מי שאמר פרק
רביעי נזיר
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארבעה
דורות בישראל. עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא
זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל. עובד ישי דוד שלמה ואילו
כא א
א)
ב)
צעירה לא אתת בישראל עד רחבעם דהוה מנעמה העמונית:
הות בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה
ה)
כב ב ג
העמונית: האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה. שלשה
ג)
מתני' החטאת תמות. אותה הבהמה שהפרישה לשם חטאת
כג ד ה
תמות וכי ההיא טעמא דפרשינן (ג)
לעיל דצריכה כפרה והויא
בהמות כבשה לחטאת וכבש
לעולה ואיל לשלמים שהן קרבן נזיר
כד ו
כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה
טהור ואח"כ הפר לה בעלה אם
אזלה: ונאכלין ליום אחד. כלומר
משלו היתה הבהמה תצא ותרעה
זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכו':
כה ז
ד)
מתני' א האשה שנדרה בנזיר והפרישה
לכך יש עליהן עדיין תורת שלמים
בעדר דכיון דהיפר לה בעלה אין
❖
ה)
דנאכלין ליום אחד ולענין זה אינם
כאן נזירות כלל והבהמה שהפריש
את בהמתה ואח"כ היפר לה בעלה אם שלו
ו)
כשלמי נזיר דאינן טעונין לחם:
דין חולין עליה כדאמר בגמרא כי
היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם שלה
❖
מעות סתומין. שלא פירש אלו לחטאת
אקני לה מידי דצריכא לה מידי דלא
נוסחת הריב"ן
היתה הבהמה $החטאת תמות $ ועולה תקרב
ואלו לעולה ואלו לשלמים הרי אלו
צריכא לה לא אקני לה ונמצא שלא
ואם
עולה (א) שלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום
משלה
יפלו לנדבה ולוקחים בהן עולות
היתה קודש כלל:
הגהות הב"ח
אחד ואינן טעונין לחם היו לה מעות
הבהמה. ובגמרא מפרש מאין תבא
הבשר למזבח והעורות לכהנים:
ב
(א) במשנה והשלמים
(ד) שלמים יביאו שלמים. ואצ"ל דאין
סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי
לה שלא יהא לבעלה רשות בו:
ג
(ב) גמ'
החטאת
[תמות]. אע"ג דהפר
מועלים בהן וכדמפרש בפ"ק
חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין
ואלא (ג) רש"י
ד
דמסכת מעילה : גמ' מאן
לה כדמפרש לה טעמא דמתניתין
בהן דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן
ה
(ד) ד"ה
תנא דלא משעבד לה. מאן הוא תנא
כיון דבעיא כפרה הויא כחטאת
❖
ו דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום
דמי
תקרב
דתני דקסבר שאם היתה הבהמה
שמתו בעליה:
❖
אחד ואין טעונין לחם: גמ' מאן תנא דבעל
עולה. וא"ת ולורה' עישומלעהאל דאמר
שלו לא חייל עליה קדושה כלל דאמר
לא משתעבד לה אמר רב חסדא רבנן היא
גליון הש"ס
תצא ותרעה בעדר משום דבעל לא
לעיל ו) דעולה לאו דורון
הגהות התוספות
דאי ס"ד רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה
משעבד לה להביא קרבנותיה כלל
הוא ולא קריבה כי הפר לה בעלה
מתני' החטאת תמות.
1.
בעדר הא משתעבד לה דתניא ר' יהודה
וכי מפרישה לה היא לנזירות הרי
אטו פליג נמי אמתני' דהכא דתני
2.
הוא כמי שמקדיש דבר שאינו שלו
בהדיא דעולה קריבה עולה אע"ג
אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן
ז
שם ועולה תקרב
3. 4.
דאין בדבריו כלום: אמר רב חסדא
דהיפר לה בעלה וי"ל דאפי' רבי
5.
עולה.
כל קרבנותיה שהיא חייבת שכך כתב לה
❖
רבנן היא דאי ס"ד ר' יהודה היא
ישמעאל מודה בנזיר טהור דעולת
כל אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא
❖
6.
אמאי תצא. הא כיון דמשעבד
בהמה דורון הוא דדוקא גבי נזיר
רבא אמר אפי' תימא ר' יהודה כי משעבד
טמא דכתיב ביה וכפר וכתיב עולה
בקרבנותיה אישתכח דכי הקדישה
הגהות מהר"ב
לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא
בההיא קרא משמע ליה דעולה נמי
שפיר הקדישה דהא שמעינן ליה
פי' הרא"ש
רנשבורג
באה לכפרה: שלמים (נמי)
לה לא איכא דאמרי מאן תנא אמר רב
בב"מ בפ' [המקבל] שהיה
א] תוס'
ד' דורות לישראל עובד
חסדא רבי יהודה היא וכי משעבד לה
יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד.
דורש לשון הדיוט: דתניא ר' יהודה
ישי דוד שלמה ואילו
צעירה עד רחבעם בן
אומר אדם מביא קרבן עשיר על
במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא
כחומר שלמי נזיר ואפי' למ"ד בעל
ב] ד"ה
שלמה שבא מנעמה
אשתו. שאם היתה עניה ונתחייבה
מיעקר עקר [כיון] שהיא קדשם
א]
לה לא דאי רבנן לא משעבד לה כלל
1
העמונית: מאן תנא דבעל
קרבן עני ולא הספיקה להביא קרבן
לדין שלמי נזיר יאכלו בכל החומר
לא משעבד לה. אמר רב
(ב) אלא היכי דמי דמשעבד לה כגון
ג] ד"ה
חסדא רבנן היא. הלכך
עני עד שניסת לו ה"ז מביא קרבן
שבהן והא דקאמר בגמרא שלמי נזיר
דאקנייה לה וכיון דאקני לה הוה דנפשה
כל זמן שלא הפר לה
עשיר על אשתו וכן בכל קרבנות
ששחטן שלא כמצותן (היינו) אין להם
הקנה לה משלו ומביאה
רבא
ד] ד"ה
כפרתה. וכי הפר לה
שהיא חייבת קודם לכן ואפי' קרבן
זרוע ומדמה ליה להכי היינו אין להם
במלתא דלא צריכה לא
קבוע שאינו בעולה ויורד: שכך כתב לה בכתובתה כו'. והלכך
זרוע כמצותו שיטעון בתנופה אבל מ"מ הזרוע מיתסר כחומר שלמי נזיר
אקני לה דאי ס"ד ר'
ועוד אומר ר"ת דאין להם זרוע היינו דאין להם דין זרוע בשילה שיתבשל
דהואיל ומשתעבד לה אמאי לא הוי בהמה שלו כבהמה שלה ואם
יהודה היא כיון דמשתעבד
עם האיל אלא לבדו אסריניה: ה"ג ואינם טעונין לחם. כשאר2 דכתיב על
לה בתנאי כתובה ה"ל
היתה חטאת תמות ואם עולה תקרב עולה: במילתא דלא צריכא
כאילו הפרישה משלה:
לה. כגון הכא דהיפר לה בעלה לא משתעבד לה ומש"ה לא
כפי הנזיר ואין כאן כפי הנזיר דהפר לה ואם הקדישו כבר טעון פדייה
ה] ד"ה
אדם מביא קרבן עשיר
קדשה ותצא ותרעה בעדר: אמר רב חסדא ר' יהודה היא.
ואפילו אי מיעקר עקר גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדייה ואי
על אשתו אע"פ שהיא
עניה כיון שהוא משועבד
דאמר אדם מביא קרבן אשתו וקמשמע לן דכי משתעבד כו' דאי
מיגז גייז נמי מצי לפדות דאין לו קדושת הגוף עד שישחט עליו הקרבן:
ה"ג היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה. היכא דהפר לה בגמרא
להביא קרבנות חובותיה
לרבנן לא מבעיא למימר דכי הפר לה דתצא ותרעה בעדר אלא
ו] ד"ה
והוא עשיר צריך להביא
אפי' כי לא הפר לה נמי תצא דלדידהו לא משתעבד לה כלל: ואלא
מפרש דהנהו סתומים יפלו לנדבה לחולין ולמזבח דהיינו עולת
ב]
עליה קרבנות עשיר וכן
3
4
כל קרבנות שהיא חייבת
היכי דמי דמשעבד. ובעי לאוקמא כרבנן כגון דאקנייה ניהלה לנזירותה
נדבה ונסכיה באין משל ציבור וכן פי' בכל דוכתי דתנינא יפלו
כגון חטאת ואשם וזבה
אכתי לא מיתוקמא כרבנן דכיון דאקנייה לה הוה דנפשה וחטאת תמות
לנדבה ולא חש למיתני הכא אם שלו הן חולין כדתני ברישא:
ויולדת ומצורע' ונזירות
ואנן בעינן דתצא ותרעה בעדר והלכך לא מיתוקמא כלל כרבנן:
מפורשים. שפירש אלו דמים לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים:
אבל נדרים ונדבות לא
ג]
רבא דמי חטאת ילכו לים המלח. כיון דאילו היתה הבהמה הוה אזלה
והכי משמע בירושלמי
דכתובות פ' נערה דקאמר
למיתה ולא [נהנין] מאותן מעות מדרבנן ולא מועלין דכיון דלים המלח אזלו לא קרינן ביה קדשי [ה'] וה"ה דלעיל גבי בהמה מצי למיתני לא
❖
התם ואפי' אכלה חלב או
נהנין ולא מועלין: דמי עולה יביאו עולה. דדורון הוא ומועלין בהם כיון דקריבין למזבח: דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד
חללה שבת. דמשמע דוקא
ואין טעונין לחם כדפרישית: גמ' מאן תנא דלא משתעבד לה. ולכך יש סברא לחלק בין בהמה דידיה דתני תצא ותרעה בעדר ואם
קרבן חובה. אבל נדרים
ונדבות אינו חייב שמא
אמר
מוסף רש"י
רב חסדא רבנן היא. וכדמפרש ואזיל ומ"מ אם
[שלה] חטאת תמות דאי משתעבד לה לא היה סברא לחלק בין בהמתו לבהמתה:
תקניטנו ותדור בכל יום
היו לה מעות סתומין.
ואע"פ שיכול הבעל להפר
לא הפר לה היתה מקריבתה לחובתה ד] כיון דאקני לה וכדמפרש בסמוך (הפר לה לא אמר דהא הוו בהמות דידה כדמפרש בסמוך) כי
מקני לה מידי דצריכא לה 5 במידי דלא צריכא לה כגון דהיפר לה לא אקני לה: דאי ס"ד רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא
משום דברים שבינו לבינה
(מנחות ד:)
דאיכא הפסד ממון יש
דתניא ר' יהודה
[משועבד] לה בתנאי כתובה] כדמפרש ואזיל וס"ד דתנאי כתובה עדיף ואפי' במידי דלא צריכא לה נמי משועבד לה:
יפלו לנדבה.
לחוש שמא תדור ותפרע
קודם שישמע או זמנין
אומר מביא אדם קרבן עשיר על אשתו. פי' אם עשיר הוא ה] [והיא חייבת קרבן עולה ויורד] צריך להביא קרבן עשיר עליה ולא יוכל
(שם) דמי חטאת
דמטריד ולא מצי מיפר לה
לומר והלא אין לה כלום ותביא קרבן עני וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת להביא6 קרבן בעבורה ודווקא חובות שהיא חייבת כגון יולדת וזבה
ילכו לים המלח.
כדאיתא בנדרים פ' נערה.
אבל נדרים ונדבות לאו כל כמינה לידור אלף עולה ליום ואומר ר"י דדוקא אותן שנתחייבה משנשאת ואילך ולא שנתחייבה קודם שנשאת:
אבל בנזירות ליכא למיחש
הכי גריס רש"י שכך כותבת [ליה] כל אחריות דאית לי עלך מקדמת דנא והכי איתא [בתורת כהנים פרשת מצורע] ופירוש דאשה שגרשה
(שם ומעילה יא.) לא
שמא תקניטנו כיון שהיא
נהנין. ולא
מצטערת בכך: שכן כותבת
בעלה לאחר ששילם לה בעלה כתובתה כותבת לו שובר התקבלתי כתובתי וכל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא הכל מחלתי אלמא [דמשום]
מועלין.
לו כל אחריות דאית לי עלך
דמשועבד לה צריכה לפוטרו בשעת גירושין: אפי' תימא ר' יהודה כי משעבד לה במילתא דצריכא [לה במידי דלא צריכא]. כגון
מן קדמת דנא ה"ג רש"י
בפ' המקבל כשאדם מגרש
דהפר לה לא משעבד לה כלל ואע"ג דמשועבד לה בתנאי בית דין הלכך בהמה שלו תצא ותרעה בעדר דהוו חולין גמורין ולא הוו
לאשתו ופורע לה כתובה
איכא
דאמרי מאן תנא רבי יהודה היא וכי משעבד לה בתנאי כתובה במילתא דצריכא לה כו'. דאי לרבנן לא משעבד
כבהמתה:
כותבת לו שובר וכתוב
בתנאי כתובה והיכי דמי שמשתעבד לה שיכולה להקריב מבהמותיו אם לא הפר לה כגון דאקני לה שנתן לה במתנה מבהמותיו
בו התקבלתי כתובתי וכל
ו]
(מנחות ד:) דמי עולה
אחריות דאית לי עלך מן
וכיון דאקני לה הויא לה דנפשה והוה לן למימר דחטאת תמות כמו [בשלה] כי אקני לה במילתא דצריכא לה כגון אם לא הפר לה
יביאו עולה.
קדמת דנא. מכלל שכל
במילתא אחריות שהיה עליה הוא
(מעילה יא.) דמי שלמים.
הוה חייב לשלם ומזה פטרה אותו כשגרשה. וי"ס שכתוב בהם שכן כתב לה כל אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא. כשאדם
(מנחות ד:) ונאכלין ליום אחד.
נושא אשה הוא כותב זה הלשון ומקבל עליו כל אחריות שהיא חייבת. ודוקא קרבנות חובותיה. אבל נדרים ונדבות אפי'
(שם) ואין טעונין לחם. (מעילה יא. וכעי"ז מנחות ד:)
משנשאה אינו חייב כדפרישית וכן אם לותה ואכלה קודם שנשאה אינו חייב לשלם כדמוכח פ' יש נוחלין דטבא ליה עבדו
אדם מביא קרבן עשיר על אשתו.
ליה. ואפי' לר' חננאל שפסק שאם לוותה ואכלה בעל יורש הוי ופורע היינו דוקא מאותן נכסים שהכניסה לו ומשום פסידא
דלוקח אבל מנכסיו לא דדוקא קרבנות חובותיה קבל עליו דלא ניחא ליה לאיניש שתהיה אשה אצלו מחוסרת כפרה: אלא
(נדרים לה:) שכך כתב לה כל אחריות כו'.
היכי דמי דמשעבד לה דאקני לה [וכיון דאקני לה] הוה לה דנפשה והוי כמו שהפריש משלה ולא מיירי שהקנה
(ב"מ קד.)