כב:
מי שאמר פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
דאמרי היינו דרמי בר חמא ודאי. איכא למיפשט בעיא
מר זוטרא בריה דרב מרי אמר. הא דמיבעיא לן הכא אשה שנדרה
טו א
א)
ב) ג)
דרמי מברייתא דלעיל ואין לדחות דחיה זו שבא לחלק
בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר
❖
ביניהם דודאי דמו אהדדי: אמרה לה הריני בעיקביך. פירוש
לה אפילו למ"ד בעל מיגז גייז היינו דבעי רמי בר חמא בפ"ק דמסכת
טז ב
נדרים (ב): הרי עלי כבשר
זבחי שלמים. כגון שמונח לפניו בשר
האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה
ואמרה לה הריני בעיקביך
כאילו אמרה הריני בסופך לשון
זבח שלמים ומחית נמי דהיתרא קמיה
הגהות הב"ח
❖
ואמר זה כזה מהו: כי מתפיס איניש
ואתה תשופנו עקב כלומר
מר זוטרא בריה דרב
מרי אמר האי היינו
(א) גמ' קא
בעיקרא מתפיס. כדהויין הני זבחי
בסוף דרכך אם תותר את גם אני
(ב) רש"י
דרמי בר חמא דבעי רמי בר חמא הרי עלי
שלמים קודם זריקה ואסירא: או
אהיה מותרת שלא אקבל עלי נזירות
נוסחת הריב"ן
כבשר זבח שלמים מהו כי מתפיס איניש
דילמא בצננא מתפיס. בהתירא
ולא יחול עלי או דלמא כי מקמי
(ג) ד"ה
א בעיקרא מתפיס או דלמא בצננא מתפיס מי
דאית ביה והיינו לאחר זריקה שהותר
דליפר לה בעלה ואסורה כי בעיקביך
ואיכא
דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבח
דהכי
בשר באכילה ושריא. בצננא
יש לפרשו כמו עקב אשר שמע
(ד) ד"ה
שלמים אע"ג דלאחר שנזרק דמו מצי אכיל
היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם
אברהם בקולי וגו' ואפילו
לה
ליה בחוץ מיקדש קדיש אבל הכא אי ס"ד
מצטנן לבסוף. וה"נ לגבי הך איתתא כי
אם תותר הראשונה השניה אסורה
דבעיקביך נמי
בצננא קא מתפיס הא הפר לה בעלה איכא
דבדעתה להיות כמעיקרא קודם
אמרה ואני אי אמרת דבעיקרא מתפיס
שיפר לה בעלה וכשאמרה בעיקביך
הויא לה כקודם הפרה ואסירא ואי
דאמרי היינו דרמי בר חמא ודאי: אמרה לה
(ה) ד"ה
בעיקרא
כאילו אמרה ואני דאמרינן לעיל
אמרת דמיתפסה בצננא הויא לה
הריני נזירה בעיקביך מהו הריני בעיקביך
כלאחר הפרה ושריא: מי דמי התם
בברייתא היא מותרת וחבירתה אסורה
בכולא מילתא ושריא או דלמא כמיקמי
ליפר דהא
כי אמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים.
דכיון דחל עליה נזירות לא פקע
דליפר לה בעלה ואסירא ת"ש האשה
דלא
בהתרת הראשונה דבעל מיגז גייז:
אפי' אמרת דבצננא מיתפיס אפ"ה
❖
ואי ס"ד כי אמר בעיקביך בעיקרא
שנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו
דליהוי
אסור דזבחי שלמים לאחר זריקת
דנמצא
יכול להפר ואי סלקא דעתך כי אמר לה
קמתפיס. ואפילו תותר הראשונה
דמים מיקדש קדיש דאינו נאכל אלא
(ו) ד"ה
❖
כדקתני
הריני בעיקביך בעיקרא קא מתפיס ליפר
השניה אסורה א"כ במתניתין נמי
לשני ימים ולילה אחד דאיכא
(ג)
מוסף רש"י
למימר הכי איתפיס בציננא דאם לא
אמאי אינו מיפר לה ליפר לה דידה
לה לדידה ולוקים דידיה אלא לאו ש"מ
דבעי רמי בר חמא.
כן מאי אהני דיבוריה: אבל הכא
ולוקים דידיה אלא ש"מ בכולה מלתא
הגהות מהר"ב
הרי עלי
בכולא דמילתא מתפיס והלכך הוא דלא
כבשר זבחי שלמים.
כו'. ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט: רנשבורג
מיתפיס ואותה1 שאמרה בעיקביך היא
מצי מיפר הא אשה דאמרה הריני בעיקביך
איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא.
נמי מותרת ואריכות לשון בעלמא הוא
א] רש"י
היא נמי מותרת לא לעולם בעיקרא (א)
וה"נ דעת הבעל כי אמר לה ואני
דאמר אע"ג דלאחר זריקת דמים
מתפיס והכא כיון דאמר לה ואני כאומר קיים
ב] ד"ה
דעתיה אכולה מילתא אם תותר היא
מיקדש קדיש כיון דמצי אכיל ליה
ליכי דמי ואי מתשיל אהקמתו מצי מיפר
שגם הוא יהיה מותר ולא יחול הלכך
חוץ לחומת עזרה בכל העיר אי
ואי לא לא: הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר
לא מצי מיפר דקאי בלא יחל דברו
אמרת בציננא תפיס ודאי שרי אלא
(ראמ"ה
בשמו) בעיקרא מתפיס.
את שלה ושלו קיים: ורמינהו הריני נזיר ואת
ואם תאמר והא במתניתין לא אמר
הכי איבעיא לך א] (ודאי) אמרה
(ד) לו: הריני בעיקביך. ובא בעלה
כ"א ואני וי"ל דהכי מדמי ליה דכי היכי
ואמרה אמן שניהם אסורין ואם לאו שניהם
ג] תוס'
(נדרים יא:) הריני
של ראשונה והפר לה אליבא דמ"ד
דאשה דאמרה הריני בעיקביך בכולה
מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה אמר רב
נזירה בעקביך.
בעל מיגז גייז מהו [מי] אמרינן
מילתא ה"נ בעל בכולה מילתא מיתפיס
יהודה תני מיפר את שלה ושלו קיים אביי
הא דקאמרה לה הריני בעיקביך
דנהי דודאי דאיניש בעלמא שאמר
ד] ד"ה
אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא כגון דקאמר
ב
בכולי מלתא משמע אם לנזירות
ואני דעתו כמעיקרא מפני שאין בידו
לה הריני נזיר ואת דקא תלי נדרו בנדרה
לנזירות אם להיפר היפר וכיון
להתיר ואינו נותן דעתו להתיר אבל
(ראמ"ה
ומתניתין
❖
דהיפר בעלה לראשונה מישתריא נמי
בעל שבידו להתירה דעתו להתיר
בשמו)
משמע בסוף: או דלמא כמיקמי
חבירתה. [והאי] בעיקביך
יותר משאר מתפיסים והוי כאילו אמר הריני בעיקביך ודחי לא
❖
דליפר לה בעלה. משמע דמשמע כמו דאמרה הריני נזירה
לעולם כמעיקרא מתפיס ומ"מ אינו יכול להפר הכא כיון דאמר
פי' הרא"ש
ואני כאומר קיים ליכי דמי אי מיתשיל אהקמתו מיפר ואי לא לא:
כמותיך עד סוף נזירותיך דהיינו סמוך להפרה דבעל דנזירותה
ורמינהו הריני נזיר ואת ואמרה אמן שניהם אסורין ואי לאו
רב זוטרא בריה דרב מארי
משכה ואזלה עד שהפר לה בעל וכשהפר לה בעל אזלה לה
הגהות התוספות
אמר היינו דרמי בר חמא
שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה. וסבירא
בסוף נזירותה ולעולם מיקמי דליפר לה בעל קאמרה וכי הפר
1.
דבעי רמי בר חמא הרי
לה בעלה לראשונה אסורה חבירתה: ת"ש האשה שנדרה בנזיר
ליה דבעל מיעקר קא עקר ואי יפר לה גם שלו יותר [וקאי] בלא יחל
עלי כבשר זבחי שלמים
2.
מהו פי' ר"ת דרב זוטרא
ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר ואי ס"ד דכי אמר לה
דסבירא ליה לתנא דברייתא דהכי קאמר הריני נזיר אם את ואפילו
3. 4.
בא ליישב דלא תקשי
הריני בעיקביך (ה) כמעיקרא. מקמי הפרה משמע וקיימא
לא אמר אם ולכך אם אמרה אמן שניהן אסורין והיינו דקפריך
❖
הנך תרתי ברייתות אהדדי
אמתני' דקתני כי אמר לה הריני נזיר ואת דמיפר שלה ושלו קיים
לן נמי דבעל מיגז גייז וכ"ש היכא דאמר ואני סתם ולא אמר
ומתוך כך תפשוט בעיא
דרמי בר חמא וס"ל לרב
ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה ולא
בעיקביך דמשמע דבעיקרא מיתפיס א"כ אשתכח דכי קאמר לה
זוטרא דכולהו תנאי סברי
אמר
פי' הרא"ש (המשך)
רב יהודה
ואני משמע דניחא ליה דתתקיים עילוה נזירות עד דלימא איהו ואני
ג)דינא להיות נזיר אם לא תהיה גם היא נזירה:
בעל מיעקר עקר כדמוכח
תני. ברישא מיפר שלה ושלו קיים כמתני' ותני ברישא שניהם
ולקביל עילוי' נזירות וליפר לה נזירות דידה ולקיים נזירות דידיה
דבעי' למי' ליה למר זוטרא
ברייתא קמייתא מדאינה
ג]
דאע"ג דבעל מיעקר היה
מביאה עולת העוף ואם
הא לאו איתפיס בנדרה אלא במקמי הפרה אלא לאו
אסורין עד שלא יפר ולא כמו שהיינו סבורין מעיקרא שאינו יכול
חברתה אסורה. דהיכא
שתת יין ונטמאת למתים
ש"מ מדאינו יכול להפר לה ב] דבכולה מילתא מיתפיס והלכך הוא
להפר את שלה דנהי דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דקאמר ואם
פשיטא ליה לתלמודא דאי
אינה סופגת את הארבעי'
מעקר עקר דחברתה שריא
ואפ"ה סוברת ברייתא
לא מצי מיפר דאי מיפר את שלה נמצא מיפר את שלו. הא אשה
לאו שניהם מותרין אפ"ה יכול להפר שלה משום דסבירא ליה להאי
והיה מפרש דודאי מהך
בתרייתא דחברתה אסורה
אחרת דאמרה לה הריני בעיקביך כיון דהיפר בעל לראשונה איהי
תנא דבעל מיגז גייז וזהו החידוש דאתא לאשמעינן אבל רישא דקתני
בריתא פשטי' דמיגז גייז
משום דבעיקרא קא מתפיס
נמי מותרת: לא לעולם. אימא לך דבעיקרא מתפיס: והכא. טעמא
אסורים כל זמן שלא הפר אין זה שום חידוש דפשיטא דשניהם
דאע"פ שהפר לה בעלה.
ופליגא אברייתא דלעיל
אסורין כל זמן שלא הפר: אביי אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא
ותפשוט מהכא הא דבעי
וה"ק מר זוטרא תפשוט
מאי הוא דלא מצי מיפר לה דכיון דאמר לה ואני כאומר קיים ליכי
רמי בר חמא פ"ק דנדרים
מהכא בעיא דרמי בר
דמי: הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה. והאי דאמר
כגון דאמר ואם2 את דקא תלי נדרו בנדרה מתני' דקתני הריני נזיר ואת
אם היה לפניו בשר זבחי
חמא הרי עלי כבשר זבחי
משום הכי מיפר שלה ושלו קיים. [פי'] ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר
לה ואת לא הוי קיום לפי שאין אדם יכול להזיר את אשתו בנזיר:
שלמים לאחר זריקה ואמר
שלמים מהו. וס"ל דבעיא
פירות הללו כזה מהו.
דרמי בר חמא הוי במתפיס
מפני שתלה נדרו בנדרה. דמשמע דקאמר הריני נזיר אם
ואם 3 את שתלה נדרו בנדרה כלומר אם את נזירה גם נזירותי יחול
מי אמרי' בעיקר כמו
לפני זריקה ואח"כ נזרק
את תהא נזירה וכיון דלא אמרה אמן שניהם מותרין: אביי אמר
[לפיכך] שניהם אסורין ואינו יכול להפר כדמשמע לישנא דשניהם
שהיה לפני זריקה קא
הדם כי מתפיס איניש
אפי' תימא . שניהם מותרין ולא קשיא ובמאי עסקינן בברייתא
אסורין והיינו טעמא לפי שתלה נדרו בנדרה ואם יפר את שלה גם את
(ו)
מתפיס ואסיר או דלמא
בעיקר מתפיס כמו שהיה
עתה. או דלמא בצננא
בצננא קא מתפיס כמו
כגון דאמר לה הריני נזיר ואת דמשמע דקאמר לה הריני נזיר
שלו יתבטל וקאי בלא יחל דסבירא ליה דבעל מיעקר עקר ומתני'
מתפיס כיון שיודע שהדם
שהיה עתה לאחר זריקה
אם תהא נזירה והלכך היכא דאמרה אמן שניהם אסורין וכי לא
דקתני הריני נזיר ואת פירוש שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא
עומד ליזרק וכיון דהזייה
שנצטנן האיסור והלך לו
מקבל אנפשיה ממה נפשך ואת פי' שאינו תולה נדרו בנדרה
אמרה אמן שניהם מותרין שכן הוא תולה נזרו בנזרה:
הכא דאי מיגז גייז חברתה
קא מתפיס. ומהכא תפשוט
ד]
אסורה ש"מ בעיקר מתפיס
דבעיקר' קא מתפיס. וא"ת
אלא הוא מקבל נזירות אנפשיה ואת דקאמר ששאל לה אם גם
ומתניתין שגם היא יודעת שסופה
אי מיעקר עקר מה בין
היא מציא לקבל נזירות אנפשה ואת דקאמר ששאל בתמיה בלשון שאלה קאמר לה כלומר רוצה את להיות נודרת כמו כן:
4
יכולה לבוא לידי היתר
זה לאומר הריני נזיר ואמר
ע"י הפרת הבעל. ומיהו
חבירו ואני דאמרינן הותר
באשה
קשה דבנדרים משמע
הראשון הותרו כולן. וי"ל
דרמי בר חמא לאחר זריקה מהו וכל סוגייא דהתם מוכחא דלאחר זריקה (דמיא) [מיירי ומיהו י"ל] דאין זה מדברי רמי בר
דלא דמי דחכם דעוקר הנדר ע"י חרטה עשה הנדר טעות והוי כאילו לא נדר מעולם אבל בעל שמפר בלא חרטה כיון
חמא דאיהו בסתם קא בעי אלא סוגייא דהתם ס"ל דלאחר זריקה קא בעי. ולכך כתבו בבעיא דרמי בר חמא לאחר זריקה מהו
שאינו עושה הנדר טעות היה נדר באותה שעה ויכולה להתפיס בה. אך גזירת הכתוב שיבטל לה בעלה ולא תספוג מ'
וסוגיא דהכא סברה דלפני זריקה קא בעי. וכה"ג אשכחן בבעיא דאומן קונה בשבח כלי דמפ' לה תלמודא פ' המקבל לענין
על ששתת יין ונטמאת למתים. וא"ת היכא בעי למפשט מהכא בעיא דרמי בר חמא דהויא לאחר זריקה כדמוכח סוגייא
עובר בבל תלין ובפ' הגוזל קמא מפ' לה בענין אחר. וכן בעיא דיש שנוי לצרורות מפ' לה תלמודא פ' כצד הרגל בכמה
דהתם הלכך שייך למימר בה בדהשתא קא מתפיס. אבל הכא אמר ואני קודם שהפר לה בעלה הלכך מסתבר למימר
אנפי'. איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא ואין לחלק ביניהם ואי אמרינן הכא דבעיקר מתפיס ה"ה בדרמי בר חמא ומבעיא
בעיקר קא מתפיס. וי"ל כיון דמיעקר עקר. איגלאי מלתא דבשעה שאמר ואני היתה הראשונה מותרת והו"ל כמתפיס
ליה אי אמרה הריני נזירה בעקבך מי אמרינן בעקבך בסופך משמע וכשהפר לה בעלה גם זאת משמע או דלמא בעקבך הוי
בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה. וא"ת השתא דאמרי' דבעיקרא קא מתפיס א"כ אפי' אמרה ואני אחר שהפר לה בעלה
כמו בעקרך ואסורה. תא שמע האשה שנדרה בנזיר ושמע הבעל ואמר ואני אינו יכול להפר והשתא ס"ל כיון דביד הבעל
תהא אסורה מידי דהוה מתפיס בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה דפשטי' מהכא דבעיקרא קא מתפיס וי"ל דלא דמי
להפר הוי כאילו אמר בעקבך כי בו תלוי סוף נדרה. ואי ס"ד בעיקרא ליפר לה דידה ולוקים דידיה כי בהפרתה לא יתבטל
דודאי בשלמים אפי' לאחר זריקה שם זבח עליהם ואיכא למי' דכוונתו להתפיס בעיקרו אבל אשה לאחר הפרה אין שום
נדרו אלא ודאי בכולא מילתא מיתפיס ואם יפיר לשלה גם נדרו בטל. ורמינהי הריני נזירה ואת ואמרה אמן שניהם אסורים
נזירות עליה והוי כאדם שלא נדר מעולם ואמר חברו עליו ואני: מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים
ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרים שלא רצה להיות נזיר אם לא תהיה גם היא נזירה אמר רב יהודה תני ברישא מפר
אע"ג דמצי אכיל ליה בחוץ מיקדש קדיש ואיכא למי' מטעי טעי האי נודר וסבור שיכול להתפיס בשלמים לאחר זריקה
את שלה ושלו קיים. כדתנינ' במתני' ואע"ג דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דאם לא גמרה שניהם מותרים. איכא למי' בודאי
ולכך אמר בצננא קא מתפיס. אבל הכא ליכא למטעי ולמי' דבצננא קמתפיס. והיה קשה להר"ם ע"ר פירוש שטה זו
תלה נזירותו בקבלת נזירותה הלכך אם לא קבלה עליה גם הוא אינו נזיר אבל אם קבלה עליה לא תלה הפקעת נדרו