מי שאמר
פרק
רביעי
נזיר
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באשה
שהפר לה בעלה
והיא לא ידעה הכתוב מדבר. דאי
ומתניתין דאמר
הריני נזיר לגמרי ואת מאי. כלומר ואת מי
הוית
יז א
א)
ב)
נזירה והלכך אי אמרה אמן דניחא לה בנזירות הרי בעל יכול להפר
ידעה אמאי צריכה סליחה וכפרה לכפר:
ג)
והוא
לא ידע ואשם ונשא עונו. בקרא דאשם תלוי כתיב: ועלה
לפי שלא תלה נדרו בנדרה כ) (ומתני' (ד) דקתני דיכול להפר את
❖
יח ב ג
ד)
שלה וברייתא קתני דשניהן ל)יכול להפר): מתני' הרי זו סופגת
בידו בשר חזיר. כגון
חתיכה אחת ספק היא של חלב וספק
ה)
ו)
את הארבעים. מפרש לה לעיל :
היא של שומן דס"ל לת"ק דאשם תלוי
ז) ח)
תורה אור השלם
רבי יהודה אומר תספוג מכת מרדות.
אפילו אחתיכה אחת מיחייב ס):
ומתניתין כגון דאמר לה
הריני נזיר ואת מאי
ט)
איסי בן יהודה אומר [ולא
אם לא נתחייבה במלקות מן התורה
י)
ג]
1. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם
משום הכי מיפר את שלה ושלו קיים:
כ) ל)
מתני' האשה שנדרה בנזיר והיתה
ידע ואשם ונשא עונו].
תהא לוקה מכות מדרבנן כדי להוכיחה
אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל
א
מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ
שלא תהא מזידה: גמ' ת"ר אישה
ולא פי' קרא כדלעיל אלא כגון ב'
שותה ביין ומטמאה למתים ה"ז סופגת את
וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם
הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב
חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן
מ)
אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיְיָ יִסְלַח
הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה
נ)
ב
במדבר ל יג
מדבר. אם באשה שנדרה והפר לה
לָהּ:
דס"ל לאיסי בן יהודה דלא מיחייב
ס) ע)
2. וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה
בעלה א] סליחה זו למה אלא כו'
אשם תלוי אלא אחתיכה אחת משתי
וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת
חתיכות: על דבר זה יד"וו. ראשי
למתים אינה סופגת את הארבעים רבי
ע"כ באשה שהפר לה בעלה
ד]
יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא
יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים
והיא לא ידעה הכתוב מדבר דהא
התיבות ידע ואשם ונשא הכתוב
פ)
ויקרא ה יז
פסח
תספוג מכת מרדות: גמ' ת"ר אישה
מיהא
כבר כתיב ואם ביום שמוע אישה יניא
מדבר באשם תלוי:
❖
צ)
3. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן
ג
1
קעביד. משמע דאכילה גסה שמה
אותה דהיינו שהפר לה בידיעתה:
מ)
וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ
הפרם וה' יסלח לה (א) באשה שהפר לה
צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם
מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ואכל
אכילה וקשה דבפרק בתרא דיומא
בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא
וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם:
נוסחת הריב"ן
בשר טלה גרסי': המתכוון לאכול
קאמרי' האוכל אכילה גסה
הושע יד י
צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע ר"ע
4. וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו
בשר חזיר גרסי': דמעיקרא
ביה"כ פטור דלא שמה אכילה ואומר
אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוון
וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן
לאיסורא איכוון. דהא לא ידעה
ר"ת דתרי ענייני אכילות גסות יש
כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי
לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו
דהפר לה בעלה ומשום הכי
וההוא [דיומא] כגון שנפשו קצה
שַׁחֵת יְיָ אֶת סְדֹם וְאֶת
בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון
צריכה כפרה וסליחה: אבל אשה
באכילה ה] מרוב שובעו והכא שאין נפשו
עֲמֹרָה כְּגַן יְיָ כְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:
דהפר לה בעלה. דקאי גבה בהתירא
קצה אלא שאינו רעב לאכול לתיאבוןע):
לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר
בראשית יג י
מי דמי אנן חד דרך קאמרינן.
אימא לא תיבעי סליחה: דלא איקבע
5. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים
חזיר על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר
❖
איסורא. דהוא סבור דשומן הוא:
שהצדיק הולך בו והרשע נכשל באותו
הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת
אתה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו
2
אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף
אבל בשתי חתיכות אחת של חלב
דרך עצמו [והכא] הם שני דרכים
ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר
טלה
וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
ואחת של שומן. כההיא דאיסי בן
שזה בא על אשתו וזה בא על אחותו:
בראשית לט ז
הגהות הב"ח
ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה ספק
ללוט ושתי בנותיו הוא שנתכוון
6. וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ
יהודה: דאיקבע איסורא. דהא
(א) גמ' במה
הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל
של שומן ספק של חלב אמר קרא
ונשא
לעבירה ופושעים יכשלו בם. והיינו
מיהא הוה ידע דחדא מינייהו של
הכתוב מדבר
עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ
עונו מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר
(ב) שם
חלב: אימא לא תסגי ליה בכפרה
כמ"ד בפרק ד' מיתות
לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים
אמר קרא
הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן
וסליחה. דכמזיד דמי: קמ"ל דלא
ועלה בידו בשר חזיר עאכ"ו איסי בן יהודה
עובד כוכבים אסור בבתו ואפילו
(ג) שם
אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי
שנא. ידע כולו ולא שנא ידע
למ"ד מותר כבר פירשו [האומות]
אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי
צדיקים
הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:
מעצמן מעריות: ודלמא איהו
(ד) רש"י
מקצתו מביא אשם תלוי ומתכפר
שופטים יד ג
שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו
7. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן
קתני
נמי לשם שמים מכוון. שלא מצינו בו
לו: ואחד אכלו לשם אכילה גסה.
בשר חזיר כגון שתי חתיכות אחת של
ושלו
חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ
או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:
שהיה שטוף בזימה ומשני אדרבה
❖
ב]
קיים
וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ
חלב ואחת של שומן (ב) ונשא עונו המתכוון
מי דמי אנן אמרינן דבחד דרך. הולך
וַיְעַנֶּהָ: בראשית לד ב
שטוף היה שנאמר וישא לוט וכל
8. כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד
לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר
אחד ונכשל אחד: והכא שני דרכים.
הפסוק דרשינן לעבירה:
כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ
גליון הש"ס
והא
על אחת כמה וכמה על דבר זה ידוו הדווים
מינס קאניס. שהרי השקוהו
אשתו ואחותו דלזה נזדמנה לו אשתו
נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד:
גמ' אמר ליה ר"ל האי
משלי ו כו
וכל הני למה לי צריכין דאי תנא גבי אשה התם
ולזה אחותו: כל הפסוק הזה לשום
יין ובהאי עובדא לא היה
9. כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה
רשע קרית ליה.
עבירה נאמר. ולכך אי אתה
כוונתו לעבירה כלל ואמאי קרית
הוא דבעיא כפרה וסליחה משום דמעיקרא
הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה
ליה פושע: למה נקוד על וי"ו
❖
יכול לדונו לכף זכות: אח נפשע
נ)
לאיסורא איכוון אבל חתיכה ספק של חלב
אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי
דובקומה לומר לך פ)דהרי הוא כמאן
זה לוט. שנקרא אח לאברהם
וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי
ספק של שומן דלהיתרא איכוין לא בעי כפרה
הושע ב ז
אח
וְשִׁקּוּיָי:
דליתיה דבקומה ידע: צ) נפשע
כדכתיב אל נא תהי מריבה וגו'
01. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן
הגהות מהר"ב
וסליחה ואי איתמר הדא דאיכא איסורא אבל
מקרית עוז זה לוט. שנקרא אח
כי אנשים אחים אנחנו
:
יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא
רנשבורג
אשה דהפר לה בעלה דהתירא לא תיבעי
הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת
מקרית עוז זה אברהם. דכתיב
לאברהם כדכתיב כי אנשים אחים
א] רש"י
אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ
כפרה וסליחה ואי איתמר הני תרתי הוה
הביטו אל צור חוצבתם :
אנחנו מקרית עוז זה אברהם
וּבְקוּמָהּ: בראשית יט לג
ומדינים אמינא הני תרתי הוא דסגי להון בכפרה
ב] ד"ה
11. אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז
כדכתיב הביטו אל צור חוצבתם:
וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן:
וסליחה דלא איקבע איסורא אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של
ומדינים
❖
משלי יח יט
שומן דאיקבע איסורא לא סגי ליה בכפרה וסליחה קמ"ל דלא שנא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את
(ג)
3
פי' הרא"ש
ג] תוס'
פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם
בהפרתה. אפי' תימא
וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם $ אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא
כדקתני ברייתא ומתני'
ד] ד"ה
עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו
כגון דאמר לה הריני נזיר
ואת [מאי] בתמיה כלו'
ואחותו עמו לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו זה שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו בם וזה שנזדמנה
דרך שאלה שאל לה ואת
ה] ד"ה
מה בדעתיך ולא שתלה
לו אחותו ופושעים יכשלו בם מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך הכא שני דרכים אלא משל ללוט ושתי בנותיו
נדרו בנדרה: אשה הפרם
עמו הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם ודלמא
❖
וה' יסלח לה באשה שהפר
לה בעלה וכו'. תימה אמאי
הוא נמי לשום מצוה איכווין אמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר 4 וישא לוט 5 ותשא
שבק תנא תרי קראי קמאי
אשת אדוניו את עיניה [את עיניו] כי היא ישרה
בעיני וירא וירא אותה שכם בן חמור את כל ככר
וה' יסלח לה כי הניא אביה
6
7
מוסף רש"י
אותה ועוד קרא אחרינא
הירדן 8 כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה 9 אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי
מכת מרדות.
והפר את נדרה אשר עליה
ופשתי שמני ושיקויי והא מינס אניס תנא משום
רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי"ו ובקומה
ואת מבטא שפתיה אשר
01
אסרה על נפשה ונקט
של בכירה לומר שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ומאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה נפקא
האי קרא בתרא ועוד הני
מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא:
דרש רבא מאי דכתיב אח נפשע מקרית עוז
ג' קראי למה לי דהנך
11
ג' קראי דמייתי בשמעתי'
ומדינים
(חולין קמא:)
עביד להו צריכותא וצ"ע.
אישה הפרם וה' יסלח לה.
ואיכא [למימר] דהא קרא עדיפא ליה לאתויי משום דאשתו כגופו דמיא וקצת ברור לה שהפר לה ביום שמעו ואפ"ה צריך
(קדושין פא:) והיא לא ידעה.
כפרה. אבל בתו לא ברור לה כולי האי שאביה הפר לה. וקרא מציעאה נמי איירי בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין
(שם) על דבר זה ידוו הדווים. (שם) לשם אכילה
נדריה ולא ברור לה כולי האי והשתא נמי ניחא דצריכי הני ג' קראי: כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם. גבי
גסה. (הוריות י:) אנן קאמרינן חדא דרך.
אשם תלוי כתי' ודריש לה ר' עקיבא בחתיכה אחת וקרא תניינא דריש ליה איסי בן יהודה לב' חתיכות ותרווייהו צריכי
הכא שני דרכים. (שם)
כדמפ': אבל ב' חתיכות דאיקבע איסורא. ולא הוצרך התלמוד לומר ואי אתמר ב' חתיכות דמשמע דקרא לא משתמע
ב' חתיכות אלא מיתורא דרשי' ליה: נהי דלא עביד פסח מן המוברר מצוה מיהא קעביד. וא"ת והא משמע פ' הגוזל
קמא דאכילה גסה לא שמה אכיל וא"כ איסור עביד שלא יצא ידי חובתו. וי"ל דהכי קאמר נהי דלא יצא ידי חובתו מאכילת פסח רשע קרי' ליה מה היה יכול לעשות אם הוא כבר שבע אין לו מלמנע מלאכול ואין ראוי לקרותו רשע אם
אכלו. ור"ת תירץ דתרי גווני אכילה גסה הוו התם מיירי שהוא כבר שבע שהוא קץ באוכל ומה שהיה אוכל אינו נהנה ממנו כלל. ובההיא אמרי' האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור והכא מיירי שהוא שבע הרבה אבל אינו קץ במאכל: חדא
דרך. שהצדיק הולך בו ואינו נכשל והרשע נכשל והכא ב' דרכים זה בא על אשתו וזה בא על אחותו: הוא שנתכוון לשם עבירה כמ"ד ביבמות גוי אסור בבתו ואפי' למ"ד מותר מדור המבול ואילך נדרו עליהם נדר עתה ופרשו מרוב עריות. שהרי אם
לא פירשו לא הי' צריכים להשקותו יין: אח נפשע זה לוט שפירש מאברהם שנא' כי אנשים אחים אנחנו. מקרית עוז זה אברהם דכתיב ביה הביטו אל צור חוצבתם שע"י המריבה שפירש מאברהם גרם לו להיות שכן לאנשי סדום