מי
שאמר פרק רביעי
נזיר
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
גרסי' ואי
ס"ד מיגז גייז תייתי עולת העוף. וה"ה דאשם
תנא נמי רישא סופגת. את הארבעים דאינה צריכה: האשה שנדרה
יד א
א)
ב)
בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף. דאפילו
נמי איבעי לה לאתויי אלא נקט עולת העוף משום דחטאת
העוף ועולת העוף בחד קרא כתיבי: הא מני ר"א הקפר בר רבי
אמרינן דתיהוי כחטאת שמתו בעליה כיון דבעל מיעקר עקר לה לא
❖
ג)
היא. פירוש לעולם מיעקר
אשכחן בה דתיזיל למיתה: (ב) ניתי נמי עולת העוף. ומאשם לא פריך
עקר ולכך אינה מביאה עולת העוף
ד) ה)
דתייתי נמי אשם דאין אשם בא אלא
וחטאת העוף מייתא משום דאתיא
ו) ז)
תורה אור השלם
במקום שצריך ליכנס בנזירות אחרת
על הספק והכי איתא א] בפ"ק
תנא נמי רישא סופגת ת"ש האשה שנדרה
ח) ט)
❖
כי היכי דתיחול עליו נזירות בטהרה:
דנדרים והשתא מסקינן דבעל
1. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד
בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מביאה
(ג) הא מני. דתני אע"ג דתיעקר ליה
מיעקר עקר וקשה מאי שנא הכא
לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה
חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ואי
וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא
נזירות מייתי ליה חטאת העוף: רבי
מייתי כולה מילתא דר' אלעזר הקפר
ס"ד בעל מיגז גייז תייתי נמי עולת העוף
עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת
נוסחת הריב"ן
אליעזר הקפר היא. דאמר דצריך
ולעיל לא מייתי לה דקאמר לעולם
רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
ואלא מאי מיעקר עקר חטאת העוף נמי לא
❖
במדבר ו יא
כפרה על שציער עצמו מן היין: היא
מיעקר עקר וכיון דצריכה כפרה הוה
❖
תייתי הכי נמי והא מני ר' אלעזר הקפר
מותרת וחבירתה אסורה. דבעל
[וכו' ע"כ נראה דגרסי'] 1 הכי וכיון
היא דתניא ר"א הקפר (בר רבי) אומר
מיגז גייז. ומסיים הברייתא ר' שמעון
דלא צריכה כפרה הוה ליה כחטאת
הגהות התוספות
מה ת"ל מאשר חטא על הנפש וכי באיזו
אומר אם אמרה הריני כמותיך
שמתו בעליה והכי פירושו לעולם
הגהות הב"ח
1
1.
[מיעקר] עקר ומ"מ כיון שהקדישתה
דמשמע אם נתקיים נזירותיך עלי
נפש חטא זה אלא מפני שציער עצמו מן
(א) גמ'
2.
לא נפקא לחולין וכי היפר לה הוה לה
לקיים ואם לאו לא וכיון שהפר לה
היין נקרא חוטא והלא דברים ק"ו ומה זה
3.
שמע
כחטאת שמתו בעליה אי נמי לגירסת
בעלה לראשונה שתיהן מותרות:
שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא
מינה בעל מיגז גייז
4.
הספרים נמי ניחא דלעיל לא עבדינן
מר
(ב) רש"י
5.
המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ת"ש דתניא בהדיא
תייתי (ג) ד"ה
6.
מכל וכל כר' אלעזר דאין קרב אבל
האשה שנדרה
בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ובא בעלה של
והא
א
הכא דקרב מייתי שפיר מילתא דרבי
דמיעקר עקר
7.
❖
ראשונה והפר לה
היא מותרת וחבירתה אסורה (א) שמע מינה בעל מיגז
אלעזר דהוי כוותיה מכל וכל:
8.
לנזירות
תא שמע דתניא בהדיא היא
❖
גייז רבי שמעון אומר אם אמרה לה הריני כמותיך שתיהן מותרות
מותרת וחבירתה אסורה אלמא דבעל
מר
הגהות מהר"ב
מיגז גייז. וקצת קשה דלעיל פשיט
רנשבורג
מוסף רש"י
מדמביאה חטאת ולא עולה דמיעקר קעקר ועתה מהדר למיפשט דבעל מיגז גייז אין זה שיטת הש"ס וי"ל דההיא אוקימנא ליה כר' אלעזר
א] תוס'
וכפר עליו.
הקפר והך רבנן ומייתי לזה דפלוגתא דתנאי היא 2 דר"ש אמר אם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות דמשמע הריני כמותיך לכל דרכיך
מאשר חטא על הנפש.
ולכשתותר אהיה גם אני מותרת ותימה כיון שקיבלה נזירות וחל עליה איך תהיה מותרת בהתרת חבירתה כיון דמיגז גייז הא אין נזירות
(ב"ק צא.) וכי באיזו נפש
לחצאין ואילו אמר הריני נזיר היום ולמחר איני נזיר הוי נזיר שלשים יום דאין נזירות פחות מל' יום כדתנן בפרק קמא ואומר ר"י
חטא זה.
דהכי איתא בתוספתא ולא3 נתכוונתי להיות אלא כמותיך שתיהן מותרות אם אמרה הכי משום דמשמע ליה לר"ש דהכי קאמרה לה אם סופך
(תענית יא.) אלא
שתהיה מותרת לא יחול עלי נזירות כל עיקר ור"ש לא בא לפלוגי על מלתא דת"ק אלא להוסיף עליה וגם ת"ק מודה ליה ואומר מהר"ף
מפני שציער עצמו מן
היין.
נ"ע דלר"ש אפי' ואני 4 לבד מפרשינן למילתא הכי כאילו אמרה בפי' לא [נתכוונתי] אלא להיות [כמותיך] ובהא פליגי רבנן ור"ש:
(הוריות י:)
מר
ו) זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דרמי בר חמא דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיס אינש במעיקרא
❖
מתפיס או לא. בנדרים משמע ליה דמיבעיא ליה לרמי בר חמא אחר שנזרקו הדמים ואמר ככר זה עלי כבשר זבחי שלמים
(תענית יא.)
5
6
ובשר שלמים קודם זריקה אסור באכילה ואחר זריקה מותר באכילה ומיבעיא ליה כי אמר ככר זה עלי כבשר זבחי שלמים אם דעת
הנודר לומר כמו שהיה בשר זבח שלמים מעיקרא קודם זריקה והככר אסור או שמא דעתו כבשר שלמים השתא אחר זריקה דשרי וגם הככר
פי' הרא"ש
יהיה מותר ובשמעתין יש מפרשים דמר זוטרא בריה דרב מרי בעי למידחי הפשיטותא שפשט הש"ס מברייתא דתניא להדיא היא מותרת
דחטאת העוף באה על
וחבירתה אסורה ופשיט ב] ז) דנימא מיגז גייז והשתא מר זוטרא דחי לעולם מיעקר עקר כדאסיקנא מההיא דמביאה חטאת העוף ואינה
הספק ת"ש דתניא בהדיא
מביאה עולת העוף וחבירתה דאסורה היינו משום דבמעיקרא מיתפסה כלומר מיתפסה נפשה להיות כמותה עד שלא יפר לה בעלה שהיא
האשה שנדרה בנזיר וכו'
היא מותרת וחברתה
אסורה ובאותו איסור דעתה לנדור ולעמוד אפי' יפר לה בעלה ויעקור נדרה למפרע כדאשכחן דרמי בר חמא מבעיא ליה הכי אי אמרינן
אסורה אלמא בעל מיגז
כבמעיקרא מתפיס ג] וקשה טובא להאי פירושא חדא דרמי בר חמא לא פשיט לי' דבמעיקרא קמתפיס ועוד דהתם בבעי' דרמי בר חמא
גייז. ועפ"י שהוכחנו
הזריקה אינה מתרת הבשר אלא מזריקה ואילך ולא למפרע והתם ודאי אי אמר כמעיקרא מתפיס אסור אבל גבי הפרה דבעל אי מיעקר
ב] ד"ה
מהך ברייתא דלעיל
דכיון שאינה מביאה
קעקר אפי' אם אמרת כמעיקרא מתפיס חבירתה היה לה להיות מותרת שהרי הנדר כאילו לא חל מעולם ועוד דמאי שנא ממתני' דקתני
עולת העוף דמיעקר עקר
כי הותר הראשון הותרו נמי כולם משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו [והכא] בעינן למימר אפי' אם הבעל עקר הנדר מעיקרו חבירתה
הך ברייתא פליג עליה.
ג] בא"ד
אסורה [וזה] מצינן ליישב בדוחק ולומר כי החכם אינו מתיר אלא בפתח וחרטה [ומשוה] ליה לנדר טעות מעיקרא והלכך כשהתיר הראשון הוי
ונ"ל דאפשר ליישב דלא
פליגי דאע"ג דמיגז גייז
כאילו לא היה הנדר הזה מעולם כלל הלכך הותרו כולם אבל הבעל מיפר לאשתו בלא חרטה ופתח מגזירת הכתוב הלכך אפי' אי מיעקר
אינה מביאה עולת העוף
קעקר לענין זה חשיב כאילו נשאר עליה נדר קצת וחבירתה אסורה ודוחק וע"ק דהשתא מר זוטרא בעי למימר אפי' אי בעל מיעקר קעקר
ד] בא"ד
דכתיב והזיר והביא אימתי
תיתסר חבירתה ולעיל קאמר הש"ס בפשיטותא למאי נפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני אי אמרת מיעקר קא
והביא כשצריך להזיר.
אבל זו שהופר נזרה
עקר ח)(איהי) נמי אישתראי נמצא מר זוטרא סותר ההיא סוגיא וע"ק דבתר הכי כי דחי מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים
אעפ"י שנטמאת תחילה
וכו' ד] לא אתא הדחייה שפיר להאי פירושא דהסברא הפוכה ויש ליישב ולומר דר"ל ומי דמי וכולה מילתיה דמר זוטרא היא ולשון נזיר
אינה צריכה להביא. ר"ש
משונה הוא כלומר אע"ג (דהכא) [דהתם] הבעיא אינה פשוטה הכא ודאי יש לנו לומר בפשיטות דבמעיקרא קמתפיס (דמי) ודוחק ועוד מה
אומר אם אמרה הריני
כמותך שתיהן מותרות.
לנו להביא הבעיא דרמי בר חמא [דל] מהכא הבעיא יש לנו לומר דבמעיקרא קמתפיס כדמפרש ואזיל ויש ליישב בדוחק דמשום הכי
דכיון שאמרה זה הלשון
הביא הבעיא להודיענו הסברא דבמעיקרא קמתפיס דאי [לאו שמעינן] בעלמא הא סברא לא נאמר לה הכא דבמעיקרא קמתפיס
דעתה אם יתבטל נזרה
ה] בא"ד
שגם שלה יהא בטל
וע"ק דלישנא דתניא בהדיא [משמע] הפשיטות קיימא כדתניא לעיל נמי תניא בהדיא וקאי ולכן נראה להר"ם לפרש דמר זוטרא
לא דחי הפשיטות אלא קיימא דבעל מיגז גייז וקאמר היינו דרמי בר חמא כלומר תפשוט מהך ברייתא בעי' דרמי בר חמא דכי היכי
דאמרי' דחבירתה אסורה כי אמרה ואני אלמא במעיקרא מתפיס אע"ג דחבירתה יודעת שזאת האשה יכולה לבא לידי היתר ע"י שיפר
ו] בא"ד
בעלה אלא אמרי' ואני כמעיקרא כמו ה] שאמרה אסורה עכשיו אהיה גם אני ה"נ נימא כשאמר ככר זה כבשר זבח שלמים דבעי למימר
כקודם זריקה אך קשה דמי דמי דודאי גבי אשה אמרי' דדעתה אמעיקרא משום דבשעת איסור חבירתה נדרה ואמרה ואני אבל דרמי בר חמא
הנודר נודר בשעת היתר אחר זריקת דמים ואמאי נימא דדעתיה אמעיקרא וצ"ל דסוגיא [דהכא] ס"ל דבעיא דרמי בר חמא נמי איירי בכה"ג
ז] בא"ד
דקאמר הרי ככר זה כבשר זבח שלמים קודם זריקה ובהכי פליגי סוגיא דידן אסוגיא דנדרים התם ט) דקאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים
לאחר זריקת דמים. (הגה"ה) דאיכא למימר דלאחר זריקת דמים דהתם בגמרא אינה מלישנא דרמי בר חמא דרמי בר חמא לא אמר
ח] בא"ד
יותר אלא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו וע"כ מפרש הש"ס לאחר זריקה שמתפיס אחר זריקה ויכול להיות דלפני זריקה שאלה
ו]
וכן סובר סוגיא דהכא וכן מפרש בבעיא דאומן קונה בשבח כלי דמפרש לה הש"ס בפ' המקבל לענין עובר בל תלין ובפרק
הגוזל קמא בע"א וכן בפ"ב דב"ק דיש שינוי לצרורות הש"ס מפרש בכמה פנים הבעיא איך נשאלה ז] למלתא בבית המדרש
ט] בא"ד
בעת קדמונים (הגה"ה) ודחי הש"ס דלא תפשוט הא מהך ברייתא דלא דמי דהתם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים אע"ג דלאחר
שנזרקו הדמים מצי אכיל ליה בחוץ מיקדש קדיש כלומר אכתי יש קדושה בבשר לענין דאסור לאכול חוץ לירושלים וה"ה דמצי למימר דאית
בה קדושה לענין טומאת הגוף דאסור לאכול בשר שלמים בטומאת הגוף וכן חוץ לזמנן וחדא מנייהו נקט כלומר התם איכא למימר אם
במעיקרא מתפיס בקודם זריקה או לאחר זריקה לפי שהאדם טועה לימא אחרי שיש בבשר קדושה גם אחר זריקה לענין חוץ שייך
ח]
לאתפוסי ביה ולכך איכא לספוקי אם דעתו אמעיקרא או אחר7 אבל הכא זאת האשה שאמרה ואני יש לנו לומר דודאי ר"ל דדעתה אמעיקרא
ליתפס וליאסר בקודם שיפר לה בעלה דאי ס"ד בציננא מתפיס הא הפר לה בעלה פי' ציננא אחר ההפרה אחר שנצטנן והלך לו האיסור
ע"כ י"ל דבמעיקרא קמתפיס בקודם שהיפר לה בעלה ט] ואי [בציננא] לאיתפוסי 8 א"כ אין כאן איסור כלל ובמה תיטעי להתפיס אחר
ההפרה אבל בשלמים
טועה להתפיס
גם
אחר זריקה לפי שיש
קדושה גם בבשר
אחר זריקה לענין חוץ וכמה מילי דפרישית:
איכא