כג:
מי שאמר פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומדינים כבריח ארמון. על שהעיר מדינים בינו לבין ישראל
ומדינים כבריח ארמון. בשביל שהטיל מריבה בינו ובין אברהם
יט א
א)
1
ב)
כבריחים לארמון ע"י ריב שהיה בין לוט ובין אברהם
כדכתיב אל נא תהי מריבה גרם לו שנפרדו זה מזה ונעשו זה
ג)
כדכתיב אל נא תהי מריבה וגרמה לו מריבה להפרד מאברהם
כנגד זה כבריחים שנועלין לארמון שאין החיצונים יכולים להיכנס
ד) ה)
בתוכו כן נעשו עמונים ומואבים שאינן מותרין לבא בקהל ישראל
וע"י כן נכשל בבנותיו ונעשה כבריחים
שנועלין את הארמון שאין
כ ב
ו)
ז)
כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי:
החיצונים יכולין להיכנס לפנים כך
ח) ט)
לתאוה יבקש נפרד. לדבר עבירה
נעשו עמונים ומואבים שאסורין לבא
ומדינים כבריח ארמון אח נפשע מקרית
❖
יבקש מי שנפרד ואיזה זה לוט שנפרד
בקהל ובבראשית רבה דריש לפי
י)
עוז זה לוט שפירש מאברהם ומדינים כבריח
מעל אברהם כדכתיב ויפרדו איש
שאסורין בקהל ובעזרה 2 כטמאים:
ארמון שהטיל מדינים כבריחין וארמון לא
לתאוה יבקש נפרד זה לוט.
1
תורה אור השלם
מעל אחיו וסמיך ליה
כ)
יבא עמוני ומואבי בקהל ה' דרש רבא
שביקש להפרד מאברהם כדכתיב
ויסע לוט מקדם שהוא נפרד תחילה:
1. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי
ואיתימא רבי יצחק מאי דכתיב לתאוה
ל)
2
ובכל תושיה יתגלע. ובתושיה לא
בִּקְהַל יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי
ויפרדו כדי למלאות תאותו בעבירה:
ובכל
לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ
יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע לתאוה
תושיה יתגלע. בכל התורה
נאמר כאן אלא ובכל תושיה לומר
מ)
עַד עוֹלָם: דברים כג ד
יבקש נפרד זה לוט ובכל תושיה יתגלע
נ)
יתגלע קלונו בשתי תורות בתורה
לך שנתגלע קלונו בשתי תורות דתורה
2. לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד
ס)
בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע:
שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות
שבכתב לא יבא עמוני ומואבי היינו
נקראת תושיה דכתיב הפליא עצה
ע) פ)
משלי יח א
בבתי כנסיות ובתורה שבע"פ בבתי
הגדיל תושיה תורה שבכתב
דתנן עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור
צ) ק)
3. תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל
א
מדרשות ששונים בהם עמוני [ומואבי]
ותורה שבעל פה בתורה שבכתב
אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים
עולם אמר עולא תמר זינתה זמרי זינה
❖
בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:
אסורין ואיסורן איסור עולם:
בבתי כנסיות כדכתיב לא יבא עמוני
תמר זינתה יצאו ממנה מלכים ונביאים
שופטים ה כד
תמר
זינתה. אבל נתכוונה לשם
ומואבי בתורה שבעל פה בבתי
4. בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל
זמרי זינה נפלו עליו כמה רבבות מישראל
שמים כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה:
מדרשות כדתנן עמוני ומואבי כו':
שָׁכָב בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל
הגהות הב"ח
אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה
בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל
יתגלע. כמו ולפני התגלע הריב
ויצאו ממנה מלכים. כדכתיב בסוף
(א) גמ' צעריה
שָׁדוּד: שופטים ה כז
ממצוה שלא לשמה והאמר רב יהודה אמר
❖
רות ואלה תולדות פרץ וכו' עד ישי:
נטוש שהוא לשון גילוי
5. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן
צעריה
רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות
דגרסינן במסכת סנהדרין
ונביאים. דאמר מר אמוץ ואמציה אחים
הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה
ב
וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן
קודם שנגלה לך הדין כו': תמר
הוו ואמציה המלך מזרע דוד וישעיה
אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא
תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב
גליון הש"ס
שזינתה. ונתכוונה לשם מצוה כדי
ואמוץ נביאים היו דגמירי בכל מקום
עַד רָע: בראשית לא כד
לשמן א] אלא אימא כמצוה שלא לשמה
רש"י בד"ה שרה רחל
6. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי אַל
שהזכיר ג] (תורה) שם [אביו] בנביאות
להעמיד זרע כדכתיב כי ראתה כי
דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני
3
ולאה כו' אלא כדי וכו'.
תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל
גדל שלה : זמרי זינה.
גם אביו נמי 3 היה נביא:
מנשים באהל תבורך מאן נשים שבאהל
תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא
שמתוך
שלא לשמה בא לשמה.
ונתכוון לשם עבירה: ויצאו ממנה
אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי
❖
שרה רבקה רחל ולאה א"ר יוחנן שבע
לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר
מלכים ונביאים. מלכים מדוד ונביאים
וא"ת והא אמרינן
דברים ב ט
יְרֻשָּׁה:
בעילות בעל אותו רשע באותה שעה
בעלמא
מישעיה כדאמר מר
העוסק במצוה
אמוץ
7. וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן
שנאמר בין רגליה כרע נפל שכב וגו'
שלא לשמה נוח לו שלא נברא וי"ל
ואמציה אחים הוו וגמירי
הגהות מהר"ב
4
אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם
כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי
כל מקום שהזכיר הכתוב נביא ושם רנשבורג
והא קא מתהניא מבעילה דיליה א"ר
דהתם מיירי שעוסק בתורה שלא
עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי
אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן
לשמה לקפח אחרים והכא קאמר
יוחנן כל טובתן של רשעים אינה אלא
א] גמ'
לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
❖
נביא: גדולה עבירה לשמה. כלומר
שעוסק בתורה שלא לשמה להתגדר
דברים ב יט
רעה אצל צדיקים שנאמר השמר לך
5
ב] רש"י
ולקנות שם: שמתוך שלא לשמה בא
לשם מצוה: מתוך שלא לשמה בא
מדבר עם יעקב מטוב ועד רע בשלמא
לשמה. ואת אמרת דעבירה לשמה
לשמה. אלמא דמצוה שלא לשמה
ג] תוס'
נוסחת הריב"ן
רע שפיר אלא טוב אמאי לא אלא לאו
עדיפא ממצוה שלא לשמה ד] דיש
חשיבא דלידי מצוה היא מביאה ואת
בה עדיפא קצת: ומאן אינון
ש"מ טובתו רעה היא ש"מ: גופא אמר
אמרת דעבירה לשמה גדולה הימנה:
רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם
נשים באהל שרה ורבקה ורחל
אלא אימא גדולה עבירה לשמה
ד] ד"ה
בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך
ולאה. בשרה כתיב והנה היא באהל
כמצוה שלא לשמה. ששתיהן שוות:
ה] ד"ה
דכתיב תבורך מנשים יעל ב] אשת
ברבקה כתיב ויביאה
שלא לשמן בא לשמן שבשכר מ"ב קרבנות
חבר הקיני. כלומר כאותן נשים שמצינו
יצחק האהלה שרה אמו ברחל
שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות
ולאה כתיב ויצא מאהל לאה ויבא
בהן שעשו מצות שלא לשמה ובכולן
וא"ר יוסי בר' חנינא רות בת בנו של עגלון
נאמר בהן אהל: תבורך. על שעשתה
באהל רחל ומנשים היינו
ו] ד"ה
מלך מואב היתה א"ר חייא בר אבא א"ר
שבע
בעילות
עבירה לשמה כדי להתיש כחו של
ה] דכתיב נשים ק):
❖
יוחנן מנין שאין הקב"ה מקפח אפי' שכר
בעל סיסרא. דז' פעמים כתיב
אותו רשע כדי שתהא יכולה להורגו:
כריעה נפילה ושכיבה: והא מתהניא
שיחה נאה דאילו בכירה דקריתיה מואב
שרה רחל ולאה. שאמרו לבעליהן
א"ל רחמנא אל תצר את מואב ואל
מעבירה. ונהי נמי דלא קשה לו תהרג
לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה
6
הגהות התוספות
תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא
נתכוונו $ אלא כדי שמתקנאות זו בזו
ולא תעבור כדאמרינן שילהי פרק בן
1. 2.
רחל באחותה ושרה ולאה באמהות
סורר ומורה דאסתר
אבל צעורי צערינן ואילו צעירה
3.
(א)
❖
קרקע עולם היתה מ"מ למה משבחה
וכולן נאמר בהן אהל כדכתיבי קראי :
ס)
דקריתיה בן עמי אמר ליה אל תצורם ואל
7
שבע בעילות. בין כריעה ונפילה
הכתוב והלא היא נהנית מן העבירה
תתגר בם אפילו צעורי לא תצערינן כלל
❖
ושכיבה אית בהו שבע בהאי קרא:
ומשני לא היתה לה הנאה דטובתן
מוסף רש"י
א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה
אלא טוב אמאי. מזהר ליה שלא
של רשעים רעה דכתיב השמר לך
נפשע.
לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר
לדבר עמו: אלא לאו שמע מינה
מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ובפרק
(הוריות י:)
פי' הרא"ש
לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה
טובתו רעה היא. ומאי רעה איכא
מצות חליצה
מסיק בשלמא
מקרית עוז.
זכתה
וע"י כך באו לידי מעשה
גבי לבן דקמדכר שם דעבודת
דאי מפיש במילי בהדיה אתי לאשתבועי
(שם)
ב' בנותיו ונולדו עמון
ליה בשם עבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך
כוכבים אלא גבי יעל מאי רעה ומשני דשדא בה זוהמא:
שהטיל מדינים.
ומואב האסורים לבוא
ארבעים
ושתים קרבנות. שעשה בג' המקומות ז' מזבחות ובכל
וגבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה דהטיל בה אותו רשע זוהמא
בקהל: כבריח ארמון
שנועלים בו הארמון שלא
דאמר מר בשעה שבא נחש וכו' ישראל וכו' : ויצאה ממנו רות.
מזבח ומזבח הקריב פר ואיל הרי מ"ב קרבנות והיינו
יכנוס בו חום: לתאוה
בת
שלא לשמה דהקריבן כדי לקלל ישראל: בנו של עגלון. לאו
שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ובתשבחותע): ארבעים ושתים
יבקש נפרד הלך אחר
קרבנות. משבע מזבחות שערך בג' מקומות ועל כל אחד ואחד העלה פר
דוקא נקט בת בנו וכן [בחלק] דאמר בתו של עגלון לאו
תאות לבו כאמר' לעיל כל
(שם)
הפסוקים לשם עבירה
דוקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון דאמר פרק החולץ
ואיל שהם י"ד לכל מעמד ומעמד וג' פעמים י"ד עולין מ"ב וקרבנותיו של
לתאוה. יבקש
נאמרו: בכל תושיה יתגלע.
בלק הוו שלא לשם מצוה: דקריתיה מואב. משמע מאבי: בן עמי.
מפני מה גרים מעונים בזה"ז מפני ששיהו עצמן לבא תחת כנפי
נפרד זה לוט.
בתורה שבכתב ובתורה
בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה: אמר אל
(שם)
שכינה מאי קרא ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה אשר באת
שבע"פ דתנן עמוני ומואבי
יתגלע.
אסורים לבא בקהל
תצורם ואל תתגר בם. ומדלא כתיב בהו מלחמה שמע מינה דאפי'
לחסות תחת כנפיו משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה והרי יש מעגלון
(שם)
ואיסורן איסור עולם: תמר
ועד אבצן יותר ממאתים שנה ודוק ותשכח [ואמרי'] אבצן
צערא לא ליעביד להו. ולא עוד דאפי' בכירה דקריתיה אב הכתוב
תמר זינתה.
זנתה ויצאו ממנה מלכים
ונביאים מלכים מדוד
זה בועז ואי בתו של עגלון היתה א"כ לא היתה קטנה:
פרסמה דכתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:
ו]
פ)
צ)
כדכתיב ואלה תולדות פרץ
ארבעה
זכתה
וגו' ונביאים דאמרינן
(שם)
זמרי זינה. (שם) והאמר רב יהודה אמר רב כו'.
אמוץ ואמציה אחי היו ולשם שמים נתכוונה לבנות מזרעו של יעקב כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה: איני מדקאמרת גדולה
(שם) מאן נשים שבאהל שרה רבקה רחל ולאה.
עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מכלל דמצוה שלא לשמה גריעה ומדקאמר שמתוך שלא לשמה בא לשמה אלמא שממילא
(רש"י
שמתוך כך בא לעשות מצוה לשמה. ומשני אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה דתרווייהו מעלי: מנשים באהל
שופטים ה כד) בין רגליה. (יבמות קג.)
מברכת נשים שבאוהל תבורך גם היא. שנאמר בין רגליה כרע נפל ז' אינון כריעה נפילה ושכיבה: והא מתהניא מעבירה
נהי נמי דלא קשה לן תהרג ואל תעבור משום דקרקע עולם היא ולא עבדה מעשה מ"מ היאך הפסוק משבחה כיון שנהנית
מעבירה: שנא' השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. ובפרק מצות חליצה מסיק בשלמא גבי יעקב משום דמדכר שמא דע"ז אלא גבי יעל מאי רעה איכא ומשני דשדי בה זוהמא: ארבעים ושתים קרבנות ג' פעמים ז' מזבחות ופר ואיל במזבח: