כד:
מי שאמר פרק רביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא אמר אפילו תימא רבנן. והיכי דמי דמשעבד לה כגון
במילתא דלא צריכא לה כגון שהפר לה לא אקני לה ופי' הר"ם דלא
כו א
א)
ב) ג)
דאקנייה לה ניהליה והא דאמרת כיון דאקנייה לה הויא
מיירי שנתן לה עתה לקרבנות נזירות דא"כ קיים לה נדרה ושוב
ד) ה)
דנפשה הא לא [קשיא]
דכי מקני לה במלתא דצריכא לה כו'
לא יוכל להפר אלא כגון דאמר לה קודם לכן ימים רבים אם
[האמרת].
ל"ג תנן דהוי
דאמר לה אם תהא צריכה
לשום כפרה תהא בהמה שלך וכיון דלא
תצטרכי לקרבנות תקחי מבהמותי:
ו)
ז) ח)
משמע כאילו בא להקשות והוא לא בא
צריכא לה דהפר לה בעלה הויא שלו
כז ב
ט) י)
ותצא ותרעה בעדר: היא מנא לה.
אלא לפרש: והא אמרינן מה שקנתה
רבא אמר אפי' תימא
רבנן כי מקני לה נמי
❖
כ)
הא בהמה הא קיימא לןז) מה שקנתה
אשה קנה בעלה. לאו דווקא אלא
במלתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא
כח ג
אשה קנה בעלה: שקמצתה מעיסתה.
כלומר הכי קיימא לן בעלמא:
לה לא מקני לה: אם שלה היתה בהמתה
שקימצה מעיסתה. וא"ת והא
הגהות הב"ח
כגון דהשרה לה מזונות על ידי שליש ותנן
כט ד
חטאת תמות ועולה תקרב: היא מנא לה
אמר בפרק אע"פ
בפרק אע"פ דלא יפחות
(א) גמ' כיצד
האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר
קרוביו
א
דמותר מזונות לבעל וי"ל
לה בשבוע משני קבין חיטין והלכה זו
שמיחו קרוביו
רב פפא שקמצתה מעיסתה איבעית אימא
דהכא מיירי שאמר לה צאי מעשה
וקיפחה ממזונותיה על יד (ד) עד
ל ה
לא
דאקני לה אחר ואמר לה ע"מ שאין לבעליך
שלקחה בהן בהמה זו: איבעית אימא
ידיך במזונותיך ונתרצת בכך והותירה
נהנין ולא מועלין
ב
❖
(ב) שם
דאקני לה אחר. דאי קימצתה מעיסתה
רשות בהן: העולה תקרב עולה והשלמים
ממעשה ידיה והא ודאי דידה הוא
דתני לוי
ועוד תירץ הר"ם דהא דאמרינן מותר
אמרינן נמי מה שקמצתה אשה קנה
תקרב כו': א"ל שמואל לאבוה בר איהי
(ג) שם מת
והיו
בעלה : א"ל שמואל לאבוה בר איהי
מזונות לבעל כגון שקצבו לה כך וכך
לא תיתיב על כרעיך עד דאמרת לי הדא
נוסחת הריב"ן
(ד) רש"י
כו' (ה) שלה [הא דאמרן]. במשנתנו
דינרין לשבת והוזלו המזונות שדי לה
מילתא ואלו הן ארבעה אילים שאינן טעונין
על יד
דאין טעונים לחם: גלח. בתוך ימי
באותה קצבה כדי שבעה והותר
(ה) ד"ה
לחם שלו ושלה ושלאחר המיתה ושלאחר
נזירותו : או שגילחוהו הקרובים.
אותו מותר לבעל אבל הכא מיירי
כפרה שלה הא דאמרן שלו דתנן האיש
ואלו הם דאמרינן
שקימצה מעיסתה שלא הוזלו המזונות
בתוך ימי נזירותו או שמיחה אע"פ
(ו) ד"ה
מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת
שלא נתגלח בטלה נזירות: ואם היו
אלא קימצה ופיחתה מפיה שלא אכלה
היא
❖
את בנה בנזיר (א) גילח או שגילחוהו קרובים
לו מעות סתומין יפלו לנדבה.
כדי שובע דההוא מותר הוי ודאי
דידה: ואמר לה על מנת שאין
ויביאו מהן עולות לקיץ המזבח דאין
מיחה או שמיחוהו קרובים היו לו מעות
לבעליך רשות בהן. ר"ת פסק כרב
חוששין לדמי חטאת שבהן כדלקמן ח)
סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי
גליון הש"ס
שהלכה היא בנזיר כך: ואינן טעונין
דאמר פרק בתרא דנדרים
חטאת $ ילכו לים המלח דמי עולה יביאו
גמ' ילכו לים המלח.
לחם. שאין כאן נזיר ואין אני יכול
המודר הנאה מחתנו ורוצה ליתן מעות
❖
עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים
לקרות בו על כפי הנזיר ט): המפריש
לבתו אומר הרי מעות נתונים ליך
ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם שלאחר
מעות לנזירותו. והיו סתומין: לא
במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך
מיתה מנלן דתניא המפריש מעות
מוסף רש"י
ג
נהנין ולא מועלין בהן מפני שהן ראוין
רשות בהן אלא מה שאת נושאת
❖
לנזירותו לא נהנין ולא מועלין בהן מפני
להביא בכולן שלמים. דבכל מעה
ונותנת בפיך ואמר רב עלה ל"ש אלא
מה שקנתה אשה קנה
בעלה.
שהן ראויין להביא בכולן שלמים מת והיו
ומעה שלהן יכול להביא בהן שלמים
מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך
ד
(גיטין עז.) האיש מדיר את
אבל אמר לה מה שתרצי תעשי קנה
ובשלמים אמרינן דליכא
לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשין
בנו. בנזיר.
הגהות מהר"ב
מעילה לפני זריקת דמים: מעות
יתהון בעל ואע"ג דשמואל פליג עליה
רנשבורג
דמי חטאת יוליך לים המלח לא נהנין
(סוטה כג.) גילח.
מפורשין דמי עולה יביאו עולה.
התם והלכתא כוותיה בדיני מ"מ כי
א] רש"י
ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין
איתשיל לענין איסורין איתשיל
וה"ה דהוה ליה למיתני דדמי חטאת
בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום
ב] תוס'
ילכו לים המלח: שלאחר כפרה.
ובשמעתין קיצר הש"ס וי"ל שאמר
א]
1
(לקמן כח:)
אחד ואינן טעונין לחם שלאחר כפרה סברא
לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך:
שאם הפריש בהמתו ואבדה או מעות
המפריש מעות לנזירותו.
אמר
הוא שלאחר המיתה מאי טעם דלא חזיא
שמואל לאבוה בר איהי לא
ואבדן והפריש אחרים תחתיהן
ג] ד"ה
(מעילה
לכפרה שלאחר כפרה נמי הא לא חזיא
תיתיב. אלא עמוד ב] על כרעיך על
ואח"כ נמצאו חטאת או דמי חטאת
יא.) לא נהנין.
רגליך כמו מתותי כרעיה דר' חנינא
יוליך לים המלח והעולה תקרב
לכפרה ותו ליכא והאיכא ושאר כל
(ב)
עולה והשלמים לשלמים ונאכלים ליום
בפרק קמא דחולין עד דאמרת
ד] ד"ה
(מנחות ד:)ולא
שלמי נזיר ה ששחטן שלא כמצותן כשרים
לי הדא מלתא: אלו הן אילים שלו
מועלין.
אחד ואינן טעונין לחם דסברא הוא
ולא עולין לבעלים לשום חובה ונאכלין
ה] ד"ה
כו': ותו ליכא. אלא הני ארבעה
ושלה ושל אחר מיתה ושל אחר כפרה.
ליום אחד ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע
אילים שלא יהו טעונין לחם: והא
אע"ג דכולן משניות הם שמא שלאחר
כמצותן קא חשיב שלא כמצותן לא קא חשיב:
ו] ד"ה
איכא. דתני לוי במתני' דאמר
כפרה דלא תנינא בהדיא קמיבעיא
(ג) היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה:
במס' מנחות ובתוספתא דנזיר
ליה אי נמי כל זה מדברי שמואל שלה
מפני שהן
(שם)
והלא
ז] בא"ד
: ושאר כל שלמי נזיר. לעיל
ראויין להביא בכולן
הא דאמרן עד [דפריך] ליה ותו ליכא
שלמים.
איירי בשלמים: ששחטן שלא כמצותן. דמצותן (ו) להביא בן שתי
והא איכא ושאר שלמי נזיר כל זה פריך שמואל לאבוה בר איהי והשיב
שלה
הא דאמרן. במתני' ג] (היינו שנים לשם שלמי נזיר: כמצותן קתני. דלא הוו אלא ארבעה:
שלא כמצותן לא קחשיב:
❖
בממונה): שלו דתנן האיש מדיר בנו בנזיר. מתני' היא בפירקין
א"ר
ובשילהי פירקין מפרש ליה למר דהלכה היא דאיש מדיר בנו [והלכה] נתקבל דיכול למחות בין הוא בין קרוביו לפיכך גלח
הגהות התוספות
שלאחר
מיתה. דתנן גרסינן דמשנה היא פ"ג דמעילה
הוא ועשה מעשה בגופו לבטל נזירות אביו או שמיחה בדיבורו:
1. 2.
המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן או שמא אפילו מדאורייתא אסור אע"ג דקיימא לשלמים מידי דהוה
2
אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא איכא: מפני שראוין כולם לבא שלמים. דכיון שלא פירש כלום אם [יתרמי לו
3.
4.
היו
❖
בהמה] ד] שמינה יביא בכולן שלמים אם ירצה והשאר יביא מביתו ולכך אין מועלין בהן: לו מעות סתומים יפלו לנדבה.
5.
נדבת צבור עולה הויא: ואין טעונין לחם. במנחות פרשינן דבעי על כפי נזיר לתנופה וליכא:
שלאחר מיתה מאי טעמא. לא בעי שלמים לחם: דלא חזיא לכפרה. ואין כאן כפי נזיר: שלאחר כפרה נמי. כגון שנדר והפריש
פי' הרא"ש
ותו
קרבנותיו ואבדו והביא אחרים ונתכפר בהן ואח"כ נמצאו הראשונים אותן שלמים נמי קריבין בלא לחם: ליכא והאיכא
מעות
(מעילה יא.)
סתומים.
לה קרבנותיה לצורך נזיר' זו
ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן. פירש רש"י במנחות ששחטן שלא לשמן עוד פירש שם לישנא אחרינא שלא כמצותן דאיל כתיב
(מנחות ד:)
דא"כ ניחא ליה כמו שנדרה
ונאכלין
ליום אחד. כחומר שלמי נזיר דשאר שלמים נאכלין לשני ימים
ביה בן שתי שנים והביאם בני שנה ה] [כשרים] לשלמי נדבה:
יפלו לנדבה.
וכמ"ד קיים ליכי ולא מצי
דדינן כתודה דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר : ואין טעונין לא לחם ולא זרוע. הואיל ואין הנזיר ניתר בהן
תו למיפר. אלא מכבר אמר
לכך אין טעונין זרוע להתבשל עם האיל ולעשות תנופה וה"ה דבמתניתין הוה ליה למיתני ולא זרוע: היו לו מעות סתומים. הכי גרסינן
(שם) יוליך לים המלח.
לה אם תצטרכי קרבנות קחי
מעדרי: שקימצה מעיסתה
בספרים והיו לו ומשמע דקאי אמפריש מעות לנזירותו דמסכת מעילה ולא אמתני' [דהכא] ו] דהיו לה מעות סתומים ונראה דלכך לא
(שם) לא
צמצמה מזונותיה והותירה:
נהנין. ולא
קשיא ליה אמתני' [דהכא] משום דאיכא לאוקומי דאמר לנזירות ולכך יפלו לנדבה דאי בעי מייתי בכולן עולה אבל אמתני' דהתם קשיא
לא תיתיב על כרעיך כלו'
מועלין.
לא תשב אלא עמוד על
ליה דע"כ מיירי היכא דאמר לקרבנות נזירותי דאם לא כן אמאי תנא מעות סתומות והא בסתומין איירי בהך דינא ז] דלעיל 3 אבל
רגליך כמו מתותיה כרעיה
במתני' דעד השתא איירי בבהמות ועתה התחיל לשנות דין דמעות סתומין ולהכי פריך אהא דהתם סתומים יפלו: הגה"ה
4
דר' חנינא פ"ק דחולין: שלה
יפלו לנדבה והלא דמי חטאת מעורבין בהן. ואיך יפלו לנדבה והוא הדין דהוה מצי לאותובי והלא דמי שלמים מעורבין שאינן כליל ואיך
הא דאמרי' במתני'. האיש
מדיר את בנו בנזיר לחנכו
יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח דהוי כולה כליל אלא דעדיפא פריך מחטאת שאינו כלל בר הקרבה לאחר המיתה אלא לים המלח אזיל
דמי עולה יביאו
במצות או הלכה למשה מסיני
(שם)
וא"ת י) [וליתני] מפני שראוין להביא בכולן [עולה] כדאמר לעיל מפני שראוין להביא בכולן שלמים וי"ל כ) דהכא משום כשהוא חי שייך
עולה.
כדמפ' לקמן ואם גלח או
מיחה או קרוביו אחר שמת
למימר מימליך אבל כשמת לא שייך למימר מימליך והרי הם כתחילת הפרשה והרי הם כמפורשים גם לחטאת ועי"ל דהא דאמר שיכול לשנות
5
האב בטל' ואם הניח לו אביו
להביאן כולן לשלמים היינו דווקא היכא דאמר אלו מעות לנזירותי דמשמע אם ארצה אביא בשליש עולה ובשליש חטאת ובשליש שלמים או אם
מעות סתומים. מפני שראוין
(מעילה יא.) דמי שלמים
לבא כלם שלמים שמא ירצה
יביאו שלמים. (מנחות ד:) ונאכלין
יקנה בהם בהמה שמינה וגדולה לשלמים וממעות אחרים יקנה חטאת ועולה ואין מעילה אלא בדבר שהוא מבורר שהוא
ליום אחד. (שם ה.) ואינן טעונין לחם.
קדוש לדבר הראוי למעול בו: שלאחר כפרה נמי סברא הוה ומיירי דהוה לאחר מיתה. איכא לפ' הך דשמואל שאל
(מעילה יא.) ושאר כל שלמי נזיר.
לאבוה בר איהי הי נינהו ד' אילים שאינן טעונין לחם והשיב לו אלו הן ותלמודא קא בעי ותו ליכא א"נ שמואל א"ל
לאבוה בר איהי אלו הן ד' אילים ומנה אותם ותו ליכא וכו' מדברי שמואל: ששחטן שלא כמצותן. במנחות פרש"י שלא
כשרים. (מנחות מח:)
לשמן עוד פי' פירוש אחר שהביאן בני שנה ודרכן להיות בני שנתיים דכתיב בהו איל כשרים כדין שלמי נדבה דכל
ונאכלין ליום אחד. (שם) ואינן טעונין
הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. וכן נמי אם הביאן בני שנה. ואינן טעונים לחם
לא לחם ולא זרוע. (שם)
פרש"י הואיל ואין באין בתורת נזיר דבעי' על כפי הנזיר. ור"י פי' שאין טעונין לחם לתנופה. אבל לחם צריך להביא.
ולא זרוע פר"י דהזרוע יתנו לכהנים דאין הבעלים יכולין לאוכלו ואין טעון תנופה. וה"ה במתני' ה"ל למתני ולא זרוע