא יתירא
מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת
אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר
דמיין ושכר יזיר: מאי היא
ח) ט)
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
על שבועה. והיינו דקאמר לאסור
משקין המשתכרין לא ולאפוקי מדר' יהודה
י) כ)
ויקרא י ט
יין מצוה דנשבע לשתות כיין הרשות.
קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר
2. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר
דתניא ר' יהודה אומר אכל דבילה קעילית
ג
ל)
סיני הוא. דקדוש היום דאורייתא
וכי תימא מאי שנא נשבע מפי עצמו
יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים
ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב
וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
ואיך תחול עליו נזירות וקשה דאדרבה
מנשבע מהר סיני הכי אמרינן ליה
❖
❖
מ)
במדבר ו ד
איבעית אימא ר"ש לית ליה איסור חל על
להכי איצטריך קרא מיותר לומר דחייל
בהדיא במס' שבועות שבועה
איסור דתניא ר"ש אומר האוכל נבילה ביום
עליה נזירות ועוד קשה מאי משני
שאוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא
נוסחת הריב"ן
מוסף רש"י
בתר הכי כגון שנשבע לשתות וחזר
אוכלנה על הראשונה חייב משום שבועת
הכפורים פטור ולרבנן נמי הכתיב 2 מכל
ונדר בנזיר דאתיא נזירות וחייל
בטוי ועל השניה חייב משום שבועת שוא
אתיא נזירות חיילא על
אשר יעשה מגפן היין אמרי לך רבנן התם
שבועה.
אשבועה מ"מ תקשי לו הרי מושבע
והתם מפרש טעמא ומיהו איכא לן
לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה
ד
ועומד מהר סיני כלומר דאין מושבע
למשמע מינה דקאמר חייב על השניה
ור"ש לית ליה צירוף דתניא ר"ש אומר
ועומד גדול מזה שנשבע לשתות
א] אע"ג דהוי נשבע לבטל את המצוה
כל שהו למכות לא אמרו כזית אלא לענין
(א)
ועוד קשה דקדוש היום לאו דאורייתא
דנזירות נמי חיילא אהאי דנשבע
1
קרבן: מתני' ה הריני כשמשון כבן מנוח
לשתות יין: מאי ושכר ש"מ תרתי. לאסור
הוא דנהי נמי דכתיב זכור ודרשינן
כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי
זוכרהו על היין אסמכתא הוא $ לכ"נ
יין מצוה כיין הרשות וכי לא נדר נמי אלא
(מאירי בשמו, עי"ש שתמה
ע"ז) קעילית.
מחד מינייהו דהוי נזיר מכולהו: אף
שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון:
לר"ת דגרסינן בתמיה וכי מושבע
(יומא עו.)
גמ' למה לי למיתנא כל הלין צריכי דאי
גבי. כהן הבא למקדש כי שתה יין
ועומד מהר סיני כלומר ל"ל קרא
(בכורות מה:). דבש.
הוא דליתסר אבל כי שתה שאר מילי
מיותר לאסור יין מצוה וכי מושבע
אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון
❖
דמשכרין לא ולאפוקי מדר' יהודה
וכו' דנהי דקידוש היום דאורייתא על
אחרינא קמ"ל כבן מנוח ואי תנא כבן מנוח
חייב.
כו': קעילית. שם מקום: איבעית
היין לאו דאורייתא דזוכרהו על היין
ב]
(שם)
הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי קמ"ל כבעל
(יג:)
אימא. היינו טעמא דר"ש דאמר אינו
אסמכתא והשתא משני כגון שנשבע
הגהות הב"ח
דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו:
חייב בנזירות עד שיזיר מכולן בסתם
לשתות וקמ"ל קרא יתירא דחייל עליה
(א) גמ'
(בכורות מה:)
מתני' מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר
דאמר הריני נזיר דר"ש לטעמיה
אע"ג שנשבע לשתות :
ו
ל)
שהוא
(סנהדרין עא.) ר"ש
לאלופי
(ב) שם
לית ליה איסור חל על
עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש
למקדש. מהכא (ה) ואינו
דלית ליה איסור חל על איסור וה"נ
עולם (ג) רש"י
איסור.
כי אסר עצמו מן החרצנים ומן הזגין
חייב למקדש אלא איין
בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה נזיר
ושכר ולאפוקי מרבי יהודה כו':
וחיילא עליה נזירות לא אתי אידך
שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא
ר"ש
אינו מביא קרבן טומאה: גמ' נזיר עולם מאן
לית ליה איסור חל על איסור.
פלגא דתגלחת וטומאה וחיילא
(ד) ד"ה
עילויה אי נמי כי הזיר עצמו מן היין
פירוש בעלמא כדתניא כו'
דכר שמיה חסורי מיחסרא והכי קתני
(ה) תוס'
לא אתי איסור תגלחת וטומאה וחייל
ואי לאו קרא הכא ה"א היכא דנשבע
❖
האומר
הריני נזיר עולם הרי זה נזיר
דאינו
(ב)
אאיסור יין לשווייה נדר גמור: ומנא
שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה ביין
מה בין
נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם
תימרא דר"ש לית ליה איסור חל על
לא חייב אנזירות קמ"ל קרא יתירא
(ראמ"ה
הכביד
שערו מיקל בתער ומביא שלש
איסור דתניא ר"ש אומר האוכל נבילה
בשמו) האוכל נבילה ביום
דמיין ושכר דאם נשבע שלא לשתות
גליון הש"ס
הכפורים פטור.
ביום הכפורים וכו'. דלא אתי איסור
בהמות
ואם נטמא מביא קרבן טומאה נזיר
כוס זה ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס
תוד"ה מאי היא וכו' לכ"נ
יום הכפורים וחייל אאיסור נבילה
דלקי תרתי משום שבועתא ומשום
שמשון
הכביד שערו אינו מיקל בתער
לר"ת.
❖
דלא אמרינן מיגו דאתא יום הכפורים
נזירות ולא תימא כדקאמר רבא לעיל
ואינו
ואיתוסף איסורא לגבי שאר מילי
שבועה שאשתה אלא תוכל לתרץ אפילו
ורבי
שבועה שלא אשתה כדפירשתי: שמעון לית ליה צירוף. כלומר
איתוסף נמי לגבי נבילה. ור"ש לטעמיה דאמר במסכת כריתות
הגהות מהר"ב
(קדושין עז: וכעי"ז
דאפילו איסור חמור לא אתי וחייל על איסור קל והכי פרישנא
אין צריך יתור לצירוף דאפי' בשאר איסורים כחלב ודם מחייב בכל שהו
רנשבורג
פסחים לו. וכריתות כג.)
לה במסכת [יבמות] ובמסכת שבועות : לימד על
ולא אמרו כזית אלא לקרבן והכא לא שייך צירוף לקרבן שקרבן נזיר
א] רש"י
(פסחים לו.)
כל איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה. לכזית שאם לא אכל בין
אינו בא על ששתה יין אלא מלקות והקרבן בא על השלמת נדרו:
כל שהוא.
מה בין נזיר שמשון לנזיר עולם. וא"ת שאלה איכא בינייהו דנזיר
למכות. לא אמרו
חרצן וזג אלא כזית בלבד חייב מלקות: ור"ש. דלא דריש ביה האי טעמא
כזית.
אלא עד שיזיר כו' אזיל לטעמיה דלא מצריך ליה האי קרא משום
שמשון ליתא בשאלה ונזיר עולם איתא בשאלה כדאי' בפ' בתרא
אלא לענין קרבן.
צירוף דלר"ש לית ליה צירוף דקסבר ר"ש אפילו לא אכל אלא כל שהוא
דמכות גבי חורש תלם אחד וי"ל מילתא דליתא בנזירות לא
(שבועות כא: וכעי"ז מכות
ב] תוס'
יז.)
חייב דעובר בלאו האמור בו מחרצנים ועד זג לא יאכלט) דתניא ר"ש
קתני ואם ישאל על נזירות אז לא הוי נזיר וה"ק מה בין נזיר שמשון כו'
❖
(מעילה יח.)
כשמשון
כבן מנוח כבעל דלילה. אבל כשמשון
אומר כל שהוא למלקות לא אמרו שיעור אכילה לכזית אלא לענין
כששניהם נזירין: מ)
קרבן ולענין שאר איסורין שחייבין על שגגתו חטאת כגון חלב ודם
לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן כדמוכח בגמ'
וחמץ בפסח אבל גבי נזיר כי עבר על נזירותו ואכל זג או חרצן
מכאן ואילך גריס ר"ת וכמי שעקר דלתות עזה בוי"ו וכמי שנקרו
פי' הרא"ש (המשך)
ג] ד"ה
דמילקא הוא דלקי ולא הוי חייב קרבן בכל שהוא מחייב ולא בעינן
פלשתים את עיניו דאו או קאמר כלומר או שיאמר כמי שעקר או
וה"ג כי הא דאמר רבא כלומר
ביה צירוף הלכך הואיל ולא מיצטריך משום צירוף מייתר ליה קרא
כמי שנקרו כו' דאי אמר כבעל דלילה לחוד או כמי שעקר דלתות
כי היכי דאמר רבא דנזירו'
ג]
❖
חלה על שבועה ה"נ חלה על
לההוא טעמא דאינו חייב עד שיזיר מכולן: מתני' הריני כשמשון(ג)
עזה לחוד או כמי שנקרו פלשתים את עיניו לחוד דהוי נזיר שמשון דבהא
מצות קידוש. ור"ת גריס
נזיר
ליכא למיטעי: עולם מיקל. ולא מגלח לגמרי כאבשלום שלא
או כבן מנוח או כבעל דלילה. או שלא אמר כבעל דלילה אלא אמר
קדושא ואבדלתא מושבע
גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו: ומביא ג' בהמות. בשעה
ועומד מהר סיני הוא בתמיה
כשמשון או כבן מנוח כמי שעקר דלתות עזה או שלא אמר דלתות
הגהות התוספות
ואמאי צריך קרא למימר
שמיקל הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום דאמר אשלם נדרי
עזה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו פלשתים את עיניו:
❖
1.
שנזיר נאסר ביין קידוש
הרי זה נזיר שמשון. צריך לנהוג בעצמו בנזירות שמשון. ולקמן מפרש
חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור: קרבן טומאה. שתי תורים ואשם:
והבדל': ואיבעית אימא ר"ש
היכי הוי: גמ' דאי אמר כשמשון. ותו לא ה"א שמשון אחרינא
לית ליה איסור חל על איסור
קרבן
פר"ת ומשכר יתירא שמעינן
פי' הרא"ש
קאמר להכי אמר כבן מנוח ואי הוה אמר נמי כשמשון כבן מנוח בלבד ה"א איכא איניש אחרינא דאתקרי נמי הכי או בן מנוח או
ליה דנזיר ששתה יין בי"ה אין
שמשון בן מנוח לה"ק בהדייהו כבעל דלילה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו או כמי שעקר דלתות עזה דמיגליא מילתא דלא הוה אחרינא:
חייב משום י"ה דלא אתי
אלימא קדושתא ואבדלתא
איסור י"ה וחיילא אאיסור
מושבע ועומד מהר סיני הוא
הריני נזיר עולם הרי זה נזיר. כל ימי חייו דכי אמר הריני נזיר עולם משמע דנזירות קבל עליו עד עולם לפיכך כיון שהגיע
נזיר. ומהכא יליף ר"ש בכל
דכתיב זכור את יום השבת
לל' יום שיש לו כובד שיער מיקל בתער ומגלח כל ל' ול' (ד): ומביא. לכל תגלחת ותגלחת ג' בהמות חטאת ועולה ושלמים כמו
דוכתא דאין איסור חל על
לקדשו ודרשינן בערבי
שנאמר בענין : ואם נטמא מביא קרבן טומאה. כבש בן שנתו לאשם ושתי תורים או שני בני יונה. אבל המקבל עליו נזירות שמשון הרי
איסור דהכי משמע פשטא
פסחים זכרהו על היין. וקשה
דקרא מיין ושכר יזיר ה"ק
נהי דקידוש הוי דאורייתא
זה נזיר עולם ולעולם אינו מיקל בתער: י) ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. שכן מצינו בשמשון שנטמא למתים כדמפרש לקמן :
משום נזיר חייב על יין ושכר
כדאי' בברכו' נשים חייבות
ולאו משום איסור אחר דלא
בקידוש היום דבר תורה מיהו
אתי איסור אחר וחייל עלויה. וקשה דבפ' כל הבשר דריש שמואל דאין איסור חל על איסור מקרא דומתו בו כי יהללוהו
קידוש על היין לאו דאורייתא דמקדשין על הפת במקום שאין יין והאי דדריש זכרהו על היין אסמכתא בעלמא הוא. ועוד
ודריש הכא מיין ושכר דגבי נזיר חל איסור על איסור דאם אמר שבועה שלא אשתה יין ואמר הריני נזיר אתיא נזירות וחיילא
אבדלתא מאי איכא למימר ע"כ לאו דאורייתא הוא. ועוד מאי קאמר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וכו' ואמאי חזר
אשבועה ולוקה שנים דהכי משמע פשטא דקרא:
בו מקדושא ואבדלתא כי היכי דחל נזירו' על שבועה ה"נ חל על מצות קידוש. ונ"ל דהא ל"ק דלהך פירושא לא גריס אלא